כל מה שחשוב ויפה
מאיה אטון בגלריה גבעון. צילום: יונתן קפלן
מאיה אטון בגלריה גבעון. צילום: יונתן קפלן

הרשימה המשותפת // 18.5.23

מאיה אטון בגלריה גבעון; חנא קובטי, עאישה עראר ועלאא עטון בבית הגפן; ירדן קולסי ודבורה פישר בגלריה קו 16; איוה כפרי בגלריה רו ארט; עמיתי בצלאל במרכז אדמונד דה רוטשילד; מאפייני מערכת בגלריה בנימין; גיל זבלודובסקי בגרוסו מודו

מאיה אטון בגלריה גבעון

״יד״, תערוכת יחיד למאיה אטון שהלכה לעולמה לפני פחות משנה, תפתח הערב (18.5) בגלריה גבעון. אטון חיברה בין דמעה לנשיקה, בין מצוקה לרווחה, בין יופי צרוף לבין קריסתו ובין חומר וצורה לפיוט. היא אינה מפרשת, כמנהג אמנים רבים; היא יוצרת. מכאן שם התערוכה ״יד״, ידה שלה. מהמקוריות שהיו לנו.

בקומה העליונה בגלריה תוצג הסדרה החדשה, ״הסדרה האדומה״, שבה עסקה לאחר שסיימה את פרוייקט ״הרים סולאריים ולבבות שבורים״ במגזין III. קומת הקרקע מהווה מסדרון לעבר מה שצפוי להיווצר, ותכלול עבודות מתערוכות ומתקופות שונות.

מאיה אטון בגלריה גבעון. צילום: יונתן קפלן

מאיה אטון בגלריה גבעון. צילום: יונתן קפלן


חנא קובטי, עאישה עראר ועלאא עטון בבית הגפן

שלוש תערוכות יחיד חדשות מוצגות בבית הגפן בחיפה. ב״הרהורים״, האמן חנא קובטי מבצע מהלך חדש שבמסגרתו הוא בוחן פעולת פיסול פורמליסטית, ודרכו הוא מבקש לעלות שאלות על אודות פרקטיקת האמנות והיחסים התמידיים בין אוביקטים, חלל וזמן.

עאישה עראר מציגה ב״אמפיביה״ (אוצרת: עירית כרמון פופר) עבודות שעוסקות במתח שבין מסורת לקדמה ובין זהות קולקטיבית לזהות עצמית. היכולת הביולוגית לחיות ולפעול במים וביבשה מתורגמת אצל עראר לדואליות של דמיון ומציאות. היא יוצרת בחלל התערוכה את עולם המים המדומיין שלה שמהווה מרחב של חופש, תנועה ויצירתיות, ומנוגד למגבלות ולאיסורים בעולם האדמה הממשי. ״תחנות״, של עלאא עטון, כוללת סדרת רישומים שנעשתה במהלך העתקת מקום מגוריו משכונת צור באהר במזרח ירושלים לוואדי ניסנס בחיפה.

חנא קובטי. צילומים: אינה ברקוביץ׳

חנא קובטי. צילומים: אינה ברקוביץ׳

עאישה עראר

עאישה עראר

עלאא עטון

עלאא עטון


ירדן קולסי ודבורה פישר בגלריה קו 16

״פחי צמרת״, תערוכה משותפת לירדן קולסי ודבורה פישר, תפתח הערב (18.5) בגלריה קו 16 אחרי שעברה שיפוץ (אוצרת: עפרה חרנ״ם). במשך כחצי שנה ביקרו קולסי ופישר באופן תדיר בשכונת כפר שלם והחלו לסייר באזור המרכז הקהילתי. מתוך החיבור לשכונה חברו למחלקת התברואה העירונית ובפרט לתחנת דרום – תחנת איסוף האשפה של שכונת כפר שלם.

פחי צמרת הוא מושג הלקוח מז׳רגון עובדי מחלקת התברואה, המתאר פחים כבדים וגדולים במיוחד הנאספים ברחבי העיר. ככל שהפח מלא יותר והאשפה כבדה יותר – כך עולה ערכו של פח הצמרת. קולסי ופישר מציעים מבט על העיר תל אביב כעל גוף חי, שבתוכו מתפקדת מחלקת התברואה כמערכת העיכול. יחד עם עובדי התברואה פישר וקולסי בודקים את הפוטנציאל הפרפורמטיבי של הסביבה שבה הם פועלים, ושואפים לייצר דרכי תקשורת חדשות באמצעותו.

ירדן קולסי, פנורמה

ירדן קולסי, פנורמה

ירדן קולסי ודבורה פישר, נינוה אליעזר

ירדן קולסי ודבורה פישר, נינוה אליעזר


איוה כפרי בגלריה רו ארט

״לבה״, תערוכת יחיד לאיוה כפרי, תפתח הערב (18.5) בגלריה רו ארט. בתערוכה מציגה כפרי שישה ציורים גדולים על בד ונייר, ופלישה לחלל בצורת שני עמודים מצויירים באדום ופחם. למרות שאין בהם הדבקות, העין קוראת את הדימויים בציורים כקולאז׳ – באלה אפשר לזהות דמות, פרספקטיבה ארכיטקטונית, שירבוט וכתמיות בחומריות שונה. הציורים נעשו בפחם, צבע אקרילי, עופרת כפיגמנט, עפרון, וגיר.

החלל שבו כפרי ציירה את ציורי ״לבה״ הוא הסטודיו החדש־ישן שלה. כפרי חזרה לעבוד בחדרה בבית הוריה אחרי מות אמה, שם כנערה התחילה לצייר לראשונה. החדר משקיף על האופק והים הפתוח, ובה בעת דחוס בזכרונות של התבגרות ופרידה ורגשות של גילוי עצמי וגעגועים. באופן העבודה של כפרי, הסטודיו הוא לא מקום אלא גם זמן – הזמן של הסטודיו מכניס לריכוז וזרימה. הבחירה בצבעים היא לא שרירותית, היא חיבורית – אין גורל, אלא יופי של אינטואיציה. האקראי הוא בלתי נמנע, והנוכח כאן ועכשיו הוא אינסופי. כל אלמנט מתחבר לאחר וגם עומד בפני עצמו.

איוה כפרי. צילומים: גלריה רו־ארט

איוה כפרי. צילומים: גלריה רו־ארט


עמיתי בצלאל במרכז אדמונד דה רוטשילד

תערוכת הבוגרים והילדים של עמיתי בצלאל תפתח הערב (18.5) במרכז אדמונד דה רוטשילד. ״עמיתי בצלאל״ הוא שיתוף פעולה בין קרן אדמונד דה רוטשילד לבצלאל, שכולל תוכנית דו־שנתית שמלווה שמונה עמיתים־סטודנטים בשנה האחרונה שלהם באקדמיה, ושמונה עמיתים־בוגרים צעירים בשנה הראשונה שלהם מחוץ לה. העמיתים משולבים בזוגות בשמונה בתי ספר בירושלים.

״קֶלֶטפֶּלֶט״ – תערוכת הבוגרים (אוצרת: הדסה כהן) – תציג עבודות שנוצרו בעקבות ליווי אישי וקבוצתי ומעניקות הצצה לתהליכי היצירה הבלתי פורמליים בסטודיו. זירת התערוכה מתפקדת כמעבדה ועולים בה היבטים שונים של הֶלְחֵם חומרים, התמרת דימויים ופעולות של פירוק והרכבה מתוך דחף, ניסוי וטעיה. העבודות מסבות את תשומת הלב למושגים כמו אינטואיציה ועיבוד נתונים, ובוחנות את מקורות ההשראה המיידיים לנו. ״פָּלֶטָה״ – תערוכת הילדים לילדים (אוצרים: דניאל קאפ ושנית אדם) – תעסוק במערכות היחסים הנרקמות בין התלמידים והעמיתים ותציג תוצרים של מפגשים משמעותיים שנוצרו בתהליכי עבודה מורכבים וממושכים.

קמע זמורה

קמע זמורה

יונתן רייזנר. צילום: מ״ל

יונתן רייזנר. צילום: מ״ל

מיכל לוי גור. צילום: מיכאל שבדרון

מיכל לוי גור. צילום: מיכאל שבדרון


מאפייני מערכת בגלריה בנימין

״מאפייני מערכת״, תערוכה קבוצתית, תפתח הערב (18.5) בגלריה בנימין (אוצר: אלעד ירון). חמש יצירות מקור שיצאו מתוך שיח בין אמנים לטכנולוגיה הופקו במיוחד עבור התערוכה. כל אחת מהן מכוננת זירה שונה שמאתגרת את התפיסה שלנו, ושואלת היכן אנחנו מחליטים למתוח את הקו בין סובייקט ואובייקט בתוך עולם שמבקש מאיתנו לעדכן את ההגדרות שלנו באופן תמידי.

מתוך התמקדות במגבלות הטכנולוגיות של אמצעי המבע, אמני התערוכה הגיעו לשיח ענף סביב שאלות של אמת, מניפולציה, אמונה ואמפתיה, שכל אחד מהם ענה עליהן בצורה שונה. משתתפים.ות: איל גרוּס, ליאור זלמנסון, חנה אנושיק מנהיימר, יהונתן עפרת, יניב שיינפלד.

יניב שיינפלד

יניב שיינפלד

איל גרוס

איל גרוס


גיל זבלודובסקי בגרוסו מודו

״לרקוד עם דמעות בעיניים״, תערוכת יחיד לגיל זבלודובסקי תפתח הערב (18.5) בגרוסו מודו (אוצרת: סופי ברזון מקאי). התערוכה כולה היא מסע אל עבר הקתרזיס. היא מחזיקה בתוכה אלמנטים של פתיחת סכרים רגשיים, והפקק שחולץ מהבקבוק משחרר יחד אתו רגעי התעלות והתפכחות מורכבים ורב־ממדיים

באווירת פארק שעשועים קולנועית – מנורות ניאון תעשייתיות זוהרות במג׳נטה, חומרים מחזירים השתקפות עולזת או תהומית, קול מתערבל, כדור דיסקו מפזר אורות ואיברים קטועים במסכי טלוויזיה. זבלודובסקי משתמש בגוף שלו לשיחה אודות גבולות הקיום שלו, בבקשה להיראות ולייצר את מקומו בתוך סדר חברתי שלא תפור למידותיו.

גיל זבלודובסקי

גיל זבלודובסקי

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden