כל מה שחשוב ויפה

אני מספרת סיפור באמצעות אדריכלות וזכוכית, על התנועה המתמדת שלי בחיפוש אחר בית

אל התואר השני בקרמיקה וזכוכית בקופנהגן הגיעה יערה רבינוביץ׳ לאחר לימודי אדריכלות בבצלאל. בפרויקט הגמר שלה היא חוזרת אל האדריכלות בקנה מידה אחר: Dinner With a View, חלון צלחות עשויות זכוכית ש״כשאוכלים מוציאים את הצלחת, נותר חור, וכך פותחים את החלון״

יובל: הי יערה, בוקר טוב. מה שלומך?

יערה: בוקר טוב! שלומי טוב, ואתה?

יובל:  לא רע בכלל, חוץ ממזג האוויר ההביל. האמת שאני קצת מקנא בך על זה שאת בדנמרק

יערה: כן… אני חוזרת לארץ אחרי שנתיים בקופנהגן, מתרגשת אך חוששת ממזג האויר

יובל: האמת, יש לך ממה לחשוש… אבל בואי נתרכז בדברים החיוביים! ספרי קצת מה עשית לפני התואר השני, איך אדריכלית מתגלגלת לתואר שני בעיצוב קרמיקה וזכוכית בקופנהגן

יערה: סיימתי לימודי אדריכלות בבצלאל ועבדתי כשנתיים בשני משרדי אדריכלים בתל אביב, ובמהלך הימים הארוכים מול המחשב – זום אין זום אאוט – הבנתי שזה לא בשבילי, שאני לא באה לידי ביטוי. החלטתי ללמוד תואר שני בקרמיקה וזכוכית, למרות שלא נגעתי מעולם בחימר לפני. הלכתי עם התחושה שאני רוצה ליצור עם חומר, מיידי, בידיים

יובל: שמעת משהו על התואר הזה לפני כן? איך הגעת דווקא אליו?

יערה:  לא ידעתי כלום על התואר. הגשתי מועמדות לקופנהגן, ללונדון (RCA) ולאוסלו. באופן מפתיע התקבלתי לשלושת המקומות עם תיק עבודות של אדריכלית. אמרתי לעצמי, אם זה פשוט אני זורמת. אולי הייתי צריכה לבדוק יותר לפני, כי כשהגעתי ללימודים בקופנהגן, גיליתי שבתואר שני אין קורסים או שיעורים פרקטיים, כך שהכל הייתי צריכה ללמוד לבד, ומעולם לא נגעתי בחימר, או זכוכית. כך שההפתעות היו רבות, וגם האתגרים


יובל: קטעים. למה בחרת בקופנהגן מכל השלושה? ואיך את מסבירה את זה שהתקבלת עם רקע שונה לגמרי? היו נימוקים?

יערה: כשהייתי סטודנטית לאדריכלות עשיתי חילופי סטודנטים בנורבגיה, בעיירה קטנה וציורית בשם טרונדהיים, שם התאהבתי בטבע ובאדריכלות. אמרתי לעצמי שאם אעשה תואר שני, זה יהיה בסקנדינביה. בחרתי בקופנהגן כי זו הייתה האופצייה הפחות קיצונית מבחינת מזג האויר מול אוסלו, והיותר כלכלית מול לונדון. אני חושבת שבבתי הספר מחפשים היום שילובים של דיסציפליניות, להביא ראייה ועשייה שונה

יובל: טרונדהיים! הייתי שם. איזה מקום ואזור ומדינה יוצאי דופן

יערה: איזה קטע! מדהים שם!

יובל: משהו. וברור לי שאני אחזור

יערה: שם גיליתי את סקנדינביה. זה ממגנט, עוצמתי ורומנטי. גיליתי שהנורבגים שונים מהדנים: אנשי העיר מתחפרים בבתים, לא כמו אנשי הטבע. בגלל זה עיצוב הפנים שלהם כל כך כל כך טוב. החורף ארוך ומבלים את רוב השנה בתוך הבית. בקופנהגן נאלצתי לעבור הרבה דירות, חדרים ומרתפים; הבית שלי הופך למה שאני מסוגלת לשאת עימי. אני נודדת עם הצלחות שלי, והופכת אותן לחלק מהבית שלי כשאני נשארת. וזה גם הסיפור שלי – שלא נטשתי את האדריכלות, אני חוזרת אליה בקנה מידה אחר, בפרטים


יובל: נשמע הגיוני. אבל בואי נחזור ללימודים: איך מורכבת תכנית הלימודים? כמה זמן? מי הסטודנטים?

יערה: ארבעה סמסטרים, הנחיה פעם בשבוע בשנה הראשונה ופעם בשבועיים בשנה השנייה. כל סטודנט בונה לעצמו את הפרויקט של אותו סמסטר, והעבודה בסדנה היא חופשית. בנוסף אליי היו שלוש סטודנטיות שלמדו תואר ראשון בקרמיקה והמשיכו לתואר שני. ראש המחלקה מדרבן לשיתופי פעולה עם חברות חיצוניות, מה שמאוד עזר לי לעשות אאוטסורסינג כי לא ידעתי מימני ומשמאלי, מה גם שבסדנה הכל כתוב בדנית.

לכן עבדתי ויצרתי קשרים בשנה הראשונה עם eva solo, חברת כלי בית דנית, ועם kahla, מפעל פורצלן בגרמניה. בשנה השנייה טסתי לבד לכפר פורצלן בסין כדי ללמוד מהמאסטרים של המקור (שוב בלי לבדוק, רק לפי תחושה) כי הרגשתי שחסר לי ידע שאני לא מקבלת בלימודים. בפרויקט הגמר החלטתי לעבוד בזכוכית ושיתפתי פעולה עם מפעל חלונות. זה מאוד עזר לי להיות בתנועה וללמוד תוך כדי, מאשר להישאר סטאטית בסדנה ולחכות שמשהו יקרה

יובל: מעניין אותי מה בהכשרה שלך כאדריכלית או בלימודים בבצלאל עזרו לך לצלוח את ההרפתקה הזאת

יערה: בצלאל עשו עבודה טובה בלהכשיר אותי לעמוד על שלי, להגן על הרעיונות שלי, לא לוותר גם כשלא מבינים אותי. היה לי נסיון רב בזה. הכלים האדריכליים שהבאתי איתי היו הגישה שלי לפרויקט, אם זה הפונקציונליות בפרויקט, לא רק האסתטיקה, עבודה בחתכים, בתוכניות ושרטוטים, חשיבה מרחבית, וניהול פרויקטים; במיוחד בפרויקט הגמר שלי, הייתי המוח והלב של הפרויקט תוך שיתוף פעולה עם שלושה אנשי מקצוע שונים

יובל: זה בדיוק הזמן לספר על פרויקט הגמר: על הרעיון, מאיפה הוא נולד, מה היה התהליך

יערה: הפרויקט נקרא Dinner With a View; חלון צלחות. הצלחות עשויות זכוכית, חלון ממוחזר. אני מחזירה את הצלחות למוצא החומרי שלהם, להיות חלון.

כשאוכלים, מוציאים את הצלחת מהחלון, נותר חור, וכך פותחים את החלון. אני מספרת סיפור באמצעות אדריכלות וזכוכית, על התנועה המתמדת שלי בחיפוש אחר בית. בקופנהגן נאלצתי לעבור הרבה דירות, חדרים ומרתפים; הבית שלי הופך למה שאני מסוגלת לשאת עימי. אני נודדת עם הצלחות שלי, והופכת אותן לחלק מהבית שלי כשאני נשארת. וזה גם הסיפור שלי – שלא נטשתי את האדריכלות, אני חוזרת אליה בקנה מידה אחר, בפרטים. כבר שנתיים שאני עובדת עם צלחות – צלחות עם חור, צלחות עם ידית וצלחות בתוך חלון. מושך אותי להוסיף לצלחת פונקציה ולהסתכל אחרת על החלונות, להסתכל עליהם ולא רק דרכם.

הרעיון של חלון צלחות הצחיק אותי, היה הזוי מלכתחילה, וזה גם חלק מהחוויה שלי פה בקופנהגן, הזיות והפתעות. האתגר שלי היה להוציא את זה לפועל, לפתור איך הצלחות ישבו בתוך החלון‎


יובל: ו… איך זה עובד מבחינה טכנית?‎

יערה: עשיתי הפשטה לצלחת – rim-surface-rim. טבעת עליונה – משטח – טבעת תחתונה, כשהטבעת של תחתית הצלחת מתלבשת על טבעת זכוכית קטנה יותר שנמצאת מסביב לחור על החלון. החלון מורכב מזכוכית כפולה עם חור בשתי השכבות. על השכבה החיצונית יש טבעת זכוכית, ועליה מתלבשת הצלחת

יובל: יש בזה באמת משהו אדריכלי/תכנוני. תגידי, מה את יכולה לספר על פרויקטי הגמר האחרים, של חברותייך לתואר?‎

יערה: אנחנו מאוד שונות, מאוד אינדיבידואליות, וזה היה כיף לראות את המגוון גם בתוך קבוצה קטנה. הפרויקט של הסטודנטית השבדית עסק בהדפסת תלת־ממד של פורצלן (חימר) נוזלי. היא בחנה את גבולות המכונה עם התערבות שלה כיוצרת, ויצרה קומפוזיציות של צורה וצבע. סטודנטית דנית עשתה כלי בית/מטבח בהשפעה יפנית, וסטודנטית נוספת יצרה ניסויים בגלזורה וחימר על צלחות, כאמנות אקספרסיבית. כולן התעסקו במלאכה, בקראפט, בחימר, בתהליכי השריפה והגלזורה. כמו שאפשר לראות הייתי אאוטסיידרית כשפניתי לזכוכית.

יובל: אז מה עכשיו? מה התכניות?‎

יערה: שאלה מצוינת. יש לי תכניות גדולות לחלון צלחות, אבל קודם לנחות בארץ, להזיע ולקחת את זה שלב שלב‎

יובל: בהצלחה!

יערה: תודה רבה!

צילום: Lilia Zarzetsky

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden