בינג׳ והרצנו (את כותרות הפתיחה)

גבר לבוש בחליפה שחורה נכנס למשרד שלו, מניח את המזוודה על הרצפה, וקופץ מחלון גורד השחקים שבו שוכן המשרד. מספיק תיאור יבש של הסצנה שפותחת את כותרות הפתיחה של סדרת הטלוויזיה מד מן, כדי לראות בדמיון את אותה דקה אלגנטית, חידתית ואיקונית, שהפכה לחלק בלתי נפרד מהסדרה עטורת הפרסים. 11 שנים לאחר שנוצרה, שוק הטלוויזיה שינה את פניו עם ענקיות הסטרימינג וצפיית הבינג׳, ובימים אלה תכניות טלוויזיה וסרטים רבים מתחילים בלי שום כותרות – או במקרה הטוב מציגים רק את שם הסרט או הסדרה – כדי למנוע נטישת צופים.

״אני לא חובב של ז׳אנר הסרטים או תכניות הטלוויזיה בלי כותרות הפתיחה״, אומר גרנט לאו, שעובד ב־22 השנים האחרונות ב־Imaginary Forces, החברה שעשתה מהפיכה בעיצוב כותרות הפתיחה של סרטים וסדרות טלוויזיה, ואחראית בין השאר לכותרות הפתיחה של סדרות הטלוויזיה מד מן, אימפריית הפשע, וייניל, Stranger Things ועוד. ״האם היית קורא ספר בלי עטיפה?״, הוא שואל. ״בעבורי זו המקבילה לצפייה בסדרת טלוויזיה בלי כותרות פתיחה, שמייצרות ציפייה לתוכן שאני עומד להקדיש לו את הזמן שלי. אני מנסה לדמיין איך זה יהיה לראות את משחקי הכס בלי כותרות הפתיחה: תקרא לי שמרן, אבל בעיניי זה קצת עצוב.

האם היית קורא ספר בלי עטיפה? בעבורי זו המקבילה לצפייה בסדרת טלוויזיה בלי כותרות פתיחה, שמייצרות ציפייה לתוכן שאני עומד להקדיש לו את הזמן שלי

״אני באמת נהנה מההקדמה הקצרה הזו, מהפתיח לסרט או לסדרה שאני עומד לראות. אהבתי לשקוע בעטיפות של תקליטים, ולהבין את הקשר של האמנות עם המוזיקה. זה נתן לי תובנות על המוזיקה, זה משהו שאני מתגעגע אליו היום. כמובן שאם כותרות הפתיחה לא טובות זה יכול להיות מעצבן, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים להיפטר מהן. אנחנו פשוט צריכים לעבוד קשה יותר כדי ללכוד את תשומת הלב של הקהל. זה האתגר היום, לתפוס את צופי הבינג׳ בכל פעם שהם מתחילים לצפות בעוד פרק״.

המשימה שלנו היא לבדר

אימג׳נרי פורסס החלה את דרכה כסניף החוף המערבי של סטודיו R/Greenberg, שכבר אז היה ידוע בזכות עבודתו על קדימונים ופתיחים לתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. כשהפוקוס של הסטודיו השתנה, עזבו כמה מעובדיו והקימו את אימג׳נרי פורסס בשנת 1996. בהתחלה התמקדה החברה בעיקר בעבודה לתעשיית הסרטים והטלוויזיה, אולם לאחר מכן הרחיבה את תחומי הפעילות שלה להפקת פרסומות, סרטים, מיתוג ויצירת סוגים ופורמטים שונים של תוכן.

לאו החל לעבוד בחברה עם הקמתה כמתמחה ומשם התקדם לתפקיד מעצב, מנהל אמנותי ומנהל קריאייטיב. ״אחרי 22 שנים אני חושב שעשיתי כל מה שאפשר לעשות בחברה״, הוא אומר. ״היתרון של להתחיל כמתמחה הוא שזה עזר לי להבין איך הסטודיו עובד בלי הלחץ של לספק את הסחורה״. הוא למד עיצוב גרפי באוניברסיטת סן דייגו, ״בשנות ה־90 של ההיפ הופ ותרבות המועדונים, תחילותו של עידן מחשבי המקינטוש״. את קריירת העיצוב החל בלעצב הזמנות למסיבות, פנזינים ומשם עבר גם לחולצות ובגדים, ״בתור הזהב של לבוש הרחוב״.

בחודש הבא יגיע לאו לישראל וישתתף בפסטיבל העיצוב הבין־לאומי OFFF, שיתקיים בפעם השנייה במוזיאון תל אביב. ״אימג׳ינרי פורסס היו ברשימת המשאלות שלנו מהרגע שהתחלנו לעבוד על הפסטיבל״, מספרים המעצבים לירי ארגוב וניצן רוזנברג, היזמים שאחראים להגעתו של הפסטיבל לישראל. ״הם הסטודיו המכונן של כל מה שקרה בתחום העיצוב למסך ב־20 השנים האחרונות.

״בשבילנו, כמעצבים – וזה לא ממש משנה מאיזה תחום אתה מגיע – יש משהו מרגש בלפגוש את האנשים שיוצרים את התכנים שמגיעים לכולנו מדי יום לטלוויזיה, בין אם זה טריילר לסרט מעולה או פתיח לסדרה שכולנו מכורים אליה. יש בעבודה שלהם משהו שחוצה דיסציפלינות, הוא מדבר לכולנו כיוצרים וכצרכנים״. 

על תהליך העבודה על קדימונים ופתיחים של סרטים וסדרות טלוויזיה, לאו מספר שהוא משתנה מפרויקט לפרויקט. ״הפרויקטים מגיעים אלינו בשלבים שונים של עבודה, ואנו מוכנים לטפל בכל אתגר: זה שומר על הדריכות שלנו. ההבט החשוב ביותר הוא התוצאה הסופית שבה אני שואל את עצמי, האם הצלחתי לתקשר לקהל את מה שהיוצרים ביקשו להעביר ביצירה שלהם? זה לא קשור למה שאני חושב או רואה ביצירה.

״כבר בשלב מוקדם של הקריירה שלי בחרתי שלא לנקוט בגישה יהירה. אתה פותר בעיות, אז תפתור את הבעיה. אנחנו שם כדי להקשיב ליוצר ולתת לקהל טעימה של מה שהוא עתיד לראות. אנחנו יודעים שהמשימה שלנו היא לבדר, ועם זאת התוצאה צריכה להיות יפה, ברורה ובעלת משמעות. אם המידע יהיה משעמם או מכוער, אף אחד לא יקדיש לך תשומת לב״.

מה הן המגמות הנוכחיות בכותרות פתיחה ובקדימונים, בהשוואה לתחילת הקריירה שלך?

״כל השימוש בתלת־ממד הרבה יותר נפוץ היום מאשר כשהתחלתי. הקריירה שלי החלה בשלב המעבר של עיצוב גרפי לעידן הדיגיטלי, כשמצלמות הווידאו הדיגיטליות החדש יצאו לשוק והשתמשנו בהם כדי לחסוך כסף וזמן. הפילוסופיה שלי היא להשתמש במה שזמין. הטכנולוגיה התקדמה בצורה ניכרת, ולמעצבים יש היום הרבה יותר כלים ועזרים לעבודת איתם, אבל אני לא חושב שזה מה שעושה את העיצוב טוב יותר. 

״רוב הזמן אני אפילו חושב שזה מכשול ליצירתיות. כמובן, שיש יוצאים מהכלל, וזה היופי של זה. לפעמים אנחנו יכולים להיות מודאגים מדי ממה היה האפקט הטרנדי הבא, אבל בסופו של דבר רעיון חזק יעבוד הרבה יותר טוב ויחזיק מעמד הרבה יותר זמן במוחו של הצופה. סול באס, לדוגמה, עיצב כמה מכותרות הפתיחה המושכות ביותר עד היום, והן נוצרו באמצעות טכנולוגיה שבסטנדרטים של היום ייחשבו כפשטניות או אפילו גסות. אסור לפחד להשקיע ולתת לזמן לעשות את שלו. זה לא ספרינט לפסגה, כי ברגע שהגעת לראש, כל מה שנשאר זה לרדת״.