הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
קונטרסט גבוה בטאייפי: ה־Israeli Mix שכולנו מכירים
Yuval:
הי איתי, בוקר טוב
Itay:
הי, סופ״ש הגיע, קצת שקט…
Yuval:
לגמרי. אז איך היה בטאייפי? אני מאד סקרן
Itay:
ובכן… טאייפי היתה חוויה מדהימה
Yuval:
זו הייתה הפעם הראשונה שלך בטאיוואן?
Itay:
זאת היתה הפעם השלישית שלי בטאיוואן. בפעמים הקודמות יצרתי כמה קשרים, ובינהם עם בן צ׳או, בחור מדהים, מעצב בהכשרותו שעובד בשנים האחרונות בארגון והפקה של אירועי עיצוב שונים. הוא המפיק הראשי/אחראי על שבוע העיצוב הטאיוואני, שאליו הוזמנו
Yuval:
ומה בכלל קורה בשבוע העיצוב של טאיוואן? הוא מקומי יותר? בינלאומי?
Itay:
שבוע העיצוב הטאיוואני נוסד בעקבות צורך מקומי: רוב המעצבים יוצאים מהאקדמיה ישר לתעשייה. יש בטאיוואן הרבה חברות אלקטרוניקה, מיחשוב, רכב וכו׳ (לדוגמה HTC ,ASUS ,GIANT ועוד), כך שלמעצבים יש מקום עבודה מסודר, אך מצד שני אין להם פלטפורמה ליצירה עצמאית, קראפטית. שבוע העיצוב הטאיוואני בא למלא את החלל הזה ולתת במה למעצבים להציג את עיצוביהם השונים. לכן שבוע העיצוב הוא מאוד מקומי למעט מספר אורחים בינלאומיים שמוזמנים להעשיר את החוויה, להציג, להרצות ולהעביר סדנאות
Yuval:
וכשהגיע הפנייה אליכם, מה התבקשתם להציג?
Itay:
לא היתה בקשה ספציפית, נתבקשנו להציג עיצוב מישראל. בעקבות ההיכרות בינינו נתנו לנו חופש מוחלט בכל הנוגע לאוצרות, קונספט ועיצוב החלל
Yuval:
אז איך מתחילים? כי יש הרבה עיצוב שאפשר להציג…
Itay:
נתחיל בזה שהפקולטה לעיצוב של המכון הטכנולוגי חולון הוזמנה להציג בשבוע העיצוב בטאייפי, כחלק מחגיגות ה–World Design Capital, כך שהעבודה על התערוכה הייתה במסגרת קורס בפקולטה ו–12 סטודנטים בהנחייתי יצרו את התערוכה. ולשאלתך מאיפה מתחילים: ביקשתי מהסטודנטים שיביאו לכיתה דוגמאות לעיצובים שהם היו רוצים לראות ולהראות, עיצובים שיכולים לתקשר בבמה בינלאומית ולייצג אותנו (ישראל והאקדמיה) בכבוד
Yuval:
הסטודנטים היו מכל המחלקות או רק מהמחלקה לעיצוב תעשייתי?
Itay:
פניתי לכל המחלקות, אך בסופו של דבר הקבוצה היתה מהמחלקה לעיצוב תעשייתי בלבד
Yuval:
מה היו העבודות שהם הביאו בהתחלה, איך הם תפסו את העניין הזה של עיצוב ישראלי?
Itay:
בתחילת התהליך הבחירות היו מאוד אינטואיטיביות, כשלכל סטודנט היו את הסיבות שלו לבחירה (הגבלנו את הבחירה למעצבים עם קשר לפקולטה לעיצוב – סטודנטים, בוגרים, מרצים). רציתי לייצר בנק עבודות גדול שיעזור לנו לבצע ניתוח ולמצוא קשרים מעניינים בין העבודות. בין העבודות הראשונות שהם הביאו אפשר למצוא את Royal Foil של איה זהבי, המספריים של קרלה ראטהאוז, Wood Casting של הילה שמיע ו–Orlogin של בן ברוידא. במקביל פירסמנו קול קורא לתערוכה
איה זהבי
הילה שמיע
Yuval:
ובאיזה שלב עלה הקונספט של High Contrast?
Itay:
במהלך עבודת האוצרות, בניתוח העבודות ובשיחה שנוצרה, התבהרה הנקודה שמעניינת אותנו ובמקביל מייצרת קשר בין העבודות: ה–Israeli Mix שכולנו מכירים, שמייצג מישמש תרבותי, חברתי ופוליטי, הדגיש את שלל הניגודים הקיימים בחברה ובחיים שלנו, יום–יום. בסופו של דבר, אותם ניגודים גם מתבטאים בעיצוב המקומי ומספרים את הסיפור הישראלי, והבחירה ב-High Contrast עזרה לנו להגדיר את הכיוון והשפה לתערוכה
Yuval:
מה בסופו של דבר כללה התערוכה? כמה עבודות? והאם בתוך התמה הזו היו חלוקות משנה?
Itay:
בתערוכה היו 42 עבודות בשלוש קבוצות, כשכל קבוצה עסקה באספקטים שונים של High Contrast. העבודות בקבוצה הראשונה של Saturated Identity עסקו בשאלות של הגדרה וחיפוש עצמי: מי אני? מה אני? מאיפה באתי ואיפה אני רוצה להיות? בקבוצה הזאת היו אוביקטים שעסקו בחיפוש חומרי – נייר הכסף של איה זהבי, מפגש של עץ ואלומיניום של הילה שמיע; חיפוש צורני – הפוכה של בייקרי והמספריים של קרלה ראטהאוז; שאלות לגבי שפה לאומית של שני דבורה; ועוד…
קבוצת העבודות של Edited Tradition עסקה בתפיסה של המסורת שלנו, ואיך אנו משנים אותנו לצריכנו היום. לדוגמה, חיבור כלי קרמיקה מחפירות ארכיאולוגיות עם כלים חדשים של Reddish, אינטרפטציה לספר בראשית של יהודה חופשי, תרגום תחרה מסורתית לכלים עכשווים של טלי אברהם והשולחנות של גיא בר סיני, שעושים שימוש באזיקונים בפאטרן מסורתי.
לבסוף, קבוצת העבודות Distorted View עסקה בנוף המקומי ברבדים שונים. לדוגמה, גרדיאנט של חמר מקומי של שלומית באומן, בניינים תל אביביים של יהונתן הופ, סרטון על ארנבים בגבול עזה של נעם לוקר, וצמח דיגיטלי שניזון מקללות על ישראל ברשת של צחי דינר
Yuval:
מה היו התגובות של הקהל המקומי לעבודות מישראל?
Itay:
התגובות של המדיה ושל הקהל המקומי היו נלהבות במיוחד. מה שהצגנו היה שונה מאוד ממה שהוצג באירוע ובכלל מעיצוב טאיוואני. קיבלנו תגובות רבות שלאוביקטים המוצגים יש קונספטים עמוקים ואסתטיקה מעניינת. העיצוב הטאיוואני ברובו מסחרי ומתאפיין באסתטיקה גבוהה ומדוייקת מאד. הפן הישראלי, שמייצר עיצוב ״עמוק״, מחוספס ואקספרימנטלי לא מקובל בעיצוב הטאיוואני, והוא זה שמשך את רוב העניין. בנוסף, הסטודנטים הישראלים העבירו סדנה מוצלחת בנושא אילתור ל-30 סטודנטים מקומיים
Yuval:
מעניין אותי לדעת אם דרך התגובות שלהם הבנת משהו חדש או אחר על העיצוב הישראלי? או על העיצוב בישראל?
Itay:
אני לא בטוח שהגעתי למסקנה ברורה, אבל אין ספק שהשוני ביננו (טאיוואן וישראל) שמתגלם גם באובייקטים ובדרך שאנו מעצבים, מעלה שאלות לגבי התרבות והמציאות הישראלית והמקום של עיצוב בתוכה
Yuval:
אז רגע לפני שמסיימים, משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרנו?
Itay:
כן!!! אני רוצה להודות לדנה אריאלי, דיקנית הפקולטה לעיצוב במכון; לקבוצת הסטודנטים הנהדרים שעבדה על הפרויקט: אדווה דיין, עדי לוין, רותם בנאי, מאיה לילו, עפרי ליפשיץ, גיא בר סיני, נעמה דמרי, אפי גנור, יעל רבוא, שי קסטל וגיא גולדברג; לצחי דינר שהיה אחראי על התדמית ועל האתר; ולקרן וגולן שיצרו את השפה החזותית והקטלוג
תגובות