כל מה שחשוב ויפה
ערן חן. צילום: דור קדמי

ערן חן: סדר אדריכלי חדש 

״היום המגדל הוא במידה רבה השכונה החדשה״. האדריכל ערן חן ביקר בחודש שעבר בארץ לרגל השקת חוג הבוגרים של המחלקה לאדריכלות בבצלאל

בהיותו בן שש, בגיל שבו ילדים מציירים בית כאייקון בסיסי המורכב מריבוע ומעליו משולש כגג, האדריכל ערן חן כבר צייר פרספקטיבות של הסלון וחדר האמבט בביתו. ״הייתה לי תפיסה מרחבית מפותחת, וגם סוג של תחושה והכרה אינטואיטיבית לגבי הקשר בין המרחב והאדם״, הוא מספר בעת ביקור קצר בארץ בחודש שעבר, לרגל השקת חוג הבוגרים של המחלקה לאדריכלות בבצלאל.

״בתקופת השירות הצבאי דווקא חשבתי על כיוונים שונים לחלוטין, כמו רפואה כירורגית או פסיכולוגיה, אבל בסופו של דבר הגעתי ללימודי אדריכלות בבצלאל. היום, אחרי 20 שנה כאדריכל, אני מוצא שהמהות שעומדת בבסיס שני כיווני הלימודים ששקלתי משתלבת בעשייה המקצועית שלי: אם זו הכירורגיה, שבתכליתה נועדה לפתור מצבים כדי לתקן, להיטיב ולשפר, ואם זו הפסיכולוגיה, שנוגעת באנשים״.

בית ספר ״בית רבקה״ בברוקלין. הרחבה ותוספת בנייה למבנה קיים. צילומים: Darc Studio

את לימודיו בבצלאל חן סיים בהצטיינות, ושנים ספורות לאחר מכן, ערב המילניום השלישי, החליט לנסוע לניו יורק. זמן קצר לאחר הגעתו לעיר הגדולה הוא השתלב במשרד האדריכלים נחשב פרקינס&איסטמן, ושלוש שנים לאחר מכן כבר היה שותף זוטר, שגם ריכז את כל נושא התחרויות במשרד. עם זאת, ״כל הטוב הזה״ לא מנע ממנו ב־2007 להחליט לעזוב לטובת הקמת משרד עצמאי משלו.

״הייתי במעמד מצוין וזכיתי להכרה רבה, אבל זה היה משרד עם מאות עובדים, ואני הרגשתי שנכון לי יותר לפעול במקום שבו אוכל לתת ביטוי חופשי לאמירה שלי ולהביע רעיונות בדרך שלי״. הוא עזב את משרתו המבטיחה ועם ארבעה עובדים לצדו הקים את ODA (ראשי תיבות של Office for Design & Architecture), והתחיל לסלול את דרכו. אלא שהעיתוי היה לא מוצלח בשל המשבר הכלכלי שפרץ ב־2008, בעקבות נפילת לימן ברודרס.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

״אלו היו שנים קשות של הישרדות, אבל למזלי החיים זימנו לי ׳גלגל הצלה׳, עם זכייה בשתי תחרויות. אחת מהן הייתה תחרות לתכנון הפנטהאוז במגדל טראמפ – קומות 89 ו־90 – שבכלל לא ניגשנו אליה. מתוך 40 משרדים שכן ניגשו אליה נותרו בישורת האחרונה שמונה, ומישהו ששמע עלינו שאל אם אפשר לצרף אותנו לרשימה המצומצמת וכך היה. צורפנו וזכינו בפרויקט, מה שבהחלט סייע לנו לעבור את התקופה הלא קלה״.

כיום ODA מעסיק מעל 100 עובדים, שמגיעים מכל רחבי הגלובוס, ולשיטתו של חן עירוב הלאומים תורם לשיח המקצועי והחברתי שמתקיים במשרד. ״זהו שיח שמבוסס על גילוי: הן גילוי של העובדים את עצמם במקום אחר מזה שגדלו בו, והן גילוי של עמיתיהם, וזה מביא עמו הרבה תובנות מעשירות שמשליכות גם על העבודה. ישראל, אגב, לא נעדרת ממפת העובדים. יש לנו תכנית של שיתוף פעולה עם הטכניון, כשמידי שנה מגיעים אלינו עשרה בוגרים מצטיינים לתקופה של התמחות בתשלום, כשמטבע הדברים לטובים מביניהם מוצעת אופציה להצטרף למשרד״. 

סדר אדריכלי חדש

גוף העבודות של ODA מרשים בהקפו הרחב ככלל, ובניו יורק בפרט. ״היום כמעט בכל שכונה, ובעיקר בברוקלין ובמנהטן, יש פרויקט שלנו, וזה מרגש״. הפרויקטים עצמם מגוונים ככל שמגוון יכול להיות מגוון, נעים מתכנון ועיצוב פנים של דירות עילית ובתי יוקרה, דרך מבני מגורים, פרויקטים של עירוב שימושים, מלונות, שימוש אדפטיבי חוזר במבנים קיימים, ועד דיור בר השגה.

בתשובה לשאלה המתבקשת איך ״זזים״ מבית יוקרה של 5,000 (!) מ״ר או מפנטהאוז ״צנוע״ של 2,000 מ״ר, לפרויקט של דיור בר השגה, מציג חן את האני מאמין שלו: ״השליחות שלי כאדריכל היא לשפר את החיים של אנשים שפונים אלי באשר הם, ללא הגבלות ותנאים. אבל אם שואלים על נטיית הלב שלי, אז היא ללא ספק נמצאת בדיור העממי״. 

אם פעם בניינים שירתו את המרחב הציבורי, היום המרחב הציבורי משרת את הבניינים. אני מאמין שאנחנו צריכים לפעול ולעשות הכול כדי לשנות את הדברים ולהשיב את ערכי הקשר למרקם החיים שלנו

 התכנון שחן מוביל ב־ODA מאתגר קונבנציות מגורים מוכרות, מציג תפיסה חדשנית במסריה החברתיים והאקולוגיים וחותר להגדיר סדר אדריכלי חדש שמעמיד את האדם במרכז. ״הצפיפות העירונית, כאחד הסממנים המאפיינים את המציאות העכשווית רק הולכת וגדלה, ובתוך כך מכרסמת בנושא הקהילתיות, שלדידי אי אפשר להמעיט בחשיבותו כמרכיב חיוני באיכות חיים. הצורך בקשר אנושי הוא צורך קיומי בסיסי, ומכיוון שהמציאות השתנתה חובתנו למצוא נוסחאות חדשות לשמירת צביון עירוני, וליצור מרחבים חלופיים שיאפשרו לקהילתיות להיווצר ולהתקיים״. 

הקשר של האדם עם סביבתו הבנויה הוא גם נושאו של מחקר שבו הוא עוסק עכשיו במשותף עם הטכניון. ״במסגרת המחקר אנחנו מודדים סיגנלים במוח, שמתקבלים כתגובה של אנשים לסביבות בנויות שונות, מתוך מטרה להוכיח את הצורך האנושי־בסיסי בקשר לגווניו השונים – המרחבי, האנושי וקשר עם הטבע. אין ספק שהערים המודרניות הקהו, שלא לומר הכחידו, את ממד הקשר, ואם פעם בניינים שירתו את המרחב הציבורי, היום המרחב הציבורי משרת את הבניינים. אני מאמין שאנחנו צריכים לפעול ולעשות הכול כדי לשנות את הדברים ולהשיב את ערכי הקשר למרקם החיים שלנו״. 

מגדלי מגורים, ברוקלין, ניו יורק. צילום: Imagen Subliminal

השמשה חוזרת של בית חרושת ותיק לזיקוק סוכר, ניו יורק. צילום: Pavel Bendov

פרויקט מגורים רחב הקף בברוקלין, ניו יורק. צילום: Pavel Bendov

עמדתו הנחרצת של חן באה לידי ביטוי בפרויקטים ובמבנים שהוא מתכנן. רבים ממבני המגורים עליהם הוא חתום מגלמים תמהיל פרוגרמטי של עירוב שימושים ורטיקלי, המייצר הזדמנויות חדשות לקיום קהילתי ולקשר עם החוץ. ״השכונה האופקית ׳התהפכה׳ ב־90 מעלות, והיום המגדל הוא במידה רבה השכונה החדשה, כשהוא יכול להכיל בתוכו את מרכיביה, ובכלל זה מרחבים משותפים ושירותים קהילתיים״.

בתוך כך, שפת התכנון של הפרויקטים חדשנית, מאופיינת לא פעם כמשחק יצירתי בקופסה הניו־יורקית, שחן שב ומקפיד להגדירו כ״משחק מנומק. אלה הן צורות שנולדות ישירות מצרכים, ובשום אופן לא כגחמה או כמטרה בפני עצמה. גם אם הן מורכבות מבחינה תלת־ממדית, הן תמיד תוצר של צורך אמיתי שדורש פתרון, כמו החדרת אור יום טבעי לחללי פנים, או יצירת קשר עם החוץ. היום, לדאבוני, נדמה לעתים שהאדריכלות קצת ׳ויתרה׳ לעצמה בכל מה שקשור לנרטיב אנושי־עירוני שמחבר לסביבה, ולא פעם יש תחושה שהיא נגררת אחר הכלים הדיגיטליים והטכנולוגיות המתקדמות, ומתבססת יתר על המידה על צורניות.

לדאבוני, נדמה לעתים שהאדריכלות קצת ׳ויתרה׳ לעצמה בכל מה שקשור לנרטיב אנושי־עירוני שמחבר לסביבה, ולא פעם יש תחושה שהיא נגררת אחר הכלים הדיגיטליים והטכנולוגיות המתקדמות, ומתבססת יתר על המידה על צורניות

״העובדה שכלי התכנון השתנו בעקבות המציאות שהשתנתה והאפשרויות שהקדמה מזמנת, אין פירושה שצריך לוותר על הרגישות והאחריות לסביבה, שהיא המהות הראשונית של האדריכלות והשליחות שלה״. בהמשך לכך, נושא הקיימות הוא מבחינתו מובן מאליו: ״זהו כלי עבודה שחייב להיות חלק בלתי נפרד מארגז הכלים של כל מתכנן ומעוגן בחוק, לא משהו שנתון לבחירה״. 

אוסף אמנות הרחוב הגדול ביותר בניו יורק

הפרויקטים של חן חובקים עולם, ולצד פעילותו הרבה בניו יורק ובערים נוספות ברחבי ארצות הברית, הוא עסוק עתה בתכנון פרויקטים גם במכסיקו סיטי, בפריז, בלונדון וברוטרדם. ״הפרויקט ברוטרדם, שבו זכינו בתחרות בין־לאומית ושנמצא עכשיו לקראת ביצוע, הוא השמשה חוזרת של בניין הדואר ההיסטורי שנבנה ב־1916 במרכז העיר, והוא היחיד ששרד את הבליץ על רוטרדם בעת מלחמת העולם השנייה.

״הבניין ניצב ריק בעשור האחרון ועכשיו, כשהעירייה שמה לה למטרה להחיות שוב את מרכז העיר, הייעוד החדש שלו הוא עירוב שימושים – מסחר, מגורים ואירוח. התכנון מתייחס למבנה המקורי ומכבד אותו, כך שלצד התכנים החדשים שהוא יספק לסביבה יישמרו גם ערכיו הרגשיים וההיסטוריים״. 

באותה גישה חודש לאחרונה גם מפעל ותיק לזיקוק סוכר בניו יורק, שמצטרף לשורה לא מבוטלת של חידושי מבנים שביצע המשרד, וככלל, לדברי חן ״פרויקטים מסוג זה יכולים לאתגר גישות שמרניות באשר לדרך שבה אנו תופסים את ההיסטוריה. להראות כיצד אפשר לשקם מבנים ישנים בדרך של עיצוב מושכל, שמקשר בין הישן לבין החדש ובין התקופה התעשייתית לבין העידן הדיגיטלי, תוך כיבוד תכני עברם וחידוש מופעם האסתטי בעת ובעונה אחת״. 

השמשה חוזרת של בית הדואר ההיסטורי במרכז רוטרדם, הולנד, לייעודי מגורים, אירוח ומסחר. צילום: Forbes Massie

תפיסה חדשנית לפרויקטים מגורים בבושוויק, ברוקליןו, ניו יורק. צילום: Imagen Subliminal

 פרויקט מעניין אחר, שאוכלס ממש בימים אלה, הוא פרויקט מגורים בבושוויק, ברוקלין, שנחשב לפורץ דרך בתפיסתו. ״במנהטן 30% מהמרחב הפתוח נמצאים בחצרות הפנימיות של הבלוק העירוני ואינם מנוצלים. לא פעם שאלתי את עצמי מה היה קורה לו היו פותחים אותן לטובת הציבור כדי שישמשו כמרכזים קהילתיים, וזה מה שהוביל אותי לקונספט התכנוני של הפרויקט בבושוויק, אזור שהיה תעשייתי בעיקרו ועכשיו נמצא בתנופת פיתוח למגורים.

״הרעיון נשען על ׳פירוק׳ של הבלוק הניו יורקי לכדי מארג של חצרות, כיכרות ושבילים להולכי רגל, שמחוברים ביניהם, כמו גם עם הרחוב, ואגב כך מגדירים סוג של מרחב חדש שלא היה קיים קודם לכן. המערך הזה, של אזורי חוץ מגוונים, כמו גם הפתיחות לרחוב, מזמינים קיום אינטראקציות קהילתיות וחברתיות, ומהדהדים בכך אופי אינטימי של עיר קטנה בסגנון אירופאי של פעם״. 

המערך הזה, של אזורי חוץ מגוונים, כמו גם הפתיחות לרחוב, מזמינים קיום אינטראקציות קהילתיות וחברתיות, ומהדהדים אופי אינטימי של עיר קטנה בסגנון אירופאי של פעם

הפרויקט מכיל 1,100 דירות, שבהתאם לחוק המקומי 20 אחוזים מהן מוגדרות כדיור בר השגה. הן מרוכזות בשני בניינים בני שבע קומות כל אחד, כשחיבור הגגות שלהם מייצר פארק בגובה, המכיל בשטחו מסלולי רכיבת אופניים ושטחים לגינון עצמי. תפיסתו החדשנית של הפרויקט אינה נעצרת שם, ומשלבת גם הבט אמנותי.

״חללי המסדרונות של הקומות נצפים דרך זיגוג הפונה לחצר הפנימית, והזמנו אמנים מקומיים מהשכונה שיציירו עליו. התוצאה היא 13 ציורי ענק צבעוניים שמעטרים את הבניינים לכל גובהם ומייצרים את אוסף אמנות הרחוב הגדול ביותר בניו יורק, כשמעבר לכך, המהלך אף העמיק את הקשר וההזדהות של התושבים עם המרחב שיצרנו. יש לנו עניין רב לבחון את ההשפעה של הפרויקט על האנשים, ואנחנו מגיעים מידי חודש לראיין אותם על כך. עד עכשיו התשובות שקיבלנו מרתקות, וזה מרגש״. 

ב־2018 ראה אור ספרו של חן UNBOXING NEW YORK, שבו סיכם את עשר השנים הראשונות של ODA בסצנת התכנון. ״הספר, שמהכתיבה שלו נהניתי מאד, מקבץ חוויות ותובנות מחיפוש אחר נוסחאות ארכיטקטוניות חדשות בעיר צפופה, ועושה זאת תוך התייחסויות לצרכים אנושיים, לשיתופי פעולה בין אדריכלים לבין יזמים, לחוקים בבנייה אורבנית, לתהליכי תכנון ובנייה ולדינמיקה של הבטי שיווק שמתייחסים לבנייה עירונית כאל מוצר״.

ובאשר לעשורים הבאים? ״אני מתכוון להמשיך בעשייה שאני אוהב ולא שואף להגדיל את המשרד. העבודה בו זורמת ומתנהלת כמערך מובנה של צוותים מקצועיים, אך חשוב לי להיות מחובר באופן אישי לכל פרויקט ופרויקט וההקף הנוכחי מאפשר לי את החיבור הזה. מעבר לכך זה כבר הקף גדול מדי״.

פרויקט מגורים, וושינגטון. צילום: Alan Karchmer

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden