כל מה שחשוב ויפה
Home / Work #missyouproject. צילומים מל

התגעגענו אז הצטלמנו: מכתב אהבה מהמרצים לסטודנטים

צוות המרצים במחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר הכין הפתעה לסטודנטים, והצטלם במרחב הביתי עם החפצים והצבעוניות שכל אחד מהם בחר. הסטודנטים לא נשארו חייבים

״רצינו להגיד שאנחנו מתגעגעים ומחכים לראות אתכם.ן מחוץ לזום. הכנו שיעורי בית והם מוקדשים לכם.ן מכולנו״: במילים אלה פנה צוות המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר לסטודנטיות ולסטודנטים שלהם, אחרי חודש בהסגר, ושלח להם את Home/Work #missyouproject – פרויקט שנולד ובוצע במקצוענות תוך ימים ספורים, ועלה במקביל באינסטגרם ובדף הפייסבוק של המחלקה.

״אחרי כל כך הרבה ימים של הוראה מרוחקת הרגשנו שאנחנו חייבים לעשות משהו כדי להגיד לסטודנטים ולסטודנטיות שלנו שאנחנו חושבים עליהם, שיחזיקו מעמד״, מספרת מיכל פרייפלד, שיזמה את הפרויקט יחד עם ניל ננר וקרן נוימן, שלושתם מרצים מצוות המחלקה. וכמו כמעט כל דבר בתקופה האחרונה, גם הפרויקט הזה נולד במפגש זום של צוות המחלקה.

במכתב לסטודנטים שליווה את החשיפה של הפרויקט כתבו המרצים: ״שלושים ימים שאנחנו מתראים על המסך, כל אחד בביתו. את  הסטודיו החליפו פיג׳מות בסלון, את רעש הכפכפים הנגררים לכיתה – שקט של בידוד חברתי. את התחושה המיוחדת בקצות האצבעות של ליטוש חוזר וממשיך החליפו צילומי אינסטגרם של פיצה ביתית... שימרו על עצמכם.ן ונתראה בקרוב״.

מיכל חן שכנאי

עודד ובמן

רוית לצר

דוד ספקטור

הבחירה להצטלם בחברת החפצים מהסביבה הביתית היא מחווה של חשיפה אישית ונגיעה במהות המקצועית של המחלקה. ״שום דבר, כך נדמה, לא יכול להחליף את השיחה האישית מעל ספר הסקיצות, הדפדוף והגילוי של רעיונות חדשים; את הנוכחות הפיזית באותו חלל״, כתבו בהודעה לסטודנטים.

אבל דווקא בתקופה של ריחוק כפוי נוצרה הזדמנות לפתיחות והמרצים עושים שימוש בכלים ויזואליים וצבעוניים לביטוי עצמי, לתקשורת ולהבעת רגשות, שבדרך כלל לא מוחצנים בקשר הפורמלי באקדמיה. הבחירה של כל אחד מהם בגוון השליט ובמגוון האובייקטים שמקיפים אותם בצילום, ממחישה את היכולת ״לקרוא״ ולאפיין אדם על פי עולמו החומרי.

ראש המחלקה, יואב זיו, גם הוא בין המצולמים, בחר בקשת צבעים כתומה לצילום הביתי שלו. זיו מתאר את הפרויקט כמקור לגאווה והתרגשות, ושמח במיוחד לגלות את התגובות של הסטודנטים, שבאופן ספונטני השיבו באותה שפה, ושלחו לצוות מחוות משלהם.

״האתגר העיקרי שהתמודדנו איתו בתחילת התקופה הזו, היה התאמת תוכנית הלימודים להוראה מרחוק, לימוד מקוון, ותרגול ללא הסדנאות והתשתיות הפיזיות בקמפוס שנקר״, הוא אומר. ״בנוסף לכך, לממד האנושי כמו בידוד, ריחוק ודינמיקה נטולת מגע וחום, יש השפעה עצומה על היצירתיות ועל המוטיבציה של הסטודנטים, המרצים והצוות. כמחלקה שמגדירה את עצמה לעיתים כ׳משפחתית׳ אני משער שזה היה הטריגר למחשבה על הפרויקט HOME/WORK״.

יואב זיו

תגובות הסטודנטים לפרויקט

״מבחינת פעילות המחלקה, פרויקטים גדולים בינתיים נדחו״, הוא מוסיף, ״כגון הכנס השנתי, תוכנית הסטאז׳ים בחו״ל ושיתופי פעולה בינלאומיים שתוכננו ל־2021. המעבר ללימוד מרחוק דרש מהמרצים התגייסות וחישוב מסלול מחדש, הכנה של שיעורים מורכבים והתבוננות מחודשת על השגרה ופרדיגמות מפרספקטיבה אחרת. עם זאת, האילוצים גם הביאו לפיתוח כלי הוראה ותרגול חדשים, שילוב מתודות אולד־סקול, כמו עבודה ביתית בנייר וקרטון עם יותר דגש על שימוש באמצעי תוכנה ומדפסות תלת־ממד ביתיות״.

• כל מה שחשוב ויפה, פעמיים בשבוע היישר לתיבת המייל! הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

עבור הסטודנטים המסיימים את לימודיהם השנה – שנה רביעית במסלול האקדמי – הפגיעה העיקרית היא בהכנות ובעבודה על פרויקט הגמר ותערוכת סיום. על אלה, אומר זיו, ״בתנאי חוסר ודאות, הפכו לאתגר ממשי. הוחלט בשיתוף הסטודנטים בשנה ד׳ על הפרדה בין ההגשה האקדמית של הפרויקט לבין קביעת פורמט התערוכה, שעליו יוחלט בהמשך״.

להשתמש בחומר הלימוד

נקודת המוצא של הפרויקט, וחלק מהחן שלו, קשורה לשימוש בחומר הלימוד של המחלקה: עיצוב תעשייתי בבסיסו הוא יצירת אוביקט שימושי שנבנה בתהליך של מחקר, חשיבה קונספטואלית, חדשנות רעיונית, יצירת חוויה ואפיון צורני. מרבית האנשים לא יודעים מי עיצב את המוצרים המקיפים אותם. המעצבים בדרך כלל נשארים מאחורי הקלעים.

חיבור לחפצים הוא תכונה אנושית טבעית, חפצים מהווים סוג של ביטוי עצמי וחלק מהזהות האישית. לכל אדם יש בבית אוסף של חפצים מיוחדים – מוצרים שימושיים, ירושה מההורים, אובייקטים בעלי משמעות רגשית

לעומת זאת, אנשים נוטים להיקשר לחפצים רגשית ולהעניק להם משמעות שמעבר לפונקציונלית, לנכס אותם לעצמם ולראות בהם חלק מעולמם הפרטי. חיבור לחפצים הוא תכונה אנושית טבעית, חפצים מהווים סוג של ביטוי עצמי וחלק מהזהות האישית. לכל אדם יש בבית אוסף של חפצים מיוחדים שנאספו עם השנים – מוצרים שימושיים, ירושה מההורים, אובייקטים בעלי משמעות רגשית.

נושא הקשר הרגשי בין אדם לחפץ נחקר לא מעט, בעיקר לאור העובדה שאנו חיים בחברת שפע. תרבות הצריכה הינה חלק משמעותי בחיינו. מוקפים בחפצים שלנו, אנו מתבוננים יותר לעומק בעצמנו ובסביבה הקרובה בימים ובשבועות האחרונים. בנקודת הזמן הזו, שבה כולנו כמהים לקשר עם העולם החיצון הצצה אל המרחב הביתי האישי מרגשת במיוחד – מסבירים פרייפלד, נוימן וננר את הרעיון שמאחורי הצילומים.

מיכל פרייפלד

מיכל פרייפלד

הכל התחיל בישיבת זום של מרצי המחלקה: דיברנו על האתגרים של הוראת עיצוב מרחוק ועל הריחוק החברתי שלנו כסגל ושל הסטודנטים והסטודנטיות. הצעתי שנעשה מחווה מאיתנו ומיד ניל וקרן הצטרפו, ויחד אפיינו את הפרויקט. למחרת הסתובבתי בבית עם סל וליקטתי חפצים ירוקים. ירוק, כשהוא בגוון הנכון הוא צבע משמח צבע של התחדשות וגדילה. יש לי הרבה צמחים בבית ומסתבר שגם חפצים ירוקים.

אפשר לראות בתמונה את הבטטות שאני מגדלת לצורך מחקר עיצוב שאני עושה; את קערת הפירות עם התפוח, שהיא חלק ממוצרים שייצרנו בסטודיו אחרי שסיימתי את לימודיי בבצלאל ומכרנו בחנויות המוזיאון; את בובת הצפרדע שקניתי בחנות הצעצועים המיתולוגית FAO Schwarz בניו יורק, כשגרתי שם בשנת 2001, ועוד. לכל חפץ יש סיפור.

מורן לרנטל

הצבע הדומיננטי בחיים שלי הוא ללא ספק צבע שחור, ומעצם היותי בעל אופי של אספן ממש לא היו התלבטות או קושי בבחירת פריטים. הפריטים בתמונה מייצגים בעיקר את תחומי האספנות שלי: תקליטים, כלי נגינה וכלי רכב. אין משהו שאני קשור אליו יותר מהאחר, מכל פריט שיש בתמונה יש לי עוד רבים.

מורן לרנטל

ניל ננר

ניל ננר

אין לי אוסף רשמי של חפצים בנושא מסוים, אבל יש בהחלט חפצים שאני קשור אליהם יותר מאחרים. בדרך כלל אלה מוצרים פשוטים, המתפקדים היטב במשך שנים רבות. כך, לכל חפץ בתמונה יש סיפור: כף בישול מעץ זית שקניתי בטורקיה במפרץ שכוח אל; חישוק מעץ שקיבלתי בתערוכה; דגם של מכונית שהכנתי לילדות כשהיו קטנות; כיסא של מעצב דני; כלי עבודה שירשתי מסבא שלי וכך הלאה. הצבעונית שבחרתי היא הצבע של החומר במצבו הגולמי.

קרן נוימן

צבעים הם ללא ספק חלק מהאישיות שלי: אני מעצבת מוצר אך מתמחה בצבעים, בוחנת את העולם על פי צבעוניות וטונים. זה תמיד היה שם והתעצם לאורך השנים. בתמונה הקפתי את עצמי קודם כל בכלי העבודה, שהם חלק בלתי נפרד משגרת היום־יום שלי: מניפות, צ׳יפים, קטלוגים של טקסטיל, מגזינים ועוד.

בחרתי לשלב מאוסף הכסאות שיש לי בבית את הכיסא העל זמני של ורנר פנטון, שהוא בעיניי תולדות העיצוב במהותו, לצד חפצים יום־יומיים ודברים קטנים ונפלאים שהתגלו פתאום בחיפוש אחר הצבע האדום. האדום הוא נפלא ועשיר, ולא צריך להוסיף הרבה על מנת לחוש בעוצמתו.

קרן נוימן

גלית גאון

הדר תדהר

*כוכבית מייצגת שדות חובה

12 תגובות על הכתבה

  1. מיכל זק

    Very coooool

  2. אביבה

    נהדר ומקסים. איזה רעיון

  3. יהודית

    נהדר, גם אני אאתגר את עצמי, למרות שאני לא סטודנית

  4. אפרת אסף

    מקסים

  5. הלנה זיו

    גלית גאון כייף לראות אותך.
    הייתי מדריכה שלך במחנות העולים בירושלים. דש לגל.

  6. אגוצנטרי

    מכתב אהבה מהמרצים לעצמם
    self centered douchfuks

  7. יהודיץ

    צילומים מקסימים. מלאי דמיון.

  8. סוזי

    אהבתי, רעיון מקורי ומלא שמחה

  9. ורד שיר שלזינגר

    אהבתי!!1

  10. ורד שיר שלזינגר

    מקסים ויצירתי,עשיתם לי חשק לעשות גם כזה צילום

  11. לאה עתיר

    כל כך אפשר לזהות את האדם לפי הבחירה, יופי!!!

  12. ליאון

    אולי שהמרצים יחשבו יותר על איך לגרום לסטודנטים לחוש שמתגעגעים אליהם מאשר על איך לגרום לסטודנטים לחשוב שהמרצים שלהם מה זה מגניבים? חוץ מכמה תמונות באסופה הזו מרבית התמונות מראות מרצים שמרוכזים בעצמם ובחיים מלאי האובייקטים היוקרתיים או הסיפוריים מסביבם.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden