כל מה שחשוב ויפה
המרחב החמישי, בית ליבלינג. צילום רחפן: אלדד אלוני
המרחב החמישי, בית ליבלינג. צילום רחפן: אלדד אלוני

שירה לוי־בנימיני: לנקוט עמדה, להיות אקטיביסטים, לצאת החוצה ולהשפיע

המגיפה שטרפה את הקלפים, החזרה אל הגגות, המחוות לשכנים: שירה לוי־בנימיני, מנכ״לית בית ליבלינג והאוצרת הראשית של ״ברוכים הבאים לרה_פאבליק״, על ״איך הופכים בית מגורים למרחב ציבורי, ואיך גורמים לציבור לחוות אותו ככזה״

פורטפוליו בשיתוף בית ליבלינג


בחודש דצמבר האחרון, ערב הסגר השלישי, נפתחה בבית ליבלינג התערוכה ״ברוכים הבאים לרה_פאבליק״, העוסקת במרחב הציבורי. בתוקף הנסיבות היא נסגרה כמעט באותה נשימה שהושקה, אך עכשיו, כשהחיים חוזרים למסלולם, היא נפתחה מחדש, רלוונטית מתמיד לאור העובדה שהמרחב הציבורי כיכב בסדר היום של תקופת הקורונה. 

״העיסוק במרחב הציבורי והרעיון לקיים תערוכה החלו להתגבש אצלנו עוד לפני המגיפה שטרפה את הקלפים״, מספרת שירה לוי־בנימיני, מנכ״לית בית ליבלינג והאוצרת הראשית של התערוכה. ״המגיפה שנחתה על העולם גרמה לנו להתלבט לגבי ההמשך בגלל הפופוליזם שנקשר למושג המרחב הציבורי בתקופה המתעתעת הזו, אבל בסופו של דבר החלטנו לשלב את השפעתה כתמה נוספת לתמות בהן עוסקת רה_פאבליק״. 

בסמנטיקה הפשטנית והרווחת בקרב מרבית הציבור, פירושו של המרחב הציבורי הוא ״פשוט״ כל מרחב שאינו פרטי, ותפיסתו היא בדרך כלל פיזית. ואולם, פירוש זה לא ממצה את עומק מהותו ואת טווח משמעויותיו כמרחב מרובה רבדים: כזה שמאפשר קיום מפגשים, שיח תרבותי ואינטראקציות אנושיות; מקדם תחושות חיבור, שייכות, קהילתיות ושיתוף; ובה בעת גם מעודד אקטיביזם והתערבות חברתית ופוליטית, ומספק פלטפורמה למאבקים ולדיונים, כשני קצוות המבטאים קיום דמוקרטי.

בתוך כך, במהלך השנים העסיקה סוגיית המרחב הציבורי מתכננים, אנשי רוח והוגי דעות, והזינה לא מעט ספרים ומאמרים שדנו במהותו ובהגדרתו ולא בכדי. שכן, מדובר במרחב שנתון לשינויים של זמן, נסיבות ויחסים משתנים, התלויים גם באדם החווה אותו ו/או פועל בתוכו, וכך אף התחושות לגביו משתנות. 

לשוב אל הגג

התערוכה, שמתקיימת בתמיכת מכון אדם מיצקביץ׳ לקידום התרבות הפולנית, עיריית תל אביב וממשלת גרמניה, היא פרויקט מתמשך, שבבסיסו עומד הדי־אן־איי של בית ליבלינג כמרכז תרבות לשימור, עירוניות ואדריכלות, שתכליתו לקדם ידע, מודעות ושיח בנושאים אלה. 

היא מבקשת לדון במרחב הציבורי כערש היווצרות החברה והדמוקרטיה, ובד בבד חותרת לחדד ולהעמיק את הבנת ערכו על מכלול רבדיו. ״כמי שמגיעה מעשייה סביבתית ומתכנון עירוני, הפרויקט מבחינתי הוא מהלך של אקטיביזם כי הוא מניע תהליכים״, מוסיפה לוי־בנימיני. ״לשיטתי, תהליכי יצירה הם כלים שמאפשרים הקשבה לעיר כנתון רב חשיבות ביצירת מרחבים ציבוריים, וכך גם יכולתם להשתנות בהתאם לאירועים שקורים ונסיבות הזמן והווייתן המשתנה״.

שירה לוי־בנימיני. צילום: יעל שמידט

שירה לוי־בנימיני. צילום: יעל שמידט

באמצעות הפרויקט מבקש בית ליבלינג להכריז על עצמו כעל מרחב ציבורי; להגדירו כקפסולת זמן ומרחב ציבוריים, שבאמצעות מעבר דרך חלליה מגדיר את המושג מחדש ומרחיב את נקודות המבט לגבי משמעות המושג, שהפך לחמקמק בימים אלה. ״הבית נבנה כבית מגורים בשנת 1936, וככזה הוא ׳אינו יודע׳ להיות מבנה ציבור, ולא רק בגלל הרגולציה שמגדירה אותו.

כמי שמגיעה מעשייה סביבתית ומתכנון עירוני, הפרויקט הוא מהלך של אקטיביזם כי הוא מניע תהליכים. לשיטתי, תהליכי יצירה הם כלים שמאפשרים הקשבה לעיר כנתון רב חשיבות ביצירת מרחבים ציבוריים, וכך גם יכולתם להשתנות בהתאם לאירועים שקורים ונסיבות הזמן והווייתן המשתנה

״השאלה שהעסיקה אותנו הייתה איך הופכים בית מגורים למרחב ציבורי, ואיך גורמים לציבור להרגיש כך כלפיו ולחוות אותו ככזה. לצורך כך יצא צוות אוצרי הבית של המרכז, שכל חבריו מגיעים מפרקטיקות של עיר ועירוניות, למסע הכרחי שנדרש להסבה מסוג זה, וכלל שלבי למידה, התבוננות, חקר ופעולות נוספות, וכל אחד טיפל בתחום/הבט אחר מבין מכלול המשמעויות שמקופלות במושג המרחב ציבור״. 

ואכן, רה_פאבליק בוחנת את המרחב הציבורי דרך מספר תמות: המרחב הציבורי כמושג קנייני, המרחב הציבורי כמושג תרבותי, הבניין כמרחב ציבורי/ פרטי־ציבורי, דיון מושגי במרחב הציבורי, והמרחב הציבורי בעיתות מגיפה. כל אחת מהתמות מוצגת באמצעות עבודות רלוונטיות לתוכנן בטווח שנע בין מבט מתוך הבית למבט מתוך העיר דרך המרחבים הסובבים אותו, התנהגות האזרחים במרחב הציבורי והשיח שנוצר בו, תוך יצירת מארג יצירתי־רעיוני רב פנים וזוויות הסתכלות.

המרחב החמישי

המרחב החמישי. צילום: הדס טובל

המרחב החמישי

המרחב החמישי. צילום: הדס טובל

סדנת מחצלות

סדנת מחצלות. צילום: הדס טובל

אחת העבודות הבולטות בתערוכה, שקשורה לתמת המרחב הציבורי כמושג תרבותי, היא מיצב הגג ״המרחב החמישי״. המיצב, שהושק בערב הפתיחה המחודש, וכלל סדנאות לאריגת מחצלות תוך שימוש בחלק הפנימי של שקי הקירוי, מביא לידי ביטוי את כל הנושאים הנדונים־מוצגים בתערוכה.

לוי־בנימיני מסבירה את הרעיון העומד בבסיסו: ״באדריכלות המודרניסטית יועד הגג לשמש את דיירי הבניין כמרחב קהילתי־שיתופי, אך במרוצת הזמן והשינויים החברתיים שחלו במהלכו מעמדו ככזה התמסמס ואנשים העדיפו לשמור על פרטיותם בתוך דלת אמותיהם. בשנים האחרונות ניכרת בעולם מגמה שמבקשת ׳לשוב אל הגג׳ ואל הזדמנויות החיבור והקשר שהוא מזמן. אין ספק שתקופת הקורונה, על תחושות ההסתגרות, הבדידות והניתוק שנגרמו בעטיה, תסייע לכך ולהכרה מחודשת בחשיבותו כמרחב שיתופי, ציבורי/ סמי־ציבורי״.

הרעיון למיצב אמנם נהגה עוד לפני המגיפה, אך הוא קיבל משנה תוקף וחיזוק אחרי שהסתבר שבתקופת הגבלות המרחק, הגג של בית ליבלינג הפך להיות מרחב ציבורי באופן טבעי, כפי שמלמדת אנקדוטה מעניינת שלוי־בנימיני מספקת. ״השארתי את פתח העלייה אליו דרך מדרגות החירום פתוח, ואל חללו שאומץ על ידי דיירי הבתים הסמוכים הגיעו הורים עם ילדים, נשים שעשו יוגה או בחורות שבאו להשתזף.

״עם הזמן התפתח עם המאמצים סוג של דיאלוג, כשהשארתי להם ׳בקשות שימוש׳ כמו לא להרעיש בשעות לא ראויות, וגם ביניהם נוצרו קבוצות ווטסאפ לתיאום זמני שימוש ושהייה״.

בשנים האחרונות ניכרת בעולם מגמה שמבקשת ״לשוב אל הגג״ ואל הזדמנויות החיבור והקשר שהוא מזמן. אין ספק שתקופת הקורונה, על תחושות ההסתגרות, הבדידות והניתוק שנגרמו בעטיה, תסייע לכך ולהכרה מחודשת בחשיבותו כמרחב שיתופי 

המרחב החמישי נוצר כשיתוף פעולה בין האדריכל והאמן הרב תחומי יאקוב שטנצ׳ני (Jakub Szczesny) מוורשה, פולין, והאמנית הישראלית הדס טובל. שטנצ׳ני, שעבודתו משלבת אמנות, עיצוב ובנייה, ידוע בהתערבויות שלו בשטחים ״פרובלמטיים״ ובשיתופי פעולה שהוא מקיים ברחבי העולם.

הוא נמנה על מקימי קולקטיב ה״צנטרלה״ שפעל בעבר לשימור מורשת האדריכלות המודרנית בוורשה, ובין היתר אף חתום על תכנון בית קרת שבעיר, הבניין הצר ביותר בעולם – שאף מצוין ככזה בספר השיאים של גינס – שתוכנן בהשראת סיפוריו של הסופר אתגר קרת ונכלל באוסף של ה־MoMA בניו יורק. טובל היא אמנית ומעצבת רב תחומית בוגרת שנקר, שיצירתה מאופיינת בפרימה ובחיבורים בין מלאכות מסורתיות וחדשות, ומקיפה מנעד טכניקות ודרכי ביטוי כאמנות מבוססת גוף, תנועה ומופע, ועיצובי חלל ותלבושות.

העבודה נשענת על מוטיב של שתי וערב; השתי שיצר שטנצ׳ני מבוסס על כבלי מתכת שנמתחו לאורך הגג ומשמשים כמצע לערב שקלעה טובל משקים לבנים המשמשים בתעשיית הבנייה. השקים מוחזרו, פורקו ועובדו מחדש, תוך יצירת קירוי שמדמה ספק חופה, ספק מפרש, ספק יריעת אוהל, והופך את הגג למקום; לחלל שמזמין יצירת קשרים, חיבור ושייכות. 

סימון X על מפגעים בסביבה הפיזית

עבודות נוספות שקשורות לתמת המרחב הציבורי כמושג תרבותי ומשלימות את מיצב המרחב החמישי, הן הגבעה/מחוות שכנים שיצר האדריכל והאמן רועי פביאן, ואיים ברשת שאצרו במשותף ד״ר ליאור זלמנסון ולוי־בנימיני. 

עבודתו של פביאן מציעה להתבונן בשטחים שקיימים בין הבתים הסמוכים כאל מרחב שיתופי החוצה את הממד הפיזי ליצירת יחסי שכנות, והיא כוללת ״סיור״ וספרון דימויים. הסיור הוא ״מסלול״ מלווה בלוחיות הסבר, ״שיוצא״ ממדרגות החירום האחוריות המשקיפות אל ״שטחי שארית״ שקיימים בין הבניינים כתוצר של כללי בנייה וקווי בניין; שטחים מוזנחים שהאיכויות והפוטנציאל הטמונים בהם לשמש כמרחב ציבורי־חברתי אינם מנוצלים.

רועי פביאן, הגבעה - מחוות שכנים

רועי פביאן, הגבעה – מחוות שכנים. צילום: יעל שמידט

צילום: יעל שמידט

אחת לחודש יקיים פביאן גם סיור אמיתי בשטחים אלה, במטרה לייצר חיבור שכנות הלכה למעשה. הספרון כולל ניתוח ותיעוד המתחקים אחר ההשתלשלות ההיסטורית של השטח (גבעה שיושרה) שהביאה להתפתחותם ולהיווצרותם של שטחי השארית, ממפה את החומרים ששימשו/משמשים בהם, ואף מציע התערבות בהם כסוג של הצהרת כוונות.

על גבי התיעוד הוא מסמן גרפית מעין מיצב משולשים המשלב את השטחים הזנוחים־שקופים לכדי יחידת נפח אחת, ובכך מדגים את מימוש הפוטנציאל הגלום באיחודם. כל דימוי בספרון ממוסגר במלל רלוונטי העוטף אותו, כשאופן הדפדוף האנכי הופך כל עמוד לדימוי שלם ועצמאי שאינו מחייב רצף קריאה. 

הרעיון ל״איים ברשת״ מתכתב עם הספר TAZ- וכך גם שמו שנשאב ממנו – שכתב הוגה הדעות האקטיביסט חכים ביי ושבימים אלה יצא לאור במהדורה חדשה. 30 שנים לפני שהאינטרנט השתלט על החיים, חזה ביי בספרו מרחב רשתי שאינו שייך למדינה זו או אחרת, אלא נשלט על ידי תאגידי צריכה, בדומה למה שקורה היום עם ענקיות כמו גוגל, פייסבוק, אפל ואמזון, שמשליטות את כוחן באמצעות רגולציות וצנזורה.

בהתייחס לכך העבודה שואלת האם ועד כמה הרשת היא אכן מרחב ציבורי שמעניק אוטונומיה וחופש, או שמא דווקא מגביל את אפשרות הביטוי החופשי, ובהקשר זה בוחנת יוזמות אקטיביסטיות שמאתגרות את מבני הכוח שפועלים בו לטובת מעורבות ציבורית. איים ברשת מורכבת מתערוכה וירטואלית, הכוללת איורים מלווים בציטוטים שנלקחו מתוך הספר, קבוצות שיח, ומיצב פיזי – Pop Down Project – שמציג האמן הצרפתי פליפה וילס־בואס.

העבודה, הכוללת תמונה ומדבקות המוצעות למבקרים, מתרגמת את האפשרות לסגור מודעות ובאנרים ״שקופצים״ ברשת באמצעות סימון X, לסביבה הפיזית; באמצעות אקט פשוט והומוריסטי של הדבקת סטיקר עם האות X על מפגעים ואלמנטים לא אסתטיים שמשולבים בה, היא מציעה ״לבטל״ את קיומם הלא אטרקטיבי במרחב.

גפן רפאלי מאיירת shmoogle של צילה חסין

גפן רפאלי מאיירת shmoogle של צילה חסין, מתוך איים ברשת

פיליפה וילאס־בּוֹאס, איים ברשת

פיליפה וילאס־בּוֹאס, מתוך איים ברשת

birds

בשבת הקרובה (3.7) יארח המרחב החמישי שעל הגג שתי פעולות אמנות ציבוריות, המוגדרות כבין טקס פולחני למופע, ובין אפוקליפטיות לתקווה (אוצרת: דפנה קרון). הבאים לאירוע יוכלו להתחיל את הערב עם קפה ויין וליהנות ממופעים: ״קינתניהו״, מסכת פרועה המשלבת טקסטים מיתולוגיים, עממיים ופוליטיים, פרי יצירתה של קבוצת קושמ״ר – קשישים עם מחלות רקע – המונה את נעמי יואלי, פרופ׳ שמעון לוי, יובל מסקין ויוסי מר חיים.

מופע נוסף הוא מיקרוקוסמוס של אנסמבל אופוס אוקטופוס – שש זמרות, צ׳לו וכינור שטווים בקולותיהם מופע ב־360 מעלות, כיצירה חד פעמית ועל־זמנית. המלחין בלה ברטוק (מגדולי המלחינים של המאה ה־20) תיעד במסעותיו מסורות עתיקות באמצעות דגימות של שירי עם בכפרי אירופה במהלך המאה ה־19, והמנצחת נטע שפיגל עיבדה אותם לכדי מופע שהוא מחקר עומק של שירה ונגינה משותפת כאקט קהילתי, עם השפעות של שירה עממית, מקצב עכשווי ועומק רגשי.

״בכל חודש יארח הגג אירוע כלשהו, ובדומה למרחב המשתנה בימים אלה, כתוצר של הנחיות וכללי התנהגות, כך גם התנהלות הפרויקט תהיה דינמית״, מסכמת לוי־בנימיני. ״למרכז תרבות יש תפקיד, והפעולה של קביעת הבניין ומרכז התרבות כמרחב ציבורי היא מבחינתנו התחלה שבאה לסמן את כוונתנו לנקוט עמדה, להיות אקטיביסטים ושותפים ביצירת תוכן, ובהמשך גם לצאת החוצה ולהשפיע על מרחבים ציבוריים נוספים. 

״הפעולה במרכז עצמו מדברת על הפוטנציאל ונטל ההוכחה להצליח בכך מוטל עלינו. באמצעות הגג אנחנו שואפים ליצור חיבור בין שכנים, ויודעים שנצטרך לעבוד קשה כדי להצליח ולגרום לאנשים להרגיש כך, כי אחרת מה עשינו?״.


ברוכים הבאים לרה_פאבליק
בית ליבלינג, רח׳ אידלסון 29, תל אביב
משתתפים: רועי פביאן, רבקה שטרנברג, קרן אבני, ענת ליטווין, סלי קריסטל קרמברג, בית הספר של העיר, feld72, יאקוב שטנצני, הדס טובל, ליאור זלמנסון, לילך שטייאט, גבי שיליג, אנה וילד, מעיין מוזס, איה צייגר
אמני איים ברשת: בנג׳מין גרוסר; בן בן חורין; צילה חסין; אוליה ליאלינה; ג׳ואנה מול; Reddit; מושון זר אביב; הלן ניסנבאום; דניאל סי האו; המפלגה הפיראטית; פיליפה וילאס־בּוֹאס; מאיה כהן וגפן רפאלי
ניהול אמנותי: שירה לוי־בנימיני; אוצרות: ערן איזנהמר, שרון גולן־ירון, שירה לוי־בנימיני, סברינה צגלה; סצנוגרפיה, עיצוב והפקה: ענת לוי
שותפים: משרד התרבות הגרמני, עיריית תל־אביב־יפו, קרן ת״א, שגרירות אוסטריה, מכון אדם מיצקביץ׳, משרד התרבות הפולני

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
This error message is only visible to WordPress admins

Error: API requests are being delayed for this account. New posts will not be retrieved.

Log in as an administrator and view the Instagram Feed settings page for more details.

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden