כל מה שחשוב ויפה
יערה רבינוביץ, מערום. צילום: דור קדמי
יערה רבינוביץ, מערום. צילום: דור קדמי

יערה רבינוביץ // מערום

יערה רבינוביץ מציגה בבית בנימיני את הפרשנות שלה לצלחת, שבה היא רואה סמל לבסיס, לדרך, לעתיד. בימים אלו, כשהיא מפונה מהקיבוץ שבו היא גרה בצפון הארץ, הצלחות מהוות בעבורה אי של שקט וסדר לעין ולנפש

מערום היא תערוכת היחיד הראשונה שלי, שמוצגת עד 2.12 בבית בנימיני (אוצרת: נעמה הנמן). כתערוכת יחיד ראשונה, בחרתי לחזור למקור של העבודה שלי, הצלחת, ולשים אותה במרכז התערוכה.

למדתי תואר ראשון באדריכלות בבצלאל והתחלתי את דרכי המקצועית במשרדי אדריכלות. לאחר שנתיים, שבהן לא הצלחתי לשבת בנחת ימים שלמים על כיסא האדריכלית, החלטתי להסב את המרץ שלי לעבודת כפיים. את התואר השני, בעיצוב מוצר עם התמחות בקרמיקה וזכוכית, למדתי ב־Royal Danish Academy בקופנהגן. 

את הצלחת הראשונה שלי יצרתי מתוך צורך: עברתי בין דירות שותפים בדנמרק שהיה לי בהן מדף אחד לאחסן את כלי המטבח שלי. זה הביא אותי ליצור לעצמי את אותה צלחת ראשונה מקרמיקה, שהפכה להיות משמעותית ביותר ביצירה שלי.

יצרתי צלחת עגולה אך קטומה בפינה אחת, כדי שאוכל להעמיד אותה בצורה אנכית ובכך להשאיר מקום על המדף לכלים נוספים. לא ידעתי אז שהצלחת הזאת תלווה אותי כל כך הרבה שנים, אבל מהר מאוד היא הפכה להיות חלק בלתי נפרד מכל עבודה שלי עד היום.

הצלחת היא נקודת המוצא של כל פרויקט חדש שלי; היא פרויקט מתגלגל, מעגלי, אינסופי. עבורי הצלחת היא השרטוט הדו־ממדי של החומר. על ידי שימוש בעיגול וקו אני מצליחה לזקק ולברוא צורה חדשה בכל עבודה

הצלחת היא נקודת המוצא של כל פרויקט חדש שלי; היא פרויקט מתגלגל, מעגלי, אינסופי. עבורי הצלחת היא השרטוט הדו־ממדי של החומר. על ידי שימוש בעיגול וקו אני מצליחה לזקק ולברוא צורה חדשה בכל עבודה. לאחר מכן אני עורמת את הצלחות אחת על גבי השנייה, קומה על קומה – עד שנוצר מגדל צלחות. כך אני מגלה את התלת־ממד הגלום בחומר. 

מי שמבקר בתערוכה מזהה מהר שאין תזכורת לייעוד של הצלחת ככלי האכלה: אין אוכל בתערוכה והצלחת לא משויכת לעולם המזון. התזכורת היחידה של הצלחת למקומה הטבעי נמצא בתחתית מערום הצלחות, שם פוגשת הצלחת הראשונה שולחן אוכל בסיסי. עבורי אין קשר בין הצורה של הצלחת והיעוד שלשמו הכנתי את הצלחת הראשונה. זה יצא מההקשר הזה ונטען בדרך שלי. עבורי, הצלחת היא סמל לבסיס, לדרך, לעתיד.

את החומר אני משאירה בהופעתו הטבעית, הצחורה, כדי להפנות את תשומת הלב לצורה. האור והצל הם האמצעים שמעניקים צבע לאוביקט, והם משתנים ביחס לשעה ביום ולעונה בשנה. העיצוב מציג אסתטיקה והיגיון מסגנון הבאוהאוס האדריכלי: במינימליסטיות, בניקיון מקישוטיות ובאחידות הצבע.

צילומים: מ״ל

צילומים: מ״ל

צילום: דור קדמי

birds

לפני כשנה וחצי ארזתי את הסטודיו שלי בקרית המלאכה בתל אביב, התפטרתי מחברת ההייטק שבה עבדתי כמתכנתת, ומתוך אמונה במלאכה שלי, העתקתי את הסטודיו אל הגליל העליון. אני מאמינה ביצירה שלי כמקור הפרנסה שלי ורציתי לתת לה מקום של כבוד, לאפשר לה להתקיים בפני עצמה.

המעבר לצפון פתח עבורי נתיבים חדשים ביצירה שלי, חומרים וטכניקות עבודה חדשות נכנסו לסטודיו. צמחו שיתופי פעולה עם השכנים הדרוזים, אבני הבזלת שמזוהות עם המקום נכנסו לתוך סדרה חדשה. במקביל התחלתי ללמד חי במחלקה לזכוכית וקרמיקה במכללת תל חי.

אירוע הפתיחה של התערוכה בסוף אוגוסט היה סנסציוני ומרגש. ארבעה חודשים לפני הפתיחה הנחתי הכל בצד והקדשתי את הזמן שלי לעבודה בסטודיו לצורך התערוכה. אלו היו חודשי עבודה מאומצת של תכנון יסודי, ביצוע מובנה בדייקנות ומיסוך רעשים. הם מילאו אותי אושר, הבנתי כמה חשובה לי היצירה והעשייה שלי.

מהשביעי באוקטובר, בצניחה חופשית מגובה רב, להתרסקות של מציאות חיינו כפי שהכרנו אותה, התערוכה עמדה דוממת, סטטית ללא תנועת המנגנונים מאחורי קיר הצלחות המסתובבות וללא תנועת המבקרים. הקיבוץ שבו אני גרה ועובדת ממוקם בקו העימות, 6 ק״מ מגבול לבנון. לכן, מאז השביעי באוקטובר אני מפונה מהצפון, מרחק קילומטר אחד מקו הפינוי הרשמי של המדינה, במצב אבסורדי ללא פיצוי, רחוקה ממקום מגוריי ומהסטודיו, תלושה, ומחפשת היכן לבנות חיים חדשים זמניים. 

לשמחתי הגלריה בבית בנימיני חזרה לפעילות בשבועיים האחרונים והביקורים בתערוכה מספקים לי אתנחתא. הצלחות הן אי של שקט וסדר לעין ולנפש. התנועה המעגלית שלהן, קרני השמש שנכנסות מבעד לחלון ופוגשות את הצלחות, כל אלו נותנים לי תקוה: גם בימים אלו של חוסר יציבות אני מביטה החוצה בידיעה שאחרי השקיעה תבוא הזריחה.

יערה רבינוביץ | מערום
אוצרת: נעמה הנמן
בית בנימיני, העמל 17, תל אביב
אירוע נעילת התערוכה יתקיים בשבת 2.12 בשעה 11:30 – שיח גלריה ומכירת צלחות מהמערום בעלות מיוחדת של 180 ש״ח, שתיתרם בחלקה לקרן לשיקום כפר עזה.


מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו

צילום: דור קדמי

צילום: דור קדמי

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. גילה

    לא כל צלחת – צלחות נכנסות לקטיגוריית אמנות. גם לא באומנות מודרנית.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden