כל מה שחשוב ויפה
Action PRL, פרויקט מחקר, פרפורמנס ופסטיבל, CCA ורשה, 2015. בשיתוף עומר קריגר. צילום: מ״ל

מגלים אוצרות // אודי אדלמן

אודי אדלמן, אוצר ומייסד המכון לנוכחות ציבורית במרכז לאמנות דיגיטלית, עוסק באוצרות כיצירה מושגית שמונעת משאלות ומושפעת מתרבות פופולרית, סביבות איזוטריות והתנסות מעבדתית, ופועל במרחב הציבורי ובעולם שמחוץ לגלריה

הפעם הראשונה

התערוכה הראשונה שאצרתי היתה ״לאן?״ בשנת 2011 במרכז לאמנות דיגיטלית, יחד עם איל דנון ורן קסמי אילן. זו היתה תערוכה בשני פרקים שעסקה באפשרויות היסטוריות, עתידיות ופנטסטיות לקיום לאומי יהודי בארץ ישראל ובמקומות אחדים. באותו זמן עסקתי בקשרים בין פילוסופיה פוליטית ופעולה אמנותית, והייתי מעורב בהקמתו של מרכז מינרבה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב ובפרויקט הלקסיקון שעניינם מחשבה ביקורתית. את אנשי המרכז הכרתי מקרוב כמה שנים קודם לכן, ואיל הזמין אותי להצטרף לפרויקט.

זו היתה הזדמנות בעבורי להתנסות ולחשוב על הקשר בין החזותי לפוליטי ולהיסטורי. בפרויקט השתתפו אמנים רבים בהם תנועה ציבורית, יעל ברתנא, מוטי מזרחי, יוחאי אברהמי ודורון תבורי, מייקל בלום ואחרים. עוד קודם העסיקו אותי במחקר צורות של התערבות אמנותית (interventions) כטקטיקה של מבוכה והבכה פוליטית, ואיכשהו הכל התחבר יחד. אני חושב שזה היה רגע מפתח לחיבור שמעסיק אותי עד היום בין מחשבה, היסטוריה ודימוי.

אודי אדלמן, ברקע ג׳סי – עבודה של אלונה רודה במסגרת פרויקט קירונית. צילום: מ״ל

פרחי ארצנו, המרכז לאמנות דיגיטלית, 2019. צילום: דפנה גזית

היסטוריות, מראה הצבה של יוחאי אברהמי, המרכז לאמנות דיגיטלית, 2013

התחנה האחרונה

ב־7.9 נפתחה התערוכה ״קירונית״ במרכז לאמנות דיגיטלית: תערוכה שעוסקת באמנות המתקיימת בשלל סגנונות בדו ובתלת־ממד על קירות ציבוריים, והיא כוללת סדרה של עבודות חוץ חדשות במתחם המרכז וסביבתו. זה פרויקט גדול שמשתתפים בו האמנים שחר פרדי כסלו, הילה טוני נבוק, אלונה רודה, רענן חרל״פ, מאיר טאטי, אלעד לרום ואיתי רווה, לצד סקיצות ותכניות של עבודות קיר היסטוריות של אברהם אופק, גרשון קניספל ופנחס עשת.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

הפרויקט הזה התפתח במסגרת המכון לנוכחות ציבורית שהקמנו בשנים האחרונות. המכון נוצר כדי לעסוק ביחסים החברתיים־פוליטיים המתקיימים במרחב הציבורי דרך תערוכות ופעולות בו, בניית ארכיון לפעולות אמנים מהעבר, וקבוצות למידה משותפות לאמנים וחוקרים סביב נושאים שונים. בהקשר זה, ״קירונית״ היא המשך ישיר לטרילוגיית התערוכות ״מונומנט/פעולה״ שעסקה באמנות במרחב הציבורי במהלך המאה ה־20 והציגה את עבודות האדמה והחלל של עזרא אוריון, פעולות אפמראליות ומושגיות משנות ה־70, ויחסים עם אנדרטאות כחלק מהנוף המקומי.

אני חושב הרבה על קשרים שאמנות מקיימת עם המרחב החוץ־גלרי ועל האפשרות להיות גורם משפיע ומעצב בחיים הציבוריים. השאלה של המרחב הציבורי כמרחב של פעולה, במובן זה, היא שאיפה לנסח יחסים אפשריים וחדשים בין גורמים שונים במרחב הזה – אזרחים, מוסדות, אוביקטים.

לאן? פרק ארכיון, המרכז לאמנות דיגיטלית. צילום: מ״ל

איתי רווה, פרט מתוך נוף תרבותי בתערוכה קירונית

מכל מלמדיי השכלתי

קשה להצביע על תערוכה או אוצר ספציפי שלמדתי ממנו במיוחד. לפעמים אני אוסף רעיונות קטנים, פתרונות או צורות מתערוכה כזו או אחרת שמשמשות אותי בבניית תערוכות. במידה רבה אני חושב שהעבודה שלי מושפעת יותר מתרבות פופולרית, מדימויים של פריסה ושימוש חלל בקולנוע הוליוודי כמו גם מצורות של סביבות איזוטריות ומהתנסות מעבדתית.

בהרבה מובנים התפיסה האוצרותית מושתתת מבחינתי על חשיבה תאורטית, שאותה ספגתי יותר מכל משלושה מורים משמעותיים שליוו אותי בלימודים: עדי אופיר, מיכל בן נפתלי ויגאל חלפין. כל אחד ואחת מהם עיצבו בעבורי תפיסות ורעיונות שמשפיעים עד היום על כל הפעולה האוצרותית שלי ועל המחשבה שלי בכלל, ואני חב להם חוב גדול.

תערוכת החלומות

על מרבית הפרויקטים שלי אפשר לחשוב כמהלך של יצירה מושגית. אלה פרויקטים שמבחינה אוצרותית בנויים כניסיון להשיב לשאלה ״מה הוא X?״ – מה היא היסטוריה? מה היא אנדרטה? מה היא פעולה? פעמים רבות המהלך הרעיוני הזה מתגלה כפריסה של כיוונים ומחוות שונים, מתמשכים או מנוגדים ביחס לאחרים. כבר כמה שנים אני חושב על מהלך רחב בו אזמין קבוצת אמנים וחוקרים לקרוא יחד מסה פילוסופית מסוימת אשר מתוך הלימוד המשותף תפתח סדרת עבודות ואירועים שיגיבו או ינסחו חלופות חזותיות למושגים התאורטיים.

בקרוב אצלך

בתקופה האחרונה אני פועל לגיבוש צוות בין־לאומי של אוצרים ומוסדות סביב רעיון הקושר בין המלחמה הקרה להתפתחות פעולות אמנות בסביבות חוץ־גלריות. השאיפה היא לייצר מוקדי מחשבה, התכנסות ותצוגה שיבחנו צורות מקומיות וגלובליות של פעולה.

כרוניקה>מדינה בכיכר ציון, פרפורמנס פולמוסי במרחב הציבורי, פסטיבל מתחת להר 2013. צילום: מ״ל

אתרי שיגור LA, עזרא אוריון. צילום: מ״ל

עוד בשנה הקרובה מתוכנן אירוע רב־תחומי לזכרו של אורי קצנשטיין, שהיה חבר יקר ונפטר במפתיע לפני שנה. האירוע יזמן אמנים לפעול מתוך החיבורים המיוחדים שאורי יצר כאמן בין פרפורמנס, סאונד ופיסול, ואני מקווה שנצליח לייסד זאת כאירוע שנתי. בנוסף, במכון לנוכחות ציבורית אנחנו נמצאים ברצף פגישות אחרונות של קבוצת אמנים ואוצרים מוצלחת סביב שאלות על גבולות והפרדות, שאביטל ברק מובילה יחד איתי, ואנחנו מתכננים קבוצה חדשה שתתחיל ב־2020 לעסוק במסעות ותנועה במרחב.

חוץ מזה, אני מפתח רעיונות לפרויקטים שעניינם הקיום האנושי בהווה ובצורות תרבות שכנראה לא יהיו רלוונטיות עוד בימי חיינו. ככלל, מאוד מעניין אותי הרגע המסוים הזה שאנחנו חיים בו, כשהמציאות הגלובלית מאחדת חוויה אנושית במקומות מרוחקים, אבל גם מייצרת הפרדות חדשות. מעניין אותי לחשוב על האופן שבו דברים הולכים להשתנות בעשורים הקרובים, טכנולוגיה שנמצאת בתאוצה מדהימה, לצד משברי קיום אנושי, והפוסט־אנושי שנמצא מעבר לאופק.


רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת [email protected]
לקריאת כל המדורים לחצו כאן

מצפון ומדרום, ממזרח וממערב, רונה שטרן. מתוך התערוכה נאו־אנדרטל. צילום: תום בוקשטיין

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden