כל מה שחשוב ויפה
תמיד כאן, תמיד בצלאל
עירית אבא. צילום: שי הלוי

מקומי ומתוך החומר בבית בנימיני

פורטפוליו Promotion: התערוכות ״מקומי - עיצוב אישי, פה ושם״ (אוצר: ארז נאבי פנה) ו״מתוך החומר, עירית אבא ואלון גיל״ (אוצרת: עינב ברנס אליאסב) תיפתחנה ביום חמישי 1.3.18 בבית בנימיני בתל אביב

התערוכה ״מקומי״ משתמשת בכפל המשמעות של המילה, ומציגה מגוון עבודות של 14 יוצרים שהם פסיפס ישראלי מורכב – ממעצבות ומעצבים, מילידי הארץ ועולים, ממהגרים ותושבים חוזרים, עירוניים וכפריים, דתיים וחילוניים, מכפר ג׳וליס ומיפו, מתל אביב וממודיעין מאמסטרדם ומלונדון. יוצרים שפועלים מתוך זרז רגשי, מתמריץ מקומי ונעים מסביב, בתוך וביחס לשורש ק.ו.מ. מתכתבים או מגיבים למושג, לסמל, להוויה, לדיוקן, להגדרה או למיתוס, מממשים משמעות למקום ומגדירים אותו דרך מילה, שפה, עיצוב.

יהונתן הופ (מימין) ויאיר לוי. צילום: קלאודיה רוטקגל

״דיבור פנימי, במילים שקטות שמופנות אל שורשי הדעת היונקים מתוך מעיין פנימי מבעבע בשקט, כזה שלא נגלה על ידי תנועה של קול או שריר״, כותב אוצר התערוכה, ארז נאבי פנה. ״שָׁם בעולמם הפרטי של מעצבים מתהוות מחשבות לחומרים, לקומפוזיציות וצבעים, בעולם של רדוקציה מילולית, בשיח שקט שרק יוצרו מבין בו. מכאן, מתוך אותם תהליכים פנימיים מגיעה אותה יצירה המבקשת לתרגם מאווים פנימיים לעצם חומרי, לעיצוב ממשי. מאותה טריטוריה בוקעת היצירה ומשלבת את כוחות הגוף עם הנפש – את הכרת היד, את לישת החומר, את ציפוי המשטח במריחת מברשת ומתהווה לעיצוב אישי, שייחודי לפרט.

״היוצר, מצוי במצב תמידי ודינמי של חיפוש משמעות למקום שלו ולמיקום שלו בחברה שבה הוא חי – דיון שמתקיים בין הלוקליות האותנטית למקומו כאינדיבידואל. מתוך אותו דיאלוג בין הפרט לקולקטיב, צומחת מערכת יחסים סבוכה בין המקומיות למקומי, בין ה״קולקטיב״ המעוניין בשימור המציאות ללא זעזועים שיפרקו אותו, לבין ה״פרט״ שמעוניין לבטא את עצמו כ״יחיד״ בתוך המארג.

משתתפים: נעמה אגסי, איתי אהלי, טל ארז, זלי גורביץ׳, אדמהון גלאור מקונן, יהונתן הופ, רמי טריף, בועז כהן וסיאקה יממוטו,
 יאיר לוי, גרגורי לרין, ולריה מוניס, אלינור פורטנוי, יוליה צוקרמן, שירה קרת ואיתי לניאדו


מתוך החומר, עירית ואלון

התערוכה ״מתוך החומר״ (אוצרת: עינב ברנס אליאסב) היא הראשונה בסדרת תערוכות שתעסוק בקשר הבין־דורי המתקיים באופנים שונים בין יוצרים. עירית אבא היא אמנית חומר מובילה בישראל שלאורך השנים משלבת יצירה ייחודית והנחייה של יוצרים צעירים. באהבתה העצומה לחומר הקרמי בכלל, ועבודת האבניים בפרט, היא סחפה ועדיין סוחפת אחריה תלמידים ויוצרים רבים. אבא הייתה מרצה צעירה בבצלאל במחלקה לעיצוב קרמי כשאלון גיל החל את לימודיו במחלקה. גיל התאהב בחומר הקרמי ובאבניים בלימודיו תחת הנחייתה של אבא, שלימדה אותו קדרות ואף ליוותה אותו בפרויקט הגמר. הוא המשיך ליצור לאורך השנים בביתו בכליל.

בעבודת האבניים הייחודית שלה בפורצלן מתמקדת אבא במושג ״הכלי״, בוחנת את המתח הנוצר בין נפח ושפה, צורה וצבע, שקיפות וגסות ושבריריות ופגיעות. האוביקטים שלה מאופקים ואימפולסיביים בו־זמנית, והם בודקים מפגשים בין פרופורציות, תלת ודו־ממד, צבעוניות ופני שטח. בעבודותיו יוצר גיל בחומר הקרמי ורואה בו מדיום אמנותי לביטוי רעיונות ורגשות, תוך התכתבות עם טכניקות קרמיות מסורתיות ושילוב נגיעות עכשוויות בחומר. כבן ליוצאי מזרח אירופה, הוא מבטא דרך החומר חיפוש אחר מקומיות וארץ ישראליות. ציוריו על הכלים שופעים באורנמנטיקה רפטטיבית ומעולם דימויים בהשראת תרבות המזרח.

עירית אבא. צילום: שי הלוי

הקשר המקצועי והחברי שנרקם בין השניים לאורך יותר משלושה עשורים מקבל ביטוי בעבודותיהם דרך השפעות חומריות ומושגיות בחומר הקרמי, הן בחיבור לפורצלן והן ברפטטיביות בעשייה תוך בדיקת גבולות יחסי הכוחות בין התלת והדו־ממד בכלים בדרכים שונות. בעבודותיה של אבא הדו־ממד נוצר על ידי גריעה של החומר תוך חשיפת רבדיו הפנימיים, דקיקותו, שקיפותו וכוחו. אלו, מודגשים על ידי צבע ויצירת קומפוזיציות דו־ממדיות על הכלי. בעבודותיו מבצע גיל מהלך של הוספת שכבות רבות של צבע, עיטורים, קווי מתאר ורקעים דו־ממדיים, אורנמנטיקה גדושת חמסות, לבבות, דימויי עין הרע ועוד, עד לכדי יצירת תחושת עומס על הכלי. התערוכה מציגה שפה ייחודית ומגובשת של כל אחד מהאמנים, אך עם זאת אפשר לחוש במקצב הער הנע בין שני גופי העבודות.

נעילה: 28.4

אלון גיל. צילום: ליאוניד פדרול־קביטקובסקי, באדיבות מוזיאון ארץ ישראל

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden