מגלים אוצרות // רויטל משעלי

הפעם הראשונה

כשהייתי נערה ביליתי ימים ארוכים במוזיאון ישראל בירושלים. כששאלו אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה, נהגתי לומר אוצרת. אבל רק בשנת 2014, כשעברנו לברלין, התחלתי לצקת ממשות לחלום זה. כמי שיש לה דוקטורט באמנות זו הייתה הזדמנות בשבילי לעזוב את העולם האקדמי אחרי הרבה שנים של מחקר והוראה.

אחרי כמה חודשים בברלין, הציע לי חבר טוב, האמן הישראלי־ברלינאי אולף קונמן, להצטרף לצוות שלו ברזידנסי בבתניאן קונסטלהאוס, לקראת תערוכת הסיום שלו, Paintings A4 and some things. כך נשאבתי לעולם האוצרותי. כתבתי טקסט לתערוכה והייתי שותפה לכל תהליכי ההריון והלידה של תערוכה.

לאט לאט התחלתי לקבץ סביבי אמנים.יות ולעבור איתם תהליכי חקירה וגיבוש של רעיונות לכדי תערוכות מופעים פסטיבלים וקטלוגים. כשחזרתי לישראל כבר היה לי ברור שאני רוצה להיות אוצרת עצמאית. התערוכה הגדולה הראשונה שאצרתי הייתה בשיתוף עם האוצרת של פרובידנס קולג׳ גלרי ג׳יימי־לי לייסי (כיום אוצרת של מוזיאון ה־FRYE בסיאטל). 

התערוכה, From the seafoam and clouds to the here and now, ציינה 100 שנות באוהאוס ועסקה בביטויים עכשויים של הבאוהאוס בתל אביב, כפי שהשתקפו בעבודתם של חמישה אמנים.יות ישראלים.יות: יעל ריבה אפרתי, רוני קרני, הילה טוני נבוק, דוד עדיקא ושי זילברמן. התערוכה בחנה את הפרשנויות שנתנו אמנים עכשוויים מתל אביב לצורה, למיתוס ולדימוי של מבני הבאוהאוס האייקוניים בעיר.

התחנה האחרונה

התערוכה האחרונה שאצרתי היא ״בין השמשות״, תערוכה קבוצתית לחברות הגלריה השיתופית אלפרד. אני חברה באלפרד מאז אפריל 2020, ואצרתי שם מגוון של תערוכות לאמנים.יות (חיצוניות וחברות הגלריה), אך זו הפעם הראשונה שאני אוצרת את הקבוצה. בתערוכה משתתפות כל חברות הגלריה – ג׳וי ברנרד, ליאת דניאלי, רותי זינגר, אמי ספרד, אפרת רובין, טליה רז, רותם ריטוב וליאור שור – והיא מקבצת עבודות שעוסקות באזורים המכילים פרדוקסים וניגודים זה לצד זה.

המוכר מקבל משמעויות חדשות, הטוב והרע מתחלפים, חומר משנה את תכונותיו, הקול הופך לדממה, הדימוי לכתם, ההגיון לאי־גיון. בכל אלו טמון גם זרע התקווה. היצירות בתערוכה מספרות את סיפור החוויה שלנו יחד באלפרד ובישראל בכלל. בימים אלו, כשהבית סוער והיסודות מתערערים ומצב הרוח נע בין אופוריה לדיכאון, אני מברכת על כך שיש אמנות ובית (בתים) להציג אותה.

מכל מלמדיי השכלתי

ראיתי אינספור תערוכות בחיי, של אמנים.יות נודעים ואלמונים,  בחללים ממוסדים או מופרכים וייחודים, ואני לא חושבת שיש תערוכה אחת או רגע אחד שמקפסלים בתוכם את כל הידע או המניע שהפך אותי לאוצרת שאני. אבל אציין מפגש אחד משמעותי מאד שהתקיים בקורס ״חדר מש(א)לה״, שהנחתה האמנית והאישה המופלאה הילהלולולינפרחכפרבירעים. בעקבות המפגש אספתי וגיבשתי את כל הדברים שעשיתי בחיי,  לכדי החומר שממנו אני אוצרת ויוצרת  כיום. החשיפה לאופן ההדרכה, ההכוונה ומתן הביקורת של לולו שתמיד לוו במקורות השראה ייחודים, היו עבורי שיעור מאלף. 

תערוכת החלומות

קלישאתי ככל שזה ישמע, אינני עוסקת בלחלום אלא בלעשות. אני מרגישה שהפרויקטים השונים שבהם אני מעורבת כיום עונים בצורה די מלאה על המאוויים שלי. הכניסה שלי לסצינת האוצרות בישראל לא הייתה מיידית. לקח לי זמן להבין איך להשתלב באופן שיאפשר לי לאצור בסגנון שלי שהוא תהליך מעמיק דיאלוגי ומשותף עם האמנים.יות  ולבחור באופן עצמאי את הפרויקטים האוצרותיים. באלפרד מצאתי את כל זאת. 

בקרוב אצלך

בימים אלו אני עובדת על תערוכת יחיד של האמנית רותי זינגר בגלרייה העירונית בכפר סבא שתעסוק בזהות כתוצר של ניכוס מילים, זכרונות ודימויים של האחר, ומגבשת רעיונות לפסטיבל ״פועלות באלפרד״, במשכננו החדש בקרית המלאכה, שאני אוצרת ביחד עם האמנית הרב־תחומית אפרת רובין. בפסטיבל, הנערך זו השנה השנייה, נמשיך את היוזמה להרחבת הביטוי החזותי לעבר מדיומים נוספים (מחול, סאונד, פרפורמנס ועוד), הפעם סביב התמה של השנה הזאת, ״סוף סף מוסף״, ובדיאלוג עם המרחב של קרית המלאכה על שלל מאפייניו הייחודים בשעות היום – בתי המלאכה, הסטודיוז והגלריות – והלילה: מסעדות, מועדונים וזונות.

---

רוצה להשתתף במדור? שלחו לנו מייל לכתובת [email protected]
לקריאת כל המדורים של מגלים אוצרות לחצו כאן