כל מה שחשוב ויפה
קיבוץ כפר מסריק - הקצה הצפוני 2017
נורית ירדן. קיבוץ כפר מסריק - הקצה הצפוני, 2017

המסע המופלא: נורית ירדן בעקבות החברה הישראלית

אחרי שבע שנים ו־13 יישובים - מאילת וכפר עזה עד שפרעם ומעלות תרשיחא - נורית ירדן הקימה תערוכת קבע בפורמט ספריה אונליין

חגית: בוקר טוב נורית, חג שמח! מה שלומך?

נורית: אני בסדר גמור. חזרתי משהות מרתקת בכפר עזה. זה הישוב מספר 13 שבו שהיתי

חגית: את נמצאת במסע מתמשך של שהויות?

נורית: כן, מסע שהתחיל בדצמבר 2015 וסופו עדיין לא ידוע

אילת - נמל התעופה הישן 2021. צילומים: נורית ירדן

אילת – נמל התעופה הישן, 2021. צילומים: נורית ירדן

נורית ירדן

נורית ירדן

עכו העתיקה, מגרש 2018

עכו העתיקה – מגרש, 2018

קיבוץ כפר עזה - שכונת נודד 2022

קיבוץ כפר עזה – שכונת נודד, 2022

מושב מעלה גמלא - הבריכה של ענת 2019

מושב מעלה גמלא – הבריכה של ענת, 2019

חגית: 2015 – מרשים, אז אולי נתחיל מההתחלה – מה הניע את תחילת המסע?

נורית: כבר עשור שאני מצלמת את המרחב הציבורי הישראלי. התחלתי מצילומים בתל אביב, עיר מגורי ולאחר כמה שנים רציתי לבדוק מה קורה מחוץ למרכז. הרגשתי שאני לא מכירה את העם שאני חיה בקרבו, וזה היה הטריגר להתחיל במסע השהויות בארץ

חגית: יצאת למסע לא רגיל, מה משך אותך לשם, איך החלטת על סגנון הפעולה?

נורית: במאי 2015 יצא לי להיות בפסטיבל ״מדרום״ באופקים, שמארגנים סטודנטים ממכללת ספיר. היה לי שם מפגש עם פעילים חברתיים מקומיים והוא שהביא אותי לבחור במבנה של ״שהות״.

במסגרת הפלטפורמה שבניתי אני נוסעת שלוש פעמים בשנה ליישוב שאני לא מכירה, למשך שבוע ימים. אני מוצאת איש קשר שעוזר לי להשיג מקום לינה ומקשר אותי עם כמה פעילים חברתיים מקומיים. אני קובעת איתם פגישות מראש בשלושת הימים הראשונים של השהות, לומדת על המקום, כותבת יומן עם ציטוטים מתוך השיחות, ובשאר הימים מצלמת

עד כה שהיתי ב־13 ישובים: ערד, קיבוץ ברעם, מעלות תרשיחא, מצפה רמון, עוספיא, קיבוץ כפר מסריק, עכו העתיקה, מושב מעלה גמלא, שפרעם, מושב תימורים, כפר תבור, אילת, קיבוץ כפר עזה. מאחר שלא אוכל לשהות בכל היישובים בארץ, אני משתדלת שיהיה ייצוג מגוון ככל האפשר

חגית: בדרך כלל ״שהות אמן״ זו מסגרת מארחת, מאורגנת. את יצאת ביוזמה עצמאית, איך את עושה את זה?

נורית: אני משלבת בין מקומות שקיימת בהם תוכנית שהות מסודרת, לבין יצירת מסגרת עצמאית לשהות. קיימים בארץ רק מקומות מעטים שמציעים ״שהות אמן״ ממוסדת לאמנים ישראלים – ערד, עפולה, כברי, חולון. ברוב היישובים לא קיימת אפשרות כזאת, ואני מגיעה אליהם באמצעות חברים. הגדרתי לעצמי מסגרת ואני יוצאת לפחות לשלוש שהויות בשנה, כל פעם לפרק זמן של שבוע. בין אם השהות ממוסדת ובין אם לא, המבנה שלה דומה

חגית: כל פעם ביישוב אחר?

נורית: כן, המטרה היא לשהות בכל סוגי הישובים מכל המגזרים. עד כה שהיתי ב 13 ישובים: ערד, קיבוץ ברעם, מעלות תרשיחא, מצפה רמון, עוספיא, קיבוץ כפר מסריק, עכו העתיקה, מושב מעלה גמלא, שפרעם, מושב תימורים, כפר תבור, אילת, קיבוץ כפר עזה

חגית: וכשיצאת לדרך כבר הייתה לך תמונה או תוכנית, עם יעדים שהצבת לך, או שזה התהווה במשך הזמן?

נורית: על המבנה של השהויות חשבתי מהתחלה ואני ממשיכה באותה מסגרת בכל המקומות בהם אני שוהה. אבל מקומות השהות עצמם אינם חלק מתוכנית מסודרת שנקבעה מראש, אלא מושפעים משיחות עם אנשים שאני פוגשת תוך כדי התהליך. מאחר שלא אוכל לשהות בכל היישובים בארץ, אני משתדלת שיהיה ייצוג מגוון ככל האפשר

חגית: זה נשמע פשוט, אבל אני מניחה שזה לא קל להתארגן וליזום סדרה כזו?

נורית: הקשיים העיקריים שלי הם בהכנות לכל נסיעה. בעיקר מציאת מקום ללון, היות ורוב הישובים שאליהם אני נוסעת אינם מקומות תיירותיים. כמו כן לא קל להתקשר לאנשים זרים ולספר להם מה אני עושה כדי שיסכימו להיפגש איתי

חגית: את מגיעה כאמנית, כצלמת, ומה את מצלמת שם?

נורית: ביומיים־שלושה הראשונים לכל שהות אני נפגשת עם הפעילים ולומדת מהם על המקום מהבטים רבים ככל האפשר, ובשאר הימים אני מצלמת תוך כדי שיטוט, בעיקר את המרחב הציבורי, אבל הצילום מושפע מהרבה שעות של שיחות שקדמו לו

חגית: כך גם הצילום שלך מזוהה לאורך השנים. את ״משוטטת״ במובן של וולטר בנימין, מתבוננת. או אולי במובן האתנוגרפי – את מגלה ארצות וחברות (אנושיות) דרך הצילום של פריטי שוליים לכאורה

נורית: נראה לי שגם וגם. בימים הראשונים לשהות, כשאני נפגשת עם אנשי המקום, בשעות הפנויות שבין הפגישות אני משוטטת בלי שום ידיעה על המקום. בימים האלה השיטוט הוא יותר מהכיוון הוולטר בנימיני 🙂 אבל אחרי שאני נפגשת עם כשבעה פעילים ושומעת הרבה שעות על היישוב שלהם, השיטוט מקבל אופי סוציולוגי

שפרעם - הגג 2019

שפרעם – הגג, 2019

קיבוץ ברעם- דירת אירוח 2016

קיבוץ ברעם – דירת אירוח, 2016

מצפה רמון - מגורי תלמידים, ישיבה תיכונית 2016

מצפה רמון – מגורי תלמידים, ישיבה תיכונית, 2016

קיבוץ ברעם - עץ דובדבן 2016

קיבוץ ברעם – עץ דובדבן, 2016

חגית: הדברים השתנו בקורונה?

נורית: בשנת 2020 נסעתי לשהות אחת בלבד – לכפר תבור בדצמבר 2020. במהלך השנה, כשלא יכולתי לנסוע, ניצלתי את הזמן ובשיתוף עם המעצבת רנה רזניקוב יצרנו מהחומרים הוויזואליים והטקסטואליים שהצטברו ספרייה דיגיטלית – שכיום יש בה 13 ספרים. את הספריה העליתי לאתר שלי. הספרים בנויים כמו השהות, יש בהם ציטוטים מתוך השיחות שהם חלק בלתי נפרד מהיצירה וצילומים. המחשבה מאחורי הספריה היא שכל אחד יכול לעקוב אחרי התפתחות המסע.

הספר הראשון בספרייה כולל שני טקסטים על הפרויקט: ריאיון שערכה איתי הדס קידר וטקסט של גלעד מלצר. עם הזמן יתווספו טקסטים נוספים

birds

חגית: כשסיפרת לי לראשונה על הפרויקט דיברת על תערוכה עתידית באחד המוזיאונים הגדולים. בינתיים אני מבינה שאת רואה אותו גם כמעין ארכיב או תערוכת קבע אונליין. איך את מרגישה עם המדיום האינטרנטי?

נורית: תערוכת קבע אונליין מתאימה לפרויקט הזה, אני רואה את האתר שלי כחלל תצוגה לכל דבר. נכון שלזמן מה חשבתי להציג את העבודות בחלל פיזי, אבל מאחר שמדובר בפרויקט רחב יריעה, שטרם הסתיים, אוכל להציג רק חלקים ממנו בחלל פיזי (ואעשה זאת בהמשך).

בינתיים, במקביל להצגת החומרים באתר, עניין אותי למצוא דרך להציג אותם באופן שיתחבר לדרך העשייה שלהם. לכן בחודשים האחרונים בחרתי להציג את ״שהות״ בסדרת מפגשים עם קהלים שונים ברחבי הארץ: סטודנטים לאמנות וקבוצות מהקהל הרחב

חגית: ואיך התגובות?

נורית: לעיתים קרובות מישהו מהמשתתפים מציע לי לשהות בישוב שלו, וכך אני זוכה באנשי קשר חדשים, שמאפשרים לי להמשיך ולפתח את הפרויקט לשהויות נוספות. בסוף כל מפגש נוצר דיון, ואני מזמינה את המשתתפים להיכנס לספרייה הדיגיטלית באתר ולהמשיך לעקוב אחרי התפתחות המסע

ככל שאני שוהה ביישובים רבים יותר, נוצר משקל להצטברות המפגשים והחוויות, שמשפיע עלי ומשנה את נקודת המבט שלי על המרכז ועל הפריפריה. הרחבת זווית הראייה מתקיימת בעיקר על רקע שבירת סטריאוטיפים: מי המוחלש ומי החזק? מה זאת תרבות? האם באמת כל מצביעי הימין שונאים ערבים?

חגית: מעניין במיוחד – כשמסתכלים על הצילומים, הנוף נראה סוריאליסטי. וזה בסתירה גמורה לעובדה שהכול מאוד תיעודי וישיר

נורית: לא מעט אנשים שאני פוגשת בפריפריה מדברים על הזרות ואי הנוחות שהם חווים כשהם מגיעים לתל אביב. הפתיע אותי לשמוע שגם אלה שהיו תל אביבים במקור ועברו ממנה לפריפריה לפני זמן רב חווים כיום זרות בעיר. בשהות שלי ביישובים שאני לא מכירה, אני מייצרת במידה רבה חוויה דומה, בכיוון הפוך.

זו זרות מוחלטת. אפילו את אנשי הקשר שבזכותם מתאפשרת השהות שלי לרוב אני לא מכירה. לעיתים אני נמצאת במקומות שבהם גם את השפה אני לא מבינה, כמו למשל ביישובים שהרוב בהם דוברי ערבית או רוסית, שפות שאני לא דוברת

חגית: היו תגליות גדולות, שהפתיעו אותך?

נורית: בשהות של שבוע אי אפשר להכיר מקום לעומק ואין לי גם יומרה כזו, אבל השהות ביישובים השונים, ובמיוחד המפגש עם הפעילים, מאפשרים לי ללמוד לא מעט על כל מקום ולדעת הרבה יותר מכפי שידעתי עליו קודם. ככל שאני שוהה ביישובים רבים יותר, ופוגשת פעילים נוספים, נוצר משקל להצטברות המפגשים והחוויות, שמשפיע עלי ומשנה את נקודת המבט שלי על המרכז ועל הפריפריה.

הרחבת זווית הראייה מתקיימת בעיקר על רקע שבירת סטריאוטיפים: מי המוחלש ומי החזק? מה זאת תרבות? האם באמת כל מצביעי הימין שונאים ערבים?

חגית: מעניין שעולות בעיקר שאלות, פחות תשובות. מה מעניין אותך במיוחד אצל האנשים, במקומות השונים?

נורית: איך נראים חיי קהילה ואיפה נמצא יותר סולידריות? איך מתמודדים עם גזענות ממוסדת המופנית כלפי היישובים? ככל שהמסע שלי נמשך, אני לומדת להכיל יותר מנרטיב אחד

חגית: ומה התוכנית הלאה – לאן את שואפת להגיע?

נורית: המטרה היא לשהות בכל סוגי היישובים, מכל המגזרים. עם הזמן יתווספו יישובים נוספים וטקסטים נוספים, ואני מקווה שתהיה גם תערוכה מקיפה. בינתיים התערוכה היא בספריה שבאתר שלי

חגית: בהצלחה!

קיבוץ כפר מסריק - חדר האוכל 2017

קיבוץ כפר מסריק – חדר האוכל, 2017

אילת - אמריקנה 2021

אילת – אמריקנה, 2021

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden