כל מה שחשוב ויפה
דנה אלוני, חיבורים
דנה אלוני, חיבורים

״גופים מיוחדים״ גם כשהם מוגבלים

התערוכה ״גופים מיוחדים״, שתתקיים בסוף השבוע בסמינר הקיבוצים, עוסקת במפגש בין אמנות לצרכים מיוחדים ולמוגבלויות פיזיות ונפשיות, ומבקשת להעלות את נושא השונות לשיח האמנותי והציבורי

בחודש מרץ האחרון – כשלימודים בקמפוס, הופעות מחול ותערוכות אמנות היו רק זיכרון עמום – יזמה אגודת הסטודנטים של סמינר הקיבוצים קול קורא לכלל הסטודנטים בסמינר, המעונינים להגיש עבודות בנושא שונות פיזית ונפשית. מתוך עשרות הצעות שהוגשו, בחרו האוצרים שחר ברקוביץ (סטודנטית שנה ד׳ למחול) וגלעד חן (סטודנט שנה ד׳ לבימוי) 24 עבודות, שתוצגנה בסוף השבוע הקרוב בתערוכה ״גופים מיוחדים״ בבנין הפקולטה לאומנויות בכל בו שלום.

״כסטודנטים לחינוך ולאמנות חשוב לנו לדון במושג המוגבלות ולהסיר מעליו את מחסום הבושה, בקמפוס שלנו ובעולם האמנותי בכלל״, אומרת ברקוביץ. ״חשוב לנו להציף נושאים מורכבים, לדבר על הנגשה ופתיחות אל האחר והשונה, ולבחון כיצד נושא המוגבלות נוכח בחיינו, במיוחד בשנה המסוימת שעברה על כולנו״.

מגוון העבודות רחב ונע בין ציור, פיסול וצילום, למחול, וידאו ופרפורמנס, וזה אינו מקרי: בתחילת שנת הלימודים הנוכחית עברו כל תחומי האמנויות הנלמדים בסמינר – שהיו פוזרים עד כה בקמפוסים שונים – לקורת גג משותפת במגדל שלום. הסמיכות הפיזית בין כיתות המחלקות השונות (המונגשות כולן) מעודדת חשיבה ויצירה אינטרדיסציפלינריות, בדיוק כפי שקרה בהכנות ל״גופים מיוחדים״. 

עדי פאול, מפגש

עדי פאול, מפגש. צילום: ארז עובד

הסאונד של חיי

שני אדרי, סטודנטית לתואר שני בטיפול בתנועה, החלה לעבוד על יצירתה עוד לפני פרסום הקול הקורא. ״בזמן הקורונה ביליתי שעות רבות בסטודיו וחיפשתי דרך לבטא את מה שעבר עלי ועל אמי. לשמחתי התערוכה סיפקה לי פלטפורמה להצגת החומרים״, היא מספרת. 

ביצירת המחול של אדרי – שאותה תבצע בכל שעה עגולה בימי התערוכה – היא רוקדת לצלילי נוקטורן אופוס 9 של שופן, הנמהלים בקולות השיעול והנשימה של אמה החולה בסיסטיק פיברוזיס (CF). האזנה להרמוניה היפיפייה של שופן, ולקולות המחלה הקשים, יוצרים אצל הצופה דיסוננס אדיר, אבל הוא לא בהכרח מכוון: ״שופן הוא המלחין האהוב על סבתא שלי, והצלילים שלו מלווים אותי מילדות, בדיוק כמו צלילי המחלה של אמי, הנאבקת על כל נשימה. כך נשמע הסאונד של חיי״. 

ההתמודדות עם המחלה סיזיפית מאוד וכוללת כארבע שעות טיפול יומיות, אבל אדרי גדלה במחשבה שזו שגרתן של כל האמהות. ״בבית בו גדלתי מעולם לא נתנו לי את ההרגשה שאמא שלי נכה״ היא מספרת. מצד שני היא זוכרת אינספור צעקות מאנשים שראו את אמה חונה בחנייה המיועדת לנכים.

כשאני שואלת מה היא מקווה שיקרה בעקבות התערוכה, אדרי חוזרת לזכרון הזה: ״אני מקוה לעורר את המודעות ל־CF, ולעובדה שהיא גורמת לנכות קשה, שלא בהכרח ניתנת להבחנה ויזואלית. זו אולי גם הסיבה שלמרות של־CF יש הרבה תרופות מצילות חיים, הן לא מוכנסות לסל התרופות. קשה ׳לראות׳ עד כמה מתישה ומגבילה המחלה הזו״.

דנה אלוני, חיבורים

דנה אלוני, חיבורים

ניצחון הרוח על החומר

במקרה של דנה אלוני, סטודנטית שנה ב׳ לאמנות ולחינוך, הגוף שלה עצמה הוא מקור אינסופי להשראה ולאינטרוספקציה. בגיל צעיר חלתה בסרטן הדם, והשתלת מח עצם שקיבלה השפיעה על התפתחות הגידים בפרקי גופה. הגידים הקצרים הפכו את הפרקים לנוקשים, ואת הגפיים לרזות במיוחד.

״ציירתי עוד לפני שחליתי״, היא מספרת בקול עדין, ״ולמזלי המחלה לא השפיעה על היכולת לצייר״. צילום ופיסול לעומת זאת, התבררו כמאתגרים הרבה יותר. ״הגוף שלי היה צריך לחפש את הדרך לגשת אל החומר. בעזרת מרצים תומכים וסביבה מתחשבת, הצלחתי בסופו של תהליך ארוך גם לצלם ולפסל״.

עבודתה בתערוכה נקראת ״חיבורים״, והיא כוללת סדרת אימג׳ים של גופה שצילם בן זוגה אופק אלוני (אין קשר משפחתי). את הצילומים חיברה אלוני בעזרת מניפולציות דיגיטליות, כשמהחיבורים האלה עולה בבירור החריגות של מפרקיה, המחברים בין עצמות גופה. 

״אין לי ספק שלכל אחד מאיתנו יש התמודדויות עם גופו״ היא אומרת. ״אני מתמודדת עם הגוף שלי דרך האמנות. העיסוק הזה הוא תרפויטי מצד אחד, משום שהוא עוזר לי להתיידד עם הגוף, ולקבל את העובדה שאני לא נראית כמו כולם. מצד שני האמנות מאפשרת לי לחגוג את שונות הגוף, ולכן אני מרבה לעסוק בו באומנות שלי״. 

הדרך לגוף עוברת בנפש

ניצן נעים ונועם רון, סטודנטיות שנה א׳ למחול, נענו לקול הקורא כדי להציג לעולם את סיפורן של יהלומית וסיון – דודתה ובת דודתה של רון. יהלומית סובלת ממחלת NARP המתבטאת בשלל קשיים מוטוריים וקוגניטיביים. סיון, בתה בת העשר, נולדה עם בעיות תקשורת וקשב קשות. בווידאו־דאנס הרגיש שצילמה וערכה עדי רסקין פלד, ונקרא ״על שום מה הקשר״, מנסות נעים ורון לתת ביטוי לקשר המיוחד שנרקם בין יהלומית וסיון.

״ההתמודדות עם המוגבלות של יהלומית אינה פשוטה וגובה מחיר פיזי ומנטלי מכל הסובבים״, מספרת רון. ״ יחד עם זאת, הקשר שנרקם בינה לבין סיון מרגש במיוחד, למרות, ואולי בגלל חריגותו. הן מצליחות לתקשר מילולית, אבל הקשר הוא פיזי מאוד, כמו שניכר ביצירה שלנו״.

בזמן הקורונה סבלה יהלומית מדכאון קשה שגרר הדרדרות במצבה הפיזי. רק כשהגיעה למועדון של אנשים עם מוגבלויות היא חזרה לחייך ומצבה הגופני השתפר, ורון זוקפת את השינוי לעובדה ש״רק שם היא הבינה שיש עוד אנשים במצבה, ושהיא אולי מוגבלת בעיני החברה, אבל זה לא בהכרח הופך אותה לחריגה״. את המסר הזה בדיוק מקווה רון להעביר למבקרים בתערוכה: ״אנחנו מיוחדים גם כשאנו לא נורמטיביים, והמוגבלות שלנו יכולה להצמיח איכויות ייחודיות״.

משתתפים מפתיעים ביום פתיחת התערוכה יהיו חברי בית אקשטיין מתל אביב, הנמצאים על הרצף האוטיסטי. יחד עם מתנדבות מהסמינר הם יצרו מופע המשלב תיאטרון מחול, ושיחה בה ישתפו את הצופים בחייהם. הצופים, אגב, מתבקשים לאמץ קוד לבוש ״אמיץ״ בבואם לתערוכה (לשון ההזמנה), ולהתלבש באופן שיחשוף את מה שרובנו נוטים להסתיר. כך יוכלו כולם לחגוג את ״הגופים המיוחדים״ שלהם.


גופים מיוחדים
אוצרים: שחר ברקוביץ, גלעד חן
יוצרים.ות: דנה אלוני | סינטיה דיאמנט זדואניס | סבינה מוסייב | שחר ברקוביץ | טליה כהן רז | יעל אדניה | לירון עוזרי | ספיר אגאג׳ני | עדי פאול | הדס סלבסט | נטעלי קרפל | שני אדרי | יולי סטרוברוב | דניאל אלבו | ברקת נווה | ניצן נעים | נועם רון | תומר גת | אליה יעקובי | יעל פולקה | יעל שאער | רוני ברכה| אמנון פלד | דנה זקן
מציגים.ות אורחים.ות: לילך ויזנר | אופיר אלקיים | צביקי קן | גיל בר מגן | איתן בניאן | הארי מרקוביצ׳י
סמינר הקיבוצים, הפקולטה לאמנויות, בניין כלבו שלום, השחר 5, תל אביב
שישי 11:00-15:00; שבת 17:00-21:00

יולי סטרוברוב, מיוחדת

יולי סטרוברוב, מיוחדת

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. זהבה גרציאני

    כמה התרחקנו מהקרקס בראשית דרכו , או אולי לא?

  2. מיה

    נשמעת תערוכה מרתקת ומרגשת!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden