כל מה שחשוב ויפה
סמסון שפרן, Digital Bedouin. צילומים: אחיקם בן יוסף

סמסון שפראן // Digital Bedouin

מעצב הטקסטיל סמסון שפראן שיתף פעולה עם חברת סטרטסיס להדפסות תלת־ממד, בניסיון לפיענוח צורני של הרקמה המוצלבת, השכיחה במלאכת הרקמה העממית

מתוך ההערכה הגדולה שאני רוכש לקראפט מסורתי – שאותו אני מתרגם באמצעות המדיום הדיגיטלי – נפלה בידי ההזדמנות לשיתוף פעולה פורה עם חברת סטרטסיס (Stratasys), המפתחת ומייצרת מדפסות וחומרים להדפסה תלת־ממדית בטכנולוגיה יחודית ופורצת דרך. 

כיוצר רב־תחומי, עם רקע מקצועי בעיצוב טקסטיל ואופנה – ולא פחות חשוב, כמי שחוקר את מערכת היחסים בין טכנולוגיות הדפסת תלת־ממד דיגיטליות לתרבות החומרית, המסורתית – ראיתי בפרויקט זה אפשרות לשילוב יחודי בין יד האמן (The Craftsman) והמחשב. זאת, במיוחד לאור העובדה שהאסתטיקה הפרמטרית, המזוהה והשכיחה ביותר, המתבססת על שכפול ועיבוד צורה אלגוריתמי, הינה מוגבלת ואחידה מאוד.

ג׳קט זמש עם הדפסת תלת־ממד

שמלה מקרפ־דה־שין משי עם הדפסת תלת־ממד

פרויקט Digital Bedouin מבקש להציג את הפוטנציאל הגלום במוצרי החברה – הרזולוציה הגבוהה והפרטים הקטנים, המגוון האינסופי של גווני הצבע ומרקמים. יצרתי שני פרטי לבוש שונים שבהםם אני עושה שימוש ברקמה כמוטיב דקורטיבי מרכזי.

כל תהליך עיצוב הפריטים (יצירת הגיזרה, עיצוב המוטיבים המרכיבים את הדוגמה והמיקום שלהם) נעשו בעזרת תוכנות תלת־ממדיות למידול והוכתבו, בין השאר, מתוך מגבלות גודל המדפסת והטכנולוגיה בכללה. עיצוב הדוגמה המודפסת הינו תוצר של פיענוח צורני של רקמה מוצלבת, השכיחה במלאכת הרקמה העממית, בין היתר בתרבות הבדווית, המקומית.

אפיון היחידות המרכיבות את הדוגמה, והשימוש בהן – אופן הצביעה של כל יחידה, רמת השקיפות, החסרתם מהמבנה הכולל – מנסים להתחקות אחר הפעולה הנמשכת, המדיטטיבית, של בעל המלאכה, הרוקם/ת, ומאפשרים התייחסות פרטנית. לא מדובר בחיקוי פיגורטיבי של דימוי הרקמה, אלא בהנחכתה הצורנית והפרפורמטיבית באמצעות ההדפסה התלת־ממדית.

 היה לי חשוב להתרחק מהמראה האתני המוכר, ולעצב את הפריטים הללו כך שיאפשרו קריאה רב משמעית, המשכיחה גם את מקורם הממוחשב. במילים אחרות: הייחוס הזמני של הפריטים הללו מעורפל בכוונה, ולו כדי שיעלה החשד כאילו מדובר במוטיב אינדיאני אולי, או שמא באינטרפרטציה אירופאית של עיטורי רקמה מזרח תיכונית, או במעיל עור ושמלת ערב משנות ה־70, או בדגם עכשווי וחדש. 

 נדמה, שלא רק שמרחב הפעולה בפרויקט זה אילץ אותי לחזור אל סוגיות חשובות שכבר נידונו לא פעם בעבר – לדוגמה כל הקשור בחשיבותה של עבודת היד אל מול העיצוב הגנרי והייצור ההמוני – ראו וויליאם בלייק; וויליאם מוריס; המהפכה התעשייתית – אלא שהוא בטבעו גם מבקש להתייחס לעולם התעשייה כיום ולאתגרים החדשים הניצבים בפנינו כעת. 

אמנם, צריך להודות כי הטכנולוגיה הזו יקרה ביותר עדיין, והשימוש בה מותנה ומופנה לאופנת העילית בעיקר, אך אין ספק שבקרוב הוא יוכל להוות פתרון נחשק למעצבי אופנה וטקסטיל, כפלטפורמה שלמה לעיצוב וייצור. זאת ועוד, פוטנציאל הנגישות הגדול, ובאותו הזמן להציע פורמט יצרני־כלכלי חדש, התלוי הרבה פחות מארחות יצור המוני במיזרח הרחוק.

• רוצה לקבל את הכתבות שלנו לתיבת המייל? הירשמו כאן לניוזלטר שלנו >>

בפרויקט אחר, ״פרחי הרוע״, המתבסס גם הוא על אמצעים דיגיטליים תלת־ממדיים – שעליו אני שוקד בשנים האחרונות כיוצר עצמאי – אני ממשיך ובוחן את היחס בין הממשי למיוצג ואת המרחב העמום, המעורפל, שבין המקורי לנוכחותו המזוייפת.  סדרת העבודות הזו נולדה מתוך רצון לאייר את ספר השירה הדקדנטי, פרחי הרוע (Charles Baudlier, Les Fleurs du Mal), במהלך שתחילתו בעיצוב האלמנטים המקוריים עצמם, ואחר כך בייצוגם היחודי.

השלב הראשון כלל בניה ופיסול בתוכנות תלת־ממד של אלמנטים מעולמות הצומח והטבע הפראי, כפי שכבר נוסחו בצילומים, באיורים שפורסמו בקטלוגים בוטניים, ובמוצגים ואוספים בחדרי הפלאות (Wunderkammer); שילוב של אלמנטים מהחי והצומח, על מנת לשקף את הנשגב שבטבע ואת האופי של חדר הפלאות המשקף יכולת של טכנולוגיה עכשווית ״להיות״ טבע.

 השלב השני כלל את יצירת הדימוי, המתבסס על אותם אלמנטים מפוסלים, שם אני יכול לביים את הקומפוזיציה, להאיר אותה כרצוני ולצלמה מכל זויות אפשרית. השלה השלישי והאחרון כלל את עיבוד התמונה, אז אני משתמש בתוכנות גרפיות שונות כדי לסגנן את הדימוי ולתת לו את המראה הסופי. 

גם כאן, ועל אף הקשר המודע לתבניות ייצוג מסורתיות, אני מבקש להציע קריאה עמומה ורב משמעית של הדימויים: האם זהו צילום בוטני מקורי מסוף המאה ה־19? והאם זהו בכלל פרח?


*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. Mendel Tangy

    מרשים מאוד, אבל איך צובעים את האלמנטים המודפסים אחרי ההדפסה? איך אפשר ליצור קשר עם החברה?

  2. נירה כלב

    זה מזכיר לי את 'משכית' מין אופנה אטנית.
    מעניין איך מצמידים את הכפתורים האלו לבגד.בתפירה?
    אז בטח שזה יקר לביצוע.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden