כל מה שחשוב ויפה
יאן טיכי, צמצום. הגלריה החדשה סדנאות האמנים טדי
יאן טיכי, צמצום. הגלריה החדשה סדנאות האמנים טדי

הזדמנות אחרונה לראות // צמצום: יאן טיכי 

תערוכת היחיד של יאן טיכי בגלריה החדשה סדנאות האמנים טדי, היא מעבדה העוסקת במרחב החברתי והתרבותי שהגלריה ממוקמת בו - הצטלבות השכונות מלחה, קטמונים ושרפאת. נעילה: 30.8

מה צריך לדעת לפני שבאות

התערוכה ״צמצום״ היא תוצר שהותו בת שלושה חודשים של האמן יאן טיכי בירושלים, בהזמנת הגלריה החדשה סדנאות האמנים טדי. טיכי עלה לישראל בשנות ה־90 מצ׳כיה לירושלים, וכיום הוא מרצה בכיר בבית הספר של המכון לאמנות של שיקגו (SAIC). 

למה כדאי להתאמץ

העבודות בתערוכה, שאצרה אילנית קונופני, נוצרו במיוחד לחלל הגלריה. בעת שהותו כאמן אורח הפך טיכי את הגלריה למעבדה העוסקת במרחב החברתי והתרבותי שהגלריה ממוקמת בו – הצטלבות השכונות מלחה, קטמונים ושרפאת. בכל אחת מהשכונות יצר טיכי עבודות של תיעוד באמצעות מגע. הוא העתיק אלמנטים עיצוביים המפרידים בין המרחב הפרטי לציבורי ואלמנטים טבעיים – מהצמחייה המקומית – אל ניירות שמצא והפך אותם לרגישים לאור (cyanotype).

בשכונת מלחה הוא הצמיד דפים מתוך כרך ישן של האנציקלופדיה העברית לסורגים ולשערים של בתים היסטוריים בשכונה, שהשתייכו לכפר הערבי אל־מאלחה, ששכן שם לפני 1948, ומהם יצר הדפסי שמש. בשכונת שרפאת יצר הדפסי שמש על ניירות של מערכת החינוך הערבית. אל הדפים הוא הצמיד צמחים הגדלים בשכונה בעודם מחוברים לאדמה. בשכונת קטמונים הוא העתיק אל נייר עיתון את הטקסטורות של קירות השיכונים המיועדים להריסה בתהליך ״פינוי־בינוי״ באמצעות רישום בפחם בטכניקה של שפשוף.

בזמן שהותו בישראל צילם טיכי את המקומות שהתגורר ועבד בהם בשתי מצלמות אנלוגיות שקיבל, מצלמותיהם של הצלמים האמריקאים היהודים, רוברט פרנק ונתן לרנר. המגע והשימוש במצלמות שנושאות היסטוריה אישית והיסטוריה מתולדות הצילום הפך אף הוא כלי תיעוד, חקירה וההתבוננות בנוף ובמרכיביו הטבעיים והבנויים.

המיצב, הקושר בין הגלריה, האצטדיון והשכונות שסביבם, עשוי מהקרנות אור על ניירות הדפסה שנאספו ממשרדים של מוסדות התרבות של עיריית ירושלים ויוחזרו לשימושם בתום התערוכה. בקומה מעליו מוצגים תחריטים צילומיים, המהווים מקבץ מתוך 40 מיצבי ההקרנה שהציג טיכי בעשרים השנים האחרונות ברחבי העולם, והם ביטוי של המושג ״פורמליזם חברתי״, שטבע טיכי כתיאור לאמנות הנעשית מתוך מודעות חברתית, העוסקת במפגש שבין שפה צורנית ויזואלית ובין הנסיבות שלה. בעבודותיו הוא מגיב לאופן שבו מבנה, צורה, תשתיות וארגון של חלל או טריטוריה מתגבשים בידי סוכני כוח חברתיים, כלכליים או לאומיים. 

אם אתן כבר בסביבה

אם במקרה פספסתם את יום דין, ציור הקיר המונומנטלי של נטע הררי נבון במוזיאון ישראל, בשבוע שעבר המוזיאון הודיע על הארכת התערוכה עד אחרי סוכות (22.10). בעבודה, שמורכבת מ־18 לוחות עץ, הררי נבון מתארת את ההתפרקות של המבנה האנושי והסדר החברתי, החיים והמוות, ככוח מעגלי בתנועה מתמדת. 

היא נוגעת בדרכה העכשווית בפסגת ציורי הקיר הכנסייתיים מתקופת הרנסנס והבארוק – ציורי ״יום הדין האחרון״ מאת מיכלאנג׳לו, בוש, טינטורטו ואחרים. מקור השראה נוסף של האמנית הוא אירועי בוץ – הפנינג ברוח ״ניו אייג׳״ – המתקיימים במקומות שונים בעולם: חגיגת חושים קולקטיבית של שחרור אנרגיות ויציאה מגבולות התרבות המקובלים והסדר.

נטע הררי נבון, יום דין. צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל

נטע הררי נבון, יום דין. צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל

נטע הררי נבון, פרטים מתוך העבודה יום דין. צילומים: מ״ל

נטע הררי נבון, פרטים מתוך העבודה יום דין. צילומים: מ״ל

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden