כל מה שחשוב ויפה
ראובן קופרמן, סביב המדורה; מוזיאון טיקוטין. צילומים: מ״ל
ראובן קופרמן, סביב המדורה; מוזיאון טיקוטין. צילומים: מ״ל

יפן ועכשיו: התערוכה ״צמדים״ מחברת בין ההיסטורי לעכשווי

בתערוכה במוזיאון טיקוטין מציגים שלושה צמדים, כל אחד מהם מורכב מאמן הדפס עץ יפני קלאסי שפעל לפני מאות שנים, ומאמן או אמנית עכשוויים - יפנים וישראלים. המהלך, מסבירה אוצרת התערוכה, מעיד על העובדה שהדפסי העץ הללו מהווים השראה גם היום

חמש שנים עמלה אתי גלס גיסיס, אוצרת מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית, על תערוכה שהייתה אמורה להגיע מיפן. אבל אז הגיע ה־7 באוקטובר, ואחרי שחוותה את ההלם הנורא של האסון, ואחר כך גם את ההבנה שהתערוכה שתוכננה לא תתקיים, הגתה גלס גיסיס את הקונספט לתערוכה ״צמדים״ המבוססת על אוסף המוזיאון. לדבריה, בדומה להרס והחורבן שנזרעו בחבל הארץ שנודע בקסמו, התערוכה ״חוברת לאירועי השעה באופן שבו מוצגים בה מעברים מעולם של נופים פסטורליים לעולם של מלחמה ואסתטיקה של אלימות״.

צירוף המילים ״אסתטיקה של אלימות״ מייצר אוקסימורון ציני, אבל במרחב האמנותי של התערוכה, הפותח צוהר לתפיסות בתרבות יפן, הוא מקבל משמעות מובחנת כתמהיל עז, מוקצן ודרמטי של אימה וממד דמוני אפל עם הרואיקה, חוזק ועוצמה. ״צמדים״ מפגישה אמני הדפס עץ יפניים קלאסיים שפעלו בין שלהי המאה ה־17 למאה ה־19 עם אמנים עכשוויים, יפנים וישראלים, השואבים השראה מאמני העבר ו/או חולקים עמם נקודות חיבור והתייחסויות משותפות.

אוטאגאווה הירושיגה הוא בן זוגה לצמד של האמנית היפנית בת זמננו טאבאימו. האמן אוטאגאווה קוניושי מצוות כצמד לאמן הישראלי ראובן קופרמן, והאמן קאצושיקה הוקוסאי והיוצרת יעל בלבן מרכיבים את הצמד השלישי.

״ככלל, אי אפשר לדבר על אמנות מערבית בלי להתייחס להדפסי עץ יפניים – אוקיו־אה ביפנית, שהייתה להם השפעה עצומה על התפתחות האמנות המודרנית והם שהיוו את הקרקע ממנה היא צמחה״, אומרת גלס גיסיס. ״הייחוד שלהם בא לידי ביטוי בחיתוך, בקו ובמתאר, בשיטת הבלט המסורתית שננקטה ביצירתם, בפרספקטיבות שנוצרו מאלכסונים שכמו מושכים כלפי מעלה ופותחים מבט מושטח – מלשון שטוח – ורחב, וכן במאפיינים כחלוקה, תיחום ומסגור״.

כל אחד מהאמנים הקלאסיים שמוצגים בתערוכה נודע בשפת יצירה שייחדה אותו, ובכלל זה בעיסוקו בתמות שזוהו עמו. החיבור המתקיים ביניהם לבין האמנים העכשוויים לובש בה הקשרים מפתיעים וביטויים שונים ומגוונים.

אוטאגאווה קוניושי יושיצונה הצעיר, בעזרת הטנגו, נלחם בבנקיי על גשר גוג׳ו. צילומים: מ״ל

אוטאגאווה קוניושי יושיצונה הצעיר, בעזרת הטנגו, נלחם בבנקיי על גשר גוג׳ו. צילומים: מ״ל

אוטאגאווה הירושיגה, שוק אורז בדוג׳ימה. מתוך הסדרה ״מראות מפורסמים של אוסאקה״

אוטאגאווה הירושיגה, שוק אורז בדוג׳ימה. מתוך הסדרה ״מראות מפורסמים של אוסאקה״

טאבאימו, בית נוחיות ציבורי

טאבאימו, בית נוחיות ציבורי

את הפרק שמציג את עולם הנופים הפסטורליים מייצגים הדפסי נופים של הירושיגה (1858-1797), שהרבה לצייר את אדו (טוקיו של היום, לפני תהליך המודרניזציה שעברה יפן). הירושיגה מתמקד בתופעות טבע, מנציח רגעים ומצבים שנקלטים בעין האמן שלו ומתרגם אותם בהדפסיו תוך שימוש בצבעוניות עזה ובפרספקטיבות לא שגרתיות, המשלבות בין מבט מושטח־רחב לבין התמקדות בנקודה אחת. ״הדפסי הנופים שלו ששבו רבים, שבו גם את לבו ועינו של האדריכל האמריקני פרנק לויט רייט, שהיה אספן של הדפסים יפניים. הסברה היא שבית המפל האיקוני שתכנן לויד רייט בעיירה בר ראן בפנסילבניה תוכנן בהשראת תדפיסי העץ של הירושיגה״.

במבט ראשון קשה לעמוד על הקשר בין הדפסיו של הירושיגה לבין מיצב הוידאו של טאבאימו, ״בית נוחיות ציבורי״ מ־2006, שנתרם למוזיאון על ידי אוסף אנג׳ל לאמנות עכשווית – עבודה המשלבת בין ציור ידני לטכנולוגיית הנפשה ממוחשבת. במרכזה עומד חלל שירותים ציבוריים שבו נמצאות שלוש נשים, כל אחת מהן מייצגת אב טיפוס של אישה יפנית – נערת בית ספר, עקרת בית ופקידה במשרד.

״אי אפשר לדבר על אמנות מערבית בלי להתייחס להדפסי עץ יפניים – אוקיו־אה ביפנית, שהייתה להם השפעה עצומה על התפתחות האמנות המודרנית והם שהיוו את הקרקע ממנה היא צמחה״

באמצעות המצלמה העוקבת אחריהן, ואגב כך הופכת את הצופים במיצב למציצנים, טאבאימו מבקרת את הגבול שבין הציבורי לפרטי־אינטימי במבט סוריאליסטי, קיצוני, ביזארי וגם מטריד משהו. כך לדוגמה הנערה המתארגנת לקראת יומה שפושטת את בגדיה לעיני כל ולא באחד מהתאים הסגורים, או עש עם עין מצלמת שנכנס לחלל השירותים דרך החלון. אפשר לזהות בעבודה את השפעתו של הירושיגה, שהיווה עבור טאבאימו מקור השראה משמעותי, בצבעוניות העזה, באופן שבו היא לוכדת ומתעדת רגעים וסיטואציות, בנקודות המבט הלא שגרתיות ובשילוב מוטיבים המופיעים ביצירותיו, כמו הצב שאצל הירושיגה מסמל את הטבע ומופיע בהדפסיו כפרט מוגדל, ואצל טאבאימו מייצג את הביזארי והסוריאליסטי באופן שבו הוא יוצא מהאסלה ונשטף בה.

ביקורתה של טאבאימו מופנית גם להבט חברתי־תרבותי דרך הצגת לכלוך וכתובות גרפיטי שמופיעים על קירות החלל בסוף המיצב. ״הפגיעה בניקיון פירושה פגיעה באסתטיקה״, מסבירה גלס גיסיס, וככזו היא מחללת את חלל השירותים, שמהותו אינה שונה מכל חלל ציבורי אחר. יתרה מזאת – לא מעט מהאדריכלים המובילים את סצנת האדריכלות הבינלאומית חתומים על תכנון חללי שירותים.

בתרבות היפנית פעולות יומיומיות טריוויאליות זוכות לתשומת לב רבה ביותר תוך ירידה לפרטי פרטים. לעתים היא מעלה אותן כך לדרגה של אמנות, כמו את טקס התה לדוגמה, ולעתים היא מהווה כלי להעברת ביקורת, כמו בעבודה של טאבאימו, שחותרת לפתוח את התודעה למציאות העכשווית״.

יעל בלבן, נוף ארצישראלי

יעל בלבן, נוף ארצישראלי

יעל בלבן, אז באי נשתה יחד קפה טרי

יעל בלבן, אז באי נשתה יחד קפה טרי

יעל בלבן, בדים יפים

יעל בלבן, בדים יפים

יעל בלבן, התרסקות במים

יעל בלבן, התרסקות במים

יעל בלבן, מלמעלה למטה

יעל בלבן, מלמעלה למטה

האמן קצושיקה הוקוסאי (1760- 1849) נודע, לפי טקסט התערוכה, ״בכישרונו לתאר גוף בתנועה ולהדגיש את תחושת הרגע״. ציורי הלוחמים שלו, שבתערוכה מוצגים בספר, הם המקור לציוריה של האמנית יעל בלבן, ישראלית ילידת ברית המועצות. בשפתה האמנותית של בלבן מתורגמים הלוחמים של הוקוסאי למופע מעודן שזור בממד של תנועה, כגילום של מאבק והישרדות החוברים לביוגרפיה האישית והמשפחתית שלה.

הציורים, על כלל הקווים והדימויים שבהם, בנויים על טהרת מוטיב של לולאות, שבתהליך יצירה עמלני מייצרים חזרתיות אינסופית, מדיטטיבית. מוטיב הלולאות נשאב מהביוגרפיה של משפחתה, וסיפורו מפתיע: סבה שהואשם בבגידה במדינה הסובייטית הוצא להורג, ורק כעבור 56 שנים זוכה מאשמה. תצורת הלולאה נסמכת על חתימת ידו של הפקיד החתום על המסמך שטיהר את שמו, וככזו מעוררת תחושה של צופן אישי־פרטי המוכמן ביצירות.

אוטאגווה קוניושי, (1861-1797) בן זוגו של קופרמן בצמד, נודע כאמן אקסצנטרי שיצירותיו רוויות בדמיון, פנטזיה, דרמה וביזאריות. בתוך כך, החיבור בינו לבין קופרמן, החולק עמו את אותו הווייב ועושה שימוש בתכנים דומים – כמו נועד להיות. בשיחה עמו מספר קופרמן על מפגשו הראשון עם התרבות היפנית, כשהשתתף בשיעור זן בודהיזם שהעביר הסופר יואל הופמן במסגרת לימודי אמנות. ״נשאבתי לשם מיד. מספר שנים לאחר מכן גם צפיתי במופע בוטו והייתי המום מעוצמת החוויה, אבל עבר עוד זמן עד שהדברים הבשילו לעשייה אמנותית של הציורים״.

ראובן קופרמן: ״השימוש בעפרונות צבעוניים נחשב ילדותי ואפילו נחות משהו, אבל המגבלות הן אלה שמאתגרות אותי לנסות לפרוץ את הגבול של עצמי ולשכלל כמה שאפשר״

במקביל הוא נכנס לעולם הקעקועים. ״התחלתי להתקעקע והקעקועים היו של קוניושי, שהדימויים שלו והדמויות שבונות אותם שבו אותי״. באחד מטיוליו ליפן התגלגלו הוא וזוגתו למסיבת טראנס שבה נכחו גברים מקועקעים, שהתבררו כאנשי יאקוזה המחוברים למסורת. שם, בשיחה עמם, ירד לעומקן של הסמליות, הדרמה, המוחצנות והתנועה שהקעקועים מגלמים. ״קצוות בין מזרח ומערב מעניינים אותי בשאלה איפה האמנות פוגשת את החיים. באמנות היפנית זה היה קיים הרבה לפני המערב, ורואים שם נוכחות של מאבקים וקונפליקטים באמצעים גרפיים. יש ממד מחריד אך הוא לאו דווקא מתקשר לטוב או רע. הוא לא דיכוטומי״.

על אף שקופרמן מרבה להתנסות במנעד מדיומים ובמנעד טכניקות, מרבית ציוריו בתערוכה מאופיינים בשימוש בצבעי עפרונות ובמוטיבים שנעים בין הטרגי לקומי, בחיפוש אחר יצירת מתח שיכניס את הצופה לחוויה. ״המתח נבנה בין התמה לבין הטכניקה. ההומור, הצבעוניות, הפנטזיה והדמויות התיאטרליות מנטרלים את ממדי האסוניות והאימה״. השימוש בעפרונות צבעוניים, לדבריו ״נחשב ילדותי ואפילו נחות משהו, אבל המגבלות הן אלה שמאתגרות אותי לנסות לפרוץ את הגבול של עצמי ולשכלל כמה שאפשר״.

ראובן קופרמן, חוצנים

ראובן קופרמן, חוצנים

ראובן קופרמן, חיות מחמד

ראובן קופרמן, חיות מחמד

ראובן קופרמן, פירומן

ראובן קופרמן, פירומן

ראובן קופרמן, שמש שחורה

ראובן קופרמן, שמש שחורה

ראובן קופרמן, קאבוםקי

ראובן קופרמן, קאבוםקי

birds

בתערוכה מוצגים ציורים שלו מהשנים 2010-11, לצד עבודה שצוירה אד הוק עבורה. ״שילבתי בה אלמנטים שמזוהים עם שלושת האמנים תוך יצירת משהו חדש ומסונתז. אבל ברמה האישית, קוניושי הוא מבחינתי הטופ, הודות לקומפוזיציות הדינמיות שהוא יוצר״.

עבודה נוספת שנוצרה ייעודית לתערוכה היא מיצב / תיאטרון בובות המבוסס על פיגורינות מתוך אוסף פרטי שקופרמן מטפח. ״שיחקתי איתן ועם ההעמדה שלהן, ללא שום רצון או כוונה לייצר זיקה לאירועי ה־7.10. רק בדיעבד הבנתי שיצרתי שתי קבוצות שמוצבות זו מול זו, ספק בקונפליקט ספק במשחק. זה היה מהלך אינטואיטיבי שכנראה הושפע מהסיטואציה שאנחנו חווים היום״. שתי עבודות נוספות בתערוכה הן עבודות קולאז׳ שנוצרו על בסיס דימוי של הפצצות בעזה, שבו נתקל ברשת בתקופת מבצע צוק איתן. ״עשר שנים חלפו מאז, ולא ייאמן שהן שוב כל כך רלוונטיות ואקטואליות. חלק ממעגל אינסופי של קונפליקטים הרסניים״.

לצד התצוגות המרשימות, התערוכה כוללת גם פינת התנסות ביצירת הדפסי עץ בשיטה יפנית מסורתית, וכן עמדת צילום המאפשרת להצטלם בתוך הדפס של הירושיגה – כמו קפיצה קטנה ליפן.

מעבר לעניין האמנותי שהתערוכה מעוררת, האוצרות המושקעת והעובדה שהיא נהגתה וקרמה עור וגידים בזמן קצר מעוררת השתאות. אך לדידה של גלס גיסיס, מה שחשוב הוא המסר העומד בבסיסה. ״התערוכה מוכיחה שהדפסי העץ לא גוועו ולא נס ליחם. הם חיים ובועטים, ומשמשים מקור השראה וקרקע פורייה ליצירה במנעד מדיומים ובמנעד ביטויים אסתטיים״.


צמדים
אוצרת: אתי גלס גיסיס
בהשתתפות: אוטאגאווה הירושיגה, טאבאימו, אוטאגאווה קוניושי, ראובן קופרמן, קאצושיקה הוקוסאי, יעל בלבן
מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית, שדרות הנשיא 89 חיפה
נעילה: 1.6

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

תגובה אחת

  1. מלכה

    מאז שאתי אוצרת תערוכות במוזיאון-המוזיאוןקיבל תפנית נהדרת!!!!

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden