בחזרה לעתיד // הילה עמרם

לפני 10 שנים 

בשנת 2013 הציגה הילה עמרם בגלריה דנה בקיבוץ יד מרדכי, את תערוכת היחיד ״הפרעת התמוטטות המושבה״, שקיבלה את שמה ממה שהיה אז מונח חדש, שתיאר את התופעה של היעלמות הדבורים הפועלות מהכוורות, הגורמת להתמוטטותה של מושבת הדבורים. במשך חודשים חקרה עמרם את מנהגי הדבורים ואורחותיהן, את תוצרי הבנייה שלהן ואת קצב עבודתן, ונעזרה בעבודת הדבורים על מנת לייצר את האוביקטים שהוצגו בתערוכה

״התערוכה היא תוצאה של שיתוף פעולה בינינו״, היא סיפרה בראיון שערכתי איתה לרגל התערוכה. ״בתקופה הזו הוכנסו לכוורות חפצים ביתיים שונים, שעליהם בנו הדבורים את מבני הדונג המורכבים שלהן באופן המשנה את צורתם ומכליא בין חפצים שונים. התוצאה המוצגת היא מיצב המורכב מחלקים שונים, שנבנה במיוחד ובהתאמה לחלל הגלריה, המייצר סביבות ביתיות שחוקי הבנייה הנוקשים של הדבורים זורעות בהם כאוס ויוצרות בהם סדר חדש״.

״עניין אותי לייצר מפגש בין טבע פראי לבין אוביקטים מעשה ידי אדם שנמצאים בכל בית ממוצע. בתהליך, השליטה עברה לידי הדבורים ולא היה ברור מה ייצא. הן יצרו את מבני הדונג שחיברו בין החפצים – ומשום מה, לא בין כולם – למשל, בין סרגל לסכין, ובין שעון לחליל.

״החפצים המוצגים בגלריה מעוררים תחושה לא נוחה של שיבוש, כאילו מרמזים על אסון; כמו בית ששטף אותו גל סחף ענקי, טלטל ממקומם חפצים שונים והפגיש ביניהם. כמו עזובה – הטבע השתלט בחזרה. מובן שיש כאן גם התפעמות גדולה מהטבע – ממלכת הדבורים בעלת הארגון המופתי, האדריכלות הגאונית, האלכימיה והחריצות.

את יודעת להגיד מאיפה מגיעה המשיכה שלך למעבדות ולטבע, שאלתי.

״אני יכולה להצביע בעיקר על זיקה חזקה לטבע הבאה לידי ביטוי בחקירת הקסם שבטבע, התפעלות מכושר ההמצאה והסדרים המופתיים שבהם הוא מתנהל לצד פרקטיקה של איסוף, כינון וארגון מידע סוביקטיבי על עולם הטבע ושאלת שאלות על תהליך התהוות הידע״.

עשר שנים לאחר מכן, אומרת עמרם ש״לפני עשר שנים הייתי בשלב מסעיר של חקירה המתמשכת עד היום. תהליך העבודה שלי מהווה הזדמנות למחקר, לפעולה בעולם ואמצעי לאתגר את הנורמות שהתקבעו. אני מדלגת בין שיתופי פעולה עם בוטנאי, ארכיאולוג, כוורן או ביולוג. בכך אני שואפת לשבש את הפרדיגמות והפרקטיקות הרווחות בתחומי מחקר אלה, לפרק את ההיררכיה המסורתית המפרידה בין אנשי מקצוע לחובבנים, או בין סביבת המעבדה המבוקרת לאופי האלתור של ניסויים ביתיים. בעידן זה המאופיין בפירוק הגבולות ובאתוס של קוד פתוח, המטרה שלי היא להציג נקודת מבט אלטרנטיבית הקיימת במרחב הזה שבין מציאות לדמיון, ידע מדעי מבוסס ופסאודו־מדע. 

את יכולה לתת דוגמה למה הכוונה?

לדוגמה, כשנוצר שיתוף פעולה ביני לאוצרת אנריאטה אליעזר ברונר, אוצרת ביתן הזכוכית במוזיאון ארץ־ישראל, במסגרת התערוכה ׳אוצרים בע״מ׳ שאצרה רויטל בן־אשר פרץ במוזיאון פתח תקוה, הזדמן לי לצלול לעומק מרתף הביתן, הגדוש באוספים היסטורים וארכיאולוגים. בעקבות החיבור נוצרה העבודה Still Glass, מיצב העוסק בשאלות אקולוגיות־פוליטיות־תרבותיות ומשבש צירי זמן על ידי שימוש בכלים ארכיאולוגיים, הקרנות על גביהם והתערבויות שונות.

בעקבות הפרוייקט הוזמנתי לאחר מכן לעשות פרויקט דומה בביאנלה וונציה, בתערוכת הלווין Glasstress, הפעם עם אוסף היסטורי מקומי. כחלק מהפרויקט עבדתי בסדנאות הזכוכית הוותיקות מימי הגילדות במוראנו בצמוד למאסטרו שיצר עבורי העתקים מדוייקים של כלים היסטוריים לצורך העבודה. 

פאסט פורוורד

ב־2019 זכתה עמרם בפרס קשת לאמנות עכשווית, שהוביל לתערוכת יחיד במוזיאון הרצליה. את התערוכות של האמנים זוכי הפרס אוצרים אוצרים בינלאומיים ידועים, מתוך כוונה לאפשר דיאלוג משמעותי שיוביל ליצירת גשרים תרבותיים וקשרים מקצועיים חדשים, שבכוחם לעודד את היצירה הישראלית, לקדמה ולתמוך בה.

את התערוכה בהרצליה אצרה מלגושה לודוויז׳יאק שנהלה ואצרה אז את ה־CCA בוורשה. ״רגע לפני הפתיחה הזמינה אותי האוצרת לתוכנית שהות אמן בת חודש ב־CCA, מרכז מרתק לאמנות עכשווית שהתמקם בתוך טירה ׳מזויפת׳, שיחזור לא נאמן למקור של בית חולים מהמאה ה־18 שנחרב במלחמת העולם השנייה. כל זה ממוקם בלב פארק ענק ויפהפה.

״זו היתה תקופה מרתקת: בכל יום היתה התרחשות ברחבי המוזיאון, פרפורמנס, הופעה אקספרימנטלית, סיורי לילה בפארק ועוד. היתה לי שם אפשרות להתנתק לרגע ולחקור תופעות מקומיות, כמו שינויים אקולוגים שקרו בעקבות השלכת רכוש ושרידי רכוש במהלך המלחמה אל קרקעית נהר הוויסלה״.

״לאחר מכן, הצגתי את התערוכה ׳9׳ במוזיאון הרצליה. התערוכה שואבת השראה מתנועת ה־DIY BIO, ששמה לעצמה למטרה לעשות דמוקרטיזציה למדע ולהביאו לרשות הרבים. הביו־האקינג היא תופעה עכשווית בתחום המדעים, שנולדה בעקבות זמינות הידע המדעי באינטרנט והתפתחה לכדי תנועה פיראטית של ניסויים ביולוגיים ביתיים.

״לעומת הזמנים שבהם המחקר והפיתוח המדעי היו נחלתם של האקדמיות הסגורות והמסורתיות בלבד – כיום הזמינות של מידע אקדמי וציוד מעבדות מתקדם הנמכר ברשת, מעניקה לכל חובב מדע אפשרות לערוך מחקר מעמיק ואיכותי וליצור טכנולוגית מתקדמת בתוך המרחב הפרטי של ביתו. תנועת ה־DIY BIO וחבריה הביו־האקרים, דוגלים בגישה חופשית למדע, בהתייחסות לא פורמלית להנדסה הגנטית ובמתן הזדמנות שווה.

״כסוכנים חופשיים הפועלים ללא בקרה מחוץ לממסד, לביו־האקרים אפשרויות יצירתיות החובות בטומן פוטנציאל עצום – הם עשויים להוליד את התגלית המדעית הבאה שבכוחה לקדם את האנושות, או לייצר כוח הרסני של טרור ביולוגי שישמיד את העולם כולו. רק החודש פורסם שמדענים הצליחו ליצור לראשונה תאים עובריים מלאכותיים ללא שימוש בביצית, זרעון או רחם.

״זה אומר שהם הצליחו ליצור מודל מלאכותי של עובר אדם. למודלים אמינים של תחילת החיים יש משמעות מרחיקת לכת בעולמות המדע והרפואה, שכן מעט מאוד ידוע כיום על השלבים הראשוניים ביותר של העובר האנושי. הטכנולוגיה כבר כאן אבל בהעדר רגולציה מתאימה עולות שאלות אתיות מתוך הידיעה: מה היה המקור הגנטי? האם החומר הגנטי נלקח באופן חוקי? האם ניתן אישור מתאים מבחינה אתית?״.

ואיך זה מתחבר לתערוכה בהרצליה?

״התערוכה היא הפרק הראשון מתוך טרילוגיית תערוכות העוסקות בתחום הביו־האקינג. כאמנית שעוסקת שנים רבות בנקודות הממשק בין אמנות למדע וביולוגיה, החשיפה לתחום הביו־האקינג היא תגלית שמפתחת ומרחיבה לאין ערוך את טווח התפישה שלי על המקום של מדעים בתרבות העכשווית. התופעה טומנת בחובה מערכת סמלים שנוגעת ברבדים העמוקים ביותר של החברה וחושפת את הפחד הגדול מקדמה טכנולוגית, ויתרה מכך – את הפחד מדמוקרטיזציה של הידע ומאיבוד שליטה ומשטור הידע. והיא שואלת שאלות על תהליך התהוות הידע ולמי הוא שייך״.

נכון לעכשיו

בימים אלו יוצא לאור ספר אמן בנושא זה, ״בעיצובה של אביגיל ריינר המופלאה, בתהליך משותף, עמוק וממושך שבמהלכו פיצחנו יחד את פורמט הספר״. במהלך העבודה על הספר העמיקה עמרם בתחום שנמצא בראשיתו, אך מהווה מבחינתה סמן חשוב בתחום המדעים וכתופעה חברתית שממדיה הולכים ומתפשטים. ״לספר קוראים ׳Well, being׳ על שם מאמר שכתבה שרון קנטור האגדית לספר, והוא מהווה מעין מדריך אופטמיזציה (בעברית מיטוב). הוא מחולק לחמישה נושאים ומאגד בתוכו מתכונים, הדרכות, סרטונים והנחיות.

״העבודה על התערוכה כמו גם על הספר, פתחו בפני עולם שלם ועשיר של אחד התחומים המרתקים והקונטרוברסליים במדע העכשווי. לצד זאת התחדדה אצלי ההבנה שבשל שניותו במחלוקת של התחום, כמעט שאין מחקר חברתי, סוציולוגי או פוליטי מעמיק בנושא. כיום, מרבית המאמרים הנכתבים על עולם הביו־האקינג הם טקסטים ביקורתיים המעלים חרדות שמקורן במלחמות של עולם ערכי ישן מול האפשרויות הטמונות בטכנולוגיות העכשוויות״.

בעוד 10 שנים 

בימים אלו עתידה עמרם לנסוע לברקלי, קליפורניה, לתוכנית רזידנסי שם תלמד ותעבוד במעבדות השיתופיות המשוייכות לתנועת ה־DIY BIO. ״אין לדעת לאן זה יוביל, מבחינתי לעזוב כאן את הסטודיו שלי ב־17 השנים האחרונות על כל אוספי, מזמן התחלה חדשה ולא ידועה. אני סקרנית לגבי העתיד לבוא״.

אולי יעניין אותנו גם

״אני ממליצה על Genspace בניו יורק, המעבדה הראשונה בעולם לביולוגיה קהילתית -שאחת ממקימיו היא האמנית נורית בר שי. זו מעבדה עם גישה פתוחה לכולם: תוכניות חינוך מעשיות לנוער ומבוגרים, אירועי תרבות והסברה לציבור, ותוכנית לתמיכה בקהילת היוצרים, החוקרים והיזמים בניו יורק דרך תהליכים מדעיים. היא מספקת פלטפורמה לחדשנות בטכנולוגיות גלובליות כמו ביוטכנולוגיה, מדעי המוח, אפידמיולוגיה, גנומיקה, ועוד.

״המטרה היא לטפח קהילה בטוחה ומכילה שבה כל האנשים – כולל אלה מרקע לא מסורתי וחסר ייצוג – יכולים ללמוד באופן חוויתי וליצור באומץ. יש שם רשימת קורסים מגוונת החל מציור בעזרת בקטריות זוהרות בחושך וכלה בקורס לעריכת גנום בעזרת CRISPR-CAS9״.