כל מה שחשוב ויפה
מרטין פאר, מגנום פוטוס

מרטין פאר: אנשים הם מצחיקים, כולנו מצחיקים

פסטיבל הצילום ייפתח בהרצאת אונליין של הצלם האגדי מרטין פאר, מראשי סוכנות מגנום ומגדולי המתעדים של השינויים שעוברים על החברה המערבית. בראיון זום מהמכון שהקים בבריסטול הוא מדבר על געגועים לתנועה בעולם

מרטין פאר (Parr) יושב בספרייה רחבת הידיים במכון שלו בבריסטול, עיר מגוריו, משם הוא ירצה כאורח הכבוד בפתיחת פסטיבל הצילום הבינלאומי בתל אביב (שני, 9.11 בשעה 20:00). את החודשים האחרונים העביר, כמו כולנו, קרוב לבית, כשהוא משקיע את עיקר מרצו בבייבי החדש – המכון לצילום שהקים ב־2017 ונושא את שמו. 

״בסוף השבוע האחרון היינו מאוד עסוקים. הזמנו את הקהילה המקומית להצטלם, כחלק מקמפיין גיוס כספים למכון. עמדתי וצילמתי כמעט 2,000 אנשים״, הוא מספר בשמחה ניכרת.

אבל זהו אירוע רב־משתתפים ראשון אחרי הרבה זמן, ורגע לפני שבריטניה נכנסת שוב לסגר. פאר, שרגיל להיות בתנועה מתמדת מאז שהחל לצלם לפני חמישה עשורים, מרגיש את המגבלות ביתר שאת.

מה צילמת בחודשים שהכל היה סגור? 

״בהתחלה צילמתי תורים מחוץ לחנויות, אחר כך צילמתי ציפורים, בקיץ למרבה המזל היו אנשים בחופים – נושא שתמיד מצטלם טוב. בין לבין ניסיתי לנצל את הזמן לסגירת פערים במכון, לטפל בדברים שחיכו שאתפנה אליהם״, הוא מספר, אבל מוסיף שהוא חסר שקט כשהוא נמצא יותר מדי זמן במקום אחד.

״יותר מכל חסרים לי אירועים – אני צלם ׳מוטה אירוע׳. אני מצלם אנשים, אבל המסגרת של האירוע היא שמעניקה את ההקשר לצילומים ולפעילות האנושית – ואלה כמובן התבטלו, וזה היה מתסכל למדי״.

חופשות שנמתחו יותר מדי

פאר הוא אחד הצלמים החשובים בתקופתנו, מראשי סוכנות הצילום העולמית מגנום, שבה שותפים צלמים מרחבי העולם, ונשיא מגנום לשעבר. הוא הוציא לאור כ־120 ספרי צילום, ערך ספרים ואצר תערוכות צילום, והציג תערוכות יחיד במוזיאונים ומוסדות תרבות בכל העולם. 

עבודותיו מתבוננות ומתעדות אנשים פשוטים במצבים יומיומיים, דפוסי התנהגות אנושיים והרבה הומור. מתוך המבט הישיר והכנות של צילומיו עולה דמותה של החברה, ובעיקר החברה הבריטית, הטריטוריה הביתית שקרובה לליבו. 

בשנים האחרונות עברה החברה בבריטניה את טלטלת הברקזיט, ופאר היה שם כדי לתעד את השינוי, את האווירה המתוחה בין הגושים, את המחאות ואת החגיגות. איש לא שיער שעל משבר הפרידה מאירופה יאפיל משבר אחר, משנה חיים הרבה יותר. 

אחד הנושאים שהעסיקו את פאר רבות לאורך השנים הוא תחום התיירות, שספג פגיעה קריטית במשבר הקורונה. הסיטואציה התיירותית לוכדת אנשים במצב חשוף, פגיע משהו, מחוץ לאזור הנוחות שלהם, והוא מבטא זאת היטב. הם באו ליהנות, אבל על הדרך הם קצת אבודים, לפעמים חסרי אונים – כמו ילדים שצריכים יד מכוונת. בצילומים של פאר הם נראים משתאים או משתטים, חסרי בושה, אנושיים.

מה מושך אותך בצילום תיירים?

״אני אוהב במיוחד חופשות ש׳נמתחו יותר מדי׳ – יותר מדי אנשים, יותר מדי ציפיות. אני מנסה לחקור את המתח בין המיתוס של מקום ומה שאנחנו חושבים שיהיה, לבין המציאות. צילמתי בכל העולם, גם בישראל וברשות הפלסטינית. לא פרויקט ספציפי, הייתי כמה פעמים כתייר בעצמי.

״אני מתבונן במגוון התנהגויות מרוכז. כך לדוגמה, בשנים האחרונות אני מצלם אנשים עושים סלפי. זו טריטוריה נהדרת למחקר״. 

אני אוהב במיוחד חופשות ש״נמתחו יותר מדי״ – יותר מדי אנשים, יותר מדי ציפיות. אני מנסה לחקור את המתח בין המיתוס של מקום ומה שאנחנו חושבים שיהיה, לבין המציאות. בשנים האחרונות אני מצלם אנשים עושים סלפי: זו טריטוריה נהדרת למחקר

אתה מתגעגע?

״כן, התיירות התמוטטה לחלוטין. בוודאי. אני מתגעגע לנסוע בעצמי למקומות ואני מתגעגע לצילום אנשים, תיירים – זה עוד סימן שאלה גדול. העולם שהכרנו לפני חודש מרץ השנה עובר שינוי דרסטי, ואין לדעת לאיזה עולם נצא אחרי המגיפה – שעוד לא רואים את סופה.

״הכל באוויר עדיין, ואני מצד אחד סקרן, אבל מצד שני צופה קשיים בענף שלנו. זה בוודאי לא יהיה קל לצלמים. צילום הוא חלק מתרבות של מותרות״.

בכלל, הצילום המקצועי נמצא בסכנת הכחדה כבר שנים, כשלכל אחד יש מצלמה בסמארטפון.

״אני חושב שאנשים עדיין ירצו לראות עבודות של צלמים מוכשרים וחכמים. זה שינוי שפועל בשני הכיוונים – מובן שצילום העיתונות ה׳בלעדי׳ הולך ומאבד את חשיבותו, כשכל מי שנמצא במקום ובזמן הנכון יכול לשלוח צילום מהסמארטפון, ומערכות חדשות אונליין משתמשות בזה. אבל הצילום המקצועי לא מת, והעניין בצילום רק הולך וגובר, כי כולם מצלמים יותר. יש יותר נגישות ויותר אנשים מגלים עניין. אלה החדשות הטובות״.

אם לא נתפתח ונשתנה – נמות

פאר, יליד 1952, התחיל לצלם בנעוריו והתבלט כצלם בעל עין חדה ויד זריזה, שיודע לתפוס לא רק אירועים מרכזיים אלא גם את הרגעים הקטנים, השוליים לכאורה, מנקודת מבט מקורית. ״מלבד הסיפור שלי העבודות עצמן מציגות שינויים שהתחוללו בעולם לאורך השנים והעשורים הללו״. אלה ניכרים בדמויות, באופנה, בתופעות שהוא מצלם.

ההרצאה של פאר בפסטיבל הצילום תארך, לדבריו, כ-53 דקות ותסקור 53 שנים של צילום. ״אני משער שזה ייתן לאנשים מושג על הדברים שעשיתי וכיצד התפתחה הקריירה שלי. וזו קריירה די ארוכה – אני כבר מזדקן״, הוא צוחק. אחד השינויים הגדולים שעבר תחום הצילום, הוא מציין, הוא העיסוק בצדדים הטכניים של אופטיקה ועדשות, עבודת חדר החושך – ידע שבתחילת דרכו היה חלק מהשכלת חובה לצלמים, וכיום הוא בגדר אקזוטיקה. 

זה מסע בזמן?

״זה מסע, אני חושב שזה תיאור קולע״. 

במה אתה מצלם?

״בקאנון דיגיטלית. המצלמות הדיגיטליות החדשות מצויינות״.

יש רגע בקריירה שהיית מציין כ״רגע המכריע״ שלך?

״כשאני חושב על זה, יש נקודת מפנה ברורה: The Last Resort – הפרויקט הראשון שעשיתי בצבע, בשנת 1986 – הוא עדיין הפרויקט הכי פופולרי והנמכר ביותר שלי, שמודפס שוב ושוב. המעבר לצבע היה תגלית עבורי ונחשב אז למהלך נועז, כי באותן שנים באירופה, אם צילמת בצבע לא היו לוקחים אותך ברצינות. המגזינים החשובים לצילום לא פרסמו צילומי צבע. 

״מה שהתחיל בארצות הברית הפך לדור שלם של צלמים שפרצו לתודעה בשנות ה־80. אחרי המעבר לצבע הבחירה בשחור לבן הייתה בעצמה הבעת עמדה. היום אם נלך לתערוכה והיא תהיה בצבע או בשחור לבן – אף אחד לא יניד עפעף״.

אתה מגדיר את עצמך יותר כאמן או כצלם דוקומנטרי?

״אם אני חייב לבחור, אני מעדיף להיחשב צלם דוקומנטרי. אני לא חושב על עצמי כאמן; אני צלם. אני לא מתכחש לצד האמנותי של העבודה שלי, אני מציג בתערוכות ומוכר את הצילומים שלי לאספנים, כך שזה לא רק תיעוד. ועם זאת אין מה להתלונן. להפך, אני מאושר כשמציגים אותי בטייט״.

אם אני חייב לבחור, אני מעדיף להיחשב צלם דוקומנטרי. אני לא חושב על עצמי כאמן; אני צלם. אני לא מתכחש לצד האמנותי של העבודה שלי, אני מציג בתערוכות ומוכר את הצילומים שלי לאספנים, כך שזה לא רק תיעוד. ועם זאת אין מה להתלונן. להפך, אני מאושר כשמציגים אותי בטייט

מכון מרטין פאר, שהוקם ב־2017 בעיר מגוריו, בריסטול, הוא מרכז לצילום שמוקדש לחברה ולתרבות הבריטית. הוא שואף לשמש בית לצלמים שנעלמו מהעין או כאלה שצמאים לחשיפה, לשמר את העבודות של פאר עצמו לצד עמיתיו, ולשמש גם כמרכז תרבות פעיל.

מה קורה במכון שהקמת, Martin Parr Foundation?

״יש בו חללי תצוגה, ארכיב צילומים עשיר ביותר ואנחנו מארחים הרצאות ושיחות על צילום, הקרנות ופעילויות נוספות. יש לנו ספרייה עצומה, ואנחנו שואפים להיות מעורבים בחיי הקהילה הסובבת אותנו.

״מבחינת הקהל היותר רחב – היום העולם הרבה יותר נגיש. יש לנו הרבה עוקבים באינסטגרם (כ־50 אלף, ויותר מ־500 אלף עוקבים בחשבון הסטודיו של פאר). המעורבות של הקהל היא עצומה, והיא המפתח להישרדות. הפלטפורמות הדיגיטליות עובדות בשירותנו, ומן הסתם גם משפיעות על אורח החיים. אין ספק שהקאץ׳ פרייז של ימינו היא ׳מעורבות׳ (engagement)״.

מרטין פאר

מרטין פאר, מגנום פוטוס

birds

המעורבות החליפה את הריחוק של הצלם ממושאיו, וטשטשה גם את ההבדלים בין מקורות הסמכות לצילום המזדמם של האיש ברחוב. כחלק מהשינויים בעולם התקשורת, ירדו מגדולתן סוכנויות הצילום, שבעבר שימשו מקור עיקרי לצילומי העיתונות. במקום צילומים של צלמים ידועי שם (כמו רוברט קאפה ואנרי קרטייה ברסון, ממייסדי מגנום), העיתונות משתמשת במאגרי צילומים גנריים ולא פעם בצילום אקראי, חובבני.

כנשיא לשעבר וחבר בסוכנות הצילום מגנום – איך אתה רואה את השינוי במעמדה? 

״מגנום עברה שינויים והתאמות – היום אנחנו הרבה פחות נסמכים על מכירות למערכות העיתונות והתקשורת, ויותר על פעילות חינוך ותרבות. הלהיט הגדול של השנים האחרונות – יש לנו מכירה בת שלושה ימים של צילומים חתומים. 

״אנחנו משקיעים גם בהרחבת הגיוון של הצלמים שלנו, ומגייסים צלמים במקומות נוספים בעולם. בעבר היינו מאוד מערביים, מבוססים בארצות הברית ובאירופה, כיום יש לנו שלוחות באפריקה ובכל העולם. אנחנו גוף דינמי, אם לא נתפתח ונשתנה – נמות״.

איך צלם מתקבל למגנום?

״זה אחד הדברים שלא השתנו לאורך השנים״, הוא מעיד. ״כ־350 איש פונים אלינו בכל שנה. הם מגישים פורטפוליו ואנחנו עוברים עליהם ומצמצמים לשורטליסט של 10-12, והטובים ביותר מתקבלים״.

הם מצלמים בסמארטפון או שזה לא מקובל?

״בהחלט כן. לדוגמה מייקל כריסטופר בראון, צלם מגנום, מצלם בסמארטפון. זו לא בעיה. כל זמן שהצילום מצוין, הכל אפשרי״.

מה הכי מדאיג אותך כעת?

״הדבר העיקרי שאני חושש מפניו הוא העמידות שלנו לאורך זמן לא ידוע. אם זה ייקח שנה או שנה וחצי – כמה זמן נוכל לחיות עם המגבלות. ראיתי את האנשים שבאו להצטלם בסוף השבוע, כל כך שמחים לצאת ולעשות משהו״.

אז מיהם האנשים שבאו להצטלם אצל מרטין פאר?

״הגיעו מבוגרים וצעירים, כל מיני סוגים של אנשים. זה עם הכלב וזה עם התרנגולת וזוגות סטרייטים וזוגות גאים, משפחות עם תינוקות, הכל מהכל״.

אתה נחשב לצלם מאוד ציני וביקורתי. אמרו עליך שההומור שלך מרושע. אתה מסכים עם זה?

״אני חושב שאנשים הם מצחיקים, כולנו מצחיקים! ואני יודע שקראו לי בשמות רבים לאורך השנים, אני לא מנסה להתכחש או להדחיק את זה. אבל אני מאוד אוהב אנשים״.


פסטיבל הצילום הבינלאומי
כיכר המדינה, תל אביב, 9-21.11
אירוע פתיחה חגיגי, מרטין פאר, שני 9.11 בשעה 20:00

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. יפה כפיר סימון כפר תבור

    תודה!!! לך על מאמר מפורט ומלא תובנות על MARTIN PARR –
    לפני שלמדתי מיהו – מיד כשהכרתי את העבודה שלו – הרגשתי מאד את הייחוד שלה.
    לשמחתי – הגעתי לתערוכה גדולה שלו ב NATIONAL PORTRAIT GALERY והמאמר שלך מאיר ומסכם הכל בצורה ברורה ונהדרת.
    תודה חגית!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden