5 מפלסים, בית אחד: הווילה בחיפה שפירקה את ההפרדה והתחברה לחורש

יובל: הי חן, הי יונתן, בוקר טוב, מה שלומכם בימים אלו

חן: אצלנו בסדר גמור, תודה רבה… מה שלומך ?

יובל: גם, מתרכז בעשייה וביצירה ובלדבר עם אנשים מעניינים אז בסך הכל לא רע בכלל. ספרו קצת על עצמכם ועל הסטודיו?

חן: אנחנו סטודיו שנקרא Free Space, ואנחנו עוסקים בעיקר בתכנון במגזר הפרטי. המסע המשותף שלנו התחיל כבר באקדמיה. מהשנה השנייה ללימודים התחלנו לעבוד על פרויקטים עצמאיים, ובמקביל ללימודים הלכנו והעמקנו בעולם התכנון והבנייה.

עם הזמן התחלנו להרגיש שיש פער בין האופן שבו אנחנו חושבים שצריך לתכנן מקום לבין האופן שבו הרבה פעמים מתכננים בתים ודירות בארץ. לא פעם התכנון מתחיל מאילוצים, תקנות וחלוקה מאוד ברורה של שטח לחדרים ולפונקציות, ורק אחר כך מגיעה השאלה איך באמת רוצים לחיות בתוך החלל הזה.

יונתן: כשהקמנו את הסטודיו, היה לנו חשוב לנסות לעבוד אחרת. פיתחנו וגיבשנו לאורך השנים שפה וכלי עבודה שמתמקדים פחות בחלוקה של החלל ויותר ביצירת מקומות בתוכו. כלומר, במקום להתחיל מחלוקה של קירות וחדרים ולשאול איפה המטבח? איפה הסלון? איפה חדר השינה? אנחנו מנסים להבין קודם כל מי האנשים שחיים במקום, איך הם חיים, אילו מפגשים וסיטואציות הם צריכים, ואילו מקומות יכולים לאפשר את זה

יונתן: מבחינתנו, זו דרך שמאפשרת לייצר בתים הרבה יותר מדויקים לאנשים הספציפיים שחיים בהם, ולא רק להתאים אותם לתבנית של ״בית״. ובמקביל, היא מאפשרת ליצור חללים שיש בהם יותר גמישות — כאלה שיכולים להשתנות יחד עם האנשים שחיים בהם ועם החיים עצמם

יובל: איפה למדתם ומתי סיימתם?

חן: למדנו במרכז האקדמי ויצו חיפה במחלקה לארכיטקטורה וסיימנו בשנת 2019

יובל: אז אני מניח שלא במקרה הגעתם לווילה שתכף נדבר עליה במדרונות הכרמל…

יונתן: נכון, האמת שכן, אנחנו שנינו גרים בחיפה ואוהבים לעשות פרויקטים בעיר שלנו , רוב הפרויקטים שלנו בצפון אבל עם השנים יוצא לנו לעשות פרויקטים בכל הארץ ואנחנו אוהבים את המגוון

יובל: יפה. בואו נעבור לווילה, שהדבר שהכי תפס אותי בה היה העבודה שיש בה 5 מפלסים שנובעים מן הסצם מהטופוגרפיה. מה אתם יכולים לספר על מי שגר בה, ומה התבקשתם לעשות

יונתן בן דוד: במקום להתחיל מחלוקה של קירות וחדרים ולשאול ״איפה המטבח? איפה הסלון? איפה חדר השינה?״, אנחנו מנסים להבין קודם כל מי האנשים שחיים במקום, איך הם חיים, אילו מפגשים וסיטואציות הם צריכים, ואילו מקומות יכולים לאפשר את זה

חן: האמת שהפרויקט הזה התחיל עוד הרבה לפני שמצאנו את הבית. התחלנו אותו כבר בשלב בחירת הנכס. ישבנו עם המשפחה בבית שבו הם גרו באותה תקופה, דיברנו איתם הרבה על איך הם חיים, מה הם אוהבים בבית הקיים ומה חסר להם, ומתוך ההבנה הזו יצאנו יחד לבחון כמה נכסים.

הם גרו בדירה יחסית קטנה שמאוד אהבו. מצד אחד הם אהבו את הקרבה והאינטימיות שנוצרו בה, את התחושה שכולם נמצאים ביחד. מצד שני, כבר היה להם צפוף, והם רצו יותר מקום, גינה ואפשרות לארח. במקביל, היה להם חשש מאוד ברור מלעבור לבית גדול ולהגיע למקום שמרגיש מנוכר או מנותק, שבו כל אחד נמצא בקומה אחרת.

אחרי שבחנו כמה אפשרויות וניתחנו לעומק את הפוטנציאל של כל אחת מהן, הבנו שהמגרש הזה דווקא יכול לתת מענה למתח הזה. הטופוגרפיה והמפלסים הרבים שנוצרו ממנה היו בהתחלה אולי האתגר הכי גדול של הבית, אבל דווקא שם זיהינו את הפוטנציאל

יובל: מה הבנתם שלא נכון בתכנון שהיה קיים – גם בכלל וגם למשפחה?

יונתן: בתכנון הקיים הרגשנו שהבית מחזק את ההפרדה במקום להתמודד איתה. כל קומה או מפלס הוגדרו כמעט לחלוטין לפי פונקציה – קומת שינה, קומת חלל משותף, קומת שירות וכו׳. בנוסף, היו הרבה חדרים וחללים קטנים וסגורים, וכמעט שלא היה קשר עין בין המפלסים.

מבחינתנו זו הייתה לא רק בעיה אדריכלית, אלא משהו שהיה מאוד לא נכון למשפחה הספציפית הזו. הם בדיוק חששו מהמעבר מדירה קטנה, שבה כולם קרובים אחד לשני, לבית גדול שבו פתאום כל אחד יכול להיעלם בקומה אחרת.

לכן הבנו שאנחנו לא רוצים רק ״לסדר מחדש״ את הפונקציות בתוך חמשת המפלסים, אלא לשנות את מערכת היחסים ביניהם. במקום שלכל קומה יהיה תפקיד אחד ברור, רצינו לייצר בכל מפלס אפשרויות שונות של שהייה ומפגש, ולחבר ביניהן באמצעות מבטים, פתחים ורצף של חללים

חן: במובן הזה, האתגר היה לקחת בית שמטבעו, בגלל הטופוגרפיה, מייצר הפרדה – ולהשתמש דווקא באותה טופוגרפיה כדי לייצר חיבור.

בנוסף, הייתה שם גינה היקפית גדולה ומטופחת, שהיא למעשה אחד הנכסים הכי משמעותיים של הבית, אבל המבנה כמעט לא תקשר איתה. הרגיש שיש בית ויש גינה, אבל אין באמת קשר ביניהם. הבית לא ניצל את החוזקה הזו ולא הכניס את החוץ אל תוך חיי היומיום

יובל: לאן לקחתם את זה מפה? מה הפתרונות שהגעתם אליהם?

חן: משם החלטנו לא לנסות ״לתקן״ את הבית הקיים באמצעות חלוקה חדשה בלבד, אלא לשנות את האופן שבו הבית עובד ומתנהל.

קודם כל, פתחנו את הבית מחדש ויצרנו חללים משותפים לאורך כל המפלסים. במקום שכל קומה תהיה בעלת פונקציה אחת – שינה, אירוח או שירות – רצינו שבכל מפלס יהיה מקום שאפשר לעצור בו, לשבת, להיות יחד או לפגוש מישהו במקרה. כך נוצרה סדרה של תחנות מפגש לאורך הבית, שכל אחת מהן מייצרת סוג אחר של שהייה.

במקביל, פתחנו את המפלסים זה אל זה. יצרנו קשרי מבט בין הקומות, כך שגם כשבני המשפחה נמצאים במפלסים שונים, הם עדיין יכולים לראות ולהרגיש אחד את השני. מבחינתנו זה היה חשוב לא פחות מהחיבור הפיזי – לייצר תחושה שהבית הוא מערכת אחת ולא אוסף של קומות נפרדות

חן שמעוני־סירוטה: פתחנו את המפלסים זה אל זה. יצרנו קשרי מבט בין הקומות, כך שגם כשבני המשפחה נמצאים במפלסים שונים, הם עדיין יכולים לראות ולהרגיש אחד את השני. מבחינתנו זה היה חשוב לא פחות מהחיבור הפיזי – לייצר תחושה שהבית הוא מערכת אחת ולא אוסף של קומות נפרדות

יונתן: מהלך נוסף היה להפוך את הקומה התחתונה ביותר, שהייתה במקור בעיקר מחסן ושירות, לקומה ציבורית נוספת שמחוברת לגינה ומייצרת המשכיות אל החוץ. הכנסנו אליה את הקולנוע ובר היין ויצרנו עוד מוקד לאירוח ולבילוי. כלומר, במקום שהחלק התחתון של הבית יהיה אזור ״מאחור״, הוא הפך למפרק המשמעותי ביותר שמחבר את המבנה למגרש. 

גם ברמה הפונקציונלית חיפשנו פתרונות שיחזקו את הרעיון הזה של בית שעובד כמערכת אחת. לדוגמה, יצרנו פירי כביסה בכל קומה שמתחברים לארון שירות במרתף, כדי שהעובדה שהבית פרוש על חמישה מפלסים לא תהפוך את החיים בו למסורבלים.

יובל: איך בא לידי ביטוי קשר העין? את יכולה להיות ספציפית ולתת דוגמאות?

יונתן: בתכנון החדש הסרנו ושברנו קירות שיצרו חסימה והפרדה בין החללים, כדי לאפשר גם תנועה וגם מבטים רציפים יותר בין המפלסים. במקביל, פתחנו פתחים וחלונות ייעודיים במקומות אסטרטגיים, שנבחרו דווקא לפי המקומות שבהם זיהינו פוטנציאל לאינטראקציה בין בני המשפחה.

לדוגמה, במטבח יצרנו חלון עליון שפונה לכיוון גרם המדרגות ומפלס סלון הילדים. כך, כשההורים נמצאים במטבח עדיין מתקיים ביניהם קשר עין. זו לא אינטראקציה שדורשת מהם ללכת אחד לשני או לקרוא אחד לשני – הם פשוט נמצאים בקשר כחלק מהחיים היומיומיים בבית.

השתמשנו באותו עיקרון גם באלמנטים אדריכלים מאווורים שמפרידים בין המפלסים. לדוגמא במקום לייצר מעקות אטומים, בחרנו במעקות מאווררים, למשל מעקה ממוטות, שמאפשר לראות דרכו ולהמשיך את הקשר בין הקומות גם כשהחללים עצמם מופרדים

חן: מה שמעניין הוא שגם הלקוח עצמו היה בתחילת הדרך סקפטי לגבי הרעיון. הוא מגיע מתחום הבנייה, והרגיש שקשרי מבט בין קומות הם אולי מסוג הדברים שנשמעים טוב כרעיון אדריכלי, אבל לא בטוח שיש להם משמעות אמיתית בחיי היומיום.

אחרי שהם התחילו לחיות בבית, הוא דווקא אמר שזה אחד הדברים הכי משמעותיים וטובים שעשינו בפרויקט. מבחינתו, רק אחרי המגורים בבית הוא הבין כמה הקשר הזה בין המפלסים משפיע על התחושה שהם משפחה שנמצאת יחד, גם כשכל אחד עסוק במשהו אחר

יובל: איזה יופי. אז עוד שאלה לגבי השפה החומרית, הצבעונית – איך היא משתלבת בחשיבה שלכם

חן: מבחינה חומרית, היה לנו חשוב שהשפה של הבית תהיה המשך ישיר של החשיבה האדריכלית ולא שכבה שמולבשת עליו בסוף. מצד אחד, רצינו לייצר תחושה של וילה איכותית, בוגרת ומדויקת – בית שמתאים למשפחה שנמצאת בשלב אחר בחיים, עם חומריות שיש בה נוכחות ואיכות אבל לא תחושה ראוותנית או מנוכרת.

מצד שני, היה לנו חשוב מאוד לא להתעלם מהמיקום המאוד ייחודי של הבית. הוא יושב ממש בתוך חורש הכרמל, על קו התפר שבין השכונה העירונית לבין היער והנוף, ולכן רצינו שהחומרים ירגישו כאילו הם ממשיכים את הסביבה פנימה.

בחרנו לעבוד עם חומרים טבעיים ואמיתיים, כמו עץ, אבן וטקסטורות טבעיות, לצד פלטה רגועה של גוונים שמתחברת לצבעים של המקום – גווני אדמה, חול, ירוקים וגוונים טבעיים. השפה הזו מאפשרת לבית להיות נוכח ומדויק, אבל בו זמנית להיטמע בתוך הנוף ולא להתחרות בו

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

יונתן: אנחנו מאוד שמחים שיצא לנו לעשות את הפרויקט הזה, ומקווים שיהיו לנו עוד פרויקטים כאלה בהמשך. אנחנו אוהבים אתגרים, ובמיוחד אוהבים פרויקטים שמגיעים עם הרבה נתונים שנראים בהתחלה כמו ״חסרונות״ או מגבלות. דווקא במקומות האלה אנחנו בדרך כלל מוצאים את ההזדמנויות הכי מעניינות.

מבחינתנו, האתגר הוא לא להעלים את מה שמורכב או לא נוח במבנה, אלא להבין איך אפשר לעבוד איתו, להפוך אותו ליתרון ולייצר ממנו משהו שהוא ייחודי לבית ולמשפחה. הרבה פעמים דווקא המגבלות הן אלה שמובילות אותנו לפתרונות הכי פחות צפויים – ובסופו של דבר גם לתוצאה הכי מעניינת.

חן: היינו גם רוצים להגיד תודה לקבלן התותח של הפרויקט – ש. עודד פרויקטים שבלעדיו כל זה לא היה קורה, ללקוחות שסמכו עלינו ולכל מי שהיה לו חלק בפרויקט