כל מה שחשוב ויפה
מתוך פרויקט הגמר של מאיה צביקל, המחלקה לעיצוב טקסטיל, שנקר. צילום: מאיה צביקל

בוגרים 2019 // המחלקה לעיצוב טקסטיל, שנקר

קולקציה אופנתית לריפוד לרכב המתאימה לסגנון הנהג.ת; מה עושים עם כתמי המחזור החודשי; רשת יתושים דקורטיבית; חומרי בנייה מבגדים משומשים ומסך המשדר את תחושת המגע בבד – בין הנושאים שמעסיקים את בוגרות המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר

המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר היא אחד ממוקדי העניין בתערוכות הבוגרים בשנים האחרונות. אחת הסיבות לכך היא אסתטית טהורה – העבודות ברובן יפות, מושכות ונעימות למגע. אבל סיבה אחרת, חשובה יותר, היא שבהיעדר תעשיית טקסטיל בארץ, הפכה המחלקה לבית גידול של רעיונות יצירתיים, על קו התפר שבין אמנות לעיצוב מוצר ואופנה, ולחממה טכנולוגית שחלק מהבוגרים מנצלים היטב, כדי לפתח חומרי טקסטיל חדשים וחשיבה על חומר כחלק מעולם השימושים העתידי. ככזו יוצאים ממנה לא פעם כשרונות שהופכים לשחקנים משמעותיים בשוק המקומי והבין־לאומי. בסקירה הקצרה כאן הבאנו כמה מהפרויקטים הבולטים של בוגרות המחלקה השנה.

גיא מגידס. צילומים: אחיקם בן יוסף

גיא מגידס // מצד שלישי

נקודת המוצא של גיא מגידס הייתה ראייה ביקורתית של תעשיית האופנה המהירה, צרכנות היתר ותרבות הרכישה וההשלכה של בגדים שבו ״אנו מחליפים את לבושנו תוך אשליה של החלפת זהויות בקצב מהיר, ובכך מטעינים את קצב תעשיות האופנה. בעידן זה אני מעוניינת לשמר בגדים ואיתם גם זיכרון של זהויות רופפות בחברה״.

מגידס פיתחה טכניקה של דחיסת הבגדים בשילוב עם דבק מיוחד בהשראת תהליכים המוכרים בתעשיית ליבוד עץ וחומרים מרוכבים. את הבגדים לשעבר היא דוחסת לצורת לבני־בנייה. הפרויקט שלה הוא מחקר חומרי שהחל מהשאיפה לייצר חומר בנייה מפסולת טקסטיל, שמצויה בשפע בעולם הסובל מצריכת יתר. בהמשך ניתן לחשוב על שימושים נוספים לחומר שיש לו ערכים דקורטיביים ופונקציונליים בתחומים נוספים. הבגדים פורקו לפיסות מרובעות ונבנו בשכבות כאשר כל בגד נדחס בשלמותו ללבנה אחת. כך נשמר זיהוי מבנה הבד המקורי, הצבע, הדגמים ומאפייני החומר ואיכותו, כך שמתהווה ״ספריית זיכרון וזהות״ בחומרי גלם חדשים.


מאיה צביקל. צילום: אחיקם בן יוסף

מאיה צביקל // תחושה דיגיטלית

פרויקט הגמר של מאיה צביקל בוחן את השאלה האם ניתן לתרגם את החוויה המוחשית של חומר טקסטילי סרוג ולהעביר אותה דרך מסך דיגיטלי שטוח. מה שעובד במקרה של חומרים ויזואליים ושמע, עדיין אינו אפשרי בחוש המגע. ״שאלת הייצוג המוחשי אל מול הייצוג הדיגיטלי הכרחית בתקופה שבה חוויית המסך הדיגיטלי נוכחת באופן נרחב ועמוק בחיינו, מושכת, ממכרת, צורכת זמן ואנרגיה ומקיפה אותנו מכל כיוון. הסריגים מעוצבים במטרה להציף את מאפייני המגע והחושים של הטקסטיל, באמצעות מרכיבי עיצוב כמו צבע, מבנה, מקצב ומרקם״.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>


נעמה וולוב // Monet, Designed Mosquito Nets

נעמה וולוב יצאה ממסגרת החשיבה על טקסטיל בשימושים המקובלים שלו, ועיצבה סדרה של דוגמאות לרשתות נגד יתושים לחלונות בצביעה ובהדפס או הדבקה. התוצאה משלבת עבודת עיצוב שיוצרת עניין ודקורציה מתוחכמת. היא מוסיפה ערך אסתטי לרשתות התכליתיות, ומסבה אותן לפריט דקורטיבי המהווה חלק מעיצוב הבית. הפרויקט מציג שלד רעיוני של פטנט טקסטילי, שבו השתמשה בטכניקות דפוס דיגיטלי וטפט ויניל בחיתוך צורני.

נעמה וולוב. צילומים: אחיקם בן יוסף


ענאל מרלי // כביש מהיר

ענאל מרלי פיתחה טקסטילים מורכבים לתעשיית הרכב – בפרויקט שזכה לכותרת ״כביש מהיר״. תוך שימוש בהדפסת משי, הדפסה דיגיטלית, חיתוך לייזר והטבעה, היא מציגה סדרת חיפויים אופנתיים ובעלי אופי מובחן לפנים הרכב, בהתאם לסגנון והטעם האישי של הנהג.ת. הריפוד מיועד לכסאות ולריפוד הפנימי, כולל ההגה וידית ההילוכים. העיצוב מחלק את הנהגים לקבוצות טיפוסיות, ומציע מנעד של בדי ריפוד: מהשגרתיים דרך בדי עור, ועד לבדי צלילה, סריגים, קטיפה ומשי.

ענאל מרלי. צילומים: ענאל מרלי


רוקסי מונטאנו // כתם

רוקסי מונטאנו חקרה את דם הווסת הנשי כחומר לצביעה והדפס על טקסטיל. פרויקט הגמר שלה שילב עבודת מיצג אמנותי (מתועד בווידאו) עם תצוגה של בדים משלבים שונים של הניסוי ועד לבד קטיפה מודפס בדפוס משי. את כותרת הפרויקט ״כתם״, בחרה כדי להציג את המהפך המחשבתי שדרוש מהתייחסות למחזור החודשי ולדם הווסת כבזויים ומלוכלכים, לעבר מעמד של חומר לגיטימי ושימושי. המחקר שלה כלל ניסויים בחומרים שונים וב״קבורה״ של בד טבול ומוכתם בדם, ובדיקת התוצאות הטבעיות שלו. הטקסטיל משמש מבחינתה עדות למחזורי החיים הנשיים ומבטא ״את יופיו של הטבע האנושי המוסתר מאחורי טאבו וסנקציות״.

רוקסי מונטאנו. צילומים: נטאשה זריקר


רימה שלום // פרח אדום

רימה שלום יצרה קולקציית הדפס שעוסקת בצמחייה בסכנת הכחדה בישראל. היא בחרה ב״קחוון קצר פירות״ כנציג בודד מתוך 613 פרטים במגדיר הישראלי לצמחים בסכנת הכחדה, ויצרה ייצוג גרפי וטקסטילי לפרח, שהיא מתארת כמוכר וחסר ייחוד, כזה שאיש אינו שם לב ובוודאי לא ידוע שהוא בסכנת הכחדה. ״בילדותי, נהגתי לצייר פרחים דומים ליום הולדתה של אמי, שעד היום קוראת לי ברוסית ׳רמשקה׳ שפירושו פרח ממשפחת הקחוון״, היא מתארת. את הניתוח הגרפי של הפרח היא הופכת לסימנים מודפסים על גבי הטקסטיל – בד וויניל – באדום ושחור, ומציגה אותם במעיל ״חפץ שימושי וסימבולי של הגנה״.

רימה שלום. צילומים: אחיקם בן יוסף

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden