כל מה שחשוב ויפה
אהרונה ישראל. צילומים: יקיר מאיר פרץ
אהרונה ישראל. צילומים: יקיר מאיר פרץ

הלקסיקון למתעמל של אהרונה ישראל, במוזיאון העיר תל אביב יפו

בעבודת וידיאו חדשה חוקרת אהרונה ישראל את השורשים של שיעורי ההתעמלות העבריים והדרך שבה עיצבו את תפיסת הגוף הישראלית. בימים אלה היא עובדת גם על מופע בימתי בנושא, ומבקשת להרפות קצת מהרצינות שאופיינית לנושא

ענבל: בוקר טוב אהרונה, מה שלומך בימים האלה?

אהרונה: הי ענבל, שלומי בימים אלו נע בין ייאוש לתקווה. יחד עם זאת אני מוצאת את עצמי פתאום עסוקה בפרויקטים חדשים שמתבשלים

ענבל: טוב להיות עסוקים ביצירה תמיד, אבל במיוחד בזמן הזה. מה את מבשלת?

אהרונה: אני מציגה את עבודת הווידיאו ״לקסיקון״ במוזיאון העיר תל אביב־יפו החדש ע״ש שושנה וזבולון תומר, בתערוכה ״מלאכה ובטלה״ שאצרו גלית גאון והדסה כהן. כיוון שרוב העבודות שאני יוצרת בשנים האחרונות הן עבודות מחול ופרפורמנס לבמה, אז בהמשך לווידאו הזה מתבשל בימים אלו גם מופע תחת השם ״מדריך למתעמל״ שאני מאמינה שיעלה בבכורה בחודשים הקרובים

אהרונה ישראל. צילומים: יקיר מאיר פרץ

אהרונה ישראל. צילומים: יקיר מאיר פרץ

ענבל: וידאו ארט של מחול הוא סוגה מאתגרת בעיניי – איך מעבירים משהו גופני וחושני כמו מחול דרך מסך קטן. צלחת את המשוכה בהצלחה רבה לדעתי. ספרי קצת על העבודה הזו ואיך היא נולדה?

אהרונה: תודה. נקודת המוצא לעבודה הייתה מחקר ותגובה לחומרי ארכיון עירוניים. המחקר שלי הוביל אותי להעמיק בשיעורי ההתעמלות הראשונים שנלמדו בעברית בגימנסיה הרצליה החל מ־1907 על ידי דמות מיתולוגית בעיר – המורה הראשון להתעמלות בעברית – צבי נשרי. זה הרגע בזמן שבו החלה להיווצר בארץ תרבות של חינוך גופני בעברית. זה עניין אותי בגלל העיסוק שלי בזהות מקומית ובנרטיב הישראלי, ובאופן שבו הוא מתבטא בגוף – עיסוק שמופיע גם בעבודות במה קודמות שלי

מעניין אותי לחקור אלו כוחות תרבותיים ותפיסתיים פעלו על הגוף שהתפתח בארץ ומהם השדות התנועתיים והאסתטיים שהשפיעו על הגוף העברי ובהמשך על הגוף הישראלי

ענבל: מה חקרת?

אהרונה: מעניין אותי לחקור אלו כוחות תרבותיים ותפיסתיים פעלו על הגוף שהתפתח בארץ ומהם השדות התנועתיים והאסתטיים שהשפיעו על הגוף העברי ובהמשך על הגוף הישראלי. אני מתבוננת בשדות התנועה השונים הנוכחים ב״סביבת״ הגוף הישראלי כשפות כוריאוגרפיות שונות

ענבל: את יוצרת בעבודה הזו חיבור מעניין בין התעמלות ובין מחול, דרך החזרתיות והקצביות, שילוב שיש בו משהו מהפנט בעיניי. איך זה התפתח?

אהרונה: לפני צילומי הווידאו פענחנו חומרי ארכיון שונים מתחילת המאה שעברה, חלקן מסרטי וידאו, ולרוב מספרים וחוברות שפרסם נשרי. בשלב הראשון יצרתי יחד עם הרקדנים שעימם אני עובדת – גילי גבע, אור ששי ואריאלה בן דב – כוריאוגרפיה המבוססת כולה על תרגילי התעמלות המופעים בספריו של נשרי. בהמשך התחלתי לעשות מניפולציות כוריאוגרפיות שונות על החומר התנועתי הראשוני

ענבל: איזה סוג מניפולציות?

אהרונה: לווידאו יש שני חלקים: בחלק הראשון עבדתי ממש מתוך הכלים הכוריאוגרפים וכמו שציינת עם וריאציות וחזרתיות. החלק הזה נוגע ברמיזה בנושא של ציות ומשמעת שעובר כחוט השני בטקסטים של נשרי, באופן שבו הוא ראה את הכשרת דור העתיד בארץ ובעובדה שדובר על ״חינוך גופני״ ולא על ״ספורט״.

החלק השני הוא משהו אחר. התחלנו לשחק בסטודיו עם החומרים ההיסטוריים ולבחון טקטיקות שונות לעשות עליהן מניפולציות. חשבנו על זה כמו על חקירה של אמצעים לפורר, למוסס, לסדוק ולפרום חומר פיזי. מתוך העבודה הזו בחרתי טקטיקה אחת שצילמנו לווידאו: את הצחוק. מתוך כוונה להציע רפיון כלשהו לדימוי הגופני המוצג בחלק הראשון. ככוריאוגרפית אני עובדת מתוך הגוף ולכן המניפולציה היא גופנית (ולא בצילום)

ענבל: זוהי אולי הצעה טובה לסדר היום שלנו בכלל – במקום תרגילי סדר, לשים לב עד כמה המערכת אבסורדית ולצחוק?

אהרונה: נגעת בדיוק בנקודה. יש המון רצינות בנרטיב הישראלי. ויש מתח, שהוא ממש ביסוד הישראליות, בין הסובייקט לבין הסדר הקיים, ובין ציות לאי־ציות. מתח שלתחושתי רלוונטי לקונפליקטים הגואים בחברה הישראלית. אני מחפשת את הביטוי של זה בגוף הרקדנים שאיתם אני עובדת. זה נוכח גם בעבודת הווידיאו ועוד יותר במופע שמתבשל. הווידאו צולם בתקופת הפגנות המחאה נגד הרפורמה המשפטית. הרגשתי שהתחיל שם דיון אמיץ על הנרטיב הישראלי והחיים מחוץ לסטודיו הדהדו את המחשבות שלי בתהליך היצירה. אני מאמינה שהיו נפתחים פה הרבה דברים אם רק היינו יכולים קצת להרפות מהדימוי הישראלי שלנו בעיני עצמנו

ענבל: אני לא בטוחה שהומור מספיק כדי לתקן את המצב היום, אבל נדמה שאת מציעה נקודת התחלה לדיון שבו ניקח את עצמנו פחות ברצינות ואולי תתאפשר יותר גמישות

אהרונה: קשה לצחוק בימים אלו. רוב הזמן אני עצובה על מציאות החיים שאנחנו חווים ומתמודדים עימה כרגע ובכלל. אבל אני מאמינה שגמישות, וגם אומץ להרפות מדימויים ישראלים מסוימים, בהחלט יכולים לפתוח לנו דרך לשנות את ההיסטוריה שלנו ולא לשחזר אותה

תפיסת חלל ברורה

ענבל: ספרי קצת על עצמך ועל הדרך שלך בתחום המחול?

אהרונה: אני מגיעה מרקע מעורב. אני בוגרת החוג לאדריכלות בבצלאל ובמקביל לימודי מחול ותיאטרון בארץ ובהולנד, ולימודים לתואר שני בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב (שנתקעו קצת מאז שהפכתי לאמא ועדיין לא סיימתי). התחלתי לרקוד בגיל מאוחר יחסית אבל כילדה הייתי שחיינית וספורטאית, ואולי בגלל זה המשיכה שלי לעולם הזה

אהרונה ישראל. צילום: לירון וייסמן

אהרונה ישראל. צילום: לירון וייסמן

ענבל: חיבור מפתיע – בין אדריכלות למחול ותיאטרון. את מרגישה שלימודי האדריכלות משפיעים על המחול שאת יוצרת?

אהרונה: האמת שכן. עבודות הבמה שלי לרוב מביאות תפיסת חלל ברורה ואני חושבת על החומרים והמבנה הכולל של המופע בשכבות, ממש כמו בעיצוב.

לעבודת הווידיאו חיפשתי במשך די הרבה זמן לוקיישן שיתאים לתכנים הכוריאוגרפים מבחינת רוח הזמן, המינימליזם והרצינות, וגם שיהווה מיכל שייתן את ההקשרים התרבותיים־חברתיים הנוגעים לחינוך, לתרגילי סדר ולטקסי זיכרון. ידעתי שזה צריך להיות מגרש של בית ספר בתל אביב אבל לקח זמן עד שמצאתי את המרחב שהרגשתי שהחומרים ישבו בו נכון. צילמנו בבית חינוך ע״ש א.ד. גורדון, ברקע בניין מאמצע שנות ה־30. זה היה סוג של מחקר אדריכלי נלווה למחקר הכוריאוגרפי ולצילומים

ענבל: אני חושבת שמרגישים בווידאו את ההתאמה של המקום לתוכן. איך זה יעבוד במופע על הבמה?

אהרונה: המופע לבמה יהיה שונה. הבמה היא מקום יותר ניטרלי והמופע יעסוק ביחסים בין שפה גופנית לשפה מילולית. כיוון שנשרי היה הראשון שלימד בארץ בעברית, הוא חידש או טבע הרבה מהמונחים המילוליים שאנחנו משתמשים בהם בהקשר של פעולת הגוף (גם את המילה התעמלות המגיעה מהשורש ע.מ.ל). הפענוח של תנועה מטקסט היה תהליך מאתגר בפני עצמו שהשפיע על תכני המופע.

birds

המופע יכלול טקסטים המצוטטים מספריו של צבי נשרי והגדרות מ״לקסיקון מונחי החינוך הגופני״. יהיה בו הומור אירוני דק שאני מקווה שגם יקליל עבור הצופה את הנושא (לא קל לדבר על התכנים האלה בימים הללו). אני גם אופיע בו כדמות טקסטואלית המשקפת משהו על המהלכים הגופניים שיציגו הרקדנים. בשלב זה אני עדיין מתחבטת בשאלה האם לא יהיה נכון להציג את המופע גם במרחב בית סיפרי או באולם התעמלות

ענבל: אני סקרנית לראות את התשובות שתמצאי לשאלות האלה. הזכרת את האימהות ואת התואר, איך שני אלה מתקדמים?

אהרונה: לגבי האימהות, אני אמא לליהיא שבעוד מספר חודשים תהיה בת ארבע. האימהות היא עולם שלם ומלא שמהווה עבורי עוגן מאזן לחיי המקצועיים שעשויים להיות לעיתים תובעניים, ועל כך אני מוקירה תודה. התואר השני עדיין מחכה. הייתי קרובה לסיום ואני מאמינה שלכשיגיע הרגע המתאים אחזור לשערי האוניברסיטה

ענבל: בהצלחה בכל הפרויקטים, הבימתיים, המשפחתיים והלימודיים. בינתיים, אפשר לצפות בעבודת הווידאו במוזיאון העיר המחודש שנמצא בבית העיר ההיסטורי בכיכר ביאליק. המוזיאון פתוח להרצה

אהרונה: תודה רבה ענבל


מלאכה ובטלה
אוצרות: גלית גאון והדסה כהן
מוזיאון העיר תל אביב־יפו, ביאליק 27
אירועי הפתיחה של המוזיאון יתקיימו ב־28-30.3; הפתיחה הרשמית ב־1.4

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden