כל מה שחשוב ויפה
פסטיבל האיור החל ב־26.11.2020
גיא זגורסקי, מראה הצבה בתערוכה מטפס על הקירות. צילומים: מ״ל
גיא זגורסקי, מראה הצבה בתערוכה מטפס על הקירות. צילומים: מ״ל

גיא זגורסקי: אם הקירות יכלו לדבר

תערוכת היחיד ״מטפס על הקירות״ חושפת את הקרביים של הסטודיו ואת הצטברות העבודות (והמחשבות) של גיא זגורסקי בתקופה הדחוסה של הסגר

״אמן רב תחומי עם 20 שנות ניסיון מעביר סדנאות התפתחות אישית, אצלך בבית, טלפון …054״. המודעה נראית כאילו הודפסה בשבלונה, והיא חוזרת מספר פעמים ברחבי המחסן הריק, שהפך לחלל תערוכה.

באופן מפתיע מספר הטלפון אמיתי, ושייך לאמן גיא זגורסקי. אבל ה״מודעה״ אינה אמיתית, הוא מרגיע. היא חלק מציורים שונים, מופיעה ונעלמת על המחצית הריקה של לוחות דיקט, שבמחציתם השנייה ציור, כאילו מתחרה על שטח המחיה מול הצבעים העזים ותנועת היד.

״כמעט כל העבודות כאן נעשו בתקופת הסגר הראשון, כשהעולם נקלע לשיתוק מוחלט ואמנים התחילו לדבר על כך שיצטרכו למצוא פרנסה אחרת״, אומר זגורסקי. הטקסט של המודעה הפיקטיבית הופך לאחד המוטיבים החוזרים בתערוכת היחיד שלו ״מטפס על הקירות״. לא רק המילים, גם המילה ציור כמעט לא מתחברת לשמו של זגורסקי, הידוע בעיקר בפסליו גדולי המידות ובתיבות האינסוף שלו, שבהן הוא משלב נאון ומראות. וזו באמת לא תערוכה רגילה.

את התערוכה יזמה מירב קטרי, שמארחת את זגורסקי בחלל לופט תעשייתי ברחוב אלפסי 20 בתל אביב, כחלק מסדרת תערוכות ופרויקטים של אמנים שהיא מציגה בשנים האחרונות. תערוכת פופ־אפ שנולדה מתוך צורך פרגמטי: לתלות פסלים על הקיר על מנת לפנות את רצפת הסטודיו לעבודות הבאות.

גיא זגורסקי

גיא זגורסקי

יצירה של גיא זגורסקי עבודת נאון של גיא זגורסקי

״ציור באמת לא אופייני לי״, הוא מסכים, בשיחה שנערכת בין מחיצות העץ שבנה בחלל, והעבודות מונחות, תלויות וניצבות ביניהן ועל גביהן. התערוכה כולה פועלת כמיצב אחד, גדוש בגירויים, עולה על גדותיו ומבלבל. 

״הפיסול שלי בדרך כלל הוא פיסול קלאסי וגדול, 360 מעלות, Stand alone. אף פעם לא עשיתי משהו כזה. פתאום נכנסו לעבודות טקסטים אקראיים, מחשבות ובדיחות פרטיות. משהו ששמעתי ביו־טיוב ורשמתי לי – זה כמו סקצ׳בוק בחלל ובתלת־ממד״.

התערוכה כולה כמו נשפכה מתוך הסטודיו שהלך והתמלא בעבודות בתקופה מאוד דחוסה, ונוצר צורך לתלות אותן על הקירות. איך תולים פיסול, האם עבודה על קיר היא פסל או ציור – שאלות פורמליסטיות לא כל כך הטרידו את זגורסקי, שעובד באופן אינטואיטיבי גם כשהוא עוסק בפרויקטים מורכבים.

הצטברה אצלך תחושה של שפע, איזו נביעה?

״כן, אפשר לומר שהדברים החלו להיערם. אני כזה, אני לא יכול לשבת בשקט. העבודה משחררת, בקיצור״, הוא צוחק באירוניה. ״אם אני לא מגיע הביתה מלוכלך מנסורת אז פיספסתי את היום. זה תמיד היה, עוד לפני שהתחיל אצלי העניין של האמנות״.

תסביר.

״נכנסתי לאמנות בגיל מאוחר קצת, יחסית לחבריי ללימודים. בגיל 27 בערך נרשמתי למדרשה לאמנות. לפני כן עבדתי בשיפוצים ובעבודות שונות עם אבא שלי, תמיד עם הידיים, נגרות, חשמל, בנייה. וגם כיום – אם יש חומר חדש או טכניקה, אני תמיד קופץ על זה כמו ילד קטן, זה מעניין אותי. הסטודיו שלי הוא בית מלאכה מלא במכונות, בציוד מיחשוב. אני מאוד אוהב כלים״, הוא מדבר בעיניים נוצצות.

העבודות שלו מותירות חותם ומהדהדות, אולי בגלל שאינו מרבה להציג (אם כי בימים אלה הוא משתתף גם בתערוכה הקבוצתית בחזרה אל הטבע, בגן הבוטני בירושלים). בין עבודות העבר שלו זכורים במיוחד אופנוע העץ בגודל 1:1 (שכיכב בין היתר בתערוכה ״מלאכה בנים״ שאצרה תמי כץ פרימן במוזיאון חיפה); או פסל הקרנף הגדול והריאליסטי, שגלגול מגולף ושטוח מאוד שלו מופיע בתערוכה הנוכחית. 

יצירה של גיא זגורסקי

birds

״הקרנף הוא קצת אלטר אגו שלי. אין לו את ההדר והכבוד שיש לחיות אחרות, בעיניי הקרנף הוא סוג של working class hero״. לא רחוק ממנו ניצב תבליט של ראש אריה ובמקום אחר פסל נמלה שגדלה לממדי ענק. בעלי החיים מוסווים בצביעה גיאומטרית, כמו עבודות אחרות שדורשות פיענוח.

חלק מהעבודה האינטנסיבית שלו נובע מהאהבה לחומר ולעבודה בו; מהסקרנות, מה ניתן להוציא משכבות של עץ לבוד או מהמפגש של ברזל מותך בטמפרטורה גבוהה עם משטח עץ. חלק אחר עסוק בהיקסמות מיופיים של הדברים. הוא אינו חושש להתנסות, לבחון רעיונות, ליצור משהו ״יפה״, מילה שכל כך מפחידה את עולם האמנות. אצל זגורסקי היופי מפתה ומשכיח לעתים שיש תחתיו עוד כוונות.

השיטוט בתערוכה, כמו בחנות ממתקים פתיינית, מבלבל.  דרוש ריכוז, התמסרות, נכונות לגלות שכבה ועוד שכבה, פרט ועוד פרט. כמו העיסוק בחיים ומוות, שנוכח בעבודות בעליצות מסויימת – בגולגולת ואקדחים, המופיעים בגילוף מהוקצע או ברקמה צבעונית (על גבי רלסים של פלדה), ומבליח גם בטקסט (כשאמרת לי שאת בהריון… היה היום המאושר בחיי).

זגורסקי ממש לא מתיישב במשבצת האמן המיוסר. האנרגיה המתפרצת שלו ניכרת בעבודות ממש כמו בנוכחות שלו. קל לדמיין אותו חוצב קקטוסים מתוך גושי עץ נוקשים, כמו מוציא אותם מן החומר אל אוויר העולם

זגורסקי ממש לא מתיישב במשבצת האמן המיוסר. האנרגיה המתפרצת שלו ניכרת בעבודות ממש כמו בנוכחות שלו. קל לדמיין אותו חוצב קקטוסים מתוך גושי עץ נוקשים, כמו מוציא אותם מן החומר אל אוויר העולם. בפסלי הקקטוסים טמונה אירוניה על הפופולריות הגואה של הסוקולנטים הדקורטיביים. ״הכפרים הערביים נהגו לסמן את גבולות הכפר והחלקות החקלאיות בשיחי צבר. היום הקקטוסים מבוייתים ודקורטיביים, ואצלי הצומח הפך לדומם. הם לא סתם שתולים בעציץ, העציץ והשיח הם חלק מאותו גוש עץ״.

כותרת התערוכה מדברת על מצב של מתח, אבל גם על ההכרח הפיזי שהוביל שינוי מוחלט במחשבה על חלל. או, כפי שהוא מתאר זאת, ״ביטוי להפרעה כפייתית־טורדנית: לשום דבר אסור לגעת ברצפה״.

והוא מתכוון לזה באופן מילולי. למעט כמה יוצאים מן הכלל, ביניהם פסלי הצברים, בלוני גז רקומים (שנותרו מתערוכה בברלין) ובקבוק קוקה קולה מגולף בגזע עץ (״הפקק שלו הוא כמעט הרדי מייד היחיד כאן, כל השאר עבודת יד״), הכל מטפס על הקירות.

כל החלל הוא עבודה אחת, קומפוזיציה של עבודות.  

״זה מיצב פיסולי שהתחפש לתערוכת ציור, שניתן לחוות אותו כמו אופרטה ויזואלית״, מגדיר זגורסקי. הצופה מוזמן/ת לשוטט בין עשרות עבודות גילוף צבעוניות, פסלים ושברי טקסטים, שחברו יחד ל״קולאז׳ רעיוני דקדנטי״.

הוא חילק את החלל באמצעות מחיצות לשמונה ״תיבות תצוגה״, שבתוכן, סביבן וביניהן ניתן לשוטט. לשיטתו, כל אחד מהקירות הוא היגד אוטונומי בעל אופי שונה, אבל אופן ההצבה מאפשר לחוות את החלל כולו כקומפוזיציה אחת. העבודות תלויות בתפזורת, שיוצרת מעין סופרמרקט של דימויים. חלונות שמבעדם ניתן להשקיף רחוק וקרוב, דילוגים במקצב ובקשב משתנה בין דבר לדבר.

גיא זגורסקי, מראה הצבה בתערוכה מטפס על הקירות גיא זגורסקי, מראה הצבה בתערוכה מטפס על הקירות

המסלול (הנתון לבחירה אישית לגמרי) של הצופים בחלל התערוכה עובר דרך השתאות וסנוור מהשפע, להתמקדות וגילויים של פרטים ופרטי פרטים; בין תחושת התעלות וחדווה לנוכח הצבעוניות והווירטואוזיות של יד האמן, לדימויים טעונים ומעוררי ספקות. בין אלה מתגלים גם הומאז׳ים לרפי לביא (המורה המיתולוגי) או לג׳קסון פולוק – שציטוט מעבודתו עבר גלגול כמעט סמוי: מטפטוף צבע בתנופה אחת לעבודת תבליט עץ עמלנית ויפה, דימוי של תנועה המזכירה להקת ציפורים במעופה.

לוגו איקאה ובדיחות ביידיש, הירוגליפים מצריים ודולרים אמריקאיים – קטרי מציינת את חוסר הסימטריה בין הדימוי המגחיך או הטקסט המינורי, לבין כמות העבודה והיכולות המקצועיות שנדרשו על מנת לייצר אותו. ״המשחקיות המאפיינת את עבודתו של זגורסקי, כמו גם השימוש שלו בשאריות של חומרי חיים כאסטרטגיה אמנותית, באים לידי ביטוי בביטול מוחלט של היררכיות וערעור על יחסי הכוחות בין האלמנטים השונים בחלל: פסל־ציור, גבוה־נמוך, מקומי־אוניברסלי, רציני־ מבודח, גמור־לא גמור. רצף אסוציאטיבי פתוח לפרשנות ומסקרן מבחינה חזותית״.

מתוך העושר הכאוטי עולה תחושה (מרגשת למדי) שזגורסקי מארח אותנו לא בתערוכה, אלא בתוך הראש שלו. נותן לנו להתפלש לזמן מה בהפרעת הקשב ומהאובססיות הפרטיות שלו, לחומר, לדיוק, להשתוללות ולחוסר גבולות – ובאורח פלא, כל אלה חיים זה לצד זה בשלום.


מטפס על הקירות | גיא זגורסקי
אלפסי 20 תל אביב
ביקורים בתיאום מראש
נעילה: 12.12

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden