כל מה שחשוב ויפה
אורית עריף, מבושה לתקומה. צילומים: דור קדמי
אורית עריף, מבושה לתקומה. צילומים: דור קדמי

בוגרים 2022 // תואר שני בתקשורת חזותית, בצלאל

פורמט חדש לקריאת טקסטים ארוכים על גבי צגים, מיצב איורי על הדחף למרוט שיער גוף, סרט על הפרעות פוסט טראומטיות, ספר ילדים מאויר על טיפוגרפיה, מעבדת גופנים גנרטיבית בערבית: 5 פרויקטים בולטים

אלעד מדן / שורה חדשה

מה אם הדפוס היה מומצא בעידן הדיגיטלי, שואל אלעד מדן, שלא מסתפק בלשאול ומציע גישה אינטואיטיבית חדשה שיכולה לשנות מהיסוד את האופן שבו אנו קוראים טקסטים ממסכים. שורות, פסקאות, עמודים וספרים הולכים עם הקוראים מלפני המצאת מכבש הדפוס, הוא אומר, ועד המעבר לעידן המסכים, נשארו ללא שינויים מהותיים של צורה ופורמט.

מה אם תתרחש מהפכת דפוס נוספת, כזו המבוססת על הטכנולוגיה הקיימת והעתידה לבוא? אלו דפוסים חדשים יכולה ללבוש הטיפוגרפיה במרחב הדיגיטלי הגמיש, התגובתי והדינמי? והשורה התחתונה: איך זה יכול לעזור לנו המשתמשים לקרוא? 

הצלילה אל תוך טקסטים במדיה הדיגיטלית הולכת ונעשית משימה מאתגרת, הוא מוסיף. דעתנו מוסחת על ידי המכשירים שבהם אנו קוראים, הגירויים שאנו מתרגלים אליהם מתגברים, כך שבאותה עת שבה פותח המרחב הדיגיטלי שלל אפשרויות לצריכת תוכן, הוא הופך אותנו מקוראים.ות למשתמשים.ות. בעולם של הפרעות קשב וציפייה מתגברת מהמדיה לתגובתיות, מה קורה לקריאה?

״שורה חדשה״, ההצעה שלו לפורמט חדש לקריאה של טקסטים ארוכים על גבי צגים, עוצבה מתוך למידה של התנהגות העיניים בעת הקריאה, השראה מהתפתחות הכתב והדפוס, וחקר של חדשנות בתחומי הטיפוגרפיה הדיגיטלית וצריכת טקסטים. היא מגיבה אל הקוראים.ות דרך שילוב טכנולוגיות כמו מעקב עיניים, גופנים פרמטריים וכל מה שיש למחשב להציע כמכונת דפוס חדשה ומלאת פוטנציאל.

מדן חוקר את היחס שבין טכנולוגיה דיגיטלית לטיפוגרפיה, ומעלה הצעות עיצוביות חדשות כמו צמצום העומס החזותי של הקריאה בשורות לקריאה בשורה אחת מתמשכת; שימוש בתנועה ובזמן על מנת לייצר ריווחים וגבולות; ויישום פורמטים מונחי תנועת עיניים לשם אוריינטציה ואינטראקציה בקריאה. כל זאת, במטרה לסייע למשתמש.ת להיות קורא.ת במרחב של אפשרויות חדשות. 

הוא קורא תיגר באופן משכנע על הקיים ומציע דרך חדשה לקרוא טקסטים לינאריים ארוכים על גבי מסך. יותר מכך: המכשירים שאנחנו משתמשים בהם כדי לקרוא, הוא טוען, מתעלים את הטכנולוגיות שלהם כדי להסיח את דעתנו כל הזמן, והופכים אותנו מקוראים.ות למשתמשים.ות – ולפעמים אלה שני דברים מנוגדים.

כך, הפרויקט מציע לנו לקרוא בשורה אחת מתמשכת במקום פסקאות ועמודים, לשלוט בממשק דרך תנועת העיניים, ולדפדף בכתוב כמו בסרטון יו־טיוב. כל זאת כדי שנוכל להשיב את עטרת הקריאה ליושנה, גם במרחב הדיגיטלי.

אלעד מדן, שורה חדשה

אלעד מדן, שורה חדשה


אורית עריף / מבושה לתקומה

״מבושה לתקומה״ היא יצירה אוטוביוגרפית־ממוארית, המספרת בגוף ראשון את סיפור התמודדותה של אורית עריף עם טריכוטילומניה – הפרעה נפשית המתבטאת בדחף אובססיבי למרוט את שיער הגוף ובהתנהגויות דומות של פגיעה עצמית.

העבודה – מיצב מאויר שממגנט אליו את המבקרים בכנות ובישירות שלו – מורכב משני חלקים. חלקו החיצוני מתבסס על דמותה של המפלצת המיתולוגית, מדוזה גורגונה, הידועה באכזריותה. חלקו הפנימי עוסק במבט הסוביקטיבי, האינטימי, על חיים שיש בהם פן ״לא תקני״. זוהי רפלקסיה, מרחב הפורש סיפור הנוגע בהרגשת האחרות, הסתרתה והבושה הנלוות אליה.

באופן א־לינארי, הפרויקט מגולל את שנות ילדותה והתבגרותה של עריף בחינוך המשותף בקיבוץ עד היותה אשה בוגרת, אבחונים פסיכיאטריים, ואת מצב התודעה הגבולי שמאפשרת ההפרעה. פגיעותו של הגוף האנושי, המופיע בעבודה כלקט מקרי, קטוע, ופגום של איברים, משתקפת גם בגולמיות החומרים שמהם היא עשויה. התוצאה היא מיצב חשוף וכנה שמשתמש בארגז הכלים המאוייר, תוך שהיא מצליחנ להתגבר על תחושת המציצנות ולייצר הזדהות אינטימית ורגשית עם היצירה.

אורית עריף, מבושה לתקומה

אורית עריף, מבושה לתקומה


עמית חכמוב / חשיפה ממושכת

חשיפה ממושכת היא שיטת טיפול בהפרעות פוסט טראומטיות, באמצעות חשיפה מבוקרת לגירויים מאיימים וזכרונות טראומטיים. ההנחה היא שחשיפה חזרתית חוזרת ונשנית בסביבה טיפולית מוגנת מאפשרת למטופלת להחזיר לעצמה את תחושת השליטה ואת יכולת ההתמודדות. 

בעבודת הווידאו ״חשיפה ממושכת״ מציגה עמית חכמוב נפגעות ונפגעי תקיפה מינית. נשים רבות נמנעות לדבר על חוויות התקיפה המינית שלהן, אולם פה הן מופיעות פעם אחת לבדן ובפעם השנייה עם הא.נשים שאיתן שיתפו את סיפור הפגיעה. דרך צילומים אלה נותנת חכמוב ביטוי לכוח של עדות, של הקשבה, של שיתוף.

הווידאו מציג שתי מציאויות: אחת שבה הנפגעת נשארת לבדה והשנייה שבה השיתוף נותן כוח ומוצא. חכמוב משתמשת גם בסאונד שמלווה את העבודה שבו אנו שומעות על הרגע שבו סיפרו לא.נשים, על הקושי וגם על תחושת ההקלה והריפוי.

עמית חכמוב, חשיפה ממושכת

עמית חכמוב, חשיפה ממושכת


רינת הדר / מי המציא את האלף בית?

ילדים אמנם פוגשים הבטים שונים של עיצוב ואיור בספרי הילדים, אך מעטים הספרים שמספרים להם על עולם העיצוב, ועל העולם הטיפוגרפי בפרט. ספר הילדים המקסים ״מי המציא את האלף בית?״, שכתבה ואיירה רינת הדר, מגולל את סיפור התפתחות הכתב העברי מראשית הכתיבה האנושית, ומציע חוויה יחודית מסוגה.

הספר, המלווה באיורים עתירי פרטים וצבעים, חולף על פני תקופות היסטוריות ומנגיש את הסיפור המורכב של התפתחות הכתב בשפה פשוטה לקריאה, תוך מחשבה על הטמעת עולם המושגים הטיפוגרפי לילדים כבר מגיל צעיר. הוא כולל הפעלות אינטראקטיביות וחווייתיות הקוראות לילדים לחפש אותיות בתוך האיורים, לכתוב את שמם ולפענח כתבים שונים, ואף להמציא כתב סתרים משלהם.

מעבר להנגשת המידע של ציר הזמן ההיסטורי, הדר מעודדת ילדים להתבוננות, סקרנות והעמקה בעולם העיצוב שסביבם. הספר פותח פתח להיכרות עם גופנים שונים ובעלי מקצוע בתחום הטיפוגרפיה, מעורר מחשבה על שינויים בצורות האותיות בעקבות שינויים טכנולוגיים וצרכים אנושיים, ומגלה שהשימוש באימוג׳ים ובאייקונים (כדי לסמן להם היכן נמצאים השירותים לדוגמה) לא נולד יש מאין, אלא מבוסס על מערכות כתיבה מורכבות שמשתכללות כל הזמן.

רינת הדר, מי המציא את האלף בית?

רינת הדר, מי המציא את האלף בית?


חוסאם אל שאער/ אותיות ערביות בעידן נזיל

חוסאם אל שאער מציג מיצב טיפוגרפי הממחיש מעבדת גופנים גנרטיבית. גישתו לחקר גופנים ערביים כרוכה בניסויים שונים על כל אות, בתנאי חומר ומשטח שונים. נקודת המוצא של ההגיון של אל שאער היא שהכתיב הערבי מבוסס על כתב יד. העובדה שהקליגרפיה מילאה תפקיד מרכזי בכתיבת פסוקי הקוראן, והשימוש שנעשה בה במדיות שונות לאחר עליית האסלאם, מבהירים שהכתב הערבי נחרט בתודעתנו באופן בל יינתק ממורשתו העיצובית. 

אפשר לעצב גופנים באופן אסתטי בכל סגנון אפשרי, הוא אומר, כך שאין זו שאלה של יופי או דיוק צורני, אלא של פונקציה ותכלית. השחרור ממוסכמות מסורתיות פירושו שינוי הסטנדרטים הלוגיים של הכתב, על ידי יישום עיצוב חדש המבוסס על חקר גוף האות וגבולותיה, באופן המבקש לשחרר את הכתב מהצורך לעמוד בקריטריונים בלתי מעשיים. 

לרוע המזל, בהשוואה לכתב הלטיני, לא נעשו די ניסויים שבחנו את מורכבות הכתב הערבי, את מגבלותיו ואת זיקתו הדתית. באופן שיתגבר על פער זה, חקר גוף האות וגבולותיה – כפי שמציג אל שאער – עשוי לתרום לדרך חדשה של תפיסת האותיות ולמהפכה בכתב הערבי, דבר שיאפשר להפיץ את התרבות הערבית למרחקים ובה בעת לאפשר מאמצים חדשים של עדכון וצמיחה.


RE:FORM | התכנית לתואר שני בתקשורת חזותית, בצלאל
אוצרות: דניאל ויינברג
מרכז מאירהוף לחינוך לאמנות, עירוני א׳, דובנוב 8, תל אביב
נעילה: 29.6

חוסאם אל שאער, אותיות ערביות בעידן נזיל

חוסאם אל שאער, אותיות ערביות בעידן נזיל

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden