כל מה שחשוב ויפה
הצריבה 2019 בזומו קריית־ים. צילומים: מ״ל

עבודה בעיניים // נעה זני

נעה זני מציגה בזומו קריית ים מיצב של קרטוני חלב מודפסים, שמזכירים מודעות על נעדרים, אך עוסקים בזכרונות ותמונות שנעדרו מאלבום המשפחה. ״בדומה לקריית ים, שנעדרת מההכרה הישראלית״

הפרטים הטכניים

״צריבה״ (2019), העשויה רדי־מייד קרטוני חלב, הדפס ציאנוטייפ ומדפי ברזל. העבודה מוצגת בזומו קריית־ים.

מי אני

נעה זני, ילידת ישראל 1969, חיה ויוצרת בפרדס חנה. בוגרת המחלקה לצילום בבצלאל ולימודי פוטותרפיה באוניברסיטת תל אביב. עוסקת בצילום ובטכניקות הדפס ציאנוטייפ.

העבודות שלי עוסקות בפער בין יחיד לרבים, בין פנים לחוץ. שאלות של מגדר, שייכות, יחסים במשפחה, פחדים וקושי בפענוח החוקיות החברתית. הצגתי שלוש תערוכות יחיד והשתתפתי בתערוכות קבוצתיות. בשנים האחרונות אני מעורבת בעיקר באמנות חברתית ומבוססת קהילה: עבודה יחד עם קהילות ליצירת אמנות משותפת, מתוך ההכרה ביכולתה של אמנות לגשר פערים, ליצור שיח וריפוי.

צילום: אריאל אדירם

צילום: אריאל אדירם

העבודה

במסגרת תוכנית שהות אמן של זומו, המוזיאון שבדרך, התגוררתי ויצרתי בקריית־ים. בכל שבוע עבדתי עם קבוצות של תלמידי כיתות ז׳ מבתי ספר בעיר, ועם נערות ממרכז ״בית חם״. הדפסנו על מאות קרטוני חלב בטכניקת ציאנוטייפ, שבה משתמשים באור השמש כדי לצרוב דימוי על האובייקט. פורטרטים שמודפסים על קרטוני חלב מוכרים לנו כפרסום של תמונות נעדרים, וכאן הם מאזכרים את נושא ההיעדרות. במידה רבה קריית־ים נעדרת מההכרה הישראלית, ונמצאת בשולי התודעה.

בהתחלה הדפסנו דימויים מעבודות קודמות שלי: פורטרטים של ילדים צוללים, במצבים של עצירת נשימה וציפה, ופורטרטים של בני נוער מפרויקט צילום אחר. אחר כך מתוך השהות שלי בעיר זרה, נעדרת מחיי המשפחה שלי, מתגוררת במרכז קליטה בדירה סוכנות ריקה, טובלת בחוויה של בדידות וזרות – מהמרחק שמאפשר הסתכלות נקיה, החלפתי את הדימויים מתמונות כלליות לדימויים אינטימיים אוסף ״התמונות שלא נכנסו לאלבום המשפחתי״ מ־18 שנות אמהות, רגעים שלא רציתי לזכור נדחקו אל שולי התודעה שלי, כמו פצעים, שהמשיכו לדמם במשך שנים ולגבות את מחיר השתיקה.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

הילדים שאלו שאלות על הדימויים שבחרו להדפיס: ״מה זה בכלל?״, ואני עונה: ״זה ניתוח קיסרי כשמוציאים את התינוקת מהבטן שלי״. לילד שבחר להדפיס תמונת גוזל סיפרתי: ״זה אלבר, גוזל דרור שנפל מהקן והילדה שלי ניסתה להציל״ – ״נו? ומה קרה איתו?״ הוא שואל, ״זה לא הצליח בסוף, הוא מת״, וככה זה נמשך.

זו פעולה של ניגודים: צהלות שמחה של ילדים שקיבלו שיעור כייפי בשמש ומנגד הדימויים עצמם, שהם נעצרים לתהות עליהם. לא צוהל שם בתמונות. אחת הבנות אמרה: ״כשאת אמנית את לא צריכה לדבר הרבה, את פשוט שמה את המילים שלך על הנייר בצורות״.

צילום: אריאל אדירם

צילום מתוך העבודה ״הנוער״

תעבירו את זה הלאה

אני רוצה לשכפל את הטכניקה והעבודה, ומתכוונת להמשיך לעבוד באופנים דומים עם קהילות נוספות, בארץ ובעולם. במקור תכננתי קיר של חמישה מטרים על ארבעה, אבל החלל והזמן שעמד לרשותי לא התאימו. אם מוזיאון גדול עם תקציב ואפשרות טכנית כזו ירצה אותנו אני באה. אמרתם לחלום? טייט החדש בלונדון.

פלוס אחד

״הנוער״: צילומי פורטרטים של נערים ונערות שלא מתאימים להגדרות המקובלות – מגדר, עיסוק, ותחומי עניין. כולם מתגוררים בכפרים קיבוצים או עיירות קטנות, שבהם השונות שלהם בולטת עוד יותר. העבודה הוצגה ב־2018 בפסטיבל ״מתחת לפנס 6״.


רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת [email protected]
לקריאת כל המדורים לחצו כאן

צילומים מתוך העבודה ״הנוער״

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. אתי (אתיקה) יפה

    פרוייקט מעניין ומרגש מאוד!
    הן במישור האמנותי והן בדרכו החברתית!!!!!
    שמחה שכתבתם עליו.
    בהצלחה רבה לאמנית!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden