קרן בר גיל אוצרת 30 לכנסיית השכל

יובל: בוקר טוב קרן, מה שלומך בימים אלו? זה נדמה לי או שיש לך בזמן האחרון יותר פרויקטים מכרגיל?

קרן: נכון, יש עומס של דברים טובים, וזה לפחות עוד שנה ככה עם פרויקטים עתידיים

יובל: וואלה. זה אפקט פוסט קורונה או שככה יצא?

קרן: גם וגם

יובל: אז בואי נדבר על הפרויקט הקרוב של כנסיית השכל, שבתור מי שמספיק מבוגר כדי להיות בגיל הנכון בניינטיז, זה פרויקט שמסקרן אותי במיוחד. ספרי איך קרה שאת עושה תערוכה לכנסיית השכל?

קרן: ממש במקרה. הם הופיעו אצלי בחצר בתקופת הקורונה (אחרי שארחנו את חמי רודנר ואהוד בנאי). אני מעריצה כבר הרבה שנים ומאוד התרגשתי מלפגוש אותם פנים על פנים.

בעקבות ההופעה התיידדנו, אפשר להגיד שהפכתי מגרופית לחברה. באחת השיחות עלה שהם מציינים 30 שנה, והתחלנו לדבר על אפשרות של תערוכה

יובל: הו. איזה יופי. ומה זה אומר תערוכה? מה היא כוללת?

קרן: רציתי לעשות משהו מקיף שיעניין קהל שהוא לא בהכרח מעריצים שרופים אלא חובבי תרבות באופן כללי. אז התערוכה תכלול חלק של היסטוריה וממורביליה – השער הראשון במעריב לנוער, כרטיס מהופעה לפסטיבל ערד, חולצות, כתבות, כרזות ועוד – כיסוי של 30 שנות יצירה. חלק אחר יתייחס לדיסקוגרפיה שלהם, וחלק שלישי לטקסטים שלהם שיקבלו יתייחסות ויזואלית כטקסטים.

והדובדבן שבקצפת מבחינתי הוא חלק שייקרא ״תגידי שחם תגידי שקר״, ויכלול יצירות אמנות של כ־15 אמנים שמתייחסים לשירים של הלהקה

יובל: נייס. ובואי נעבור חלק חלק. יש להם איזה ארכיון מסודר? מי שם שמר את השער הראשון של מעריב לנוער?

קרן: למרבה ההפתעה, כי מסודרים הם לא בדיוק, שניים מהם שמרו על ארכיון מסודר. רן אלמליח ממש מתחילת הדרך עד איפשהו באמצע שנות ה־2000, ויורם חזן, בזמן שהיה חבר של מיה מלמיה יש אקדח – מיה עצמה תיעדה חומרים מדהימים בשנים האלה

יובל: מה שם הכי ריגש או הפתיע אותך, מה תקופה הזו? ומה זה אומר שציינת מקודם מעריצה הרבה שנים?

ההופעה הזו נצרבה בלב שלי, זה היה ערב בלתי נשכח ומאז אני מעריצה. המשכנו ללכת להופעות, לקחנו גם את הילדים להופעות כשהם גדלו, והשיא כמובן היה שהם הופיעו אצלנו בבית

קרן: קצת אחרי שחזרנו מהמגורים בלונדון, והחזרה לא היתה פשוטה בשבילי, חברים קנו לנו כרטיסים להופעה בקיסריה. זה היה לכבוד האלבום ״אוטוביוגרפיה״ והלהקה אירחה שם את קרן אן ופורטיס. אני מודה שלפני ההופעה ידעתי בגדול מי זו כנסיית השכל אבל פספסתי את הפריצה שלהם כי גרנו בלונדון ולא הכרתי ממש את החומרים.

ההופעה הזו נצרבה בלב שלי, זה היה ערב בלתי נשכח ומאז אני מעריצה. המשכנו ללכת להופעות, לקחנו גם את הילדים להופעות כשהם גדלו, והשיא כמובן היה שהם הופיעו אצלנו בבית

יובל: ומה מכל חומרי הממורביליה הכי ריגש או הפתיע אותך?

קרן: כמה דברים. צילום שליהיא לפיד צילמה את הלהקה לפני יותר מ־20 שנה, הכרטיס מפסטיבל ערד משנת 93 שהם היו עדיין אלמונים, הכתבה הראשונה שיואב קוטנר כתב עליהם תחת הכותרת אני מאמין בכנסיית השכל (אחרי שיצא בסך הכל הסינגל שלהם אני מאמין בה לא מאמין באהבה)

יובל: מה כוללים החלקים של הדיסקוגרפיה וההתייחסות לטקסטים?

קרן: הדיסקוגרפיה זו הצגה של כל האלבומים שהלהקה הוציאה, כולל סינגלים שהתחילו בוויניל ועד לדי־וי־די. מבט על הקאברים כדימוי עוד לפני התוכן.

ההתייחסות לטקסטים נעשתה על ידי יגאל חזן (אחיו של יורם חזן הסולן), מעצב ובעל של משרד עיצוב מאוד מצליח. יגאל מוכשר בטירוף אבל צנוע כמו אח שלו. בחרנו שירים, לא בהכרח להיטים, והוא עיצב טיפוגרפיה כך שהצופים יוכלו לא רק לקרוא את הטקסט, אלא ממש להתבונן בו

יובל: וואלה. והדובדבן? למי פנית ומה ביקשת ומה קיבלת – כמה דוגמאות?

ביקשתי מהאמנים עבודה שמתייחסת לטקסטים של כנסיית השכל. בהתחלה כולם קפצו עם למיה יש אקדח, כי אקדח זה דימוי מאוד ויזואלי. אבל בסוף נוצר תמהיל מעניין עם התייחסות למבחר גדול של שירים. אבל למיה יש אקדח מככב

קרן: זה החלק שהכי כיף לי לעשות, הכי נח לי לעשות, כי אני לחלוטין בתוך השדה שלי… פניתי לאמנים שאני עובדת איתם אבל לא רק, כאלה שהם כמו שאתה אומר בגיל הנכון. ביררתי קודם אם וכמה הם מחוברים ללהקה. חלק מהאמנים שלא פניתי להם שמעו על זה ופנו אלי וסיפרו לי כמה הם מעריצים את הלהקה וחייבים להשתתף.

אז ביקשתי מהאמנים עבודה שמתייחסת לטקסטים של כנסיית השכל. זה יכול להיות שיר, יכול להיות שורה משיר. בהתחלה כולם קפצו עם למיה יש אקדח, כי אקדח זה דימוי מאוד ויזואלי. אבל בסוף נוצר תמהיל מעניין עם התייחסות למבחר גדול של שירים. אבל למיה יש אקדח מככב. רוצה דוגמאות ספציפיות?

יובל: כן! בדיוק מה שרציתי לבקש

קרן: מיטל קובו תציג עבודה שמתייחסת לשיר דברים בלחש ועוסקת בהלן קלר. אפרת גלנור תתייחס לשיר רוץ ילד, ואחת העבודות המרגשות היא של שגית זלוף נמיר ביחס לשיר מהגן – שולחן אוכל שמהדהד שולחן שישי, כשבמקום אוכל יש עליו את הראש של הילד שלה שנראה כמו פעמון שעוטף מנה יוקרתית. נשמע קצת קריפי כשאני מתארת את זה…

וקצת על האקדח: ננסי פומגרין תכין אקדח משוקולד כמובן. ואריק וייס הכין את האקדח הכי מגניב בעולם

יובל: אז נראה לי שזה השלב לדבר על הדבר הזה שנקרא תערוכות על מוזיקה / מוזיקאים. נראה לי שהתערוכה הכי מפורסמת שאותי התחילה את הגל הזה (ולא שלא היו קודם) היא התערוכה על דיוויד בואי. אני צודק? או שפספסתי משהו?

קרן: צודק לגמרי. זה היה בלוקבאסטר והאריכו את שעות הפתיחה בשלב מסויים ל־24 שעות פתיחה. אני חושבת שהתערוכה הזו איפשרה לקהל להתחבר לבואי באופן הרבה יותר אישי, עמוק ומקיף.

לפני כמה שנים ביקרתי בסיאטל, במוזיאון המוזיקה, שמן הסתם עוסק הרבה בלהקת נירונה. גם התערוכה הזו השאירה בי חותם

יובל: וזיהית איזה משהו משותף בתערוכות שעובדות? למי הן פונות – למי שמכיר את נירוונה (או כנסיית השכל)? ומה עם מי שפחות היה מחובר?

קרן: הדבר המשותף הוא הטוטאליות וההוליסטיות: התערוכות האלה גם סורקות הרבה שנים ואת מעבר הזמן, וגם סורקות את האמנים לעומק. אלה תערוכות שפונות קודם כל לרגש. החלק על האמנות חשוב לי במיוחד כי רציתי את הדיאלוג הזה בין אמנות פלסטית ויזואלית לבין טקסט מסויים. החלק הזה ידבר, אני מקווה, אל אוהבי אמנות באשר הם, בלי קשר לכנסייה. זו תהיה תערוכה בתוך תערוכה

יובל: שני דברים: אני חושב שהעניין של הזמן הוא אכן מהותי פה, לראות את השער הראשון ההוא של מעריב לנוער שהזכרת לדוגמה, זה פורט על המיתרים הנכונים. וזה מתחבר לדבר השני שאמרת – שאלה תערוכות שפונות קודם כל לרגש. אני צודק שזה משהו שחשוב לך במיוחד גם בפרויקטים אחרים שלך, באמנות שאת אוצרת ומציגה?

קרן: צודק לגמרי. נקודת המוצא של הפרויקטים שלי היא רגשית ופחות נגיד מחקרית או אינטלקטואלית. אני מרגישה שהאמנות סבלה מספיק זמן מסנוביזם והתנשאות, וגם אני באופן אישי נהנית יותר לבקר בתערוכות שהן קודם כל מרגשות אותי. וגם תערוכות מקסימליסטיות, עשירות בדימויים

יובל: יפה. בואי נדבר תכל׳ס: איפה התערוכה מוצגת, מתי היא נפתחת, עד מתי, והאם יהיו הופעות של כנסיית השכל במהלך ההופעה…

קרן: התערוכה תוצג בחלל עוצר הנשימה של הבית הסקוטי ביפו, מבנה מ־1935 קסום עם חצר חלומית. היא תיפתח ב־26.3 ותוצג כחודש. ולגבי הופעה, אני לא יכולה להגיד, אבל יהיו הפתעות!

יובל: אחלה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שנפרדות?

קרן: קודם כל ד״ש מלונדון. אני זוכרת שאת הצ׳אט האחרון שלנו עשיתי מוורשה. אני מאוד אינטרנשנל, כמוך… ולבסוף אני מזמינה את כולם לבוא ולראות את התערוכה, מעריצים ולא מעריצים. יהיה כאן מבט על 30 שנות מוסיקה ישראלית, אמנות מצויינת ומגוונת, הרבה רגש, ורק המבנה מחייב הצצה, לפני שהופך למלון בוטיק

---

למיה יש תערוכה
אוצרת: קרן בר גיל
הבית הסקוטי, יפו
פתיחה: 26.3; נעילה: 30.4
משתתפים: יאיר ברק, אפרת גלנור, תמר קרוון, שגית זלוף נמיר, שאול כהן, סיון שטרנבך, רחלי שרפשטיין, קרן שפילשר, אריק וייס, רונן שהרבני, אלונה הרפז, אלון קדם, אילת כרמי, דנה יואלי, אלין אלג׳ם, אריק בוקבוזה, מיטל קובו, ג׳רי שי שריג