כל מה שחשוב ויפה
מאיה שמיילוב
מאיה שמיילוב. צילום: דבורה אורבך

נכון לעכשיו: מאיה שמיילוב, התכנית לתואר שני בעיצוב, שנקר

״איך אנחנו מגדלים מחזור אחרי מחזור שיעצבו מהו עיצוב; שיהיו המעצבים של מהו עיצוב״. מאיה שמיילוב מסכמת סמסטר בראשות התכנית לתואר שני בעיצוב, שנקר

כשד״ר מאיה שמיילוב, כיום בת 41, הייתה בתחילת שנות ה־20 שלה, החלום שלה היה ללמוד עיצוב תעשייתי. ״תמיד הייתה לי זיקה עזה לעיצוב״, היא מספרת, ״אבל לא יכולתי להרשות את זה לעצמי״. נסיבות החיים גלגלו אותה לתואר ראשון בביולוגיה חישובית, אולם בניגוד לנטייה הטבעית להמשיך בתחום לתואר שני, היא מצאה את עצמה משלימה תואר שני ושלישי דווקא בפילוסופיה של המדע באוניברסיטת בר אילן.

״אני מאוד אוהבת להיות באינטראקציה עם אנשים, עבודה עם מעבדות פחות מתאימה לי, וניסויים בבעלי חיים לא מדברים אלי בשום צורה. אחד הפרופסורים שלי אמר לי ׳אם את כל כך נהנית לקרוא על מדע, אולי תלכי לכתוב על מדע׳. ככה הגעתי לאוניברסיטת בר אילן״.

במקביל, כדי להתפרנס, החלה שמיילוב לעבוד במשרד עורכי דין של פטנטים כמנהלת פרויקטים, עד שאחת המנהלות שלה פיטרה אותה ואמרה לה ש״אם היא לא תפטר אותי אני אתקע שם, ושהיא לא חושבת שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים. ׳אני חושבת שאת צריכה להיות עורכת פטנטים׳, היא קבעה״.

כך החלה שמיילוב את דרכה בעולם הקנין רוחני, תוך כדי שהיא מבינה שזה משהו שמסקרן אותה מעבר לרק פרנסה: ״איך מפתחים רעיונות, איך מקדמים רעיון למוצר שישפיע על אנשים, ואיך התפקיד שלי בא לידי ביטוי בלשמור על העשייה הזו״. היא התחילה התמחות ב־2006 ושלוש שנים לאחר מכן כבר לימדה קניין רוחני. ההרצאה הראשונה הייתה בבצלאל, ״ומהרגע שנעמדתי מול סטודנטים ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות: להתמחות בעולם העיצוב״.

אור טורקו, ליאל חן אצראף, וענת קיש. מתוך קורס עיצוב היברידי

אור טורקו, ליאל חן אצראף, וענת קיש. מתוך קורס עיצוב היברידי

במקביל היא המשיכה לשקוד על הדוקטורט וחקרה באוניברסיטת שיקגו את השאלה איך נולדות דיסציפלינות. ״כשלמדתי לתואר הראשון לא הבנתי איך דברים נולדים, עד שאחת המרצות אמרה לי שאם אני לא אבין מי האנשים מאחורי הדיסציפלינה, אני לא אבין אותה. כמדען אתה פחות רואה את האנשים, ומהרגע שהיא האירה את עיניי במה שהיה לי קשה להבין, כל התפיסה שלי השתנתה.

״ביליתי בארכיונים בשיקגו חודשים קפואים לבד: אני, ניירות ומצלמה, וזה פשוט ריגש אותי. דרך המכתבים והמילים למדתי לעשות פרופיל לאנשים והבנתי איך בונים אישיות מתוך הכתובים. עברתי אפילו על מסמכי הגירה, כי שם מתארים איך הבן אדם נראה: צבע שיער, עיניים, גובה; הייתי מסוקרנת מהדמות לא פחות מהעשייה שלה. וכשחזרתי משיקגו הבנתי שלא מעניין אותי לדבר על הדיסציפלינות, מעניינים אותי בני האדם״.

ביליתי בארכיונים בשיקגו חודשים קפואים לבד: אני, ניירות ומצלמה. הייתי מסוקרנת מהדמות לא פחות מהעשייה שלה. וכשחזרתי משיקגו הבנתי שלא מעניין אותי לדבר על הדיסציפלינות, מעניינים אותי בני האדם

כשסיימה את הדוקטורט חיפשה לעשות פוסט דוקטורט שנוגע לתחום העיצוב. היא החלה לחקור את תפקידו של המעצב כמתרגם טכנולוגיה למשהו שבני אדם משתמשים בו, ותוך כדי נחשפה לאנשים שמובילים את עולם העיצוב. 

פגישה מקרית בנסיבות חברתיות עם פרופ׳ יעל מוריה, דיקנית הפקולטה לעיצוב בשנקר, הובילה לשיח על אינטר־דיסציפלינריות, ומשם להחלטה להגיש מועמדות לראשות התכנית. ״אמרתי שלמרות שאני לא מגיעה מהתחום אין לי להפסיד, אני אכתוב את האני מאמין שלי, מה שיהיה יהיה״. 

מה כתבת?

״התפיסה שמלווה אותי הרבה שנים של מהו עיצוב – ולא רק עיצוב אלא יצירה בכלל – היא שעיצוב הוא לא רק פרקטיקה. הוא גם אייג׳נסי ודיסציפלינה אקדמית, ואני חושבת שבוגר של תואר שני חייב לגעת בכל אחד מהם.

״צריך להיות משהו נוסף וזה לא יכול להיות התכנה הכי עדכנית. האתגר הוא איך אנחנו מגדלים מחזור אחרי מחזור שיעצבו מהו עיצוב; שיהיו המעצבים של מהו עיצוב. לעיצוב יש את הכוח לשנות חיי אדם, בין אם זה עיצוב פוליטי או עיצוב מוצר. מוצר שאתה מחזיק ביד אם הוא לא נוח, כל העבודה שלך הולכת לפח״.

מיכל סלומון, אוריאל בינשטוק,רהב כהן. מתוך קורס עיצוב היברידי

מיכל סלומון, אוריאל בינשטוק,רהב כהן. מתוך קורס עיצוב היברידי

״וכל הדברים האלו ניתנים למניעה אם אתה חושב רגע על מה אתה עושה: האם אני צריך עוד עט? ואני לא מבטלת את הצורך להתפרנס. אפשר לעשות עבודה מדויקת ואפשר לתת לה עוד רובד, שמשנה משהו בתפיסה״.

באיזה אופן?

״בכל העיצובים האיקוניים, אתה רואה שמישהו חשב על כל פרט, וזה לא רק הארגונומיה: איכות סביבה, לדוגמה – למה לא צריך שמוצר אחד יהיה מורכב משמונה חומרים, כי צריך לשנע אותם משמונה מקומות שונים. וזה לא רק במסגרת קורס קיימות, זה בכל דבר שאנחנו ועושים. 

״אי אפשר להישאר רק בשכבה, בקליפה. עיצוב הוא לא ׳תעשה את זה יפה׳; זה זלזול במקצוע. אי אפשר לבוא עם רעיון למעצב בסוף התהליך ולהגיד לו תעשה לי יפה, צריך להכניס אותו בתחילת תהליך פיתוח המוצר. השינוי הזה, הסוויטש הזה בתודעה, כבר קורה, אבל עדין, כשאתה צריך להתפרנס לפעמים קל לאבד מיקוד, ופה צריך לקרות שינוי הרבה יותר גדול, בין השאר באיך נתפס עולם העיצוב. צריך לשים מעצבים ברמת ההנהלה, שהקול שלהם ישמע1 זה חייב לקרות. אני יודעת שזה לא משהו חדש, אבל זה עדיין לא קורה מספיק״.

בשביל מה אנחנו עושים את זה?

אחד הקורסים החדשים שהכניסה שמיילוב לתכנית היה הקורס ״מעצבים במאה ה־21״ שהעבירה ביחד עם גלית גאון ושבמסגרתו – וברוח התקופה – אירחו מדי שבוע בזום את בכירי עולם העיצוב הבינלאומי, ביניהם חזאית הטרנדים, לי אדלקורט; אוצרת העיצוב והאדריכלות של המומה, פאולה אנטונלי; סטודיו פורמהפהנטזמה, האוצר אריק צ׳ן עוד. 

״היה לנו חשוב להציג את המעצב לא רק כמעצב אוביקט אלא כאייג׳נסי, כחלק מדיסציפלינה אקדמית. היה אפשר לראות את קשיי ההבנה של הסטודנטים בהתחלה, ואיך בסוף הסמסטר האסימונים נפלו, שהם הבינו שהדיסציפילינה לא עומדת לבד אלא ניזונה מפוליטיקה, מאיכות הסביבה, מהכל״. 

היה לי ברור שצריך חיבור למדע, אי אפשר להתנתק מהעובדה שהמוח שלנו הוא זה שתופס אוביקטים וחוויות. רצינו שיישבו לצד המעצבים – אמנם בזום – סטודנטים צעירים כמוהם שחוקרים את המוח

קורס חדש אחר עסק בניורו־דיזיין. ״היה לי ברור שצריך חיבור למדע, אי אפשר להתנתק מהעובדה שהמוח שלנו הוא זה שתופס אוביקטים וחוויות. שיתפנו פעולה עם המחלקה למדעי המוח באוניברסיטת בר אילן. רצינו שיישבו לצד המעצבים – אמנם בזום – סטודנטים צעירים כמוהם שחוקרים את המוח. הקורס כלל שבע הרצאות משותפות וראינו את ההיפתחות משני הצדדים, איך לאט לאט הם לומדים את הז׳רגון האחד של השני״.

איהאב ג׳יריס, עילי פירילאס, ענת קיש. מתוך קורס בעיצוב היברידי

איהאב ג׳יריס, עילי פירילאס, ענת קיש. מתוך קורס בעיצוב היברידי

birds

״קורס אחר עסק בבינה מלאכותית, לא רק של תכנה כזו או אחרת אלא סקירה של התחום ומה התפקיד שלנו, לא רק כמעצבים אלא כבני אדם במערכת הזו. אני רוצה לשאול מה תפקיד המעצב בעתיד שבו המכונה תדע לעשות דברים שאנחנו היום עושים בעצמנו. חברת אוטוקאד עשתה פרויקט עם פיליפ סטארק, ויצרו ׳מכונה׳ שיודעת לעצב כיסא של פיליפ סטארק. מה התפקיד שלנו בסיפור הזה?

״אני חושבת שהמכונה לא תדע להיות בעלת דמיון ויצירתיות. להחזיק בתכונות האלו זה משהו אנושי, וזה מה שמבדיל ביננו לבין המכונות. אינטלגנציה יצירתית היא משהו שנולדים איתו, אפשר לתת כלים אבל לא מעבר: זה כמו שאי אפשר להגדיל איי־קיו של מישהו מ־120 ל־180. אני רוצה להאמין שיש משהו במוח האנושי שהמכונה לא תדע לשחזר את זה״.

ומה יהיה התפקיד של המעצב בעתיד? 

לראשונה במהלך השיחה שמיילוב שותקת. ״וואוו״, היא קוראת, ואחרי כמה שניות של מחשבה היא אומרת ש״אני חושבת שהתפקיד של המעצב יהיה להיות המנצח, כמו בתזמורת: להבין את העומק של הדברים, להבין איך המכונה חושבת. אתה חייב להבין מה נכנס לשם, איך זה עובד, כדי שתוכל לעצור במצב שבו צריך לעצור את זה״.

התפקיד של המעצב יהיה להיות המנצח, כמו בתזמורת: להבין את העומק של הדברים, להבין איך המכונה חושבת. אתה חייב להבין מה נכנס לשם, איך זה עובד, כדי שתוכל לעצור במצב שבו צריך לעצור את זה

מה הכוונה?

״לא יכול להיות מעצב שלא מבין באיכות הסביבה, שלא מודע לתמורות בעולם, שלא מבין פוליטיקה: למה חברות הסנאט בארצות הברית לובשות חליפה בצבע מסוים, מה קורה כשיש סנכרון בין הנשים שמשתתפות בהשבעה של ביידן, ומה קורה כשקמלה הריס מצטלמת למגזין ווג בצבעי האחווה שלה מהאוניברסיטה. הם חייבים להבין את זה, אחרת הם לא יידעו להגיב״. 

והמהנדסים שלוקחים חלק בתכנית?

״אלה מהנדסים שמתעניינים בעיצוב, אני לא חושבת שהם מתעניינים באיך לעצב אוביקט; אי אפשר להוציא בשנתיים מעצב תעשייתי או מעצב תקשורת חזותית. מה שכן אפשר להוציא זה בן אדם שמבין את שפת העיצוב, של איך בונים תכנית, שלא מתחילה ישר בהזרקת פלסטיק. העבודה מתחילה הרבה לפני כן כדי שבסוף יהיה לך מוצר שתוכל להחזיק ביד.

״התפקיד העיקרי של התכנית הוא לאפשר למהנדסים ללמוד את שפת העיצוב, ולהפך. יש לנו מגוון קולות ולכן אני קוראת לזה סוג של מקהלה, והתפקיד שלנו כסגל הוא להפוך את כל הקולות למשהו קוהרנטי. אפשר לראות בקורסים המשותפים של המעצבים והמהנדסים איך בהתחלה יש פחד וחוסר אמון, עד שלאט לאט הם מדברים אחד עם השני״.

איך המהנדסים הגיבו לקורס העיצוב במאה ה־21?

״הסברנו להם שזה לא ישור קו, שזו השכלה כללית. הקורס הזה היה מעין ווישליסט שלי, כל מי שתמיד חלמתי לשבת איתו לארוחת ערב. היום הם מבינים מה רצינו להשיג, כי המסר של האורחים היה כל כך חזק; לשמוע אנשים מכל העולם – ארצות הברית, אירופה, אסיה – מדברים בקול אחד, מבלי שנאמר להם על מה לדבר.

״בהרצאה של פאולה אנטונלי הייתה שאלה אחת שהדהדה להרבה מאיתנו: בשביל מה אנחנו עושים את זה? אתה עושה, משקיע, חושב, מקים תערוכות, טרינאלות וביאנלות, ובשביל מה? מה זה עושה? למי זה משנה את החיים?״.

ומה הייתה התשובה שלה? 

״היא לא ענתה. היא אמרה שלפעמים היא קמה בבוקר וזה מה שהיא מרגישה, למה היא עושה את מה שהיא עושה, ולפעמים היא רואה את ההשפעה של העבודה שלה. היום, לפני שאתה קונה מוצר מפלסטיק אתה חושב פעמיים, וזה לא רק בגלל התקשורת; זה גם בזכות מעצבים״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

  1. נירה כלב

    לפעמים אני מנסה לאפיין בדמיוני סממנים חיצוניים בפניו של אדם על פי המקצוע שלו
    כאן יש למאייה עיניים גדולות וסקרניות שרואות גם לצדדים.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden