ירדן חנוכה: הם צעירים, מגניבים, בועטים, מצליחנים וממש ממש אוהבים אופנה

עמית: הי ירדן, בוקר טוב. מה שלומך? אוהבת חורף?

ירדן: בוקר טוב. וואוו, לפעמים כן היום מתאים לי במיוחד

עמית: אני אוהבת חורף בכל מצב וצורה. איפה אני תופסת אותך עכשיו? ספרי קצת על עצמך

ירדן: בבית עם קפה מול האייפד. בוקר רגוע כזה. נולדתי וגדלתי בטבריה, למדתי בקיבוץ גינוסר. סביב גיל 20 עברתי לארצות הברית -מכירות בעגלות. העברתי שם שש שנים וחזרתי להגשים חלום אמיתי: לעצב אופנה

עמית: התשוקה לעיצוב אופנה תמיד הייתה שם?

ירדן: כן, מילדות, אבל לצערי עם השנים זה התערפל

עמית: היה מישהו במשפחה שהתעסק בזה? ומה הכוונה התערפל?

ירדן: בגדול גדלתי לתוך זה. לאבא שלי ואח שלו הייתה חנות בגדים איקונית בטבריה. כל המותגים ההיסטריים של שנות ה־90, חולצות בית ספר, עניבות, לבני נשים. החנות לא קיימת כבר הרבה מאוד שנים. לימים היא הפכה לזכיינות של פוקס ומשם אחרי עשור בערך הם יצאו מהתחום

עמית: אבל זה לא ממש עיצוב אופנה. אהבת לצייר? לתפור לבובות – כמו רבים

ירדן: נכון. זה לא היה זה מהפן העיצובי, אבל אני מניחה שיש בזה חלק גדול שהשתלב בסגנון העיצובי שלי והגישה שלי לאופנה היום. ולגבי ציור: מאוד אהבתי וציירתי. המחברות בבית ספר היו מפוצצות בסקיצות אופנה. הייתי במגמת אמנות, ציירתי המון, בעיקר אופנה.

בגיל 15 המצאתי ״מותג אופנה״ שליווה אותי שנים. היה לו שם, וסגנון, והייתי מציירת סקיצות וממתגת אותן בלוגו שלי עם החתימה שלי, ממש מדמיינת את זה קורה. זה מצחיק, אפילו בספר המחזור ציינו את העובדה שאהיה מעצבת אופנה כשאגדל

ירדן: אחרי השירות הצבאי, בחיים ״הבטוחים״, עשיתי פסיכומטרי כדי להתקבל למה שיוביל אותי לעתיד ״מובטח״ – הנדסה. אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי, אבל התעשתתי מהר וסוג של ברחתי לווגאס ומיאמי והחלום זז הצידה. הרגשתי שצריך להצליח בחיים וצריך שיהיה ביטחון כלכלי לפני שמנסים להגשים תחום לא יציב. אני מציינת את הכל בציניות כי היום הדעה שלי היא 180 מעלות בנוגע לתחום

עמית: מזל שהבנת ובגיל צעיר יחסית. אז את ארצות הברית את מגדירה כתקופה המעורפלת?

ירדן: לגמרי. חזרתי ב־2016, בת כמעט 26. שלושה חודשים חיה כמו פנסיונרית ומגלה את הקסם של תל אביב אהובתי, ואז מתחברת לבת משפחה יבואנית אופנה מאיטליה: מצטרפת איתה לטיסות, לומדת ממנה איך מחברים בין אופנה לעסקים. כל חודש וחצי בערך טסה איתה לשבוע באיטליה. המון אופנה, מלא אוכל וחוויות, חוזרת לחודש מכירה אינטנסיבית של הפריטים בירידים, באינסטגרם פייסבוק וכו׳

עמית: המכירות כאן בארץ

ירדן: כן. עם ריח של חו״ל ;). ככה הנחיתה הייתה רכה. ואז הבנתי שמגרדות לי הידיים, שאני לא מציעה כאן כלום, אני רק ״מדלוורת״ מוצרים. ואז המשפחה התחילה לדחוף ללימודים, כי ״חייבת מקצוע״! חח… בקיצור אחרי המון פגישות מיותרות וקורעות מצחוק בחוגים לתקשורת, מנהל עסקים, כלכלה, עיצוב פנים וכאלו, אחותי אומרת לי שאין ברירה והיא מודיעה לי: ״קבעתי לך פגישה בשנקר״

עמית: כמה אתם בבית?

ירדן: 4 אחיות מושלמות

עמית: גם בעולמות האופנה/אמנות?

ירדן: חנוכה: לא. כאילו, הן מושלמות ❤️, אחת עורכת דין, אחת בביטוח ואחת במשאבי אנוש. אבל יש לי גנים מהתחום 😉 הצד של אבא שלי עושה חייל בתחום: בני הדודים שלי מצד אבא, תומר ואסף חנוכה, מתעסקים בתחום – איור, צילום, עיצוב ועוד. מוכשרים ומעוררים השראה

עמית: נייס! אז מה קרה בשנקר?

ירדן חנוכה: הרגשתי שזה זה! פתאום נכנס בי רצון מטורף ולא מוכר לעשות הכל כדי להתקבל. וכך היה. נראה לי שבזכות ההכנה למיונים התמכרתי לתחושה

עמית: חחח. תחרותית משהו?

ירדן חנוכה: מול עצמי מאוד. למזלי אני לא מסתכלת לצדדים כל כך, חשוב לי לדייק עד הסוף את הכוונות שלי. באוגוסט 2017, אחרי שלושה חודשים שלא יצאתי מהבית, ניגשתי לבחינות של המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר. נעזרתי במורה פרטי (גולן טאוב האגדי, לנצח אוהב אותו) שליווה אותי בעיקר מנטלית ולא ויתר לי. כשקיבלתי את המייל שהתקבלתי היו צרחות של אושר באוטו עם ההורים שלי

עמית: היו שנים טובות בשנקר?

ירדן: וואו! כל כך !! וזה לא שדילגתי במסדרונות ופיזרתי נצנצים. הרוב עבר בבכי. סיימתי בשנה שעברה (2021), עידית ברק האחת והיחידה הנחתה אותי. הרגשתי שהנושא חייב לבוא מהבטן, במיוחד אחרי תקופת ההסתגרות של הקורונה. התעסקתי בתחושות שלי החל מהילדות בטבריה, אחרי המעבר מהקיבוץ ומשם למיאמי ואז שנקר. העובדה שבכל מקום אני ״נטע זר״.

והתעסקתי במתח בין היציבות המפתה והקרקע היציבה בלגדול ולהתבגר בטבריה, לעומת המחשבות הסוריאליסטיות והחולמניות ש״מתפוצצות״ לכדי הגשמת חלום, שמבחינתי זאת מציאות על

עמית: אני זוכרת את העבודות שלך מתצוגת הגמר. וכמו שאנחנו זוכרות ראיינתי אותך גם במהלך שנה ג׳, שם לקחת חלק בפרויקט המהמם עם קייט פרייד

ירדן: בטח שאני זוכרת את הריאיון הזה. וכמובן גם את הפרוייקט. מרוב התרגשות מהריאיון הנוכחי, לרגע שכחתי מה היה בשנה ג׳

האינסטגרם פשוט הוכיח את עצמו 

עמית: ומה קרה מהרגע שסיימת? במה התעסקת?

ירדן: כבר במהלך השנה השנייה התחלתי לעבוד עם אמנים מוכרים – נועה קירל, סטטיק, רותם כהן, שחר סאול – ועוד כמה מוכשרים מאוד מאוד. פריטים שעיצבתי נלבשו לקליפים, פרסומות, הפקות למיניהן, ודי עסקתי בזה במהלך שאר התואר. אחרי היו עוד פרויקטים, למרות שלגמרי זממתי על טיול ארוך להודו. טיול של ״אחרי צבא״ שלצערי ואולי גם לשמחתי לא התאפשר

עמית: איך הגעת אליהם? 

ירדן: אני מחוברת לעולמות הפופ והראפ וזאת הסיבה שזה עובד עליהם. זה התחיל בשנה ב׳ ללימודים: המעיל הראשון שעיצבתי בשנקר השתתף ברוב כבוד בשבוע האופנה, משם נוצר חיבור עם סטייליסט שהעביר את המעיל לנועה קירל, שכיכבה בלוק שלי בקליפ לשיר ״חצוף״.

העליתי את התמונה כמובן ומשם האינסטגרם פשוט הוכיח את עצמו. מפה לאוזן דרך הרשתות החברתיות פנו אלי עוד ועוד סטייליסטים והחשיפה פשוט קרתה 🙂 וככה הקמתי את המותג שלי JOR-D, שהתפתח מקורס ready to wear שהעביר אילן בז׳ה, ראש המחלקה. במהלך הקורס בנינו מותג אופנה על כל המשתמע מכך – לוגו, סגנון, קהל יעד, ועיצבנו ותפרנו קולקציה שלמה – שלימים התהוותה למותג העכשווי שלי

עמית: תענוג

ירדן: כן. מדובר בהזיה טובה

עמית: איך התגלגלת ל־WIZ?

ירדן: חודש או פחות אחרי תצוגת הגמר, פנתה אליי אור אריאב ממשאבי האנוש של ״וויז״. היא ראתה את פרויקט הגמר שלי ואמרה שהם מעוניינים בשיתוף פעולה. אני מודה שלא היה לי מושג מיהי ומה זה ויז ומה היא בכלל רוצה ממני אמרתי לה: ״אני לא עושה בגדים לעובדים גברת״ וצחקתי לעצמי.

כמובן שאחרי שיחה הבנתי שהם החברה הכי מדליקה שיש והם אשכרה רוצים שהעובדים שלהם ילכו עם בגדים של מעצבת ישראלית ולא סתם בגדים, אלא מעוצבים במיוחד עבורם, בהשראתם

עמית: מה הם רצו להשיג משת״פ כזה? מה הבריף שקיבלת?

ירדן: וויז, כחברה, מעודדים אמנות בכלל וישראלית בפרט. המטרה הייתה שהעובדים ייהנו מקולקציה שעוצבה במיוחד עבורם, אופנתית, יחודית, שמספרת את הסיפור שלהם ולא עוד חולצה עם אות גדולה על החזה. הבריף היה למצוא רעיון והשראה שיספר את הסיפור שלהם, לא להשתמש בלוגואים ענקיים, אלא לשלב באופן טבעי ויצירתי את שם החברה. לקחת את חולצת הפולו או הטי־שירטס עם הלוגו ולהפוך אותן לפריט מעוצב ומגניב. במקרה הזה פריט חורפי, סווטשירט עם קפוצ׳ון 

עמית: איזה חופש אמנותי נתנו לך? כמה סקיצות הגשת?

ירדן: את כל החופש שבעולם. הצגתי להם לראשונה את נושא ההשראה המפותח, מה שנקרא 1+1=3, וברגע שהבנו שאנחנו באותו הראש, הם נתנו לי לעוף. הגשתי בפעם הראשונה בערך 10-15 סקיצות, ניסיונות של צבעים וסקיצה של גרפיקה ראשונית, וקיבלתי פידבקים ודיוקים. נסעתי לסיני לשבוע עם האייפד ולא זזתי עד שיצאו הסקיצות המדויקות והסופיות.

החיפוש להשראה הגיע מתוך שם החברה, ‏WIZ, שמגיע מהמילה WIZARD (קוסם), מה שהוביל אותי לסרט הקוסם מארץ עוץ. המסר העיקרי בסרט מציף ומחדד את ההבנה שקסם אמיתי קורה באופן תהליכי ולא מיידי; קורה בתוכנו תוך כדי הדרך. במהלך החיפוש נחשפתי לקונספירציה מרתקת, שלפיה אם צופים בסרט הראשון והמקורי של הקוסם מארץ עוץ, ובמקביל מאזינים לאלבום של פינק פלויד the dark side of the moon, אפשר לשער שאולי האלבום נוצר בעקבות ובמיוחד עבור הסרט.

החיפוש להשראה הגיע מתוך שם החברה, ‏WIZ, שמגיע מהמילה WIZARD (קוסם), מה שהוביל אותי לסרט הקוסם מארץ עוץ. המסר העיקרי בסרט מציף ומחדד את ההבנה שקסם אמיתי קורה באופן תהליכי ולא מיידי; קורה בתוכנו תוך כדי הדרך

החיבור בין שני העולמות הוביל אותי לבטא את דורותי כפרינט גרפי המכניס בתוכו את שביל האבנים הצהובות שמתפרק לכוכבים האיקונים של וויז, וברקע המילים מתוך השיר eclipse של פינק פלויד מעוצבות בהשראת פוסטרים מהסיקסטיז, כיאה לתקופה

עמית: אז בסך הכל כמה עיצובים מומשו? לפי התמונות יש לבנות/בנים והדפסים שונים? זו תהיה מסורת שהם ינהיגו? יש מצב שיפנו אליך גם לטובת פריטי קיץ?

ירדן: הפריט הסופי הוא סווטשרט בשלושה צבעים במידות שונות, הפרינט זהה בכולם, יש רק הבדלי צבעים. אין הבדלי מינים. הגזרה היא סטריס אוברסייז ויוניסקס, ובנוסף עוצבו גם טיקטים ממותגים ובהם איזכור מהסרט שמסכם את המסר שרצינו להעביר:
You always had the power my dear, You just had to find it yourself

וזאת לגמרי תחילתה של מסורת מהממת ומרגשת והסקיצות לקיץ כבר מוכנות לצאת לייצור 🙂 זה עדיין בתהליכים, אז כן. פנינו לקיץ ☀️

עמית: את מעצבת מה שקוראים היום בשפה ההייטקית סוואגס (Swags). תסבירי לנו ה״הדיוטות״ בכמה מילים מה זה

ירדן: סוואגס הם מוצרי נוי כמו הלבשה או חפצים כמו כוסות, תיקים, נעליים וכן הלאה, שממותגים על ידי החברה על מנת להבדיל ולייחד אותה מחברות אחרות. אני מודה שלא הכרתי את המונח הזה לפני כן. כרגע אנחנו עובדים גם על כובעים, מכנסיים, בגדי ים וג׳קט.

רגע! אני חייבת לציין שהאנרגיות בוויז כל כך צעירות ומאפשרות חופש יצירתי, והעובדה שהם מעודדים מעצבים ישראלים צעירים ובתחילת דרכם היא פריצת דרך בתחום ואין מרגש מזה!

עמית: ממש קולקציה שלמה. תספרי לנו בשורה מה עושים בוויז? 

ירדן: די! אני תמיד ״נופלת״ בשאלה הזו. כמו שאני מבינה הם מתעסקים באבטחת ענן. הם חברת היוניקורן הישראלית שהגיעה למעמד הזה הכי מהר – בתוך שנה. אבל מה זה משנה? הם צעירים, מגניבים, בועטים, מצליחנים וממש ממש אוהבים אופנה

עמית: נתת הסבר הכי טוב שאפשר. אולי העיצובים שלך כל כך הצליחו, בגלל שאת באה מחוץ לקופסת ההיי־טק. האם בעקבותם פנו אליך עוד חברות?

ירדן: אני אשמור את המידע הזה אצלי כרגע:)

עמית: מגניב ומסקרן בעיקר. סיימת את שנקר לפני שנה בסך הכל. מה עשית עד וויז? ומה את רוצה לעשות הלאה? או כמו שאני נוהגת לשאול כשתהיי גדולה?

ירדן: יואו, אני כבר ממש ממש גדולה ומרגישה שהשנייה השתחררתי מהצבא

עמית: הכל עניין של אנרגיות. ושההרגשה הזו לא תגמר לך עולם ובכלל שכחתי (אם בסדר) לשאול בת כמה את? 

ירדן: סיימתי לפני חצי שנה שנקר, אני בת 31, רווקה עם בולדוג צרפתי (-:

אני עובדת על פרויקטים נוספים במקביל ומאמינה שבעתיד הקרוב אשאר עצמאית. לגבי העתיד הרחוק אני לא יודעת🤷🏻‍♀️ אמשיך לטרוף ולקטוף הזדמנויות ולתת לכיף הגדול הזה להפתיע אותי. ביום מן הימים אני חולמת לחזור לשנקר ללוות פרויקטים 

עמית: מאיזה עולמות תוכן הפרויקטים שאת עובדת עליהם? מהם עולמות ההשראה שלך?

ירדן: הפרויקטים שלי באים מאותה הסביבה: אופנת רחוב, סקייטינג וכדומה. אני נשענת על אמנים מעולם המוזיקה, ציור וכאלו. לפעמים אני מרגישה שההשראות שלי ״לא מספיק״, אבל אני עושה את החיבורים בראש וכל עוד זה עובד שם, אני סומכת על עצמי