יא אמנא - משפחה, אוכל, זיכרון

במרכזו של ספר הבישול התוניסאי ״יא אמנא – מג׳רבה לכאן״ ניצבת שושנה כהן־לברן, ילידת ג׳רבה שעלתה לישראל כתינוקת, ובשלנית שהמטבח התוניסאי שלה עבר לשש בנותיה, כחלק מהחיים. הן שיזמו את הספר לכבוד יום הולדתה ה־70, מתוך רצון לשמר את המתכונים של אמן – ולצדם, את הסיפורים, הזיכרונות והמסורת המשפחתית שנקשרו בהם.

״יא אמנא״ ראה אור לראשונה ב־2018 (בהוצאת לאנצ׳בוקס) ושנה לאחר מכן הוכתר כספר הבישול היהודי הטוב בעולם בתחרות ה״גורמנד״ שנערכה בסין – בצדק; זהו ספר שמצליח להיות בעת ובעונה אחת ספר בישול מצוין, תיעוד מוקפד של המטבח התוניסאי־יהודי ומסמך משפחתי אינטימי, מלא בטעמים ובריחות שעוברים מדור לדור.

כהן־לברן והבנות, צילומים מתוך הספר

סגנון: נורית קריב

והחיים השתנו

עכשיו יוצא הספר במהדורה חדשה, שבה התיעוד המשפחתי מקבל רובד נוסף וכואב: נכדה של כהן־לברן, עידו בן צבי, נפל בעזה באוקטובר 2024. למהדורה החדשה נוסף פרק שמוקדש לזכרו ובו שני מתכונים שעידו אהב במיוחד: ורניקי דובדבנים וקְטַע (מרק עגבניות עם קרעי בצק).

טליה, אילנית, סיגלית, מיכל, שרון ויערית, בנותיה של כהן־לברן, כותבות במהדורה החדשה: עברו כמה וכמה שנים מאז הוצאנו ב־2018 את הספר המשפחתי שלנו “יא אמנא – מג׳רבה לכאן”, שנפתח במילים: “הספר הזה הוא אימא, שש בנות, אבא, סבתא, סבא והרבה אהבה”.

עברנו את 7 באוקטובר, וכשנה לאחר מכן, בבוקר יום שישי, 25 באוקטובר 2024, הנורא מכל קרה. שרון, הבת החמישית, איבדה במלחמה בעזה את בנה הבכור עידו, והחיים השתנו. בספר הזה סיפרנו איך קמח, מים, סוכר הופכים לשמחה גדולה בתוך החיים הפשוטים. העלינו זיכרונות מהילדות שלנו ומהחיים הבוגרים, וגם זיכרונות של אימא מהילדות שלה, הרבה סביב האוכל, הרבה גילויי אהבה מזינה ונתינה עצומה.

כדי להמשיך מכאן, נדרש משהו אחר. לפעמים אנחנו מרגישות שנברא לנו לב חדש, שעוזר להמשיך את החיים. הלב המקורי נשבר

כדי להמשיך מכאן, נדרש משהו אחר. לפעמים אנחנו מרגישות שנברא לנו לב חדש, שעוזר להמשיך את החיים. הלב המקורי נשבר. שרון האהובה, עמיר בן זוגה והילדים אוֹרי ונעמה האהובים נושאים את הכאב הגדול מנשוא, ואנחנו יכולים במעט להיות שם בשבילם.

צעד אחר צעד, מחפשים כוחות מדורי דורות. אנחנו זוכרות איך אימא לקחה אותנו לגן השעשועים בצהריים. צעדנו עם סל פלסטיק ירוק, שבו שמה אימא תבשיל עוף עם תפוחי אדמה, לפעמים עם שעועית לבנה, לפעמים עם שעועית ירוקה, וחצי כיכר לחם שחור. אימא בצעה את כיכר הלחם לחתיכות ושמה אותן בתבשיל. כולנו שיחקנו ואימא עברה מאחת לאחת, הגישה ישר לתוך הפה ביס שהיה בו הכול. טעם האוכל התערבב עם הידיים המתוקות של אימא, שכל כך רצתה שנאכל ונהיה חזקות ושמחות. היא האכילה כך גם את כל הנכדים, הילדים שלנו. גם את עידו. אכלנו מאותו סיר, מאותן ידיים, מאותה אהבה. ממנה אנחנו מבקשים לשאוב תעצומות.

ספר האוכל של אימא הוא סיפור פרטי. הוא החיבור בין העולמות שיצרו את הריחות, הטעמים והזיכרונות בבית שלנו. זהו סיפור על המפגש בין הילדה שעלתה מג’רבה לבין חייה כאן בארץ החל בשנות ה־50 של המאה הקודמת. אימא עבורנו היא גשר חזק ויציב בין צנע לשפע, בין גלות לתקומה, בין ניתוק להשתייכות. האוכל של אימא מקורו בתוניסיה ובמסורת, אבל מחובר לכאן ולעכשיו. אף פעם לא ויתרה על המרכיבים המדויקים לכל מאכל, אבל תיבלה גם בזהות החדשה, המקומית, הפרטית שלה.

טעם האוכל התערבב עם הידיים המתוקות של אימא, שכל כך רצתה שנאכל ונהיה חזקות ושמחות. היא האכילה כך גם את כל הנכדים, הילדים שלנו. גם את עידו

בספר זה ביקשנו להחזיר לך, אימא, מעט ממה שקיבלנו ממך כל חיינו ואנחנו ממשיכות לקבל גם היום. בצעדים משותפים שלנו אנחנו מקוות שהצלחנו להכין לך ארוחת חג משובחת, שסועדת את גופנו, ובעיקר את ליבנו. הרבה זמן רצינו להוציא מהדורה שנייה, הספרים אזלו מהר מאוד. כעת נקרתה בדרכנו ההזדמנות לעשות זאת, כדי לספר לעולם על עידו הבן והנכד האהוב, האחיין המושלם. בשבילך, עידודו.

להיות טוב יותר

המשפחה מספרת על עידו בפרק החדש בספר, המוקדש לו:
ביום שישי, כ״ג בתשרי תשפ״ה, 25.10.2024, בשעה 4:15 לפנות בוקר, נהרג עידו. בן 21 היה בנופלו. עידו הוא הבן הבכור של שרון ועמיר ואח של אוֹרי ונעמה. בן הזוג של שירה צוקרמן, שהפכה לבת משפחה אהובה.

הוא נולד ב־2003. כשהיה בן שנתיים, נסעו שרון ועמיר לאוקראינה בשליחות הג׳וינט. אורי היה אז בן חודשים ספורים. הם ביקרו בארץ בחגים, בחופשת הקיץ וכשנולדה נעמה. בתום שמונה שנים, כשעידו היה בן 10, סיימו את השליחות באוקראינה, חזרו לארץ ובנו את ביתם בקיבוץ שמרת, ושם הם חיים עד היום.

👨‍🍳👩‍🍳 מרק עגבניות עם קרעי בצק (קְטַע)
👨‍🍳👩‍🍳 חמין מנגולד (פְּקיְלָה)

מראשית חייו גדל עידו בסביבה אנושית מגוונת, דבר שהשפיע על התפתחות אישיותו. הוא היה פעיל חברתי, הדריך בתנועת השומר הצעיר ובחינוך הבלתי פורמלי בשמרת, למד במגמה למנהיגות חינוכית בביה״ס ״אופק״ והיה שחקן כדורעף מצטיין. אהב להוביל ולהתבלט. לאחר הלימודים התקבל לשנת שירות בניצנה ומצא במדבר בית. בניצנה הכיר את שירה, והשניים חוו זוגיות נפלאה ומרגשת. בזכות השנה המאתגרת בכפר ובבית המחסה לחיות שבו התנדב, הוא גדל, צמח והתבגר לאיש צעיר וערכי.

הפרק הנוסף במהדורה החדשה. צילומים מתוך הספר

עידו בן צבי ז״ל

קְטַע – מרק עגבניות עם קרעי בצק

השירות בצבא היה חשוב לעידו מאוד, והוא נלחם להעלות פרופיל צבאי כדי להתגייס לקרבי. הוא התגייס בדצמבר 2023 לחיל השריון, התקבל ליחידת המלא״ר (מלך האריות), יחידה מובחרת ומסווגת העוסקת באיתור האויב ובשיבוש מערכות, ומשם התקדם לקורס מט״קים. לקראת סיום הקורס, וכחלק מהתמרון בעזה, נכנס לאזור ג׳באליה.

במבצע שבו הטנק של עידו הוביל את הכוח, עלה הטנק על מטען רב־עוצמה. עידו, יחד עם חברו הלל עובדיה ומפקדו ברק סגן, נהרגו במקום. בפתק שנמצא ליד מיטתו של עידו בקורס מט”קים, הוא כתב לעצמו משפט שמשקף את חייו: “להיות טוב יותר בתור בן אדם, בכל המובנים”.

👨‍🍳👩‍🍳 סלט ירקות שורש בלימון (מְשִׁיֶר בִּלְשׁנֶרִיָה)
👨‍🍳👩‍🍳 כעכים מלוחים (כּעְכִּי)

כאדם השואף להשתפר כל הזמן, ביקש עידו לראות את האחר בשלמותו, להביא אהבה לעולם ולהיטיב עם האחר ועם עצמנו. ימיו אולי היו קצרים, אך מלאים, וב־21 שנים בלבד הצליח להטביע חותם כמי שניחן במודעות עצמית, באחריות ובכוח של מנהיגות.

״יא אמנא – מג׳רבה לכאן״, שושנה כהן־לברן, הוצאת לאנצ׳בוקס

יא אמנא, שושה כהן־לברן, הוצאת לאנצ׳בוקס. עיצוב: סטודיו קרן וגולן