כל מה שחשוב ויפה
בושרא עבאסי, מזרח קרוב יותר. צילומים: ברק רובין
בושרא עבאסי, מזרח קרוב יותר. צילומים: ברק רובין

בתערוכה של בושרא עבאסי ״הדיכוטומיה מורכבת יותר ממה שאפשר לדמיין״

״רבות נכתב על האוריינטליזם ובמיוחד ההסתכלות על המזרח האקזוטי מצד המערב. פחות נתקלים בצד ההפוך״: תאופיק דעדאלה על המהלך האמנותי של בושרא עבאסי, בגלריה בצלאל לאמנות עכשווית

״המראה שיקפה את חוסר האונים והבושה שליוו אותנו במהלך ימי הביזה. החייל חזר בליווי הסמל שדיבר ערבית. הוא שאל אותנו מה קרה. עניתי לו שהמצרי צודק ושהחלטנו לא להעמיס את המראה על המשאית. אנחנו ניקח אותה אל הגטו מפני שאין להם הזכות לקחת אותה לתל אביב.
״אין לי מושג מאיפה קיבלתי את האומץ… כולנו ראינו את עצמנו בתוך המראה. חמישה פלסטינים ושני חיילים ישראלים בתוך מראה סורית. שני החיילים תקפו אותנו והתחילו לחבוט בנו… הסלון התמלא בחיילים ישראלים שהיכו אותנו במקלות ובקתות הרובים. הדם החל לזלוג על הזכוכית והיא נשברה. נראה שהתנפצה פתאום. לא יכולתי לראות בבירור מפני שהדם כיסה את עיני, אולם הצלחתי להבחין בבואתנו מתנפצת במראה. כולנו נצבענו אדום״.
אליאס ח׳ורי, ילדי הגטו, שמי אדם, תרגם מערבית: יהודה שנהב־שהרבני, מכתוב 2016


חלל בוהק בלבן, רצפת בטון מוחלק וחזית חלונות אלומיניום שחור הצופה לרחוב הרצל. 2200 ₪ מטבח עליון ותחתון מצהיר השלט ממול. בחלל הגלריה מוצבים על הקירות והרצפה עבודותיה של בושרא עבאסי. פיסות מ.ד.פ. נחתכו בדיוק לייזר, שיצר חתיכות שצירופם לוכד חלל ובך יוצר תלת־ממד. נייר דחוס מצליח להחזיק את גופו ולעמוד בצורות שונות בתוך החלל. המ.ד.פ. מאפשר חיתוכים נקיים וחסרי גינונים. יוצר מעין משפטים קצרים וברורים בלי צעצוע. מקסימום פסיק בין המילים ומיד מגיעה הנקודה. אחריה המעבר ללוח הבא וביחד אפשר ליצור מתומן.

הצורות הן העניין. בושרה התכתבה עם ציירים אוריינטליסטים מהמאה ה־19 והשאילה מיצירותיהם חפצים. מאחד היא ביקשה שרפרף, מאחר עריסה ועוד מיני רהיטים. את כולם היא איחדה באמצעות החומר וכן השפה האמנותית. בתהליך של למידת שפת המוטיבים היא הגיעה להבנה של הרשת העומדת בבסיס המוטבים. רשת ששירתה אותה לגזירת צורות חדשות. החזרת החיים לעקרונות הרשת שהחלה מתרחבת שוב לאחר פיענוח הדקדוק שלה.

מפגש מזרח מערב. העבודה עם יצירות שנחשבות אוריינטליות בתוך ההקשר העכשווי מאתגרים. האם האמן שחי היום, גם אם הוא חלק מהתרבות הערבית המוסלמית וחי במזרח, עדיין יכול להיחשב כמזרחי או חלק מהאורינט המשתקף בציורים. היום שהמחיצות נמסו ואין ממש גבולות, לפחות במרחב הווירטואלי שמאפשרות הרשתות החברתיות.

האם אפשר להעמיד תודעה שהיא ״נקיה״ מהפרעות.  מזרח נקי או מערב נקי? נראה שגם העבר לא התנהל בצורה כזו. רבות נכתב על האוריינטליזם ובמיוחד ההסתכלות על המזרח האקזוטי מצד המערב. פחות נתקלים בצד ההפוך, המזרח המתבונן אל המערב כמכלול אקזוטי ועג׳יב (מוזר במובן של מופלא), מכלול חדש של עג׳איב. נפלאות שתרו אחריהן בעולם המזרח תחת האסלאם שנים רבות.

רבות נכתב על האוריינטליזם ובמיוחד ההסתכלות על המזרח האקזוטי מצד המערב. פחות נתקלים בצד ההפוך, המזרח המתבונן אל המערב כמכלול אקזוטי ועג׳יב (מוזר במובן של מופלא), מכלול חדש של עג׳איב. נפלאות שתרו אחריהן בעולם המזרח תחת האסלאם שנים רבות

השליטים המוע׳ולים, השושלת המוסלמית ששלטה בהודו בין המאות ה־16 ל־19, יש בהם לעמוד כדוגמה. אותה שושלת שהותירו אחריה את הטאג׳ מהל, פנתה למערב בחיפוש כזה. באחת היצירות יושב ג׳האן־גיר על כס המורכב משעון חול, מעליו ולרגליו מלאכים בסגנון מערבי ואל מולו ניצב מלך אנגליה, הסולטאן העות׳מאני ושיח׳ צופי.

בציור אחד אלגורי מחדיר האמן, שגם הוא נוכח בציור, את המערב, לא רק בדמות השליט האנגלי, וגם את שפת המזרח בכל הקשור באיקונוגרפיה. בנו של ג׳האן גיר, שאה־ג׳האן בונה הטאג׳, העמיד את אורפיאוס בגב כסו המלכותי בדלהי. אורפיאוס בן המיתולוגיה היוונית מוצג בגב הכס בסגנון הרנסנס, נטורליסטי ותלת־ממדי, יותר מהמוסלמי או ההודי. הוא שם בכדי להציג שליט המשכין שלום על כלל העולם, לא רק במזרח אלא גם במערב. בדומה לאורפיאוס שהוביל לטורף ונטרף לדור יחדיו.

birds

הדיכוטומיה, מזרח מערב, מורכבת יותר ממה שאפשר לדמיין. באופן דומה ההשאלה מציור אוריינטליסטי אינה בהכרח מצביעה על חדירה למרחב מוכר ודליה ממנו למציאות שלנו ללא תיווך. גם מי שגדל ב״מזרח״ ולפי אמות המידה שלו, אינו תוצר ״טהור״. נראה שלא היו דברים מעולם. מחשבות צרות במידה מה, כולאות את עצמן בצורות וצבעים מוגדרים. כמו בדגם עטורי שלימים יקרא ערבסק, אין דגם מוגדר החי ומתקיים כצורה נפרדת המבודדת משאר המכלול, כך גם הגבולות אינם כאלה אטומים. מעוין בתוך הערבסק תורם להשלמת מוטיב כוכב, למשל, ומצד שני משלים צורה אחרת שתעמוד חסרה בהעדרו.

ובחזרה למטבח מהשלט ממול. מעל בקומה השנייה שורה של חלונות עם קשת מחודדת ושרידים של סורג עץ מרוחים בטיח בטוני גס, מתפורר ודהוי. שריד לרחוב שנמתח בין ה״מזרח״ ל״מערב״ שקם מצפונו. מאחורי שורת החלונות לבטח עמדה יום אחד גם מראה, מעניין מה השתקף בעדה?


ד״ר תאופיק דעדאלה הוא מרצה לאמנות מוסלמית באוניברסיטה העברית


בושרא עבאסי | מזרח קרוב יותר
אוצרים: אידריס | ליביה טליאקוצו, ברק רובין
גלריה בצלאל לאמנות עכשווית, הרצל 119, תל אביב
נעילה: 17.9

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden