כל מה שחשוב ויפה
רונן בבלי. צילום: משה ב. / סטודיו מג׳נטה
רונן בבלי. צילום: משה ב. / סטודיו מג׳נטה

בחזרה לעתיד // רונן בבלי (סטודיו מג׳נטה)

עשור לאחר תערוכת היחיד הראשונה של סטודיו מג׳נטה, רונן בבלי מוטרד מהאופן שבו הטכנולוגיה משפיעה על מעצבים צעירים ועל מקומו של הסטודיו, ועדין מתרגש כמו ילד קטן בכל פעם שמזמינים אותו להשתתף בתערוכה

לפני 10 שנים

לפני עשר שנים התקיימה בגלריה פריסקופ התערוכה ״הקובעים חוק לעצמם״, התערוכה הראשונה של סטודיו מג׳נטה. הוצגו בה עבודות שכולן פרי תכנון, ייצור ועיצוב של הסטודיו – גופי תאורה, שרפרפים וספריות שנוצרו במשך תקופה של כשנתיים, ללא הזמנה וללא אילוצים ותכתיבים חיצוניים.

בקטלוג התערוכה כותבת ליאורה רוזין, שאצרה את התערוכה ביחד עם ניצן דבי: ״התערוכה ׳הקובעים חוק לעצמם׳ מעוררת תהיות על עצמאות, חופש בחירה, תענוג ושעשוע, לצד ובמקביל לצורך ולהיגיון – אבני היסוד ומגדירי גבולות הגזרה של מלאכת העיצוב. בתערוכה זו חלל הסטודיו נחקר כמרחב של משחק, המשחק כתהליך של יצירה והיצירה כקאט של שחרור עצמי, הן של המעצב מתכתיבים חיצוניים והן של החפץ מתכתיבי היוצר״.

״העבודה שלנו, שלא קשורה לעבודה מול לקוחות, היא בלתי תלויה״, סיפר אז המייסד של הסטודיו, רונן בבלי, בראיון שפרסמתי איתו בהארץ. ״מה שמאחד זה התהליכים: יש בתוצאה הסופית המון משחקיות, עם נימה של קצת צחוק, קצת אירוניה. מבחינת שימוש בחומר, זה ברור שההשראה שלנו לא מנותקת מהסביבה שאנחנו חיים בה, מהמפעל הזה, מהדברים הפרקטים מאוד, שנועדו לתת פתרונות פרקטים. באופן עקרוני כולם גם פונקציונלים. אפשר להשתמש בהם״.

מה המוטיבציה?

״עיצוב זה החיים שלי, מגיל 18 אני בונה דברים. ככלל אני שונא את המלה מעצב, זו מלה שיש לה היום זילות. כל בן אדם הוא מעצב. אנחנו מתכננים.

״מבחינה אסתטית אנחנו מנסים ליצור דברים שאנשים ירצו ולא משנה מאיזה חומר הם עשויים ומה גודלם. מוצר נבחן אם מישהו רוצה אותו. זו שאלה שאנחנו כל הזמן שואלים את עצמנו. אני רוצה הרבה דברים ואני לא מתבייש להגיד את זה״.

עשור לאחר מכן אומר בבלי: ״התערוכה בגלריה פריסקופ הייתה תערוכת היחיד הראשונה של הסטודיו. מחשבות, תהליכים, חומרים ורעיונות, שהיו קיימים בסטודיו, קיבלו בה ביטוי. תשוקה, שהייתה חבוייה במשך שנים, קיבלה במה. העשייה הייתה אינטואטיבית, היה בה משהו מתפרץ ואנרגטי. גיבשנו את השפה שלנו״.

גלריה פריסקופ, 2013. צילום: מיכאל פיש

גלריה פריסקופ, 2013. צילום: מיכאל פיש

גלריה פריסקופ, 2013. צילום: מיכאל פיש

גלריה פריסקופ, 2013. צילום: מיכאל פיש

גלריה דילמוס. צילום: ps milano

גלריה דילמוס. צילום: ps milano

שבוע העיצוב מילאנו, 2015. צילום: מ״ל

שבוע העיצוב מילאנו, 2015. צילום: מ״ל

שבוע העיצוב מילאנו, 2015. צילום: מ״ל

שבוע העיצוב מילאנו, 2015. צילום: מ״ל

פאסט פורוורד

שנה לאחר התערוכה, ספריית המנוף שהוצגה בתערוכה זכתה בפרס והוצגה בשבוע העיצוב במילאנו. חלק מהמנורות, הכסאות והספריות הוצגו בגלריה דילמוס, ״גלריה שבחלומות הכי פרועים שלי לא חשבתי שנציג בה״. 

מכאן הדרך להציג את הסטודיו במילאנו, ב־2015, הייתה קצרה. ״ייצרנו אוביקטים נוספים והלבשנו את החלל ששכרנו ביריעות פי.וי.סי מודפסות בגרפיקה צבעונית שנוצרה בסטודיו. הייתה עלייה לרגל של מבקרים וכתבים, ממיטב מגזיני העיצוב באירופה, שהגיעו לצפות ולכתוב על התערכה. התגובות היו מפתיעות ומשמחות״.

במקביל, בארץ, נוצר שיתוף פעולה עם תכנית הטלוויזיה ״האח הגדול״, שיתוף פעולה שקיים עד לימים אלה ומאפשר לסטודיו ליצור אוביקטים יחידניים וחסרי מעצורים. Corridor, מיצב אור שהוצג בצבע טרי, נדד לשנה וחצי למוזיאון העיצוב בחולון. השבשבות שהציגו שנה לאחר מכן בנמל תל אביב בצבע טרי מוצבות בימים אלה, בפורמט קבוע, בכניסה הדרומית ליקנעם.

בעקבות היצירה האמנותית, גם אני הזמנתי את בבלי והסטודיו להציג בשתי תערוכות שאצרתי. האחת, בתערוכה איזיקה שאצרתי עם גלית גאון בשבוע העיצוב ירושלים 2016?, הציג הסטודיו את opposite, מיצב לגו שהוצג כמענה לתערוכה שאצר איזיקה גאון ז״ל בשנות ה־80 במוזיאון ישראל (שנה לאחר מכן הציג הסטודיו את pong, מיצב פינג פונג שהוצב ברחבת תיאטרון ירושלים).

בביאנלה הראשונה לאומנויות ועיצוב במוזיאון ארץ ישראל, שנפתחה בקיץ 2020 והייתי אחד מחמשת האוצרים שלה, הציג הסטודיו את e-gloo, שכיום הוא מוצג במלון יערות הכרמל.

עיצוב טרי. צילום: מ״ל

עיצוב טרי. צילום: מ״ל

עיצוב טרי. צילום: מ״ל

עיצוב טרי. צילום: מ״ל

פונג, שבוע העיצוב ירושלים. צילום: מ״ל

פונג, שבוע העיצוב ירושלים. צילום: מ״ל

לגו, שבוע העיצוב ירושלים. צילום: דור קדמי

לגו, שבוע העיצוב ירושלים. צילום: דור קדמי

האח הגדול. צילום: דור קדמי

האח הגדול. צילום: דור קדמי

שבשבות ביקנעם, 2022. צילום: מ״ל

שבשבות ביקנעם, 2022. צילום: מ״ל

10 שנים אחרי

״משבר הקורונה העולמי והמעבר של הסטודיו למפעל גדול ממדים בהר טוב – מג׳נטה היא גם מפעל שמתכנן ומייצר ריהוט עבור רשתות אופנה ומשרדי הייטק – גרם להאטה בפעילות ולדאגות מסוגים אחרים. השינויים הטכנולוגים שהעולם חווה משפיעים גם על אופן ההתייחסות לעיצוב: הכל מיידי, לעיתים חסר תוכן ממשי ורגשי. מעצבים צעירים כבר כמעט לא מדפדפים בספרי עיצוב, אינם מכירים עבודות ומעצבים מהעבר, שהתוו דרך״.

איך זה בא לידי ביטוי?

״הסביבה הפיזית והחומר, שתמיד היוו מקור לגירויים והשראה בסטודיו, הולכים ומתמעטים, הכל מוכר ואוניברסלי, ניתן לקבל ׳רעיונות׳, תוך שניות בודדות, ללא תהליך מחשבתי ושורשי; מספיק רק לשנות או לשפץ כדי להגיע לתוצאה הרצויה.

״מצד שני, היכולות הטכנולוגיות, מאפשרות למחשבות להמריא ואין כמעט רעיון שאינו ניתן למימוש. התהליכים האלה מצריכים עצירה ומחשבה מחודשת, על מקום הסטודיו בתוך כל זה. אני חושב שמקום האדם ומגע ידו ביצירה, חשובים מאד לשלמותה וייחודה. 

״כיום אני מעסיק במפעל/סטודיו שלי, כ־25 אנשים: עובדי ייצור, אנשי מנהלה ומעצבים. לפעמים מתחשק לי לעזוב הכל ולחזור לסטודיו הקטן שלי בעמינדב; ייתכן שזה יקרה. אני עדיין מתרגש, כמו ילד קטן, בכל פעם שמזמינים את הסטודיו, להשתתף בתערוכה או במיזם מעניין״.

birds

בעוד 10 שנים

״בשנים הבאות אני מתכנן לנסות להוריד קצב במפעל שלי, להתרכז יותר בעיצוב ופחות בניהול. להשתתף בתערוכות ולעבוד על תערוכה רטרוספקטיבית של הסטודיו, שאני מקווה שתקרה בעתיד הלא רחוק״.

אולי יעניין אותנו גם

״את פסל דויד, של מיכלאנג׳לו, בפירנצה, ביקרתי פעמיים במרחק של 35 שנה. אני חושב שלא התרגשתי כך בחיי מיצירה כל שהיא. ממליץ למעטים שטרם חוו, לא לוותר. הספר הביוגרפי: ״חיי מיכלאנג׳לו״, של אירווינג סטון של אירווין סטון, מרתק בעיני.

״בארץ אני תמיד מתרשם מהעבודות של סטודיו רדיש. יש שם פשטות מתוחכמת, נוגעת ללב, הם תמיד מצליחים להפתיע ולרגש מחדש״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden