כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

ענת ספרן וחן גזית. צילומים: דור קדמי

שבוע העיצוב ירושלים 2019 // מעל לכל דמיון מזרחי

השילוש הקדוש - תוכן, חוויה וצורה - הפך את שבוע העיצוב ירושלים למסע גילויים בעבור הקהל, אבל לא פחות מכך בעבור העושים במלאכה. חן גזית (המנהלת הכללית) וענת ספרן (המנהלת האמנותית) עוד לא הסדירו את הנשימה וכבר עם הפנים ל־2020

פורטפוליו בשיתוף שבוע העיצוב ירושלים


Hagit:

הי ענת, הי חן, איך אתן מרגישות כמה ימים אחרי סיום שבוע העיצוב, הספקתן לנשום קצת?

Anat:

הי. אכן עייפות אך בעיקר מרוצות!

Chen:

סוף סוף נושמות לרווחה אחרי האירוע המטורף הזה

Hagit:

באמת מטורף! ומלא אתגרים, אבל אני גם חושבת שאפשר להיות מרוצות. היה מדהים

Chen:

בהחלט אפשר להגיד שהיה מוצלח הרבה מעבר למה שדמיינו

Anat:

אני עוד צריכה תקופת עיכול ארוכה כדי להכיל את שלל החוויות והרגשות מהשבוע האחרון…

Chen:

בעיקר היה מרגש לראות את כמות האנשים שבאו לבקר ובמיוחד את המגוון, פגשנו אנשים מכל הארץ שעלו לירושלים להשתתף בשבוע העיצוב

Hagit:

מזווית הראייה של מי שביקרה ב(כנראה) כל שבועות העיצוב עד כה, היה מרשים מאוד, בשל ומגוון. עד כדי כך מגוון שאני שואלת – איך כל זה נכנס תחת הכותרת של ״שבוע עיצוב״?

Anat:

קודם כל מדובר בשבוע, שעוסק בעיצוב כמובן. אני מודה שאנחנו עדיין מתקשים עם הכותרת הזאת של שבוע העיצוב בעיקר כי בעולם מדובר בדרך כלל באירועים מאוד מסחריים ומאוד שונים ממה שאנחנו עושים כאן בירושלים. הראיה שלנו של האירוע ושל עיצוב בכלל היא הרבה יותר רחבה.

עדי יאיר ושלומית יעקב

סתיו מנדלבאום

עיצוב הוא אחת הדיסציפלינות שהכי מחוברות לחיים שלנו וקשורה באופן ישיר לא רק לעולמות תרבות ותעשיה – אלא גם לכלכלה, לחברה, לפוליטיקה, לטכנולוגיה…. ולכן אפשר לראות בתערוכות ובאירועים שלנו מגוון פרויקטים שנוגעים לעיתים בתחומים ״אפורים״, בקווי התפר שבין דיסציפלינות, מה שלדעתנו יוצר אירוע הרבה יותר מעניין ועוסק פחות בהגדרות ויותר בתוכן

Chen:

אני מסכימה עם ענת וחושבת גם מנקודת המבט של האורחים, שביקרו בשבוע העיצוב: לחוות מנעד כל כך רחב של מושג העיצוב זה בהחלט מאתגר את המחשבה בתוך אירוע ציבורי, חינמי; זה דבר לא מובן מאליו

Hagit:

יש לכן מושג כמה אנשים הגיעו ומי הקהל של שבוע העיצוב?

Chen:

בערב הפתיחה היו בין 5,000 ל־6,000 איש. במהלך השבוע לאחר מכן צפינו שידעך מעט אך לשמחתנו זה לא קרה והמשיך להיות עמוס עד הרגע האחרון. לאורך כל השבוע היו כאן כ־30 אלף איש. היה מעניין לראות בתוך הקהל אורחים יהודים, דתיים, חרדים, ערבים והרבה תיירים מחו״ל ששמעו על האירוע מהפרסומים שלנו במגזיני עיצוב מרחבי העולם. כולם באו וטיפסו מעלה בפיגומים הוורודים לעבר המזרח 🙂

Hagit:

זה מדהים. איך זה בהשוואה לשנים קודמות?

Anat:

בהחלט נתונים מדהימים. הרבה יותר… גם בלי לספור הרגשתי בשטח שיש הרבה יותר קהל מבשנים שעברו. המקום היה מלא כל הזמן משעות אחר הצהרים ועד השעות המאוחרות של הלילה.

Hagit:

אולי זה קשור להתכנסות בחלל אחד מרכזי – בית הנסן

Anat:

ההתכנסות לבית הנסן הוכיחה את עצמה ללא ספק כמהלך מוצלח. השתלטנו על כל חלקה טובה בבניין ובגינה

Chen:

יש עוד חלל סודי שכרגע סגור בפני הקהל ונקווה שנוכל לחשוף אותו בעתיד…

Hagit:

זה לא גרם לדברים להיות פחות עשירים. להפך: הייתה תחושה שאני עוברת מהתרגשות להתרגשות, מאוד מעניין

Chen:

בשבת היה נורא נחמד לראות שהגיעו המון משפחות עם ילדים בכל הגילאים, והיה מקסים לשמוע כיצד ההורים מסבירים להם על המיצגים. היה אפשר לראות בין האורחים הרבה קהל ירושלמי וגם הרבה קהל מחוץ לעיר, ומה שהיה הכי מרגש – ונבע בעיקר מהבחירה הספציפית בתוכן ומשיתופי הפעולה בין מעצבים – היה המפגש בין מזרח ירושלים למערב

ארז אלה, HQ אדריכלים

דניאל זרחי, לילך שטיאט ודפנה קרון

Anat:

עד השנה הרגשנו שעדיין לא מיצינו את הפוטנציאל של המקום הקסום הזה. רוב הפרויקטים היו חדשים ונעשו במיוחד לחללים ספציפיים בבית הנסן. מכיון שהבית בנוי ממבוך של חדרים שונים, בגדלים ובאוירה שונה, ובנוסף כולו לשימור מחמיר – היה ברור לנו שאי אפשר פשוט לאסוף עבודות ואז למקם אותם כמו בקוביה לבנה. לכן מראש עבדנו מאוד סייט־ספסיפיק ולדעתי זה היה מאוד מורגש בביקור בתערוכות. חדרים כמו סירי זן מאסטר במכבסה של קבוצת ורבורג, או צומח דומם של שלי פרימן בחדרון במעלה הקומה השניה לדוגמה, נבנו במיוחד. וכמובן המהלך הקיצוני ביותר – הפרויקט של ארז אלה (HQ אדריכלים) שלחלוטין שינה את חזות המבנה ואת הסירקולציה שלו.

Hagit:

היה גם פרויקט שבאופן פיזי חיבר בין מזרח ירושלים למערב – בעבודה של אמיר צובל ואיתי בלומנטל שמדדו את המרחק מבית הנסן לבתי העובדים שחיים במזרח העיר, והשתמשו במרחק כאורך החוט שממנו נוצרו הדיוקנאות. ואגב נושא החוט, המיפוי והמארג היה מוטיב חוזר מאוד מרתק.

Anat:

אכן היו לא מעט פרויקטים שקשורים לאריגה, לטוויה ושטיחים כתוצאה ישירה מהתמה ״מזרח״. הפרויקט של אמיר ואיתי הוא פרויקט שהגיע אלינו במסגרת הקול הקורא שפרסמנו ומיד ידענו שמדובר בפרויקט מיוחד. גם פרויקט זה וגם פרויקט השדכן שנעשה עם מעצבים ובעלי מלאכה ממזרח ירושלים (ומזרחה לה) הם דוגמה מצוינת לאיך עיצוב יכול לעבוד ולעבור דרך כל הרבה רבדים. לקשר בין הטכנולוגי (אצל אמיר ואיתי), הקראפטי (בשדכן) לחברתי, לאומי, אישי… ולהתחבר לקהל בצורה כל כך ישירה. מסוג הפרויקטים שנכנסים ישירות גם ללב וגם למח.

מזרח ממה?

Hagit:

מאיפה נולד המזרח כרעיון מופשט וכותרת?

Anat:

בכל שנה טל ארז ואני בוחרים את התמה השנתית שלנו מתוך מבט על נושאים מקומיים (ישראלים בכלל וירושלמים בפרט), אך כאלה שיש להם בו זמנית רלבנטיות עכשווית בעולם. הנושא נבחר אחרי דיונים ארוכים ובעיקר ״ספיגה״ של אירועים, מחשבות ורעיונות, לאו דוקא מתחום העיצוב והתרבות אלא מהעולם – מאירועים חברתיים, פוליטיים ואחרים.

נושא המזרח בעבע כבר לא מעט זמן והרגשנו שיהיה נכון לבחון אותו בשבוע העיצוב. ברור למה הוא רלבנטי לנו בירושלים, אך במקביל התבוננות על הנעשה בעולם – בין אם בסין, או ברוסיה או במזרח התיכון – הבנו שיש כאן עיסוק גלובלי מענין. כשהתחלנו לדבר עם מעצבים, בארץ ובעולם, וראינו את התגובות הנלהבות שלהם לנושא, הבנו שזאת בחירה טובה

Hagit:

החיבור שלי היה מיידי, ברגע שעלה המידע על התמה לנגד עיניי; זה נושא כל כך ברור

Anat:

אכן החיבור מיידי – רגשי וטעון – ולכן היה מענין לפרק אותו ולבחון דרכים אחרות להסתכל על ה״מזרח״ הזה שכולנו בטוחים שאנחנו יודעים מה הוא והיכן ממוקם. די מהר חילקנו את התמה לשישה פרקים שהובילו אותנו בבחירות: מזרח מול מערב, מזרח ממה?, מזרח אחר, הבטחות מהמזרח, היברידים והמזרח האבסולוטי. גילינו כמה הנושא מורכב, והציפייה שלנו היתה שהמבקרים שהגיעו עם תפיסות לכאורה יציבות של מהו מזרח, יצאו מהתערוכות מעט מבולבלים ויחשבו מחדש על המונח הטעון הזה

Hagit:

ובלבול אכן היה. אם כי עוד קודם, חייבת להחמיא לכם שנמנעתם משתי קלישאות כמעט בלתי נמנעות – אוריינטליזם ומזרח תיכון חדש

Anat:

ידענו מראש מהם ״הבורות״ שמהם אנו רוצים להימנע. ושמחה לדעת שהצלחנו

Hagit:

אתם לא כל כך נזהרים מלאתגר את הקהל – גם לטפס במדרגות הוורודות, גם לנהל ״שוק זריחות״, גם מציאות מדומה במועדון סיני מדומה. לא פשוט… חן, מההבט ההפקתי, התפקיד שלך הוא לעצור רגע את ההשתוללות הזו ולשאול איך זה אפשרי, איפה זה לא אפשרי, איך הקהל ימצא את דרכו?

הדס צוקר

Chen:

אז קודם כל, בית הנסן הוא מבנה שהוקם כבית מצורעים ב־1887 ומלכתחילה הוא מקום מורכב להתמצא בו כמרחב ציבורי וכגלריה, האתגר המרחבי קשה לאורך כל השנה. אני חושבת שהשנה במיוחד, עבודת האוצרות ממש התייחסה לעניין המרחבי והפכה את המענה לקושי למיצג של ממש. במקום שזרימת הקהל תמשיך מדרום לצפון, הכול השתנה למעבר ממערב למזרח, כשבין לבין יש שיטוט בין חוויות שונות וגילויים מפתיעים בכל חלל שמגיעים אליו, בין אם הגעת אליו בכוונה ובין אם התגלגלת אליו במהלך השיטוט

Hagit:

כמי שעוסקת בתיווך המידע לאנשים אני יכולה לומר שאחרי ש״דגמתי את הסחורה״ בעצמי התחלתי לפרק את המידע לחלקיו. קצת כמו לקחת ילדים ללונה פארק (ואז לנסות להשתלט על כולם במקביל)

Anat:

לאתגר הוא השם השני שלנו 🙂 ולא רק את הקהל…. קודם כל את עצמנו כאוצרים, אנחנו תמיד מנסים לחדש ולהפתיע ולחשוב כל פעם מחדש על הכל – גם על הפורמטים וגם על התוכן: זאת הדרך היחידה לייצר ארוע מסקרן ומרתק, שנבנה לאורך זמן ויחד עם עבודה על גיבוש של זהות גם יודע להשתנות ולהפתיע. התגובות שקיבלנו במהלך השבוע מראות לנו שהקהל שלנו מוכן, שמח ואף נענה לאתגר ביתר התלהבות

Hagit:

יש בטח את אלה שיצאו מדעתם, ולא מוצאים אותם עד היום… 🙂

Chen:

עוד מתקופת המצורעים יש פה כאלה… היה מאתגר, אבל לשמוע את התגובות של הקהל שמסיר את הספק ואת החששות אם היה צריך להעלות קהל לגובה 15 מטר או לא, והתשובה היא חד משמעית כן

Anat:

אני בהחלט מקווה שחווית הביקור בשבוע העיצוב היא כזאת שמגיעים אליה עם ציפיה מסוימת, מגלים חוויה אחרת ומפתיעה, חווים בזמן אמת שלל פרויקטים, ואחר כך כשיוצאים משערי בית הנסן עולות מחשבות ורגעים צפים, נוצרים חיבורים חדשים, ואולי גם משהו בהתבוננות החוצה (ופנימה) מעט משתנה

מקפצה למעצבים צעירים

Hagit:

בואו נשאל רגע מה שאסור… איזה פרויקט הכי אהבתן?

Anat:

איך אפשר לענות על זה? מאוד קשה… אז אולי אני דווקא אפתיע ואדבר על פרויקט מאוד נוכח בשבוע העיצוב, אבל שפחות דיברו עליו: המיתוג. כל העיצוב הגרפי של השבוע – הסרטונים, המודעות, הפרסומים, הפוסטרים – הם עבודה של סטודיו מאוד צעיר לעיצוב גרפי בשם sweatlodge. מדובר בארבעה חבר׳ה בוגרי המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל שסיימו לפני כמה חודשים ללמוד. ידענו שאנחנו קצת לוקחים סיכון כי הם אף פעם לא עבדו יחד מחוץ למסגרת לימודית ואנחנו הלקוח הרציני הראשון שלהם, ואנחנו לא מצטערים לרגע. הם עשו עבודה מקצועית ומצוינת, שקוצרת שבחים כל הזמן.

מבחינתנו זה תפקיד חשוב של שבוע העיצוב – להוות מקפצה למעצבים צעירים, לתת להם הזדמנות להוכיח מה הם יודעים לעשות (כמה מעצבים צעירים רואים את העבודה שלהם על שלטי ענק באיילון פחות משנה לאחר סיום הלימודים?)

Hagit:

סווטלודג׳ זה חיבור של סווטשופ מהמזרח הרחוק ולודג׳ ממזרח אירופה. בגלל זה בחרתם בהם?

Anat:

חחח… אמרתי להם שהם הזמינו זיעה – וקיבלו זיעה 🙂

Chen:

אני באמת לא יכולה לומר שיש עבודה אחת שהכי אהבתי או הכי התחברתי אליה. אבל אם בכל זאת לנסות לשים את האצבע על מה שהכי ריגש והדהים אותי – זה השינוי. בניגוד לאוצרים ולמעצבים המשתתפים, אני עובדת בבית הנסן כל יום במשך השנה. ופתאום לראות אותו מנקודת מבט חדשה וחד פעמית – כי דבר כזה לא היה ולא יהיה שוב, את זה אני יכולה להגיד די בוודאות – ולראות איך הוא מתחפש והופך לשבוע אחד למשהו שונה לגמרי, זו הייתה תחושה של שיא. 

דרך אגב, הרגשתי אותה תחושת שיא גם בשנה שעברה, ואמרתי לעצמי איך לעזאזל מתעלים על זה. והשנה עוד פעם הופתעתי – הרעיונות באורח פלא מגיעים

Hagit:

עוד משהו שהיה כנראה חלק מהקסם של השילוב בין החלל לתכנים – הבוטיק של סתיו פורגס, בוטיק שווארמה, הגיע לאיזו בגרות ובשלות מגניבה לגמרי

בוטיק שוארמה

אופיניון פקטורי

Anat:

אכן היא יצרה יחד עם השותפים והשותפות שלה חלל חי ושלם שעבד מאוד יפה לאורך כל השבוע. בכל פעם שנכנסתי לשם – הופתעתי. גם זאת דוגמה ליוצרים די צעירים שבהינתן הפלטפורמה והתקציב המתאימים יודעים לייצר פרויקטים מצוינים עם הרבה תשומת לב לפרטים ומקצועיות גדולה

Hagit:

כמעט נראה שיכול להיות מקום כזה, שבו מישהי שוזרת שטיחי פרחים בזמן שמישהי אחרת מתקלטת ומישהו מסתפר (בסינר שעוצב במיוחד על ידי אמנים מהשורה הראשונה). אבל אקשה עוד רגע: איך זה שאנשים מסתפרים לייב מול קהל מתחבר לעיצוב? ואיך הצלחתן (ושאפו על כך) להכיל את הקומפלקס המטורף שהביאה הדס צוקר משנחאי, ולמה זה עיצוב?

Anat:

זה רק פרט אחד מתוך המכלול… בשבוע העיצוב יש לנו מעין משולש קדוש כזה: תוכן, חוויה וצורה. גם בבוטיק שווארמה וגם במועדון הסיני של הדס צוקר והמעצבים הסיניים היו מקומות קצת יותר מטושטשים (עבודות הווידאו פרפורמנס) לצד עבודות שהן מאוד דיזיין (מסכות הסניקרס) אבל יחד זה עובד כיחידה אחת שמעבירה רגע בהוויה התרבותית של מקום אחר רחוק מאוד מירושלים, עם דגש על החוויה שיכולה להתקיים בפורמט קצר יחסית ואינטנסיבי כמו שבוע עיצוב, ופחות יכולה להתקיים בתערוכה מוזיאלית של ארבעה חודשים

Chen:

העובדה שהמורכבות של ההפקה ושל התוכן העלו את הרף בלי לוותר על החיבור הבלתי אמצעי לקהל, זו בדיוק המשמעות של אירוע מרוכז. אבל האינטנסיביות הזו גם משאירה אותנו בלי אוויר: אפשר רק להסתכל על התמונה שלי ושל ענת, שצולמה ביום האחרון, ולראות באיזה מצב של אפיסת כוחות היינו (אם כי בתחושת היי) לעומת התמונה בראיון של רן (וולף) וטל (ארז) שדיברו כאן ביום שלפני 

Hagit:

ועכשיו כבר עובדים על השנה הבאה?

Anat:

הפנים כבר היו ל־2020 בערב הפתיחה מבחינתנו…

Chen:

אני אפילו יכולה לגלות בסוד שכבר יש לנו התחלות של רעיונות לשנה הבאה. וכמו שענת אמרה: אוהבים אתגרים

x סגירה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden