כל מה שחשוב ויפה
דפוסים משתנים, מוזיאון ישראל. צילום: אלי פוזנר

דפוסים משתנים המייצגים את מלאכת העיצוב: ספרים, טיפוגפריה, סמלים

לפני שש שנים צד את עיניה של עדה ורדי בראיון עם אביגדור אריכא, שפורסם במוסף גלריה, פורטרט של משה שפיצר. שפיצר, שהיה חבר נפש של אריכא, היה גם החבר הכי טוב של אביה של ורדי – אריאל – שלמד משפיצר את מלאכת עיצוב הספרים.

מה שהתחיל מסיפורים משפחתיים על התקופה ההיא, נגמר (בינתיים) בתערוכה דפוסים משתנים שנפתחה בחודש שעבר במוזיאון ישראל בירושלים. התערוכה – מהחשובות בתערוכות העיצוב בישראל – מציגה את מלאכת העיצוב של שפיצר, פרנציסקה ברוך והנרי פרידלנדר – מעמודי התווך של העיצוב הגרפי והטיפוגרפי בישראל

2015-New-Types_IMJ7278

עוד מבטים מתוך התערוכה ״דפוסים משתנים״ במוזיאון ישראל. צילום: אלי פוזנר

2015 New Types

Yuval:

הי עדה. מה שלומך?

Ada:

טוב. הנה, מוכנה

Yuval:

אז מה, התרגלת כבר לרעיון שהתערוכה נפתחה? שהספר יצא לאור? שזה קורה?

Ada:

לא ממש. יקח זמן לאט לאט לפרק את כל האינטנסיביות של השנים האחרונות. אני עדיין מופתעת מהתגובות, עבדתי די במנותק ולא הייתי בטוחה עד כמה החומר יעורר עניין וגם התרגשות

Yuval:

מה למשל?

Ada:

יש בתערוכה הרבה כובד של חומרים, רובם רחוקים כל כך מהשיח העכשווי וממה שרואים בדרך כלל בתעורכות עיצוב. אבל האמת, אותי החומר סחף ממש, והיה לי ברור שהוא חייב לראות אור

Yuval:

אולי תספרי איך זה בכלל התחיל? איך נחשפת לחומרים ואיך צמח רעיון התערוכה?

Ada:

לפני שבע שנים בערך התחלתי ללמד קורס עיצוב ספרים במרכז האקדמי ויצו חיפה, יחד עם גיא שגיא. חיפשנו חומרים שאפשר להראות לסטודנטים, חומרים מקוריים, קנונים, של עיצוב איכותי שבא מכאן. באותה תקופה התפרסמה סדרת כתבות על אביגדור אריכא בגלריה. באחת מהן פורסם פורטרט של משה שפיצר, שהיה חבר נפש של אריכא. לצד הדיוקן נכתבו גם כמה מילים על שפיצר – על הוצאת תרשיש, על התקופה שעבד בברלין – ואני נזכרתי מיד בשפיצר שהיה החבר הכי טוב של אבא שלי, אריאל ורדי, שגם למד ממנו עיצוב ספרים. שפיצר היה בא אלינו כל מוצאי שבת ולי היה אסור להפריע.

שפיצר ביום חם, אביגדור אריכא, 1977. ״הפורטרט שפורסם בהארץ והתחיל את כל הסיפור״

שפיצר ביום חם, אביגדור אריכא, 1977. ״הפורטרט שפורסם בהארץ והתחיל את כל הסיפור״ 

ביקשתי מאבא שיספר לי עוד על שפיצר. הוא הביא לי מעט חומר שנשאר אצלו ושלח אותי למרון ארן מבית המכירות קדם שהתחיל גם הוא לאסוף חומרים על שפיצר. ככה התחילו המחקר והעבודה על ספר שהוא פרויקט נפרד מהתערוכה, ועומד לראות אור בקרוב. במהלך המחקר הגענו לארכיון שפיצר שהיה סגור למעלה מ-30 שנה. במחסן מצאנו אוצרות, ממש

Yuval:

מדהים

Ada:

בין סקיצות לאותיות, מכתבים של עגנון ושוקן וכתבי יד של בובר, מצאתי גם חומרים של ברוך ושל פרידלנדר. הבנתי שקיים חומר רב אבל כולו סגור בארגזים וחלק ממנו גם לפעמים פשוט נזרק. את הארכיונים של ברוך ופרידלנדר מצאתי במוזיאון ישראל. למדתי עליהם ממעט החומר שמצאתי והבנתי שהשלושה פעלו במקביל בגרמניה, הכירו אחד את השני, ושבעצם הם שלישיה שמייצגת את מלאכת העיצוב: ספרים, טיפוגפריה, סמלים. בלי ממש להבין שלחתי הצעה למוזאון ישראל עם מתווה לתערוכה

פרידלנדר וברוך בחצר הבית של פרידלנדר במוצא. ״את אותו הצילום מצאתי גם בארכיון פרידלנדר וגם בארכיון ברוך״

פרידלנדר וברוך בחצר הבית של פרידלנדר במוצא. ״את אותו הצילום מצאתי גם בארכיון פרידלנדר וגם בארכיון ברוך״

Yuval:

קטעים… מתי זה היה?

Ada:

לפני ארבע שנים בערך.

מהמחקר על שפיצר הכרתי את קרולינה יסן, נציגת ארכיון הספרות הגרמני בארץ – מרבך. ידעתי שיש להם פרויקט של קטלוג ארכיונים של אינטלקטואלים ייקים בארץ והצעתי לה לקחת חלק במיון ובקיטלוג הארכיונים של ברוך ופרידלנדר. מרבך הסכימו מייד וגם החליטו לקחת חלק במחקר כולו. ככה נהיה המחקר לבינלאומי, וגם כזה שחורג מגבולות העיצוב ומערב גם תרבות והיסטוריה

Yuval:

ואז מה? איך מתחילים בכלל?

Ada:

הקמנו צוות של חוקרים – ובמקביל התחלתי למיין את הארכיונים שהיו כולם לא רשומים. מאות – אולי יותר – של עבודות, סקיצות, מכתבים, בגרמנית ובעברית, בעיקר היתה הרפתקה בלשית.

אני חושבת שמיינתי את הארכיונים עשרות פעמים עד שלאט לאט התחילה להתקבל תמונה – של פרויקטים, קורות חיים, קווים מקבילים. יחד עם קרולינה בנינו מתווה לקטלוג וחילקנו משימות לכותבים. הרוב באמת היה עבודה בלשית, כי היה כל כך מעט חומר וחלקו גם מטעה. האפשרות לעבוד עם פיליפ מסנר למשל – יש לו ידע עצום בטיפוגרפיה, הוא ארכיונאי במקצועו ודובר גרמנית – היתה משמעותית מאד.

מיון החומרים של פרנציסקה ברוך

מיון החומרים של פרנציסקה ברוך

מיון החומרים של פרנציסקה ברוך2

עדי שטרן במיון ראשוני של חומרי פרידלנדר

עדי שטרן במיון ראשוני של חומרי פרידלנדר

לאט לאט צרפנו עוד כותבים, מצד אחד את עדי שטרן שכתב מאמר על האותיות שעוצבו בארץ בשנות ה־50, ומצד שני את סטפני מהרר, חוקרת של שוקן מבאזל, שכתבה על התפישה האסתטית של שוקן שהשפיע מאד על כל השלישיה. לירון לביא לקחה חלק משמעותי מאד במחקר ובכתיבה, ובין היתר זיהתה והגדירה את סגנונות הלטירנג של ברוך, ומיכאל גורדון שעיצב את הקטלוג, אבל קודם כתב מאמר על ראוות הסדר ועל הטשטוש שהיה אז בחלוקת התפקידים. הסדר היה אחראי במידה רבה על עיצוב הספר

Yuval:

מה את יכולה לספר על התהליך המקביל בין העבודה על תערוכה לבין העבודה על הספר. אחרי הכל אלו שני תוצרים שונים בתכלית‎

Ada:

זה היה תובעני נורא. הספר של שפיצר היה הראשון, והוא הרבה יותר פרום מהעבודה על התערוכה, בגלל שמדובר בספר עצמאי. היה לי שם חופש גמור להמציא את הספר ולחשוב אותו בלי שום מחויבות, עבדתי עליו עם אבא שלי ועם מרון ושלושתנו נתנו לעצמנו חופש גמור. בסופו של דבר פנינו למספר אנשי רוח וספר ובקשנו מהם לבחור ספרים מקטלוג תרשיש ולכתוב עליהם רשימות שעוסקות בתוכן וצורה. אבא כתב על כל הספרים – מעין שיחה פתוחה בינו לבין שפיצר – בעיקר בנושאי דפוס והפקה, ואריאל הירשפלד, שמעון זנדבנק, דרור בורשטין ועוד כתבו רשימות משלהם.

בפתח הספר כתבנו ביוגרפיה מקצועית לשפיצר – וזו היתה עבודת נמלים ממש. כל זה היה רקע לעבודה על התערוכה והקטלוג – שהם פורמטים הרבה יותר פורמליסטיים ומחייבים, וגם אם מותר להגיד – מאיימים… אבל זה טוב לעבוד על אותו נושא משני כיוונים, כמו לעשות שתי סקיצות לאותה העטיפה…

Yuval:

אהבתי את המטאפורה. ובכל זאת מעניין אותי לדעת איך החלטת מה ייכנס לתערוכה, ואיך מציגים עיצוב גרפי

Ada:

מה להכניס לתעורכה היה מייסר מאד, כי ידעתי שמה שלא אכניס ייחשב פחות – ואולי בכלל לא ייחשף. בסופו של דבר היתה מגבלה של מקום ופורמט, שהכתיבו את הנפח. בתעורכה היו גם שיקולים של הקהל הרחב – חומרים שאפשר יהיה לתווך אותם ויעוררו עניין ויזואלי. בקטלוג הכנסנו חומר נוסף – כאן היה לי חשוב להכניס את הרוב – גם פרויקטים פחות זוהרים של שלושתם, ששופכים אור על העשיה כולה; שוב, ממחשבה על כך שזו אולי הזדמנות חד פעמית להציף את החומר.

על העיצוב הגרפי של התערוכה היתה אחראית נעה סגל – וכאן היתה שאלה באמת איך מעצבים תערוכה על עיצוב וטיפוגפריה, מבלי להפריע, אבל גם מבלי להתנצל

Yuval:

ומה היה הפיתרון שמצאתן?

Ada:

בסופו של דבר נעה בחרה לעבוד באות חדשה – אקוורט – שנותנת טון אחר לגמרי מהאותיות שמוצגות בוויטרינות, כמו לבחור בקול של קריין צעיר שמספר על העבר. האקוורט היא אות שעיצב ינק יונטף בהתאמה ללטינית – מהלך מנוגד לרוב החומרים בתערוכה שמבוססים על מקורות הכתב העברי. הרגשנו שהמראה שלה נכון מאד – ונותן את הזמן והמקום של התערוכה

בסטודיו של ורדי. ״חלק מהמיון כלל הדפסת כל החומר בשחור לבן בגודל אחד לאחד״

בסטודיו של ורדי. ״חלק מהמיון כלל הדפסת כל החומר בשחור לבן בגודל אחד לאחד״

אצלי בסטודיו - חלק מהמיון כלל הדפסת כל החומר בשחור לבן בגודל אחד לאחד2

Yuval:

בואי תגלי בכל זאת כמה שיקולים מהמעבר לתערוכה ולחלל, אולי איזו דילמה מאתגרת במיוחד שנתקלת בה, אולי על העבודה עם לילך שטיאט על עיצוב החלל?

Ada:

לילך הציעה כבר בתחילת התהליך להתייחס לחלל כאל חלל עבודה משותף לשלושת המעצבים. מכאן חלונות התצוגה הלכו והשתכללו לאורך הדרך, כדי לענות על כל מיני צרכים, כמו לדוגמה מחסור במקום אצל פרילדנר שהביא לרעיון המעולה של לילך לוויטרינות שזזות. לילך ניסתה להגדיר כל מעצב באופן פשוט, ולפי זה נבנה הגריד של שטח כל מעצב: פרילדנר בגריד נוקשה, שמזכיר קצת מבנה של כיתה; שפיצר בשולחן ארוך במיוחד, שמייצג את הטוטליות שלו – איש אחד ששלט בכל האספקטים של הספר; וברוך – שידה בכל – וירטואוזית שעברה מפרויקט לפרויקט, קיבלה את המבנה האקלקטי של השולחנות בגדלים שונים. רק באחת הפרזנטציות – בהדמייה של מבנה התערוכה במבט על – שמנו לב שהמבנה שלילך יצרה דומה מאד לאותיות…

המבנה הזה היה חלק מההחלטה לייצר מפת התמצאות בתערכוה, שתציף את הגריד וגם תעזור מבחינה פרקטית. לצד המפה כתבנו ביוגרפיות מקוצרות ומהצד השני פורטרטים של השלושה. היה חשוב למצוא פתרון להציג את הפנים שלהם בתערוכה, ומצד שני לא להפוך אותם לתמונות הנצחה. לכל מעצב אנחנו מציגים שני צילומים, אחד מצעירותו – וזה לביוגרפיה באנגלית – ואחת מאוחרת יותר – לביוגרפיה בעברית

Yuval:

אז עכשיו לשאלה החשובה – מה הדבר הכי חשוב לך שיקרה למבקר בזמן הביקור בתערוכה?

Ada:

שיכירו את השלושה ואת העבודות שלהם, שהחומרים האלו יראו אור באופן רשמי כחומרים משמעותיים. משמעותיים לא רק כי הם מעוצבים לעילא ולעילא אלא גם בגלל הצופן התרבותי שיש בכל אחד ואחד מהם. מצד אחד כל החומר – האותיות, הספרים הסמלים – עוצבו כדי לשרת תכנים מסוימים, אבל אפשר לראות בהם תוכן תרבותי בפני עצמו. אני חושבת שזה בעיקר…

Yuval:

אם לשפוט לפי הביקור שלי בתערוכה נראה שהצליח לך. היה מעניין להסתכל על האנשים נעצרים, מתכופפים, מסתכלים על המוצגים בעניין רב

Ada:

אני שמחה, ממש. ובנוסף לקהל הרחב מצד אחד יש קבוצות של סטודנטים לעיצוב, ומצד שני של חוקרים מהאוניברסיטה שעוסקים בהיסטוריה.

עוד לשאלות מההתחלה – העובדה שהמוזיאון נתן אור ירוק לתערוכה הזו בכלל לא מובנת מאליה. לא הייתה עד עכשיו תערוכה מהסוג הזה במוזיאון ובנוסף, כשהתחלתי לעבוד על המחקר על שפיצר, ההרגשה היתה שאין אף גוף מוסדי שתומך במחקר. אז לא היה מובן מאליו בכלל שמוזיאון ישראל ירים את הכפפה. המרכז האקדמי ויצו חיפה, לקח חלק גם הוא ונתן לי מלגת מחקר. זה היה משמעותי גם מכיוון של התמיכה והאמון, כי עבדתי על כל זה בלי גב

קטלוג התערוכה. עיצוב: מיכאל גורדון

קטלוג התערוכה. עיצוב: מיכאל גורדון

2015-11-08-10.20.32-HDR 2015-11-08-10.20.48-HDR

Yuval:

זה באמת פרויקט מדהים, במיוחד הספר שמלווה את התערוכה שגם יישאר אחריה. מה הלאה? לאן ממשיכים עכשיו?

Ada:

שאלה טובה… אני מקווה שנצליח לנייד את התערוכה הלאה, אולי לגרמניה. את ספר שפיצר אני מקווה להדפיס ממש בשבועות הקרובים ואחרי זה, כרגע, אין לדעת…

Yuval:

טוב מגיע לך קצת חופש

Ada:

לגמרי

Yuval:

משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Ada:

כן. שלתערוכה היו שותפים רבים שבלעדיהם זה לא היה קורה. בעיקר תמי מיכאלי העורכת של הקטלוג, שהצליחה להרים את הפרויקט הבאמת מורכב הזה, וצללה לעומק החומר, למיכאל גורדון שעיצב את הקטלוג וערך להפליא את החומר הגרפי , ללירון לביא, פיליפ מסנר וקרולינה יסן שהיו צוות המחקר. התערוכה היא התמצות של העבודה הענקית שעשו. ומצד המוזאון, מירה לפידות שליוותה את הפרויקט, ושוע בן ארי ואורלי רבי, העוזרת לאוצרת, שעשתה נסים ונפלאות

Yuval:

יפה!

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden