כל מה שחשוב ויפה
בית פרטי בשכונת מכבים. תכנון ועיצוב: רון שפיגל; צילומים: אלעד גונן
בית פרטי בשכונת מכבים. תכנון ועיצוב: רון שפיגל; צילומים: אלעד גונן

טביעת אצבע // רון שפיגל

פורטפוליו Promotion: האדריכל רון שפיגל שיפץ בית על מגרש טרפזי במכבים, הפך את היחסים בין הפנים לחוץ ויצר חלל ציבורי בגובה שישה מטרים שנפתח לגינה ולבריכה. טביעת אצבע: מדור חדש

תעודת זהות

אדריכלות ועיצוב פנים: רון שפיגל. הפרויקט: שיפוץ והרחבה של בית פרטי בשכונת מכבים, על מגרש לא רגולרי בשטח של כ־800 מ״ר. הבית, בשטח בנוי של כ־350 מ״ר, מתפרס על פני חצאי מפלסים וכולל סוויטת הורים, חדרי ילדים, חדר עבודה, חלל ציבורי רחב, מרתף עם ממ״ד וחדר קולנוע, בריכה ואזורי אירוח חיצוניים. משך השיפוץ כשנה.

קו ראשון

נקודת המוצא הייתה דווקא ההחלטה לא להתחיל מאפס. בני הזוג רכשו בית שהיה בו משהו שהם מאוד אהבו, בעיקר האופן שבו הוא ישב על המגרש והתחושה שהוא יצר, אבל מבחינה תכנונית הוא לא התאים לצרכים שלהם. רציתי לשמר את האופי של הבית הקיים ובמקביל לייצר חוויית מגורים חדשה לחלוטין.

באדיבות אורטל קמינים

באדיבות אורטל קמינים

הרעיון שהוביל אותי היה להפוך את היחסים בין הפנים לחוץ, ובעיקר להעביר את מרכז הכובד של הבית אל החלק האחורי של המגרש, שם יכולנו לייצר חלל גבוה, פתוח ומואר שמתחבר לגינה ולבריכה. מבחינתי, זה היה הבסיס לכל התכנון.

האילוץ שהפך להזדמנות

האתגר הגדול ביותר היה המבנה הקיים. המגרש טרפזי ורב־צלעות, הבית ממוקם כמעט במרכזו, והחלוקה המקורית יצרה חצרות קטנות ולא שימושיות. בנוסף, דווקא החלל הציבורי היה נמוך וסגור, בעוד שהקומות שמעליו נהנו מגובה משמעותי. יכולנו להרוס את הכול ולבנות מחדש, אבל המשמעות הייתה להיכנס להרפתקה תכנונית ותקציבית אחרת לגמרי.

הרעיון שהוביל אותי היה להפוך את היחסים בין הפנים לחוץ, ובעיקר להעביר את מרכז הכובד של הבית אל החלק האחורי של המגרש, שם יכולנו לייצר חלל גבוה, פתוח ומואר שמתחבר לגינה ולבריכה. מבחינתי, זה היה הבסיס לכל התכנון

החלטנו להרוס רק כמחצית מהבית ולשנות לחלוטין את הארגון הפנימי שלו. הסלון והמטבח הישנים הפכו לחדרים, והחלל הציבורי עבר לאחור, למקום שבו יכולנו לייצר גובה של כשישה מטרים וחיבור ישיר לחצר. דווקא המגבלות של המבנה הקיים הובילו לפתרון הרבה יותר מעניין מבית חדש שמתוכנן על דף חלק.

טביעת אצבע

אני חושב שטביעת האצבע שלי נמצאת בעיקר באופן שבו הבית נפתח לסביבה שלו, בלי לאבד את תחושת האינטימיות. אני אוהב אדריכלות שמרגישים אותה, אבל היא לא מתאמצת להרשים.

במקרה הזה יצרנו חלל ציבורי עם תקרה גבוהה וקורות עץ משופעות, חלונות גדולים שמכניסים את הירוק פנימה, וחומריות טבעית שמייצרת תחושה חמה ונינוחה. גם המשחק בין חצאי המפלסים הוא חלק מהעניין. במקום לנסות להעלים את המורכבות של המבנה, השתמשתי בה כדי לייצר קשרים מעניינים בין החללים, מבטים פנימיים והפרדה עדינה בין האזורים הציבוריים לפרטיים.

בעיניי, בית טוב הוא כזה שמצליח להיות מרשים מבחינה אדריכלית, אבל קודם כול נעים לחיות בו.

זום־אין

אחד הפרטים שאני אוהב במיוחד הוא קיר הטרוורטין בחלל הציבורי. במבט ראשון הוא נראה כמו אלמנט עיצובי, אבל למעשה הוא פותר כמה סוגיות תכנוניות במקביל. הוא משלב את הטלוויזיה, קמין של אורטל קמינים ותעלת מיזוג חשופה, ובאותה נשימה יוצר הפרדה עדינה בין אזור הכניסה לסלון, בלי שנדרשנו להקים קיר אטום. יש בו שילוב שאני מאוד אוהב בין חומר טבעי, טכנולוגיה ופונקציונליות.

הקמין מוסיף לחלל מוקד חם שמזמין התכנסות משפחתית, והאבן מעניקה לו נוכחות על־זמנית. מבחינתי, זה פרט שממחיש איך אלמנט אחד יכול לשרת כמה מטרות ועדיין להיראות פשוט ונכון.

מרכז העניינים

ללא ספק החלל הציבורי החדש, ובמיוחד המפגש בין הסלון, המטבח והחצר. זה המקום שבו כל ההחלטות התכנוניות מתחברות. העברנו את המטבח, שתוכנן בשיתוף מטבחי סמל, ואת הסלון לחלק האחורי של הבית, ופתאום נוצר חלל שלא היה קיים קודם: גבוה, פתוח, מלא אור ועם קשר ישיר לגינה ולבריכה.

birds

אני אוהב במיוחד את העובדה שהמטבח אינו מנותק מהאירוח ומהחוץ. יש בו גם פרטים אישיים שמספרים את הסיפור של הדיירים, כמו פינת הקפה שתוכננה במיוחד עבור בעל הבית, עם מקום מדויק לכל שלב בטקס הכנת הקפה. מבחינתי, האדריכלות מצליחה כשהיא לא רק מייצרת חלל יפה, אלא גם משפרת את חיי היומיום של מי שחי בו.

מחוץ לתמונה

כמי שמכור לרכיבת אופני שטח, האדרנלין, לצד הטבע, שניהם ביחד מעצימים אותי ומהווים עבורי השראה. כמו ערבוב של חום וקור, חלש וחזק, שני צדדים, כמעט מנוגדים שמציפים אותי ועושים לי טוב.

השורה התחתונה

התובנה הכי משמעותית שלי מהפרויקט היא שלא תמיד צריך להרוס הכול כדי ליצור משהו חדש. לפעמים דווקא המבנה הקיים, עם כל המגבלות והמורכבות שלו, הוא זה שמוביל לפתרונות האדריכליים המעניינים ביותר. הבית הזה לימד אותי שוב כמה חשוב להבין לעומק את מה שכבר נמצא בשטח לפני שמתחילים לתכנן.

העצה שלי היא לא להתאהב מיד בפתרון הראשון ולא למהר למחוק את הקיים. תסתכלו על המגרש, על האור, על הגבהים, על התנועה ועל האופן שבו אנשים באמת חיים. אדריכלות טובה לא מתחילה בצורה יפה, אלא בהבנה עמוקה של המקום ושל האנשים שעומדים לחיות בו.

Silence is Golden