כל מה שחשוב ויפה
תמר ברנדויין, אבא, אבן. מתוך התערוכה ״את הפחות שבצללים״
תמר ברנדויין, אבא, אבן. מתוך התערוכה ״את הפחות שבצללים״

״את הפחות שבצללים״: תמר ברנדויין בבית האמנים תל אביב

פורטפוליו Promotion: בתערוכת יחיד בבית האמנים מציגה תמר ברנדויין עבודות שמבוססות על צילומים שלה ושל אחרים, באמצעותן היא עוסקת בזיכרון ובפחד להישכח. פתיחה: 16.6

ביום חמישי (16.6) תפתח בבית האמנים בתל אביב ״את הפחות שבצללים״, תערוכת יחיד לאמנית תמר ברנדויין (אוצרת: שגית זלוף נמיר). ברנדויין היא פסיכולוגית, צלמת ופוטותרפיסטית, שעבדה במשך כ־30 שנה במערכת הביטחון, מרביתן כפסיכולוגית. את המצלמה הראשונה שלה קיבלה כשהיתה בת ארבע ואת אהבת הצילום ירשה מאביה. היא למדה צילום במסגרות מגוונות, ופוטותרפיה באוניברסיטת תל אביב ובביה״ס מוסררה בירושלים.

בטקסט האוצרותי כותבת שגית זלוף נמיר: בתערוכה של תמר שני צירים מרכזיים – הציר הביוגרפי והציר המדיומלי. הם שזורים אחד בשני, אולי אף תלויים זה בזה. הצילום בהיותו מדיום תלוי טכנולוגיה, משתנה תדיר מהרגע בו הומצא. מעניין לחשוב עליו כשלוחה של הזיכרון, ככלי מעצב זהות, ומתוך כך לתהות עד כמה אופיו של הצילום והיותו כפוף להתפתחות הטכנולוגיה (איכות, נראות, כמות) משנה את היכולת שלנו לזכור ולעצב את זהותנו.

סבתא רבתא עם חייל מזדמן

סבתא רבתא עם חייל מזדמן

סימנים

סימנים

סבא וסבתא, פונפונים

סבא וסבתא, פונפונים

תמר ברנדויין מנסה בכל מאודה לזכור. ויותר ממה שתמר רוצה לזכור, תמר פוחדת להישכח. לכן היא מתעסקת בזיכרון. היא משתמשת בו כאילו היה מהלך מתפתח, דינמי, אקטיבי, משתנה ומתחדש. היא מנסה לזכור בכל מיני אופנים, והצילום בנדיבותו מאפשר לה לעשות בו כבשלה. היא משתמשת בצילומי ארכיון, אלבום משפחה, צילומים שמצאה ומגזינים, ומטפלת בהם בשלל טכניקות של שכפול, טרנספר, קולאז׳, רקמה, הדבקה ושימוש באפליקציות מתקדמות המפיחות חיים במי שהיו ואינם.

לעיתים היא צורבת דימוי על אבן ההופכת לממצא ארכיאולוגי יקר ערך, ולעיתים משכפלת אותו עד שהופך לטפט מעוצב. לעיתים מקפידה על חדות יתרה, ולעיתים מפרקת את הדימוי עד לרמת הפיקסל. לעיתים מציגה את הקרובים לה, ולעיתים אנשים שלא הכירה מעולם.

בעבודה ״סבתא־רבתא, דוגמן״ תמר מוצאת דימוי מ־1943 בו צולמה סבתה של אימה, לאחר שאותרה ברחוב כבעלת ״מראה אימהי״. צוות הצילום ציוות אליה חייל מזדמן, ועל מדיו תפרה תמר את דרגותיו של אביה ז״ל. לרגע, הפכה הסבתא־רבתא של תמר לאימו של זר, מונצחת בדימוי רומנטי רווי אתוס ניצחי.

קרובים רחוקים

קרובים רחוקים

קופסת תכשיטים

קופסת תכשיטים

זיכרון קולקטיבי

זיכרון קולקטיבי

ראש מחשב

ראש מחשב

תמר, עץ

תמר, עץ

בעבודת הווידאו ״אמאבא״ תמר בודה דמות פיקטיבית שהרכיבה מתצלומים ישנים של אביה ז״ל ושל אימה, ומערימה על האלגוריתם שמצידו משתף פעולה עם הדמות הבדויה, מאמין לתמר ומקים אותה לחיים. בעבודה ״ראש מחשב״, מצלמת תמר את ראש מחשב האיי.בי.אם שהיה על שולחן העבודה של אביה, שכיהן כמנכ״ל איי.בי.אם.

מה שנחשב לקידמת הטכנולוגיה אז הפך לשריד מיושן בעל מראה מסתורי. הפער בין המידע הפוטנציאלי הטמון בזיכרון הדיגיטלי, לבין חוסר היכולת שלנו לגשת אליו, מותיר אותנו עם מחסנים של ״לא נודע״. עם תאוותנו בעינינו. מתרכובות הלידי כסף, דרך פיקסלים ועד אלגוריתמים – כולם משתתפים בפעולת הזכרון של תמר.


תמר ברנדויין | את הפחות שבצללים
אוצרת: שגית זלוף נמיר
בית האמנים תל אביב
פתיחה: 16.6; נעילה: 9.7

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden