כל מה שחשוב ויפה

התערוכה שעיריית ירושלים צנזרה תיפתח במוזיאון על התפר

התערוכה ״קרובות״ שלא נפתחה בגלריה ביתא בעקבות דרישת עיריית ירושלים לצנזר חלק מהעבודות, תיפתח מחר (28.12) במוזיאון על התפר. מרב מאור־קומלוש, מנהלת המוזיאון: ״יש פה אקט סולידרי, קולגיאלי, ואמירה שתערוכות לא צריכות להיות מצונזרות״
קרובות, שרה בנינגה ורחל רוטנברג. צילומים: שי הלוי

קרובות, שרה בנינגה ורחל רוטנברג. צילומים: שי הלוי

״הייתי רוצה לדעת מה זה פרובוקטיבי? לפי החוק של מי ציורים אלו אסורים?״, שאלה בפשטות מפליאה האמנית שרה בנינגה, בפוסט שהעלתה בחשבון האינסטגרם שלה בעקבות בקשתה של עיריית ירושלים לצנזר ציורים שלה הכוללים עירום נשי. הציורים הם חלק מתערוכה משותפת לה ולאמנית רחל רוטנברג, שהייתה אמורה להפתח ביום רביעי האחרון בגלריה ביתא בירושלים – אך בוטלה ברגע האחרון.

התערוכה ״קרובות״ (אוצרת: אביטל וכסלר) מציגה חקר חומרי וצורני של הגוף הנשי. היא מפגישה בין בנינגה לרוטנברג, למה שבנינגה הגדירה בשיחה עם ״הארץ״ כ״דיאלוג אמנותי־תרבותי״. העבודות כבר נתלו בגלריה, השוכנת ברחוב יפו המרכזי, ומוצגיה חשופים לעוברים והשבים לאורך כל שעות היממה, גם לתושבי השכונות החרדיות הסמוכות. 

את הדיווחים על הצנזורה שהטילה העירייה על התערוכה המוצגת בגלריה שלה עצמה ועל תוצאותיה העגומות, אפשר למצוא, אולי, בתחתית דפי אתרי החדשות. אולי מפני שזוהי אינה הפעם הראשונה שצנזורה כזו מתבצעת על ידי העירייה; אולי מכיוון שמדובר בגוף נשי ככלל, ולא בגופה של אישה מוכרת בעלת מעמד המכהנת כחברת כנסת או כשרה בממשלת ישראל; ואולי הסיבה היא שהדרת נשים – בכל מרחב, גם התרבותי – נעשתה כה שכיחה שהעניין התקבע כדבר שבשגרה.

״עליתי לפני שבע שנים מארצות הברית והמחלוקת הזו די הפתיעה אותי״, אומרת רוטנברג, שעד כה לא נשמע קולה בתקשורת. ״אני מבינה שלפעמים אמנים הם פרובוקטיביים רק כדי להיות פרובוקטיביים, אבל זה לא המקרה כאן. אני גם מבינה שבירושלים יש סיבה להתחשב באוכלוסייה השכנה.

״כל זה נלקח בשיקול הדעת של האוצרת – כמו השלט שהיה בגלריה על הדלת כפי שסרטים מדורגים, כך שנדע אם אנחנו רוצים לצפות בהם, ולאוכל יש סימני אזהרה לגבי סוכר או מלח. בואו נתייחס לציבור בכבוד וניתן לו לקבל את ההחלטות שלו. השבתת התערוכה ללא כל דיון, ביום שלפני הפתיחה, היא חוסר כבוד לאמנים, לאוצר ולציבור״.

התערוכה תוצג כפי שהיא 

שאלותיה של בנינגה אולי לא מצאו מענה, אך בית חדש לתערוכה בהחלט עלה ונמצא: מוזיאון על התפר, המציג בין כתליו תערוכות בנושאים חברתיים ואף שנויים במחלוקת, פנה לווכסלר בהצעה להעביר את התערוכה לתצוגה בין כתליו. המוזיאון, שממוקם עם הגב לשכונת מאה שערים ועם הפנים למזרח העיר, הגדיל לעשות ולדחות תערוכה של האמנית הפולניה קתרזינה קוזירה ימים מספר לפני פתיחתה, ובכך להעניק את הבמה לאלו שזו נלקחה מהן. 

בשיחה עם מרב מאור־קומלוש, מנהלת המוזיאון, היא מספרת על ההחלטה: ״לפעמים צריך לפעול לפי צו השעה והמצפון, לא לפי הפרוגרמה. אני חושבת שזה הכוח של מוסד קטן שיכול להגיב בזמן אמת ולעשות שינוי לפי צורך השנה. בתור מוזיאון חברתי לאמנות עכשווית שמאמין כל כך בחופש הביטוי והיצירה ומתנגד בכל תוקף לפגיעה בהם, צריך גם לעשות הלכה למעשה ולא רק לדבר״

שרה בנינגה, משיכה

שרה בנינגה, משיכה

שרה בנינגה, ביער

שרה בנינגה, ביער

שרה בנינגה, שלוש נשים ודוגמא פרחונית

שרה בנינגה, שלוש נשים ודוגמא פרחונית

שרה בנינגה, שלוש גראציות

שרה בנינגה, שלוש גראציות

התערוכה נאצרה תחת אקלים ממסדי שכעת היא אינה כפופה לו. עם המעבר למשכן חדש, האם יבוצעו בה שינויים?

״התערוכה תוצג כפי שהיא. אין לנו כוונה להפוך את התערוכה ליותר פרובוקטיבית. חשוב שהציבור יראה את התערוכה כפי שהיא, וכפי שהיא נגנזה. אנחנו נותנות בית, זו הדרך שלנו למחות נגד אקטים שכאלה, אבל אין לנו התערבות אוצרותית״.

עם עוד ועוד מקרי צנזורה המתרחשים בשנים האחרונות, את צופה שהמוזיאון ישמש כמקלט לתערוכות שייגנזו?

״אני לא רואה את המוזיאון כמקלט לתערוכות שצונזרו. למוזיאון יש את הפרוגרמה שלו: יש לנו תערוכות נפלאות שנשזרות בהרבה חשיבה ותכנון ורגישות ומטרות. אז לא, המוזיאון לא מתכוון להיות מקלט לתערוכות עתידיות שיצונזרו אם יהיו כאלה, ואני מקווה שלא.

״פה נתנו מענה מקומי לקולגה קרובה בירושלים, אבל זה לא יהיה מוסד שיעשה תערוכות שצונזרו כסטייטמנט. אני רוצה להאמין שאף מוסד לא יצטרך לתת מענה למוסד אחר ושלא נגיע לעוד מצבים כאלה״.

העברת התערוכה ״קרובות״ מגלריה ביתא למוזיאון על התפר היא מעבר לא פשוט, שהרי הוא כולל משקל רב: הפצעים המדממים שהובילו אליו, השאלות הקשות שיוותרו ללא מענה בדבר צנזורה של עירית ירושלים את האמנות המוצגת במוסדותיה, וכאלו בדבר צנזורה של נשים על סך הופעתן בכלל. כל אלו יצטרכו לעלות אל המשאית שתנווט ברחובות ירושלים, ותעביר אותם אל משכן בודד אחד שראה לנכון להעניק להם במה.

מרב מאור־קומלוש. צילום: מוזיאון על התפר

מרב מאור־קומלוש. צילום: מוזיאון על התפר

התערוכה תוצג כפי שהיא. אין לנו כוונה להפוך את התערוכה ליותר פרובוקטיבית. חשוב שהציבור יראה את התערוכה כפי שהיא, וכפי שהיא נגנזה. אנחנו נותנות בית, זו הדרך שלנו למחות נגד אקטים שכאלה, אבל אין לנו התערבות אוצרותית

האם מדובר בניצחון האמנות, חופש הביטוי והסולידריות הנשית/אנושית? או שמא העברת ציורים הכוללים עירום נשי אל מוזיאון שחרט על דיגלו עיסוק בסוגיות חברתיות מעוררות מחלוקת היא רק העמקת תיוגו של גוף נשי כסוגיה שנויה במחלוקת שאין לה מקום בגלריה עירונית?

״אני לא חושבת שזה ניצחון״,  אומרת מאור־קומלוש. ״קודם כל, כי התערוכה לא הוצגה איפה שהייתה צריכה להיות מוצגת. לצד זה, יש פה אקט סולידרי, קולגיאלי, ואמירה שהתערוכה הזאת צריכה להיות מוצגת; שתערוכות לא צריכות להיות מצונזרות – בוודאי לא בשלב שצונזרו.

״אם לעירייה הייתה בעיה – ואני לא מכירה את השיקולים הפנים־ארגוניים של ביתא והעירייה – היה שלב ראוי יותר לעצור בו. אי אפשר יום לפני פתיחה לייצר את האכזבה המטורפת הזאת. זה אקט שמעצים את הד צנזורה.

״ואני רוצה להוסיף משהו. אנחנו צריכים לזכור שלהגיד את המילה ׳עירייה׳ זה לדבר על אלפי אנשים. אני לא מעורה בפוליטיקה הפנים־ארגונית ובאינטרסים של המוסד הזה, אבל אני חושבת שכדאי להבין ולשמוע מה היה שם. אני לא חושבת שאלה פני הדרג המקצועי, אני חושבת שזה נורא מסוכן לשפוך את התינוק עם המים בשם מחאות. לא שזוהי לא מחאה חשובה – אחרת לא הייתי נקראת אל הדגל – אבל לכולנו יש אינטרסט משותף שירושלים ועולם האמנות ישארו פלורליסטים. זו התגייסות שמחייבת את כולנו״.

רחל רוטנברג, לוחמת

רחל רוטנברג, לוחמת

רחל רוטנברג, חלל פנימי

רחל רוטנברג, חלל פנימי

רחל רוטנברג, מחסה

רחל רוטנברג, מחסה

בהזמנה שיצאה מכתובת המייל הפרטית שלה, כתבה וכסלר: ״אחרי שבוע סוער ודרישה לגנוז את התערוכה שהיתה אמורה להיפתח בגלריה ביתא שבה אני פועלת בחמש השנים האחרונות, ולאחר הזמנה נדיבה שקיבלתי ממוזיאון על התפר אני שמחה להודיע על פתיחת התערוכה ׳קרובות׳ ביום רביעי הקרוב. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לכל הקולגות והחברים שעמדו לצידנו ותמכו בימים הקשים הללו, מרגש לראות את הסולידריות שקיימת בשדה, והלוואי שלא נצטרך להוכיח אותה שוב בעתיד״.

ואכן נעשים צעדי התגייסות והתאחדות בימים אלו: עשרות אוצרים בכירים משלל מוסדות, גלריות ומוזיאונים בארץ חתמו על מכתב שנשלח לעירית ירושלים ומבקש לחזור ממנה בהחלטתה; למעלה מ-160 אמנים ואמניות חתמו על כתב מחאה שבו הם מצהירים כי ימנעו מלהציג בגלריות העירוניות בירושלים תחת הלך רוח דכאני זה; ואיגוד האוצרות והאוצרים השיק פורום לאירועי צנזורה באמנות שמתחייב לפעול בכלל האמצעים החוקיים ולהעמיד התנגדות איתנה לכל פגיעה בחופש הביטוי, בו חברים לאה אביר, גליה בר אור, דליה מנור, אבנר פינצ'ובר, טלי קיים, עדינה קמיאן ועמי שטייניץ.

מעיריית ירושלים נמסר: ״עיריית ירושלים מעודדת תרבות ואמנות מגוונת בעיר תוך שמירה על כבוד הדדי והתחשבות ראויה בכלל האוכלוסייה המונה כמיליון תושבים. גלריית ביתא נמצאת באיזור שבו אוכלוסייה עלולה להיפגע מהתצוגה ולכן, ללא כל התערבות אמנותית, היא תוצג במוזיאון על התפר״


שרה בניגה, רחל רוטנברג | קרובות
אוצרת: אביטל וכסלר
מוזיאון על התפר, ירושלים
פתיחה: 28.12; נעילה: 27.1.23

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. אגם

    פשוט יוצרות משעמום, יש כך כך מה לצייר כל דביל שקצת יודע להחזיק מכחול, מצייר משהו מהדיכאון שלו וממציא תאוריה כאילו הוא הפיקסו הבא

  2. אגם

    חברה משועממים בשם התרבות, . בבקשה לבדוק אם אין להם סעיף נפשי

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden