כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

צילומים: הילה עמרם

כמו בית ששטף אותו גל סחף ענקי, טלטל ממקומם חפצים שונים והפגיש ביניהם

הפעם הראשונה שבה נתקלתי בהילה עמרם הייתה בטי־מרקט לפני חמש שנים. לא הכרתי אותה אבל אחת הטי־שירטים שהיא עיצבה מצאה חן בעיני: אהבתי את הרעיון שעמד מאחורי חולצת דארפור וקניתי אותה. בשנה שעברה היא הציגה מיצב מרשים בתערוכה הקבוצתית חמור (שהוצגה בבית בנימיני), והפתיע אותי לגלות את שמה בין האמנים שמציגים בתערוכה. הרבה מדברים על הטשטוש בים העיצוב לאמנות אבל הנה מי שעברה לגמרי את הקווים ומגדירה את עצמה היום כאמנית. כשקיבלתי תמונות מהתערוכה החדשה שלה, הפרעת התמוטטות המושבה, שמוצגת ב״דנה, גלריה לאמנות״ בקיבוץ יד מרדכי, הסתקרנתי עוד יותר וחשבתי שזו תהיה הזדמנות טובה לדבר איתה.

hamram6

Hila: הי: )

Yuval: שלום. מה שלומך?

Hila: סבבה. מה איתך?

Yuval: לא רע בכלל. כיף לארח אותך פה! תגידי, כששואלים אותך היום מה את עושה, מה את עונה? אמנית?

Hila: לגמרי

Yuval: מגניב השינוי הזה. תספרי רגע למי שלא מכיר מה למדת, מתי ומה קרה מאז…

Hila: למדתי תקשורת חזותית בבצלאל, סיימתי ב-2002. בתערוכת הסיום (הצגתי מיצב) קיבלתי הצעה מיהודית מצקל ז"ל לתערוכת יחיד במוזיאון חיפה. לקח לי שבע שנים לחזור אליה עם תשובה חיובית. רק אז הצגתי את תערוכת היחיד הראשונה שלי, CrystalGarden, במוזיאון רמת גן. עד אז עבדתי בסטודיו של טרטקובר, פתחתי סטודיו משלי ולא ממש הרשיתי לעצמי לעשות אמנות על אף שידעתי שהיום הזה יגיע; אבי היה אמן ועל זה גדלתי בבית.

Yuval: לא ידעתי שעבדת אצל טרטקובר. כמה זמן היית אצלו?

Hila: כשנה. אנחנו חברים טובים עד היום, הוא סוג של מורה דרך שלי

Yuval: וואלה. ותגידי כמה מילים על הסטודיו שלך. איך הוא נקרא, מה עשית?

Hila: לסטודיו קראו ״קיוסק״ ועשיתי בו פרוייקטים של עיצוב גרפי מקומיים ממעצבת נעליים (שני בר) עד ללבונטין, מוסיקה וכו'

Yuval: אז איך קרה המעבר לאמנות? נמאס לך להיות מעצבת? מה היה הטריגר? אני מאד סקרן

Hila: כמו שהזכרתי קודם באתי ספוגה מהבית. אבי, גדי עמרם ז״ל, היה אמן. הוא נפטר ב2003- ואפילו הספקנו לעשות כמה עבודות יחד. בבית היו הרבה שיחות על אמנות והיה לנו מנוי ל"סטודיו", בלימודים כל תרגיל היה תירוץ לעשות את "הדברים שלי", לא תמיד קיבלו את זה, אבל היתה הערכה גדולה. זה היה ברור שאפנה לאמנות כשארגיש מוכנה וזה קרה כשהשבתי בחיוב להצעה של יהודית מצקל, זו מלפני שבע שנים. היא זכרה את הפרוייקט וההצעה עמדה בעינה.

Yuval: מגניב! את מרגישה שהרקע הגרפי שלך, של לימודי התקשורת חזותית שינו משהו באמנות שלך?

Hila: לא ממש, העולמות הם נפרדים. בעבודות שלי אני חוקרת תחומים שמעניינים אותי, משתפת פעולה עם מדענים ומשתמשת בפרקטיקות שלהם.

Yuval: אולי באופן שבו העבודות מוצגות? יש משהו מאד מוקפד באסתטיקה שלהן. את מסכימה?

Hila: האסתטיקה מובנית כחלק מהמחקר הקליני, המדעי והרפואי זו גם הנראות ואופני התצוגה.

hamram2 hamram3

Yuval: אז בואי תגידי כמה מילים על תערוכת היחיד הנוכחית שלך, הפרעת התמוטטות המושבה (Colony Collapse Disorder) שמוצגת בדנה, גלריה לאמנות, בקיבוץ יד מרדכי

Hila: ״הפרעת התמוטטות המושבה״ היא מונח חדש מהעשור האחרון המתאר את התופעה המוזרה של היעלמות הדבורים הפועלות מהכוורות, הגורמת להתמוטטותה של המושבה. "כאשר הדבורים ייכחדו מעל פני כדור הארץ, כעבור ארבע שנים ייכחדו גם בני האדם" אמר אלברט איינשטיין. בשנים האחרונות נראה כי נבואת הזעם שלו קיבלה משמעות מיוחדת בעקבות הירידה הדרסטית במספר הדבורים בעולם.

בהשראת התופעה, ובשיתוף מכוורת יד מרדכי, נוצרה התערוכה. במשך חודשים חקרתי במכוורת את מנהגי הדבורים ואורחותיהן, את תוצרי הבנייה שלהן ואת קצב עבודתן. וכך נעזרתי בעבודת הדבורים על מנת לייצר את האובייקטים המוצגים בתערוכה, והתערוכה היא תוצאה של שיתוף פעולה בינינו.

בתקופה הזו הוכנסו לכוורות חפצים ביתיים שונים, שעליהם בנו הדבורים את מבני הדונג המורכבים שלהן באופן המשנה את צורתם ומכליא בין חפצים שונים. התוצאה המוצגת היא מיצב המורכב מחלקים שונים, שנבנה במיוחד ובהתאמה לחלל הגלריה, המייצר סביבות ביתיות שחוקי הבנייה הנוקשים של הדבורים זורעות בהם כאוס ויוצרות בהם סדר חדש. מובן כי הצגתה של התערוכה בקיבוץ יד מרדכי, אחד הקיבוצים שעוברים בשנים האחרונות שינויי אוכלוסין בעקבות תהליך הפרטת הקיבוץ, טוענת אותה במשמעות מטאפורית מיוחדת.

Yuval: זה ישר הזכיר לי עבודה של המעצב תומס ליברטיני – honeycomb vase. זו עבודה שאני מדבר עליה הרבה עם הסטודנטים שלי, על מי באמת המעצב, על האתיקה שלה. אני יכול להבין מה מעצב מחפש בתהליך הזה, מעניין אותי מה את כאמנית רצית לבדוק? או להשיג.

Hila: עניין אותי לייצר מפגש בין טבע פראי לבין אובייקטים מעשה ידי אדם שנמצאים בכל בית ממוצע. בתהליך, השליטה עברה לידי הדבורים ולא היה ברור מה ייצא. הן יצרו את מבני הדונג שחיברו בין החפצים – ומשום מה, לא בין כולם – למשל, בין סרגל לסכין, ובין שעון לחליל.

החפצים המוצגים בגלריה מעוררים תחושה לא נוחה של שיבוש, כאילו מרמזים על אסון; כמו בית ששטף אותו גל סחף ענקי, טלטל ממקומם חפצים שונים והפגיש ביניהם. כמו עזובה – הטבע השתלט בחזרה. מובן שיש כאן גם התפעמות גדולה מהטבע – ממלכת הדבורים בעלת הארגון המופתי, האדריכלות הגאונית, האלכימיה והחריצות.

Yuval: גם בתערוכה הקבוצתית חמור שהוצגה בשנה שעברה בבית בנימיני יצרת מיצב מרשים, שדימה ספק כר מרעה מוריק ספק מעבדה והורכב מצנצנות ואגרטלים, גופי תאורה, מבחנות, כדורי טניס, בטטות צומחות ועוד… את יודעת להגיד מאיפה מגיעה המשיכה שלך למעבדות ולטבע?

Hila: אני יכולה להצביע בעיקר על זיקה חזקה לטבע הבאה לידי ביטוי בחקירת הקסם שבטבע, התפעלות מכושר ההמצאה והסדרים המופתיים שבהם הוא מתנהל לצד פרקטיקה של איסוף, כינון וארגון מידע סובייקטיבי על עולם הטבע ושאלת שאלות על תהליך התהוות הידע. במסגרת המחקר המדעי הסובייקטיבי שלי אני מלקטת ואוספת נתונים וממצאים, עורכת ניסויים והכלאות וכו' בדומה לעבודת האריכאולוג, למשל, המתבססת על ליקוט חלקי מידע, פרגמנטים, פירורי ספקולציות והרכבתם לכדי מציאות ושחזור עולמות קדומים. כך מתאפשר לי בכל פעם ללבוש מדים שונים: כימאית, ארכיאולוגית, דבוראית, בוטניקאית וכו'.

Yuval: מה חשוב לך שמי שיבקר בתעורכה ייצא ממנה? איזו חוויה את רוצה שהוא יעבור?

אני יכולה לצטט כאן מן הטקסט המופלא שרקם עודד וולקשטיין, שמיטיב לתאר את ההוויה והזכרון הקדום הטמון בפעולה זו:

הדבורים מספידות את ההווייה בלי להבדיל ובלי להתכוון; בטורים שקולים, סטואיים, הן מזווגות זיווגים ששום משורר לא היה מעלה בדעתו, רוקמות תכריך שאינו יודע דבר על המוות כי הוא אינו נשמע אלא למקצביה המתמידים והאדישים של העבודה – חזרה שאינה מחזירה מאומה כי דבר לא נגרע ממנה, משך עיוור, עתיק מכל חקר, כבר הקיף עולמות לפני שהגיע לכאן, ציר-שלוח ממקורות הזמן שכל הודעה נשתכחה ממנו ברבות ימים ועידנים לבד מפעימה אחת, עמלנית, שוֹוָה, מחלחלת בין משושים, תאים-תאים שדונג מלאכות קדמוניות אשר עברו מן העולם אצור בהן למתיקות, ארכיון שכל הכתבים השמורים בו מיתַמצתים תחת לשונך להברה סמיכה אחת, שמועה מוצפנת אודות זמן שאינו כֶּלֶא וילדיו אינם אסירים, ולפיכך פניו אינם מצולקים בטבלאות ימים נמחקים, והוא מתמיד בחליפותיו, הולך ונמשך ואינו יודע דבר על הייאוש, הולך וממשיך ואינו נח, זמזום ארוך וחד-גוני שהמוות אינו אלא תו אלמוני במהלכו.

"בכללותה ההרמונית של ארץ יער פראית, בלי כל צליל צורם, אלפי רבבה מקובצים מכל חלק מאלפי הרבבה, עלה וזמורה וחלקיק, אוויר ושמש וגשם וטל ולילה, בלוט של אלון ועלה ובלוט שוב, חושך ושחר וחושך ושחר שוב בטור לא משתנה, ובאלפי רבבותיהם אחד הם", ויליאם פוקנר.

hamram7 hamram1 hamram4 hamram5

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden