סטודיו XS: גמישות היא שם המשחק

מגורים במרכז עיר גדולה ושוקקת חיים, המזמנת הזדמנויות לפעילויות מגוונות, הם חלום נחשק של ציבור לא קטן. אך כשצפיפות עירונית היא נושא שמפרנס בשנים האחרונות את השיח האדריכלי בעולם, המציאות מכתיבה צורך חד משמעי בפתרונות דיור מתאימים שיאפשרו לממשו. אחרי שמטרופולינים כמו ניו יורק או טוקיו כבר הפנימו את המגמה ומספקים לה מענה, אפשר עכשיו לקדם בברכה פרויקט מגורים חדש מסוג זה: ME-CRO, שמוקם על ידי חברת קרסו נדל״ן בתל אביב. 

במסגרת הפרויקט ייהרסו שני בנייני מגורים ברחוב אבן גבירול סמוך לרחוב בזל, ובמקומם ייבנו שני בניינים שיכילו 50 דירות קטנות. שטחי הדירות – ש־33 מתוכן מיועדות למכירה – נעים בין 42 מ״ר ל־82 מ״ר + מרפסות, והן יימכרו ללא חניות. 

תכנונו האדריכלי בוצע על פי תב״ע שערכו האדריכלים יעל סגאה ואדר סקר ממשרד הפלטפורמה העירונית אדריכלים – שאף היה שותף ליוזמת הקמתו בשיתוף עם בעלי הזכויות בבניינים ועיריית תל אביב.

הפלטפורמה העירונית, פרויקט ME-CRO. הדמיה: סטודיו 3DIVISION

הפלטפורמה העירונית, חלל עבודה בעורף הבניין. הדמיה: סטודיו ברנד

על עיצוב הפנים של הפרויקט הופקד סטודיו XS (אקסטרה סמול), ששמו מגלם יותר מכל את משנתם הסדורה של בעליו, האדריכלים רוני אביצור ועופר רוסמן. כשותפים צעירים בתחילת הדרך, אחד הפרויקטים הראשונים שנקרה לפתחם היה עיצוב דירה קטנה.

היום, 11 שנים אחרי שהקימו את הסטודיו, מסתבר שלפרויקט, הטריוויאלי לכאורה, הייתה משמעות מכריעה במה שהתווה וניתב את דרכו. ״אפילו שם לסטודיו עוד לא היה לנו אז״, אומרת אביצור, ״אבל העבודה על הדירה הקטנה הפילה אסימון שנפל על קרקע שכנראה הייתה מוכנה לקראתו, ושגרם לנו להחליט בספונטניות של רגע איך הוא ייקרא״.

4-5 נפשות, 4-5 חדרים 

אביצור ורוסמן הכירו בפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים בטכניון, כשהשתתפו באותו קורס, ״היחיד שהיה משותף לסטודנטים משנות לימוד שונות״ כפי שמציינת אביצור, שלמדה שנתיים מעל רוסמן. החברות האמיצה שהתפתחה ביניהם המשיכה גם עם סיום הלימודים, ואחרי שכל אחד מהם הספיק לדגום עבודה במשרדים קיימים, הם החליטו לאחד כוחות ולפנות לדרך עצמאית.

במקביל לעבודתם האדריכלית, השניים מלמדים כל השנים במסגרות אקדמיות, ובסטודיו עובדים היום לצדם 13 אדריכלים ומעצבים, ״שכולם מחזיקים את העיפרון. התכנונים נרקמים בשיתוף פעולה של כלל הצוות תוך קיום סיעורי מוחות מפרים״. 

במבט לאחור, השם שבחרו לסטודיו באותו רגע של ספונטניות היה בבחינת שם שיצר את המציאות שלהם; הביא אותם להתמחות בנושא שקרוב ללבם והפך ל״אג׳נדת קומפקטיזציה״ המובילה את פעילותם.

רוני אביצור: ״קומפקטיות אינה שם נרדף לקטן. חלל גדול יכול להיות קומפקטי, וחלל קטן לא. שנינו עברנו למרכז אחרי שגדלנו בבתים גדולים בפריפריה, ונראה שדווקא עובדה זו הולידה אצלנו הבנה אינטואיטיבית לגבי איכות חיים במרחב אורבני״

״קומפקטיות אינה שם נרדף לקטן״, אומרת אביצור. ״חלל גדול יכול להיות קומפקטי, וחלל קטן לא. שנינו עברנו למרכז אחרי שגדלנו בבתים גדולים בפריפריה, ונראה שדווקא עובדה זו היא שהולידה אצלנו איזו הבנה אינטואיטיבית לגבי מהי איכות חיים נכונה במרחב אורבני במובן של מה באמת צריך, של ערך הקהילתיות, ושל החשיבות שיש לסביבה שתומכת בכך עם זמינות שירותים נדרשים.

״לשיטתנו, קומפקטיות היא תפיסה כוללת של סגנון חיים המקיף עבודה, מסחר ומגורים, ושמשמעותו היא התאמה מדויקת לצרכי המשתמשים, בין אם מדובר בדירה ובין אם בבניין, בשכונה או בהתנהלות עירונית״. 

סטודיו XS, חללים מרכזיים בפרויקט ME-CRO. הדמיות: סטודיו בונסאי

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

מבחינה זו, פרויקט ME CRO הוא מהלך מושכל ויותר ממתבקש במרחב האורבני העכשווי. ״העובדה היא שיש צורך ברור בדירות קטנות, אך השוק אינו מציע כאלה, ואף מערכת התכנון אינה ערוכה לכך״, אומר רוסמן.

״ההצע הקיים מושתת על תפיסה של משפחה גנרית בת 4-5 נפשות ובדרך כלל כולל דירות בנות 4-5 חדרים, בעוד שמחפשי הדירות לאו דווקא עונים על הפרופיל הזה. יש ביניהם הרכבים אנושיים מגוונים כמו זוגות, יחידים, הורה עם ילד ועוד, וצריך להבין ולהפנים שאין מקום לגנריות הקיימת. גמישות היא שם המשחק ובמקום תפיסות קשיחות צריך לבחון פתרונות מגוונים״.

עופר רוסמן: ״ההצע הקיים מושתת על תפיסה של משפחה גנרית בת 4-5 נפשות ובדרך כלל כולל דירות בנות 4-5 חדרים, בעוד שמחפשי הדירות לאו דווקא עונים על הפרופיל הזה. צריך להבין ולהפנים שאין מקום לגנריות הקיימת. גמישות היא שם המשחק״

ואכן, הפרויקט מסמן סטנדרט קבלני חדשני, הן ברמת ההשקעה בבניינים והן ברמת ההשקעה בדירות. השטחים המשותפים של הבניינים מתוכננים לרווחת הדיירים וכוללים גינה, חדר כביסה וגיהוץ, וחלל עבודה מרווח, פתוח ומקורה. הצע הדירות מגוון, ולצד שטחיהן הנמוכים מהממוצע המקובל, הן כוללות עיצוב פנים, ובכלל זה את כל מרכיבי הגמר, הנגרות והריהוט, שמוצעים בארבעה סגנונות לבחירה.

רוסמן: ״אחד הדברים המוכרים והכאובים ברכישת דירות חדשות הוא שינויי דיירים, מה שהופך לכשל שוק ולסוג של קללה מבחינת היזם. דירות שמתוכננות עד אחרון הפרטים תוך שמירה על איכות גבוהה ואף מאפשרות בחירה בין אופציות שונות, מונעות מהמורות מסוג זה ומייתרות את הצורך בתכנון נוסף״. 

מדד הקומפקטיות

בעבור אביצור ורוסמן הפרויקט הוא כמו כפפה ליד, שנוגעת בהארד־קור של עשייתם האדריכלית ובתפיסת הקומפקטיות, שזוקקה על ידם לערכי תכנון שפיתחו ולשפה שמתקשרת אותם; מפרקת מונחים שגורים, שוברת קונבנציות מוכרות ומציעה נרטיב חדש ודרך הסתכלות אחרת.

כך, בשפתו של סטודיו XS, את מקום המושג חדר תופס ״מקום ל…״, שמרחיב את משמעות השימוש בו מעבר לפעילות יחידה־מצמצמת, ואת הפונקציות השונות בבית מגדירים מה שהם מכנים טקסטים ופעילויות. במסגרת זו הם גם טבעו את המושג מדד הקומפקטיות, שאותו חשפו לראשונה בתערוכה שהתקיימה בגלריה ״זה זה זה״ לפני כארבע שנים; מדד המאפשר לבחון את ערכה האיכותי של יחידת מגורים בסביבה עירונית, על מנת להפיק ממנה את המיטב.

חדר ילדים. הדמיה: סטודיו BSD 3D

משרד ביתי בחדר שינה. הדמיה: סטודיו BSD 3D

עופר רוסמן ורוני אביצור. צילום: אריאל מדינה

מדד הקומפקטיות מבוסס על שבעה רכיבים. שלושה מהם פונים אל הדייר בניסיון לאפשר לו לבחון את בחירותיו ואת צרכיו על מנת לדייק את סביבת המחייה שלו כך שתספק את האיכויות הנכונות לו, והם מתייחסים למ״ר לנפש, לעלות מ״ר, ולמיקום במובן של מרכזיות; למידת הקרבה לשירותים נדרשים, וליכולתה של הסביבה העירונית ליטול חלק פעיל ובלתי נפרד מחוויית/מרחב המגורים ומחוויית/ מרחב המגורים.

ארבעת הרכיבים האחרים פונים למתכנן, שאחריותו היא לייצר בעבור הדייר מענה מדויק ויעיל לצרכיו. רכיבים אלה, שגובשו על ידם עם הניסיון שרכשו, משמשים ככלי תכנון ומוגדרים במדד כחללים חופפים, חללים מוגדרים, חללים ארוזים, וייעול תנועה. חללים חופפים לדוגמה, מתייחסים לאיחוד פונקציות שימוש בחלל אחד, להכפלת שטחים על ידי ניצול ממד הגובה, ולחפיפת שימוש על ציר זמן היממה.

חללים מוגדרים הם כאלה שלאו דווקא עונים על תקן של חדר כפי שהוא מוגדר, אך כן מגדירים מקום/פונקציה, וחללים ארוזים מתייחסים לאלה שאינם מצויים בשימוש יומיומי, ואפשר לייתר את שילובם בחלל באמצעות פתרון חלופי. יעול התנועה של המדד מתייחס בעיקר לחללים ״ריקים״ כמעברים ומסדרונות שהינם זללני שטח יקר, וחותר לצמצם את קיומם ככל האפשר, ולחלופין לרתום את שטחם לשימוש נוסף. 

אביצור: ״ככלל, בכל תכנון שהוא, אנחנו ׳יורדים לקרביים׳ של הדייר/לקוח, מבחינת הצרכים, ההרגלים והרצונות, על מנת שהאפיון שלהם יהיה מפורט ומהודק מקסימלית, ויבטיח שהתוצאה תהיה מדויקת״. בתוך כך, ועם אני מאמין שקומפקטיות אינה פועל יוצא של מטראז׳, אלא של ניצול נכון ויעיל שלו, ״גלישתם״ של השניים לעיצוב נגרות ופריטי ריהוט היא בבחינת המשך טבעי וישיר של הרעיון.

רוסמן: ״הנגרות והריהוט מעוצבים בתפירה אישית, ייעודית לחללים המתוכננים. מה שמנחה אותנו הוא להקפיד שלא תיווצר תחושת צפיפות, ושמבחינה ארגונומית הם יהיו מושלמים. כך הנגרות היא אינטגרלית, צמודת־קיר; לריהוט יש יכולת להשתנות, ושילובו בחלל מתוכנן בקפידה ליצירת ׳מבטים ארוכים׳ המקנים תחושה של מרחב, לעתים גם גדול מזה שקיים בפועל.

״יחידות ריהוט יכולות להוות חלופה לקירות, לאלמנטים מבניים, ואפילו למקומות/אזורים בהבט של שירות פעולה או פונקציה מסוימת. בהבט הארגונומי אנחנו עושים הכול כדי להימנע מצורך בהזזת אוביקטים שכרוכה במאמץ, ושמים דגש על תפעול קל ונוח״. 

כמי שערך הקומפקטיות הוא בנפשם, אביצור ורוסמן אינם שומרים את קלפי התובנות שלהם קרוב לחזה. נהפוך הוא: הם מאמינים בשיתוף המידע והידע, ופועלים למען קידומו והחלתו. במסגרת זו הם אף זומנו לקחת חלק בסטודיו IPLAN; יוזמה ייחודית של מנהל התכנון, שתכליתה להעלות נושאים הקשורים לאיכות התכנון תוך חיבור בין תיאוריה, פרקטיקה ורגולציה.

״אנחנו אחראים על נושא איכות יחידת המגורים״, מסכם רוסמן. ״אין ספק שתקופת הקורונה והסגרים, שהביאו רבים לשהות בבית 24/7, הציפו הבטים שקודם לכן אולי פחות הורגשו, כמו גמישות, ריבוי פעולות, פרטיות, קהילה ודוגמתם. יש להניח שהמצב יצר פתיחות גדולה יותר לבחינת שינויים בסטנדרט המגורים בכל הקשור לתכנון ובנייה״.