כל מה שחשוב ויפה
אורית בן אריה, אריאל
אורית בן אריה, אריאל

מהי מידת האדם (אחרי ה־7 באוקטובר)

השאלה שעמדה במרכז הביאנלה לאומנויות ועיצוב במוזיאון ארץ ישראל, קיבלה משנה תוקף לאור האירועים האקטואליים שליוו אותה: מההפגנות כנגד ההפיכה המשטרית ועד המלחמה שפרצה ב־7.10

ערב גיוסו של בנה אריאל לצבא, האמנית אורית בן אריה פורמת מעל גופו את שריון הקשקשים וחושפת את גופו הנערי, הפגיע. מראה השריון הנפרם חושף את הפגיעות, החרדות, את הרצון כמו את אי היכולת להגן על היקר לנו במציאות של עולם משתנה.

בעבודת הווידאו היא פורמת ממנו שריון שעשוי מכיליות קרמיות, שקשורות אחת לשניה בחוט אדום, כסמל לשמירה ולהרחקת רוחות רעות. כיליות, על פי רב, עשויות מעץ או מסיליקון, והן משמשות ככלי עזר בעבודת האובניים. היא יוצרת אותן מחומר, כי זוהי ״שפת האם״ שלה כקרמיקאית והאופן שבו היא יודעת להגן ולשמור עליו. מאז השבעה באוקטובר הדימוי הזה, כמו רבים אחרים בביאנלה לאומנויות ועיצוב 23 – שננעלה בטרם עת – מקבל משמעות כפולה, נבואית ומבהילה.

ביתן רוטשילד, פרק גוף. צילום: אלעד שריג

ביתן רוטשילד, פרק גוף. צילום: אלעד שריג

במשך שמונה חודשים השאלה ״מהי מידת האדם?״, שמה של המהדורה השנייה של הביאנלה לאומנויות ועיצוב תל אביב, שאצרתי לצד אנריאטה אליעזר ברונר ותומר ספיר, המשיכה להשתנות על פי נקודת המבט והמצב הפוליטי־חברתי ולהיטען במשמעויות חדשות. השאלה הזו מהדהדת מכל אחת מהעבודות של 270 המציגים בתערוכה שענו עליה בדרכים ובאופנים שונים; חומרית וקונספטואלית. מידת האדם כפי שחשבתי אותה לפני התערוכה, לאורכה ולאחריה, היא אינה אותה המידה. מידות האנושיות, המוסר והמבט אינן עוד אותן המידות.

בשנת 500 לפני הספירה לערך, פרוטגורס, פילוסוף יווני סופיסטי, קבע ש״האדם הוא מידת כל הדברים״. מכך אפשר להסיק שהכל יחסי: בעיקר שאלות של עמדה מוסרית. המיתוס מספר שפרוטגורס גרס שזאוס שלח את הרמס לחלק לכל בני האדם צדק ובושה, על מנת שיוכלו להתארגן בצורת חברות ומדינות.

בימים אלה, של פוסט המאבק בהפיכה המשפטית־משטרית, ובעקבות מתקפת טרור רצחנית – אני חוזר לחשוב על התוקף של צדק ובושה. על מוסר ועל אדם ואדמה ועל ערך החיים עצמם, כמו גם על היכולת שלנו להגן על עצמנו או על היקרים לנו. 

בימים אלה, של פוסט המאבק בהפיכה המשפטית־משטרית, ובעקבות מתקפת טרור רצחנית – אני חוזר לחשוב על התוקף של צדק ובושה. על מוסר ועל אדם ואדמה ועל ערך החיים עצמם, כמו גם על היכולת שלנו להגן על עצמנו או על היקרים לנו.

באחת מההפגנות נגד ההפיכה המשפטית, מה שנדמה עכשיו בגלגול חיים אחר, עמדתי מול הבמה בקפלן עם איתי בן זוגי ושני הילדים שלנו, נאבקים על הלגיטימיות של המשפחה שלנו תחת מציאות פוליטית מאיימת, על האפשרות שלנו לחיות כשווים בין שווים. לרגע הסתובבתי אחורה וראיתי את הבילבורד הדיגיטלי הענק שתלוי על עזריאלי, ועליו פרסומת לביאנלה.

בגובה של עשרות מטרים, מעל להפגנה של עשרות אלפי אנשים ודגלים ריחפה השאלה – ״מהי מידת האדם?״. אני חושב שזה הרגע הראשון שבו הבנתי מה עשינו, מה תפקידה של האמנות ביחס למציאות, איך שאלת מחקר אקדמית פוגשת את החיים האמיתיים שלי, שלנו. ומאז הקלאש בין העולמות לא מפסיק לפעום. ״מידת האדם״ כערך הולכת ומשתופפת.

כיכר הדמוקרטיה. צילום: גיא רז

כיכר הדמוקרטיה. צילום: גיא רז

פירוק. צילום: ברק פוני

פירוק. צילום: ברק פוני

birds

בשבעה באוקטובר, כחודש לפני מועד הסיום של הביאנלה, פרצה המלחמה וכבה האור. לפי הפרוטוקול, אנשי המוזיאון הסירו את היצירות מהקירות והורידו אותן אל המחסנים המאובטחים. דלתות המוזיאון שמתחילות להיפתח מחדש, ננעלו, והמוזות שתקו – בדומה לביאנלה של 2020, שחיכתה זמן רב להיפתח בעקבות מגיפת הקורונה.  

באחרית הדבר של מאמרה לקטלוג הביאנלה, ״אדם על אדם על אדם״ כתבה אליעזר ברונר: ״העבודות המוצגות בתערוכה מזהות, מתבוננות, מנבאות, מתריעות או קוראות לפעולה. הן מהדהדות את הצלקות, הפגמים ונקודות החולשה שלנו; את המחשבות ואת הפחדים, את המאבקים שלנו ואת שאיפותינו.

״מעל לכל הן משקפות את התהיות המעסיקות אותנו ואת השאלות החשובות לנו, שעל בסיסן אנו משתיתים את חיינו – שאלות המעצבות את מידת אנושיותנו. בחיפושנו אחר המידה הנכונה אנו שואפים לזקוף את קומתנו, להשתחרר מעריצות הארעיות, להותיר חותם, לחולל שינוי ולחשוף את המהות האמיתית של הדברים.

״אולם האמת אינה שוכנת במחוז קבוע וסופי, אלא היא רבת פנים ונזילה, וההגעה אליה כרוכה במסע מתמשך של חקירה, של השתנות ושל צמיחה. האמת נמצאת עמוק בתוכנו – במעשים שלנו, ביצירה שלנו – והם המנסחים, שוב ושוב, את מידת ההומניות שלנו״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden