כל מה שחשוב ויפה
כתוב על מים
כתוב על מים. צילומים מ"ל

פסטיבל אפוס / מרסל דושאן: איש הרעיונות; נכתב על מים: על מחול ותשוקה

שני הסרטים מציגים גישות בהתמודדות של המדיום הקולנועי עם עולם האמנויות: האחד תיעודי שמרני; השני עלילתי שעוצמתו בקרבה לחייהם האמיתיים של הרקדנים/שחקנים
מרסל דושאן

מרסל דושאן. צילומים: מ״ל

מרסל דושאן / Marcel Duchamp: Art of the Possible  

אם היו שואלים את מרסל דושאן איך ייראה הסרט על חייו, סביר להניח שלא היה מתאר את הסרט ״מרסל דושאן: אמנות האפשרי״. הסרט שיוקרן השבוע בפסטיבל אפוס לסרטי תרבות ואמנות מלווה את חייו היצירתיים של דושאן, אחד האמנים הגדולים ואולי זה שהשפיע יותר מכולם על דמותה של האמנות במאה ה־20. הסרט מלא בכוונות טובות, ומאיר פנים לא מוכרות ומאוד מעניינות באמן הכל כך מקורי הזה. והוא עושה זאת עם מצעד של אמנים בני זמננו מהשורה הראשונה, המעידים על תפיסתו המהפכנית של האיש ששיבש ושינה מהיסוד את כל מה שהיה שם לפניו.

דושאן טען (והוכיח) שכל דבר יכול להיות אמנות, והאמנות אינה נראית אותו דבר מאז. דושאן, שהגיע לפריז בתחילת המאה ה־20 בעקבות שני אחיו האמנים, התחיל את הקריירה שלו בחיפוש דרכו כצייר. הוא בדק סגנונות שונים שאפיינו את התקופה, והתרגש במיוחד מהקוביזם, שראה בו דרך להכניס תנועה למדיום הציור.

דושאן התייחס לאמנות כמדען חוקר, ובדק רעיונות שונים וחדשניים דרך אמנות. יצירתו מ־1912 ״עירומה יורדת במדרגות״ הייתה חקירה של תנועה בציור. כשהגיש את הציור לתערוכת אמנות בפריז, נדחה בטענה שהציור פרובוקטיבי מדי, עם תפיסת הנושא (״עירומה אינה יורדת במדרגות, עירומה שוכבת״, מסביר אחד האמנים בסרט), החלל והזמן. האכזבה מאי קבלת הציור השפיעה על כיוון חייו.

גם אלברט איינשטיין ותורת היחסות השפיעו עליו עמוקות, והניעו אותו לחפש את האופן שבו המדע פוגש את האמנות. באותה עת יצר את עבודת המטר – 3 חוטים באורך מטר שהפיל וציין את צורתם – מטר כבר לא חייב להיות באורך סטנדרטי.

דושאן היה הוגה דעות שחשב וחקר את האמנות כפי שהייתה וכפי שרצה לראות אותה – מאפשרת וביקורתית כלפי עצמה. העבודה המפורסמת ביותר שלו, ״מזרקה״, משנת 1917, נולדה כתרגיל או מבחן שעשה דושאן לאגודת האמנים בניו יורק. אלה הכריזו שכל עבודה תתקבל לתערוכה, בתשלום דמי השתתפות של 6 דולר. מניסיונו בפריז, דושאן הבין שגם כשלכאורה אין צנזורה, למעשה עולם האמנות שמרני ומקובע. ואכן העבודה שלו נדחתה, למרות העדרה של ״ועדת קבלה״ לתערוכה.

הסרט מנסה לספק הצצה לראש הגאוני של דושאן, ומתחקה אחרי נקודות מפתח בחייו. מצער עם זאת, שסרט על דמות על כך חתרנית ואוונגרדית בעולם האמנות עשוי בצורה השמרנית ביותר שניתן: סדרת ״ראשים מדברים״ מפורסמים וידועים, אשר מעידים על פועלו, על רקע מוזיקה חד גונית. ניתן היה לדמיין סרט הרבה יותר מקורי עבור האמן פורץ הדרך.

מרסל דושאן

90 דק׳, צרפתית ואנגלית, תרגום לעברית
בימוי: מת׳יו טיילור, ארה״ב, 2020
הפקה: מישל טיילור, אלן בנט


כתוב על המים

כתוב על מים

נכתב על מים / Written on Water

הסרט ״נכתב על מים״ מתחמק מהגדרה. על הנייר, מדובר בסרט עלילתי שעוסק בתשוקה של כוריאוגרף לאחד הרקדנים, שהוא סוג של ״פאם פאטאל״ גברי, שמשחק ומתעתע ברגשותיו. אך שחקניו הם רקדנים וכוריאוגרפים, והתסריט עוסק בסיטואציות ודילמות מחייהם האישיים והמקצועיים. במובן זה הסרט מהלך על סף התיעודי.

זהו סרט שפועל בכמה רבדים. באחד מהם הבמאי, שהוא גם כותב הסרט וכוריאוגרף בעצמו, קורא את התסריט עם שחקנית שאמורה לשחק את תפקידו של הכותב בסרט, ובאחרים אנו צופים בסיפור באופן קולנועי. אך גם בסרט שבתוך הסרט, דמויותיהם מתחלפות. לפעמים משחק את הכוריאוגרף פונטוס לידברג, יוצר הסרט, ולעיתים אורלי דופון, רקדנית ראשית באופרה של פריז, וכיום המנהלת האופרה.

המבנה המרובד של הסרט, מקשה על המעקב אחר העלילה, אך זה אינו העיקר, אלא העיסוק בתשוקה האובססיבית, שמסרבת להיכנע להיגיון. חוזקו של הסרט הוא בשילוב המדויק של קטעי מחול שניכר שהם אותנטיים מאוד, ובהם יש תחושה דוקומנטרית כמעט. חולשתו של הסרט במשחק של השחקנים הראשיים, שכאמור אינם שחקנים מקצועיים, ויש משהו מאופק ואף מנוכר בהופעה שלהם.

דופון, בתפקיד אליסיה, יוצרת כוריאוגפיה חדשה עם להקה חדשה. היצירה עוסקת בתשוקה, ואליסיה מרגישה שאחד הרקדנים מבטא את רעיון היצירה שלה באופן מושלם. התשוקה ביצירה ואל היצירה הופכת גם לתשוקה גופנית אל הרקדן.

החילופים שעושה יוצר הסרט בין דמות הגבר לאישה, יוצרים הקבלה מעוררת מחשבה, בין התשוקה הגברית והנשית לאותו מושא, גבר צעיר ואניגמטי. הצופה מוצאת את עצמה שואלת מול מה אנחנו יותר ביקורתיים: מול אשה שמממשת את תשוקתה עם גבר צעיר, או מול גבר הנמשך לגבר? מה נראה לנו מוסרי יותר, נסלח יותר, או בלתי ניתן לשליטה יותר? הפירוק הנרטיבי של הסיפור מאפשר הרהור מעמיק בתשוקה בכלל ובהקשר המגדרי בפרט.

נכתב על מים
בימוי: פונטוס לידברג, ארה״ב, גרמניה, צרפת, 2019
81  דקות, אנגלית, צרפתית, תרגום לעברית
הפקה: פונטוס לידברג, פרנסואה דופלא, אמאורי לאפארג׳, מרי אלן אוביאס, צילום: מרטין ניסר

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden