כל מה שחשוב ויפה
מקודשת 2017. עיצוב: Open

מקודשת, מעוצבת, מעוררת: הפסטיבל שימיס את ירושלים

לערער את התפיסות הקיימות על ירושלים, לשנות לרגע איזו הנחת יסוד. יפעת (גולדי) גרינבאום והדר בר מסוכנות המיתוג והפרסום Open - שעיצבו את הזהות הגרפית של פסטיבל מקודשת שייפתח בשבוע הבא בירושלים - מאמינות ש״עיצוב בהכרח יכול לשנות תפיסה״

איך יוצרים זהות גרפית לפסטיבל שמתקיים רק בירושלים ולא בכל עיר אחרת בעולם? האם התוצאה צריכה לשדר משהו שמח וכיפי, כי זה פסטיבל? או שצריך דווקא להשתמש בצבעוניות סולידית יותר בגלל המורכבות שמאפיינת את העיר, שמהדהדת גם בשמו של הפסטיבל? אלו רק כמה מהשאלות והאתגרים שניצבו בפני יפעת (גולדי) גרינבאום והדר בר, מעצבות בפירמת המיתוג Open, בזמן שניגשו ליצור תדמית חזותית לפסטיבל מקודשת, תחת הניהול הקריאייטיבי של מייסד המשרד, סער פרידמן.

״ירושלים 2017 היא הכוכבת הראשית של הפסטיבל״, כותבים מארגני הפסטיבל, המנהל האמנותי איתי מאוטנר והמנהלת הכללית נעמי בלוך פורטיס. ״בתוך המציאות המורכבת של החיים בה, מסתתרים תהליכים מרתקים של בני אדם ושל סביבה המשפיעים זה על זה. הפסטיבל אוצר את עבודות האמנות השואבות השראה מהמציאות הירושלמית העשירה – ומבקש, במידת האפשר, גם להשפיע על אותה המציאות בדיוק. הפסטיבל שואב לבחון בכל פעם מחדש את המציאות במחשבה פתוחה, ומנסה להחליף את נקודת המבט המקובעת בהסתכלות נטולת שיפוט״.

מקודשת 2016

ראשונה לקבל על עצמה את האתגר הייתה בר, אז בוגרת טרייה של המחלקה לתקשורת חזותית בבצאל. ״המיתוג של עונת התרבות בירושלים מתבצע ב־Open משנתה הראשונה של העונה״, היא מספרת על השפה הגרפית, שמלכתחילה לא התבסס על צורה אחת או צבעוניות מובחנת, ושכבר ב־2012 בחרה בה המעצבת פאולה שר כעבודת השנה. ״בשנה שעברה שינתה העונה מיקוד ובעקבות כך גם את שמה ל׳מקודשת׳. החלטנו לשים מאחורינו את מה שהיה עד אז והתחלנו לחשוב מחדש על כל התהליך״.

לבסוף, מה שהכריע את הכף היה פרויקט הצעות להמסת גבולות, מסעות דוקו־תיאטרליים בעקבות האנשים שממיסים גבולות בעיר, כפי שהוא מתואר בתכנית הפסטיבל: ״מסע יוצא דופן שמשלב אמנות ומציאות ברחבי ירושלים. הזדמנות להכיר אנשים שלא ידעתם שמתהלכים בינינו, לגלות מקומות רחוקים מהעין ונסתרים מהלב ולהיפגש עם המציאות הירושלמית – כפי שמעצבים אותה האנשים שממיסים גבולות יום יום״.

״החלטנו להתמקד בחיים של האנשים האלה, בפעולה היום־יומית שלהם. במשך יום אחד התחקינו אחרי המסלולים שלהם בעיר, עקבנו אחרי המסלול הפיזי שלהם ומיקמנו אותו על המפה. איפיינו כל מסלול בצבע ובצורניות שונים, וכך נוצרה קומפוזיציה שלא יכולנו לחזות מראש. בהמשך חתכנו ממנה מקטעים והשתמשנו בהם לפורמטים השונים. זה היה חצי אימפרוביזציה וחצי שליטה של המעצב, אבל לבסיס לא היינו יכולים להגיע בלי המשהו החצי אקראי הזה שנוצר״.

איך החלטת על הצבע, הקו או הצורה?

״חשבנו על מריחות של צבע, על חלוקה לפי שכונות, לפי גובה, כשכל אחד מורח את התחומים עד שהכל מתערבב, ניסינו כל מיני כיוונים. בסוף החלטנו לייצר לכל אחד מממיסי הגבולות אייקון רלוונטי לפעילות שלו. לקחנו את האלמנטים, הפשטנו אותם ופיזרנו אותם על המסלול בעיר, עד שנוצרו מפגשים של צורות וצבעים שונים. הרעיון היה שבנקודות המפגש נוצרות המסות שמסמלות את המסת הגבולות״.

מתוך תהליך העבודה, 2016

מתוך תהליך העבודה, 2017

במילים אחרות: שחור לבן

שנה לאחר מכן קיבלה גרינבאום את המושכות למיתוג הפסטיבל, אף היא בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל (שנה לאחר בר). ״קודם כל האתגר בפרויקט הוא ליצור זהות גרפית שמשתנה בכל שנה, גם אם לא בצורה דרמטית: זו לא ׳זהות תאגידית׳ קלאסית נוקשה, אלא משהו חופשי יותר, עם הרבה קשר לתוכן. האתגר הספציפי השנה היה להתבסס על אותו קונספט של השנה שעברה – המסה, תנועה בעיר – ולמצוא לו ביטוי חזותי חדש. כך, אם בשנה שעברה הכל היה מאוד צבעוני – כל ממיס גבולות קיבל ביטוי צבעוני אחר ונוצר ערבוב עז של צבעים – השנה הסתכלנו על ירושלים קצת אחרת וראינו את הקונפליקט שבה; במילים אחרות: שחור לבן.

״החלטנו לערבב את השחור ואת הלבן ולהפוך אותם למרקם. גם השנה כל ממיס גבולות קיבל יצוג גרפי שלו, שהפך לאייקון שהפך למברשת, בצורה מופשטת ומחוספספת יותר. אלה התבססו בין השאר על הקשר לשפת הלדינו, לטקסטורות ופאטרנים מהאסלאם, או על גדר שהופכת לציפורים שמסמלות חופש״.

ואיך זה בא לידי ביטוי בתוצאה הסופית?

״התוצרים כוללים שלוש רמות של פרסומים, עם זהות גרפית אחת שכוללת  הרבה אירועים, ושלכל אחד זהות משלו. ההחלטה הגורפת הראשונה הייתה ללכת על שחור־לבן עם כתם צבע משתנה. האירועים קיבלו מונוכרום של צבע אחד בהתאם לתוכן, והשחור־לבן קצת נדחק הצידה. רק עם אירוע מוזיקה אחד – שכולל הופעות של אמנים רבים – קיבל צבעוניות גדולה יותר. מבחינת פונטים השתמשנו בפונט מודרני: לא רצינו פונט סריפי, גם ככה אנחנו פסטיבל ׳מקודשת׳, מילה שקשה להתעלם מהקונוטציה הדתית שלה, ובכל זאת אנחנו רוצים קצת להתריס״.

לפתוח, לא לסגור

לעובדה שבר וגרינבאום למדו בירושלים במשך ארבע שנים, ושבר היא ילידת העיר, לא הייתה השפעה גדולה, אם בכלל, על התוצאה הסופית, ודאי לא אם שופטים את התוצאה במונחים ״ירושלמיים״, אם אפשר בכלל להגיד על עיצוב שהוא ירושלמי. ״לא הייתי אומרת שזה ירושלמי; אני יכולה למנות 1,000 דברים יותר מזוהים עם ירושלים״, אומרת גרינבאום. ״נקודת המוצא שלנו הייתה יכולה להיות ׳אוטומט ירושלמי׳, אבל דווקא הקונספט האבסטרקטי של הפסטיבל איפשר לנו לייצר שפה שונה. גבולות הגזרה איפשרו לייצר שפה משוחררת יותר ממה שנתפס כירושלים המסורתית״.

בר: ״השנה זה אפילו טיפה יותר משוחרר לעומת השנה שעברה. היה לנו חשוב לייצר שפה לפסטיבל ירושלמי, שהתכנים שלו לא יכלו להתקיים באף מקום אחר בעולם; משהו מאוד ספציפי  לעיר. כל הפסטיבל קשור בדרך זו או אחרת לירושלים, הרגשנו מחויבות לכך גם בעיצוב. הקשר האישי לעיר הקל כמובן: העובדה שאנחנו מכירות את המקומות, את הלך הרוח, את ההבדלים הפיזיים בין השכונות בעיר״.

גרינבאום: ״אם זה היה פסטיבל שהיה מתקיים בתל אביב, גם באותו קונספט, התוצאה הייתה נראית אחרת לגמרי. האם זה הלוק הטיפוסי או הצפוי של ירושלים? כנראה שלא״.

מה אתן רוצות שמי שיסתכל על העיצוב ירגיש? יבין? מה חשוב לכן?

בר: ״מארגני הפסטיבל רצו להדגיש את החיכוך, את אי־הנוחות, להציג אמנות מערערת מירושלים. אז כן, טיפה את אי־הנוחות, משהו מעבר לאמנות או למוזיקה, משהו רחב יותר שפועל במקביל בכמה תחומים. משהו לא סטנדרטי״.

גרינבאום: ״אני חושב שהייתי שמחה אם קודם כל תעצור כשתיתקל בפרסומים של הפסטיבל. בסופו של דבר הדימויים די אמורפיים, חלקם ברורים יותר, חלקם פחות, והם פונים קודם כל לאנשים שהלא־סטנדרטי מעניין אותם. בתחושה הכללית אתה רוצה להראות תחושה של יצירה, של משהו חדש שנוצר, משהו שקורה. זו התנועה שחוזרת על עצמה בתוצרים השונים״.

בר: ״וגם המגוון, השונות. זה לא משהו אחד. כל פוסטר נראה שונה מהפוסטר שלידו״.

ואיך בא לידי ביטוי ה״מקודשת״? מה זה מקודשת בשבילכן?

גרינבאום: ״התרחשות בכמה זירות. התרחשות סוערת. משהו שקשה להתעלם ממנו, שמעורר רגש, דרמה. אינטסיבי אולי, אבל מעורר שאלות״.

בר: ״משהו שכל אחד מפרש אותו אחרת״.

גרינבאום: ״המטרה של הפסטיבל היא לפתוח, לא לסגור. כל המטרה היא לערער את התפיסות הקיימות שלך על ירושלים דרך פעולות תרבותיות ואמנותיות, לגרום לך כצופה לשנות לרגע איזו הנחת יסוד שהייתה לך, בין אם על העיר או על סוגים שונים של אנשים שפועלים בה״.

אפשר באמצעות עיצוב לשנות דיעה של אנשים?

גרינבאום: ״זה קצת יומרני לקבוע חד משמעית שכן, תלוי איזו דיעה, אבל עיצוב בהכרח יכול לשנות את התפיסה שלך לגבי דברים. צריך לזכור שנקודת המוצא שלנו היא הפשטה, זה לא עיצוב מחאתי בסגנון להב הלוי. באירוע אמנותי שמשתמש בשפה מופשטת, אני לא בטוחה שרק מלראות את הפוסטר שעיצבנו מישהו ישנה את דעתו על ירושלים, אבל אם הצלחנו לתפוס את תשומת הלב של אנשים ולגרום להם לבוא לפסטיבל, עשינו את שלנו״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. דליה

    עבודה מרגשת, מקורית, בקיצור שאפו. ממש עיצוב נפלא

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden