נבחרת ארגנטינה: הגלריות הכי שוות לאמנות עכשווית בבואנוס איירס

עשרות מוזאונים וגלריות לאמנות ועיצוב מפוזרים ברחבי בואנוס איירס, בירת ארגנטינה, עיר רחבת ידיים עם שיק איטלקי בניחוח אנגלי; עיר ללא הפסקה עם קצב מסחרר, כדורגל, טנגו וסצנת תרבות מסקרנת. הארגנטינאים אוהבים אמנות ועיצוב לטיני, בעיקר ארגנטינאי: עבודות צבעוניות, חושניות ומלאות הרהור. אם במקרה אתם מזדמנים אליה, חמש גלריות שמומלץ לבקר בהן:

Mar Dulce

גלריה ״הים המתוק״ היא גלריה קטנה ואינטימית שהוקמה בשנת 2010 ברובע פאלרמו, הסוהו האופנתי של בואנוס איירס. הגלריה מנוהלת על ידי האוצרת הסקוטית לינדה נילסן ובן זוגה רל וורוני. חלל פשוט ונעים, שמזמין אנשים להיכנס, לשבת ולעלעל בכמה מהספרים שהופקו על ידי חברת ההוצאה לאור הביתית Ediciones Urania.

במקום שולחן קטן וכיסאות מוקפים במדפים ותנור ארובה, וגם חלון גדול המשקיף לפטיו מלא פרחים בכל ימות השנה. ״גלריה מר דולסה מתמחה ביצירות אמנות קטנות ובינוניות בציור, רישום, הדפסה, ספרי אמנים וחפצים״, מספר בעל הגלריה, רל וורוני. ״נעים לחשוב שאפשר לרכוש כאן יצירת אמנות ולקחת אותה במזוודה הביתה״.

לינדה נילסן רל וורוני. צילום: מריאנו סאניג׳יו

גלריה Mar Dulce. צילום: מריאנו סאניג׳יו

ג׳וליאן פסקה

בחייך

תערוכה אינטימית של האמן ג׳וליאן פסקה שמצייר בצבעי מים. הסדרה שהציג בוחנת את היופי הפשטני והמופשט של קווי הלבוש המסורתיים. פסקה בדרך כלל יוצר עבודות גדולות במיוחד, אבל הסדרה הזו נולדה כתוצאה מצירוף מקרים בחייו: הוא עבר לסטודיו חדש ובמרחק מטרים מחלונו השכנה היתה תולה את הכביסה.

הוא הוקסם מהשירה הוויזואלית המופשטת של הנוף המשתנה ללא הרף, והחל לתעד אותו בצבעי מים, בספר סקיצות קטן עם פינות מעוגלות שחבר העניק לו במתנה. ככל שהסדרה גדלה, כך הפכו העבודות למופשטות יותר, עד כדי כך שהפכו למעין הצעות לבגדים – לעיתים כבדות משקל כמים, לעיתים נעות בעדינות ברוח, לעיתים עפות פנימה.

גן מרפא

תערוכה משותפת לאמנים לורה רומנו ופאבלו מאטיולי – שניים מאמני הגלריה, שעוסקים בצורה זו או אחרת בנושא הבוטניקה. הוא מציג אוביקטים מיניאטוריים המתארים סצנות מחייו, והיא כמו מתערבת בהם באמצעות רישום. ״נקודת המוצא לעבודה״, מספרת רומנו, ״היא כרטיסי אספנים קטנים של צמחים. אלה מוכנסים לחלל חתוך של נייר (כפי שהיינו מכניסים אותם לאלבומי האספנות בנעורינו). מתחת לכל קלף הוספתי טקסט המספר על תכונות המרפא של הצמח: שומר לנדודי שינה, סרפד לזיכרון או גרניום נגד אומנויות הקסם״.

במרכז העבודה ציור עיפרון מורכב של הצמח ובבסיסה, כמו בתפאורה של תיאטרון ילדה־ארנבת קטנה העוברת על פעילויות הבית שלה. העבודות מחזירות אותנו לשגרת הבית השקטה ולריפוי הביתי של האימהות והסבתות שלנו, ולתחושות שלווה ונוחות.

גם ביצירותיו של מאטיולי יש אווירה של תיאטרון. במקרה זה התפאורות הן דפים מתוך ספר מאויר עתיק של צמחים בוטניים ושימושיהם. בחזית הדפים הוא יצר תרחישים בנייר, על כל אחד מהם דמות מצוירת זעירה בתור הגיבור.ה, לדוגמה – אלת הטבע היוונית ארטמיס מול צמח הארטמיסה (לענה). לבד מהקישור התמטי, בעבודותיהם של שני האומנים קיימת עדינות וטיפול מיניאטורי, המושך את הצופה להתבוננות אינטימית.

לורה רומנו ופאבלו מאטיולי. צילומים: מ״ל

WOSCO Art

גלריה צעירה הבולטת בעניין העז שלה בניאו פופ־ארט, וממוקמת בפינה שוקקת חיים בשכונת פאלרמו הוליווד. הגלריה נפתחה בסוף 2019 מתוך צורך עצום להכניס לסצינה של בואנוס איירס את קולם של אמנים מהדור העכשווי, והיא מנוהלת על ידי שתי אמניות וגלריסטיות – האחיות פאולה ואיוונה ווסקובויניק.

״זו גישה חדשה המייצגת שינוי פרדיגמה בשוק האמנות ומטשטשת את הגבולות בין תפקידי ׳גלריסט׳ ו׳אמן׳״, אומרת פאולה. ״עבודה עם אמנים נוספים מייצרת שיתוף פעולה קהילתי ואקו־סיסטם אמנותי״. התערוכה הנוכחית בגלריה היא תערוכת אוסף של ניאו־פופ־ארט המציגה פרויקטים של ארבעה אמנים.ות עכשוויים.

לאהוב את עצמך זו יצירת אמנות

סדרת עבודות של פאולה ואיוונה ווסקובויניק הכוללת פריטים ייחודיים בעלי מרכיב פרפורמטיבי, כמו מראות במרכז החלל עם הכיתוב ״לאהוב את עצמך זו עבודת אמנות״, שמזמינות את המתבונן להרהר. התבוננות במראה דורשת הסתכלות פנימית וחיצונית כאחת. זו הזמנה לפעולה המובילה להכרה בעצמנו, במקום שבו אנו חיים ובאלה שלפנינו, מאחורינו או לצידנו. ההשתקפות ממוסגרת באוסף פריטים מיניאטוריים, המבטאים פעולות סמויות הקשורות לעבודה, מאמץ, מסירות, יצירתיות, סיפוק, שמחה ומשחק. כל אלה הן פעולות שמסמלות אהבה עבור האמניות.

פאולה ואיוונה ווסקובויניק. צילום: פזית קידר

בוא וקח אותי!

בחלון הוויטראז׳ ובמרכז הגלריה מככבת קמילה ולדז, מעצבת תעשייתית ואמנית ארגנטינאית היוצרת פסלי קינוח היפר־ריאליסטיים, המשלבים רגליים אנושיות ועדינות עם מחוות בקנה מידה ענק. הסודות האסתטיים של מוצרי היומיום משמשים השראה לעבודתה. חפצים, או במקרה הזה ממתקים, מבטאים רגשות באמצעות צבעים, צורה וסגנון. ״אם מתוק הוא חמוד ומושך, זה אומר: בוא וקח אותי!״, מצהירה האמנית.

הגוף שלנו חי במציאות אחת, המוח הדיגיטלי שלנו נמצא במציאות אחרת

סדרת דיוקנאות היפר־ראליסטים ומפורקים של האמן הארגנטינאי חואן מנואל סנבריה. עבודותיו המשדרות מתח, הן מקום מפגש בין טכניקות קלאסיות לפיקסול דיגיטלי. הן מתכתבות עם המאסטרים של הקוביזם ומייצגות את המאבק בין הזמנים.

״העולם הווירטואלי מנוגד לחומר שממנו אנו עשויים״, הוא אומר. ״אנחנו אנושיים, הגוף שלנו הוא אותו גוף כמו תמיד, אנחנו עדיין בשר ודם. הניגודיות הזו הופכת בלתי מתאימה לעולם החדש ומשתקת אותנו. יש לנו כל כך הרבה; אנחנו רואים כל כך הרבה; אנחנו יודעים כל כך הרבה – עד שאנחנו הופכים משותקים. בזמן שהגוף שלנו חי במציאות אחת, המוח הדיגיטלי שלנו נמצא במציאות אחרת״.

הילד הפנימי

עבודתיו של גונזלו קסטאנו מבקשות להתחבר רעיונית לילד הפנימי שבו. הוא מזמין את הקהל להפוך שוב לילד, כמו פעם, ללא אחריות או דאגות. הוא יוצר קולאז׳ים המשלבים בין עמלנות ומלאכת יד לדימויים ויזואליים איקונים ומושכים, תוך שימוש בטכניקות גראפיות מתחום המדיה הפרסום והשיווק.

קמילה ולדז. צילומים: פאולה ווסקובויניק

גונזלו קסטאנו

חואן מנואל סנבריה

חואן מנואל סנבריה

Adriana Budich Arte Contemporáneo

הגלריה שהוקמה בשנת 1996 ממוקמת בלב שכונת פאלרמו, והמשימה המרכזית שלה היא גילוי כישרונות חדשים, אמנים צעירים המחפשים את הדרך לביטוי באמנות החזותית. ״אנחנו עוזרים להם להשיג ההכרה לאומית ובינלאומית״ אומרת אדריאנה בודיך, הבעלים והאוצרת של הגלריה, ״ומאמינים שהאמנות היא הביטוי האותנטי ביותר של ציוויליזציה בהתפתחות מתמדת וחיוני לשיקוף ההיסטוריה שלנו״.

מקומות ריקים או מלאים במי?

דניאל אוגוסטו גאלו יצר תערוכה שהיא גם הקהל: היא כוללת דמויות כמו־אנושיות עשויות חומרים ממוחזרים, שהן קהל קבוע שתמיד יהיה שם כדי להטיל ספק ביצירות. הדמויות מסתכלות, מצביעות, שואלות שאלות ומעמידות פנים שהן מדברות. כמו אדם וחווה שגורשו מגן עדן, המגפה והאינטרנט גרשו אותנו ממרחבי המציאות הפיסית, והמירו את הקיום החברתי בבדידות וחשאיות.

״האמן זקוק למבט, הוא רוצה לראות שמתבוננים בעבודתו״, מסביר גאלו. ״לכן יצרתי דמויות או אווטרים מפסולת, במטרה להמציא מחדש את הספירה החברתית. אנחנו כצופים מסתכלים על היצירות, והיצירות בתורן מסתכלות עלינו בחזרה, וכך אנחנו מתבוננים אחד על שני. מעין אשליה והדמיה של מציאות פיזית. באמצעות החיקוי אני מתריס כנגד המציאות שנוצרה, העמדת הפנים שנכפית עלינו דרך המסכים שמפקפקת במהות האנושית, בצורך המיידי שלנו במגע״.

את הדמויות יצר גאלו ממחומרים ממוחזרים, פסולת מלאכותית שעובדה ואחר כך הושלכה. כך הוא יוצר שרשרת סמלית של אדם וטבע או סוביקט וחפץ. ״אני מנפיש את החפץ. אנחנו הרי חולקים את אותן מולקולות, אותו מקור, אותו מקום ואותו סוף״.

אדריאנה בודיך. צילום: פזית קידר

דניאל אוגוסטו גאלו. צילומים: אדריאנה בודיך

Daniel Genovesi Atelier

בשנת 2014 פתח דניאל ג׳נובזי את האטלייה שלו ברובע האמנות של פאלרמו. ״המטרה היתה ליצור חלל אקלקטי שבו אנשים יכולים להתחבר לעבודה שלי בצורה אותנטית ואישית״, הוא מסביר. החלל משלב בין גלריה וחלל עבודה: שולחן השרטוט האמנותי שלו מאפשר לראות את האמן בעבודה ולאחר מכן לסייר בין העבודות הכוללות תצוגה של חלקים מהאוספים האחרונים שלו.

פרסונות

סדרה שנוצרה בהשראת הדואליות הזכרית־נשית, נועדה לפרק סטריאוטיפים של גבריות ונשיות, ומהללת את היופי בהיעדר גבולות. ״אני מבטא בסדרה הזו את ההערצה לאדם, ומאתגר את המושגים הקבועים מראש של מגדר״. היצירות של ג׳נובזי מושפעות מסביבה אורבנית ואופנה ובעבודות שלו יש שלושה אלמנטים שנוכחים תמיד: הצבע הלבן – שעבורו הוא צבע הנשמה; הסולם – המתייחס להתקדמות ושיפור; והמעגל – המייצג אחדות ומשפחה.

דניאל ג׳נובזי. צילומים: נטליה אלאמו

צילומים: פזית קידר

Calvaresi

גלריה קלוורסי לאמנות עכשווית ממוקמת ברובע המיתולוגי של סן טלמו, מטרים ספורים מהמוזיאון לאמנות מודרנית של בואנוס איירס, ומהווה מרחב למפגש בין שפות אמנותיות שונות. הגלריה משתרעת על פני ארבע קומות הכוללות מרתף ומרפסת. שניים מהחללים במבנה מיועדים לתערוכות מתחלפות ומאפשרים להציג את הרב־גוניות של האמנות העכשווית המקומית.

דיגנורה פסטורלו

הזדמנות נדירה לצפות בעבודותיה של האמנית הנאיבית הנאיבית דיגנורה פסטורלו, אחת מהאמניות הבולטות של ארגנטינה, שהלכה לעולמה בשנת 2001. לפסטורלו היתה עין רגישה: היא נהגה לצייר מקומות בבואנוס איירס שבהם גרה או ביקרה, סצינות נאיביות מחיי היומיום. היתה לה חיבה מיוחדת לחתולים שחורים, שמופיעים ברבות מיצירותיה. החתול הפרטי שלה שימש לה כהשראה, והיא ציירה אותו שוב ושוב. בכל פעם שאחד מחתוליה מת, תמיד בשיבה טובה, היא היתה מאמצת חתול חדש, בדיוק באותו מראה – כמו סוג של גלגול נשמות.

גלריה קלוורסי. צילום: מאיה קרוזט

צילום: פזית קידר

דיגנורה פסטורלו. צילומים: מאיה קרוזט וקתלינה רומרו