כל מה שחשוב ויפה
פרנסיסקו טאבוני לצד עבודותיו בגלריה נסימה לנדאו. צילום: גיא יחיאלי
פרנסיסקו טאבוני לצד עבודותיו בגלריה נסימה לנדאו. צילום: גיא יחיאלי

מצלם שדות צבע: פרנסיסקו טאבוני מאתגר את העין בנסימה לנדאו 

פורטפוליו Promotion: המהדורה ה־3 של High Voltage, תערוכת הדגל של נסימה לנדאו, חושפת אמנים בינלאומיים צעירים ומבטיחים. ביניהם בולט במיוחד הצלם הוונצואלי פרנסיסקו טאבוני, שמטשטש את הגבול בין צילום, ציור וטקסטיל

באמצע החודש נפתחה בנסימה לנדאו, חלל רחב ידיים בניהולם המשותף של האוצר והאספן סטיב נסימה והאוצרת סוזן לנדאו, תערוכה קבוצתית צבעונית במיוחד ועמוסת משתתפים צעירים ובולטים. החלל, מוסד מסחרי שאפתני שנחנך ברחוב אחד העם בתל אביב לפני שנתיים, בשיא המשבר שהמיטה מגפת הקורונה על עולם האמנות, מתמקד בעיקר בהצגת יצירותיהם של אמנים בינלאומיים בתחילת דרכם האמנותית. 

שיתוף הפעולה בין נסימה, איש עסקים לשעבר ואספן אמנות נלהב שהחל את דרכו בתחום מתוך עניין באמנות יפנית ובפרט ביצירתה של יאיוי קוסאמה, לבין לנדאו, מי שבתפקידה האחרון כיהנה בתור מנכ״לית מוזיאון תל אביב, עורר מידה שווה של סקרנות והרמת גבות כשרק הוכרז ב־2020.

מאז הצמד הספיק להעמיד כ־12 תערוכות שהצלחתן התבטאה במספר גבוה של מבקרים ומספר גבוה אף יותר של רכישות. על אף שרוב התערוכות במוסד מדגישות את יצירתם של אמנים זרים, גם אמנים ישראלים זכו לככב על גבי קירות הגלריה; ביניהם נירית טקלה, גיא ינאי ואביב גרינברג.

כעת נסימה ולנדאו משיקים את המהדוגה השלישית של High Voltage, מה שהשניים מכנים ״תערוכת הדגל״ של המקום. ככזו, היא מציגה מבחר של אמנים.ות שהם מסמנים בתור הכוכבים הבאים של עולם האמנות הבינלאומי, יוצרים מבטיחים ששווה לעקוב אחר עבודותיהם. 

התערוכה הנוכחית, הכוללת כ־40 יצירות של 17 אמנים.ות שונים.ות, מצביעה בעיקר על המשיכה הניכרת של צמד המנהלים האמנותיים לציור פיגורטיבי והיפר־ריאליסטי, כמו הפורטרטים הנשיים והפופיים־משהו של הצייר הגרמני פאלק ג׳נרגרוס; הדמויות העירוניות העוצמתיות, מישירות המבט של האמן הניגרי טוסין קלגאיה; או הסצנות הדומסטיות שבהן נחשפות דמויות נשיות מהורהרות ומכונסות בציוריה של הציירת ילידת ונצואלה ברנדט דספולחולז, שהמבע האינטימי שמציעות משיכות המכחול שלה מזכיר את מסורת הפורטרטורה הנוירוטית והמתפקעת מרגש של ציירים כמו לוסיאן פרויד או אליס ניל. 

לצלם זהויות מתנגשות 

בקרב הקנבסים המגוונים שניבטים מקירות הגלריה, בולט במיוחד גוף עבודות שבמבט ראשון אמנם נראה כמו ציור אבסטרקטי ורווי צבע, אך במבט נוסף מתגלה שמדובר בסדרת תצלומים מפתיעה. מי שעומד מאחורי הפורטרטים הלבנים, מוקפים הילות צבע בגוון כתום־אדום שמזכירות שקיעות עזות ונראות כמו משיכות מכחול פרועות, הוא האמן פרנסיסקו טאבוני. הצלם, יליד 1986, פיתח מתודת צילום ייחודית משלו, שכרוכה בעיבוד ובמניפולציה בלתי שגרתית של תצלומי פילם. 

טאבוני נולד בקרקס שבוונצואלה. בתחילת שנות ה־20 שלו היגר לאוסטרליה, ולמד בה קולנוע. שם הוא גם חי ופועל כיום. זו הפעם הראשונה שהוא ועבודותיו מגיעים לישראל, בזכות חיבור שהוא מכנה ״מפתיע״ עם נסימה לנדאו. 

עבודותיו של פרנסיסקו טאבוני בתערוכה. צילומים: אלעד שריג

עבודותיו של פרנסיסקו טאבוני בתערוכה. צילומים: אלעד שריג

״זו אחת הגלריות הכי מקצועיות שיצא לי לעבוד איתן עד כה, ואני גאה ונרגש מההזדמנות להציג לצד אמנים כל כך מוכשרים״, אומר טאבוני בשיחה עימו, שמתקיימת בגלריה מספר ימים לאחר הפתיחה. ״חלק מהאספנים שלי מסתובבים באותם המעגלים שבהם מסתובבים יתר האמנים שמציגים בתערוכה. אחד מהאספנים שלי רכש כמה עבודות של אמנים אחרים מסטיב נסימה, והוא סיפר לו עלי. בהמשך הגלריה יצרה איתי קשר כדי שאציג את עבודותי כאן״.

את היצירתיות שאיפשרה לו לפתח טכניקת צילום חדשה משלו, כמו גם את העיסוק בנושא הזהות החמקמק שמשתקף בכך שתצלומיו מטשטשים לחלוטין את תווי הפנים של המצולמים, נבוני משייך לסיפור הביוגרפי האישי שלו – עלילה רווית זהויות מתנגשות ונדודים ברחבי העולם. ״אבא שלי היה יליד איטליה והוא הגיע לוונצואלה בסירה כשהוא ברח ממלחמה. אמי היא מאזור רכס הרי האנדים בוונצואלה. אני נולדתי וגדלתי בעיר קרקס, קרוב לחוף הים. את הילדות שלי העברתי ליד הים, וביליתי הרבה ממנה בגלישת גלים״, הוא משתף. 

הוא החליט לעבור לאוסטרליה ב־2011 בשל הטלטלות הפוליטיות הרבות שעברה ונצואלה בעשורים האחרונים. באוסטרליה החל את דרכו המקצועית דווקא בתחום האופנה, עובדה שניכרת בלבושו הצבעוני ובתכשיטים הרבים שמעטרים את אצבעות ידיו ואת צווארו. 

מה זה משנה אם את ישראלית או אמריקאית? מה זה משנה אם אני צלם אופנה או אמן? הבנתי שצלמים כל הזמן מחפשים מצלמות טובות יותר, רודפים אחרי הרגע המכונן והחדות של הפריים, בעוד שאני רוצה את ההפך. כמה שיותר מטושטש

״את הניסיון המקצועי שלי רכשתי בעיקר כאסיסטנט לצלמים אחרים וכשעבדתי כצלם עבור כל מני מגזינים. הרקע המסחרי הזה התברר כמשמעותי בהמשך העבודה שלי כאמן, כי למדתי הרבה טכניקות של צילום, איך לביים ולעבוד עם צוותים גדולים״. 

בניגוד לצלמי אופנה או צלמי פורטרט קלאסיים, טאבוני עמל על פיתוחה של מתודה צילומית שמתעקשת לא להדגיש את תווי הפנים או המגדר של מושאיו. זו דרכו להתעמת עם סוגיית הזהות, שלדבריו הוא מתקשה איתה כל חייו.

״גדלתי בוונצואלה עם מסורת איטלקית, אז תמיד הרגשתי שהמשפחה והסביבה שלי קצת שונה מיתר האנשים המקומיים שנולדו וגדלו בוונצואלה כל חייהם. מצד שני, כשהייתי נוסע לבקר את המשפחה שלי באיטליה, הם תפסו אותי כנער ונצואלי. כשהגעתי לאוסטרליה הייתי צריך להסתגל לתרבות חדשה לגמרי, וכשרק עברתי הייתי הוונצואלי היחיד בעיירה שגרתי בה. נחשפתי למנהגים חדשים, להרבה אנשים מעניינים, וזה השפיע על מהלך החיים שלי״. 

ממציא שפה חדשה 

את ההחלטה הלא שגרתית להשתמש במדיום הצילום, כדי ליצור עבודות שמזכירות דווקא את שדות הצבע הרוחניים והמאסיביים שנפרשו בעבודותיהם של אמנים מתחום ציור הפעולה בארצות הברית, החל משנות ה־40 ועד שלהי שנות ה־60, טאבוני קיבל באופן מושכל. ״לפני כמה שנים עבדתי עם סוכנות באוסטרליה שרצתה לייצג אותי כצלם אופנה. דיברתי עם כל מני צלמים אחרים שאמרו לי שזאת הזדמנות נהדרת עבור הקריירה שלי, אבל שכדאי לי לפתח שפה צילומית משל עצמי שתבדיל אותי מאחרים״, הוא נזכר. 

המחקר שבאמצעותו הזדקק הסגנון שעימו הוא מזוהה התחיל כשהוא צילם אנשים עטויי רעלות: ״כיסיתי את הפנים שלהם כי לא רציתי שהזהות שלהם תהיה ברורה. כך התחלתי סדרה בשם No Identidad, ׳ללא זהות׳״. 

בשלב הבא, נחשף לתרגול מדיטציה תחת שרביטה של מרפאה רוחנית באוסטרליה, שאצלה למד במשך שנים. ״היו לי הרבה מאבקי אגו בגלל הרקע הנוודי שלי, והם צפו ועלו כשלמדתי אצלה.

״זה גרם לי להבין שאנחנו לא צריכים להיות מוגדרים על ידי הזהות המגדרית, האתנית, הדתית או הלאומית שלנו. מה זה משנה אם את ישראלית או אמריקאית? מה זה משנה אם אני צלם אופנה או אמן? בעקבות המחקר הרוחני והאישי שלי, הבנתי שצלמים כל הזמן מחפשים מצלמות טובות יותר, רודפים אחרי הרגע המכונן והחדות של הפריים, בעוד שאני רוצה את ההפך. כמה שיותר מטושטש״, הוא מכריז בצחוק. 

טוסין קלגאיה מתוך High Voltage. צילומים: נסימה לנדאו

טוסין קלגאיה מתוך High Voltage. צילומים: נסימה לנדאו

פאלק גרנגרוס

פאלק גרנגרוס

ברנדט דספולחולז

ברנדט דספולחולז

birds

את העבודות בסדרה הנוכחית, שכרגע מונה 26 יצירות, הוא מתכוון להמשיך ולפתח. טאבוני לא מייצר עותקים של עבודותיו (״חשוב לי שכל אחת תהיה יחידה במינה״), והאפקט המיוחד שרקח נוצר תודות לשימוש בבד דק ומעורפל, שנועד להקהות את פרטי התצלום. הוא מפתח את התמונות שהוא יוצר בתהליך כרומוגני, ולאחר מכן מדפיס אותן על שטיחי כותנה מעובדים במהלך שמטשטש את הגבולות בין צילום, ציור ויצירת טקסטיל. 

את מושאי התצלום שלו הוא בוחר על פי ״הווייב שלהם. לפעמים אלו אנשים שאני מכיר במשך שנים, ולפעמים מדובר בחיבורים רנדומליים לגמרי. מה שהכי חשוב לי זה השיער שלהם – אני אוהב לעבוד עם אנשים שיש קונטרסט חד בין צבע העור לגוון השיער שלהם, וככל שיש להם תסרוקות יותר גדולות שתופסות יותר נפח, כמו לדוגמה תספורת אפרו, זה מועיל לדימוי הסופי שאני רוצה לייצר, שהוא סילואטה עם קווי מתאר מסוימים״. 

את הבחירה בגוון האדום, שמאפיין את רוב העבודות בסדרה, הוא משייך למשיכתו לצבע החול על חופיה של קרקס שבה גדל והחיפוש המתמיד שלו אחר שורשים וחיבור לאדמה. ״אני חושב על הפורמט של העבודות האלה דרך הפריזמה של תמונת הפורטרט, שיש לה רקע היסטורי באמנות ובצילום כמובן, אך גם באופנה. נקודת המוצא שלי היא העניין בפורטרט המזהה, כמו זה שיש בתמונות פרופיל ברשת או בתצלומים האישיים שלנו בדרכון. אני שואל את עצמי שוב ושוב, בכל עבודה מחדש, איך אפשר לנסח אחרת את הדימוי הבסיסי שאיתו אנחנו מזדהים״. 

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden