כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

נטע נהרדיה, סביבון מאדמת ארץ הקודש. צילומים: מ״ל

מהנעשה בארצנו: סביבון מאדמת הקודש ודומינו מלחמות ישראל

חנן דה לנגה ביקש מסטודנטים במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל להגיב לנעשה מסביבם. ״בטח עכשיו, בתקופת הבחירות, כשהכל גועש ומעלה עשן, לא להתייחס למה שקורה מסביב זה לחיות בבועה״, הוא אומר

בסמסטר הקודם של שנת הלימודים הנוכחית העביר חנן דה לנגה זו השנה השנייה קורס יוצא דופן במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל: ״מהנעשה בארצנו״. כשמו כן הוא, דה לנגה ביקש מהסטודנטים להתייחס למציאות היום־יומית ולהגיב אליה בתלת־ממד, דו־ממד, וידאו או כל דרך אחרת. אם בדרך כלל קורסים מסוג זה מועברים – אם בכלל – במחלקות לתקשורת חזותית, תחום שמתמקד בדרך כלל בדו־ממד ושקצב התגובה שלו מהיר יותר, העיצוב התעשייתי אינו בנוי לתגובה מהירה ומידית, ונושאים אלו בדרך כלל אינם חלק מארגז הכלים של המעצב התעשייתי.

״הקורס נולד מהתחושה שנושאים פוליטים־חברתיים־תרבותיים נמצאים בשוליים של המחלקות לעיצוב תעשייתי, לא רק בבצלאל״, מספר דה לנגה. ״התגובה ליום־יום היא מהירה ולא סטנדרטית לתחום הזה, אבל בטח עכשיו, עם כל מה שקורה לפני הבחירות, גועש ומעלה עשן, לא להתייחס למה שקורה זה לחיות בבועה, והאפשרות של סטודנטים להתייחס למציאות בעיצוב, בתלת־ממד ובחומר, ולהיות חלק מהשיח, היא חשובה.

״לא כל דבר זה כורסה או מכשיר רפואי, יש חיים שמבעבעים סביבנו כל הזמן, בטח בבצלאל שחיה בירושלים בלוע הר הגעש הזה. חשוב שסטודנטים יגיבו לארועים סביבם ויהיו עירניים לחיים האמיתיים מסביב, ולא רק לז׳ורנלים. אני זוכר את עצמי כסטודנט או אדם צעיר חי בהפגנות, בהתנגדויות, במעורבות״.

אפשר אולי להבין למה הם מפחדים או לא רוצים להביע דיעה. ראינו מה קרה בשנה שעברה בבצלאל ובשנקר, למרות שאלו מקרים שונים.

״זו בדיוק הסיבה שצריך להביע דיעה. אם מפחדים ויש חשש, זו בדיוק הסיבה, כדי להגיד שאכפת לך: ימין, שמאל, אמצע, לא חשוב. זה חלק מהחיים של אנשים צעירים שמחפשים את דרכם, הם לא יכולים להתעלם ממה שקורה מסביבם ולהגיד זה לא ענייננו. הפחד או החשש לא יכולים להוביל את היום־יום, אחרת מה? כולנו נשקע מתחת לשמיכת פוך ונעצום עיניים? זה לא יעבור; זה החיים האמיתיים.

״אני מבין שאנשים חוששים להביע דיעה, אבל אנחנו לא יכולים להתעלם מזה שאנחנו ישראלים ושמסביבנו עשן ורעידות אדמה כל הזמן. אי אפשר להיות יוצר, יצירתי ויצרי מבלי להיות מעורב במה שקורה מסביבך, אחרת זה לחיות בבועה. אני מאמין שקורס כזה צריך לעבור בצורות שונות כבר מהשנה הראשונה ללימודים״.

שבעה מהסטודנטים מספרים על עבודתם ועל הטריגר שהניע אותם לפעולה.


נטע נהרדיה

נטע נהרדיה / סוב וסוב

חוק הלאום קובע את זהותה של מדינת ישראל כמדינת לאום יהודית ומקיים עדיפות לאוכלוסייה היהודית על פני הערבית בתחום ההתיישבות. מהי אותה ״זכות היסטורית״? מה מקנה לנו את הזכות לייחס את האדמה לעצמנו? הסביבון כייצוג של סמל לאומי, סמל של תרבות יהודית. השלד הפנימי עשוי ברזל, מבצבץ מבעד לאדמה ונותן לסביבון חזות תכשיטית ונחשקת. הסביבון עשוי אדמה, אותה ״אדמת קודש״ שייחסנו לנו, במהלך המשחק בסביבון מתפוררת לאט עד שנותרים שלדים ללא תכלית. האדמה שאנחנו דורכים עליה, כסמל ליציבות, מסתחררת.


דניאל גרב. צילומים: עמליה מגריל

דניאל גרבר / אני רק בקשה

באזור שבו אנו חיים יש לאבן משמעויות סימליות רבות. היא לוקחת חלק פעיל בריטואלים שונים, וניתן לפגושה בסיטואציות שונות בחיים – מהנחת אבן בעת ביקור בבית קברות, דרך סימוני שבילים, ועד אמצעי מחאה. בשנה שעברה התנתקה אבן ענקית מהכותל המערבי. הניתוק מעלה שאלות על ערכה וייעודה. בעבודתי אני מציע פתרון לדילמה זו, חלוקת האבן והפיכתה לסיכות דש. הסיכה מאפשרת לתחוב בה פתק ולשאת אותו כמשאלה יומית, שבועית או קבועה. העבודה בוחנת את הקשר בין מקום לריטואל, בין קדושה לצריכה.


ניצן שמש

ניצן שמש / נורמליזציה

כחלק מחברה שחיה ממלחמה למלחמה, ושמלאה בצעצועים שונים של כלי מלחמה, החלטתי להקצין תפיסה זו על ידי בובות לבד בהשראת רימון יד ופצצת מרגמה. הפיכה של אוביקט מלחמתי לבובה רכה ונעימה, הנורמליזציה של החברה למצב הביטחוני, עברה גם לבובות שמגחכות על התמימות וחוסר התמימות שלנו.


עמית הדר

עמית הדר / דומינו מלחמות ישראל

בעבודה זו אני מבקש לדבר על ״מורשת הקרב״ שבה אנו חיים. אפשר לומר שכמעט מצופה מאתנו לזכור ולהכיר את שמות המלחמות והמבצעים (מה ההבדל?) והסדר הכרונולוגי שלהם. הרעיון עלה לי בהרצאה בה הדובר אמר (בתמימות ובספונטניות) ״נו, מה היה קודם? עמוד ענן או צוק איתן?…״. חשבתי לעצמי, כמה מידע, לכאורה טריוויאלי נטוע לנו בזיכרון ובמודעות הקולקטיבית והאישית. מידע מכביד אני קורא לו. בדומינו מלחמות ישראל משחקים ממש כמו בדומינו הקלאסי. אפשר לחבר רק בין מלחמות שכנות: את ששת הימים למבצע קדש או למלחמת ההתשה. את שלום הגליל ליום כיפור או לאינתיפאדה הראשונה. מנצח מי ש…


אליסה פרצבניה

אליסה פרצבניה / מזכרות מישראל

הרעיון לעבודה התחיל מירי הטילים מעזה לישראל. נחשפתי לסרטון שבו נראתה תיירת חווה חוסר אונים ופאניקה, כתוצאה מאזעקת ״צבע אדום״. חשבתי על דרך שבה אוכל להנגיש מידע רלוונטי בהתמודדות עם מצב שכזה, על מנת להקל על תחושת הביטחון האישית וההתמצאות בארץ זרה עם מצב ביטחוני מורכב. תרגמתי את מפת פיקוד העורף של זמני כניסה למרחב מוגן למחזיקי מפתחות. בנוסף, יצרתי ״מפת משקעים״ עדכנית בכדי להקל על התייר בתכנון הטיולים ברחבי הארץ.


הדר גרדין

הדר גרדין / מוצרי דגל

מימין ומשמאל, יהודים וערבים, בארץ ומחוץ לה – נראה כי בשנים האחרונות הרצון להשחית את דגל מדינת ישראל מאחד את כולם. לכל קבוצה אינטרס ואג׳נדה משלה, אך התוצאה די דומה: דורכים על הדגל, קורעים, שורפים אותו או גרוע מזה. כתגובה לכל אלה רציתי לתת לדגל את הכבוד הראוי לו ויצרתי מנופפי דגל שולחניים־משרדיים שיאפשרו הנפת דגל המדינה בגאון בכל מקום ובכל עת – בכל משרד ועל כל סמארטפון.


שי ברליה. צילומים: יוסי רוט

שי ברליה / ילדים לאבות יחידנים 

להרגיש עם ולהיות בלי – בובת חיבוקי לאבות יחידנים וזוגות חד־מיניים שרוצים להביא ילד לעולם ומדינת ישראל לא מאפשרת להם. הרעיון לעבודה נולד בעקבות כתבות חוזרות, מאז קיץ 2018 , בנושא בג״ץ הפונדקאות שמתנהל נגד המדינה והחוק שמפלה לרעה גברים. רציתי ליצור אוביקט שימלא פיזית את החלל הריק של הילדים, יעביר תחושת חמידות ויעורר אמפתיה, שאפשר יהיה לחבק, לאהוב ולרצות אותו ומנגד שייצור תחושת כיווץ בבטן ושיהיה ברור לצופה מהצד שמשהו בסיטואציה בעייתי לא נכון ועצוב. נשיאה של ילד על הכתפיים נראתה כמחווה שמזוהה טוב באינטראקציה בין אב ובנו/ביתו ושתעביר את עמדתי ותחושותיי לגבי הנושא בצורה הטובה ביותר.

x סגירה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden