כל מה שחשוב ויפה
צילומים: אורי גרשוני
צילומים: אורי גרשוני

אורי גרשוני בנקודת מפנה

רגע לפני שהוא נוסע מפה לתקופה, התערוכה ״עד פה תבוא״ ביפו העתיקה חונכת מבנה שיהפוך לרזידנסי, ומשמשת לאורי גרשוני נקודת התבוננות של אמצע הדרך

אורי גרשוני לא תכנן רטרוספקטיבה. מה גם שבדרך כלל לא עושים רטרוספקטיבה בתערוכת פופ־אפ, ובגיל 50. זו לא עת לסיכומים ומבט לאחור, אבל הוא מוכן להתפשר על ״רטרוספקטיבה של אמצע הדרך״, כזו שמסתכלת בו זמנית לאחור ולפנים, לעתיד.

קשה למצוא תיאור יותר הולם לתערוכה ״עד פה תבוא״ ביפו העתיקה. מה שעלה מנבירה באוצר של כמה עשורים – מימיו כסטודנט ועד היום – כשהוא אורז את חפציו ומתכונן למעבר עם משפחתו לחיות תקופה בארץ אחרת. צילומים מפרויקטים שונים, מערים ומקומות נידחים בעולם, מתערוכות שהוצגו וכאלה שמעולם לא נחשפו קודם לציבור, מצאו את מקומם בתערוכה שהתגבשה בחלל מגורים שננטש, שוקם, והחברה לפיתוח יפו העתיקה מייעדת אותו לרזידנסי של אמנים מתחומים שונים.

התערוכה של גרשוני חונכת את המקום – דירה יפואית רחבת ידיים, שעברה שיפוץ תחת כללי שימור מחמירים וכעת היא ממתינה לתחילתה של תוכנית שהות אמן, בחסות החברה לפיתוח יפו העתיקה, שהשקיעה מיליונים בשיקום הנכס. הניהול האמנותי הופקד בידיה של נירה יצחקי, בעלת גלריה שלוש, שבימים אלה משפצת בעצמה חלל יפואי לא רחוק משם, שאליו תעבור הגלריה (כרגע אין לה מקום לאחר שעזבה בשנה שעברה את מעונה בעשור האחרון, ברחוב מזא״ה 7).

אורי גרשוני

אורי גרשוני

התערוכה נולדה אם כן משיתוף פעולה בין חלל ללא גלריה וגלריה ללא חלל. וכך גם העבודות מאכלסות את הבית, כאורחים ארעיים. והבית מקבל אותן בברכה, נותן מסגרת וקונטרסט לעבודות שרובן בשחור לבן, בקירותיו התכולים והרצפות המסוגננות.

במבואת הכניסה צילום יחיד שבו נראה עמוד הסלע המכונה ״אשת לוט״ במדבר יהודה, בואך סדום. בצילום מלמטה באמצעות מראה (לא במבט ישיר) הדימוי הופך לדו משמעי – אשת לוט (נקבה) היא בעלת מראה פאלי (זכרי). הצלם אינו מתבונן במושאו, אלא כמו לוכד אותו/ה, מעשה פרסאוס שניצח את מבט המדוזה בעזרת מראה.

אשת לוט היא אחת הדמויות הסימבוליות במקרא, ובין היחידות שאין להן שם. עם זאת, יש לה הד מיתולוגי, בדמותו של אורפיאוס היורד להשיב את אירידיקה מהשאול; בדמות האל טאנוס בעל הראש המביט לשני הכיוונים.

״אני מתעסק לאורך השנים עם המבט לאחור כאקט מטאפורי. זה מתחיל בסכנה המיתולוגית שבמבט אחורה. כל העבודות שלי בשנים האחרונות, שעוסקות בעבר – שלי, או של הצילום – התחילו מאיזה מבט חרד אל העתיד. אני לא פעם חווה תחושת חידלון בקשר לעתיד – הבלתי ידוע. וכאילו נקודת המוצא, האפשרות להיחלץ נמצאת בעבר.

״זו שאלה פילוסופית, למה אורפיאוס הביט אחורה לבסוף? האם הוא לא היה יכול להתאפק או שהוא הבין משהו במסע שלו החוצה. אולי הבין לפתע שהמתים לא באמת יכולים לשוב, ואז המבט שלו הוא מבט של תובנה, של פרידה״.

תמיד נשאלת השאלה אם יש חשיבות לכרונולוגיה? צילום נתפס כעשייה תיעודית. אז פה לא. אספתי עבודות ותליתי אותן בלי קשר לכרונולוגיה גם בגלל החלל, שמבקש התייחסות לכל חדר וחדר, וגם מתוך ההנאה ליצור תחביר חדש בין החומרים

זה לא המשחק היחיד של גרשוני עם מקורות רבי משמעויות: כותרת התערוכה ״עד פה תבוא״ שאולה מספר איוב, אך שלא כמרבית הסיפור המתמקד בסבלותיו של איוב ומבחני הייסורים שבהם הוא נדרש לעמוד, דווקא הפסוק הזה מקבל פרשנות אופטימית. באחת משיחותיו עם האל איוב מקבל הבטחה שכאן – במקום המיוחס ליפו על פי הפרשנים – תיעצר גאות הים, תשכך הסערה והמבול המאיים על העולם. כאן תיפסק הפורענות ויתחיל משהו חדש.

וזה, לדבריו, התאים לו מאוד. ״היה בזה משהו סמלי, ׳עד פה תבוא׳, כשאני עוסק באריזה ומסתכל על מה שהיה עד לרגע זה״, אומר גרשוני. סמלי, הוא מודה, גם במובן של המגפה והעצירה הפתאומית של העולם את הרגליו. סמלית גם העובדה שהוא חונך את המקום לקראת בואם של האמנים הבאים, אולי בני הדור הבא.

בחדרי הבית מוצגות עשרות עבודות, שהפעם לא מסודרות בסדר כרונולוגי. ההתבוננות הזו מסמנת את הדיאלוג של גרשוני עם עברו הביוגרפי והמשפחתי, וכן עם עברו ושורשיו של מדיום הצילום שבו הוא פועל.

גרשוני הוא אמן־חוקר. הוא עוסק בצילום בהבטיו האסתטיים, הפרקטיים, התיעודיים, הרגשיים, אך גם חוקר את המדיום – את תולדותיו והתפתחותו. עבודותיו עוסקות בגבול שבין אמת ובדיה. יצירתו מתכתבת עם ההיסטוריה של הצילום ושל האמנות, והזמן החולף הוא בעצמו ערך מרכזי בעבודותיו.

״אני נורא חלש בתאריכים. תמיד נשאלת השאלה אם יש חשיבות לכרונולוגיה? צילום נתפס כעשייה תיעודית. אז פה לא. אספתי עבודות ותליתי אותן בלי קשר לכרונולוגיה גם בגלל החלל, שמבקש התייחסות לכל חדר וחדר, וגם מתוך ההנאה ליצור תחביר חדש בין החומרים״.

רוב העבודות נעשו בסדרות ולכל סדרה יש את התקופה שלה, כמובן. אך הפעם, הוא מוצא הזדמנות לערבב ולהתבונן מחדש: ״מעניין לראות אם יש לי חתימת יד, למרות הסגנונות השונים של עבודות מתקופות ומכוונות שונות״, הוא אומר.

דיוקן גבר בעל מבט חודר חולש על האולם הראשי של הבית. זהו איש שצילם בתקופה שעשה בברלין, והוא מלווה את הפרויקטים שלו, לא בגלל קרבה יתרה אלא בזכות מה שהוא מתאר כאיכות של נוכחות עזה. הדיוקן נכנס, לדוגמה, לספר המסע הראשון לכפרו של ויליאם הנרי פוקס טאלבוט, מאבות הצילום המודרני. כאילו אין לו מספיק הורים־אמנים במשפחה הטבעית שלו, גרשוני עשה מסע ״עלייה לרגל״ לכפר לקוק שבאנגליה, כדי לפגוש את… רוחו של אביו הרוחני.

birds

״כשצילמתי שם, סביב ביתו של טלבוט, החוויה הייתה כמעט פוסט אפוקליפסה. כמו עיר רפאים, הכפר נראה שהכל בו נשאר כפי שהיה ונעלמו האנשים. וכשהצבתי בשעתו את התערוכה היה חסר לי הגוף, המבט של הסובייקט, והדיוקן הזה קפץ לי לראש״, הוא מסביר.

מולו מוצבים צילומים מעובדים במראה קליידוסקופי – כמו מעין טפטים, הפעם בצבע דווקא. הם נעשו ״על בסיס צילומים שצילמתי בחצר הבית של טאלבוט, בשעת בוקר מוקדמת. יש לי יחס אמביוולנטי לעבודות האלה, של אהבה וחיבה, שיש בהן משהו ממזרי וגם משהו מבהיל, אל־ביתי.

״הספר הראשון בהיסטוריה שעסק בצילום, שטלבוט הוציא, נקרא ׳העפרון של הטבע׳. במסע הזה, שלי, בשנת 2010, גיליתי בעצמי משהו ילדי, חיבור לטבע שלא היה בי קודם. גיליתי את ההנאה שבלקום מוקדם בבוקר ולנעול ערדליים ולצלם אגלי טל על קורי עכבישים״, הוא מחייך. מאז היה בעצמו לאבא, ובתערוכה הוא שותל יצירה קטנה של בנו. רמז לתחושת שייכות והמשכיות.

״בכותרת הספר שלו טלבוט התייחס לצילום, למדיום החדש שהוא חוקר וממציא, אבל נותן את המקום לטבע ומייתר את תפקיד הסובייקט היוצר. וגם כיום אנחנו משאירים את זה בידי התוכנה לכאורה״, אומר גרשוני.

בסדרת צילומים אחרת הוא חוזר ״לזירת הפשע״, אותו הכפר, אך הפעם במבט מרחוק – ביקור וירטואלי באמצעות צילומי גוגל earth. סדרות נוספות הן עבודות קולאז׳ וצילומים שהוצגו עד כה תמיד בתערוכות נושא, ממוקדות. החירות הזו, וערבוב הזמנים והמבטים יוצרים מפגש בלתי אמצעי, פחות ממושטר ומסונן של הצופים עם האמן ועם העבודות. חלקן אינטימיות ואישיות מאוד, חלקן משחקיות ומתוחכמות, ובכולן הוא מותיר את אותה חתימת יד נעלמה.


אורי גרשוני I עד פה תבוא
אוצרת: נירה יצחקי
רחוב מזל תאומים 4, יפו העתיקה

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. רוני

    תערוכת מופת!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden