כל מה שחשוב ויפה
אדוארד אמדין בגלריה Century. צילומים: מ״ל

על אמנים ואספנים: הגלריסט מסן פטרסבורג

פורטפוליו Promotion: אדוארד אמדין עזב את רוסיה עם הפלישה לאוקראינה ושם לעצמו מטרה לפעול ולהפיח חיים בסצנת האמנות הרוסית־ישראלית

כל גל עלייה חדש לישראל מעורר פרץ של רגשות בקרב העולים הוותיקים, שנעים מהתנכרות ועד התפעלות, פריסת חסות או התבוננות מתנשאת. ואין זה מפתיע, שכן כל עלייה מביאה איתה נקודת מבט ותפיסת עולם ייחודית ושונה מזו של אלה שכבר היכו שורש ומצאו את מקומם. ובזאת גם ייחודה של הארץ – רעיונות רעננים, תפיסות חדשות ומגוון צבעים, הנשזרים זה בזה, יוצרים אווירה תרבותית שאין דומה לה בשום מקום אחר. ובתוך כור ההיתוך הנודע שלנו, בין ויכוחים, התנגשויות והתפייסויות, נולד דבר מה חדש ויוצא דופן.

החיפוש אחר קולות ייחודיים ונון־קונפורמיסטיים הוא שמשך את הגלריסט אדווארד אמדין (Edward Emdin) לאצור את תערוכת ״האמנים והאספנים״, שנפתחה לאחרונה בגלריית Century בתל אביב. אמדין הוא אוצר אורח בגלריה שפתחה מרינה קרוניק, אף היא עולה חדשה, מבקרת אמנות ודילרית, שהייתה בעלת גלריה במוסקבה.

מיכאיל גרובמן

מיכאיל גרובמן. צילומים: מ"ל

איגור קמנב

איגור קמנב

מטוסביץ'

מטוסביץ'

אמדין, עולה חדש מסן פטרסבורג הוא גלריסט ואוצר מוכר בעולם האמנות הרוסי. גלריית SolArt הפטרבורגית שבבעלותו מתהדרת באוסף משובח של אמנות רוסית מודרנית. מתחילת שנות ה־90 הוא פעיל כאוצר תערוכות, המתמחה באומנים רוסים עכשוויים. מאז הספיק לאצור תערוכות רבות ברוסיה וגם מחוצה לה – בארצות הברית, באנגליה ובפינלנד.

במקביל לפעילות שמרכזה היה עד לאחרונה ברוסיה, שימש אמדין מרצה לאמנות במכללת סנטה מוניקה ובמכללת ברווארד. בין התערוכות המדוברות שלו בארצות הברית: Russian Resplendance I ו־Russian Resplendance II בת׳אוזנד אוקס, קליפורניה; תערוכת נשים ״אומנות שפורצת את גבולות הפוליטיקה״ בבוקה רטון, פלורידה, וב־Hibel Museum of Art, בלייק וורת, גם הוא בפלורידה; תערוכה במכללת סנטה מוניקה, קליפורניה ועוד. הוא השתתף בירידים בינלאומיים והיה אורח כבוד במשך שנים ביריד האמנות ארט באזל במיאמי. בנוסף הוא הקים פרויקט ייחודי, מלון Winwood – מרחב תערוכות הפתוח 24/7.

אמדין עזב את רוסיה בעקבות הפלישה לאוקראינה לפני כשנתיים, והתערוכה הראשונה שהוא מציג בארץ, ״אומנים ואספנים״, מוקדשת לאומנים דוברי רוסית – חלקם מהוותיקים ואחרים בני העליות האחרונות. אמדין אינו קורא תיגר על האמנות המקומית, נהפוך הוא – לדבריו, הוא שואף להציג ״אמנים נפלאים, שהתחנכו על ברכי מסורת האומנות הרוסית והשתלבו בתוך שדה האומנות הישראלית החדשה״.

כמו סרט תיעודי

בתערוכה מוצגות יצירות מתוך אוספים פרטיים, הן של האמנים עצמם והן של אספנים ישראלים מובילים. במבט חטוף אפשר להתרשם שזו תערוכה ססגונית ואקלקטית, אך מבט מעמיק יותר מגלה יצירות של אומנים השייכים למגוון זרמים ועובדים בשורה של סגנונות, חלקם מהשורה הראשונה בשוק האמנות.

יצירותיו של מיכאיל גרובמן, מהנציגים המובילים והבולטים של האוונגרד הרוסי השני מהוות ציר מרכזי של התערוכה; לצידן, מוצגות עבודות של יבגני ז׳ילינסקי, אלכסנדר זברב, אנדרי מלכוב, ויקטור קאזארין, אנדרי סופיין, אלכסנדר גורנזשטיין, איגור קמנב, אלכסנדר סוקולוב; אומנית הקרמיקה מריה גרנובסקיה, ולדימיר מסלוב ועוד.

בתוך השפע האקלקטי וריבוי הסגנונות, אמדין מציע להקדיש לכל יצירה התבוננות ארוכה ומעמיקה. מקבץ היצירות מאפשר לא רק להתרשם ממיומנויותיו ומכישרונו של כל אחת ואחד מהמאנים, אלא גם להתבונן על המקום וסיפורו, דרך סיפורם הלא ישיר של האמנים.

״תערוכה יודעת לספר סיפור, כמו סרט תיעודי. היא לוכדת את דרכם של האומנים – אם זה ערב עלייתם ארצה או לאחריה, חושפת בפנינו רבדים עמוקים של מערכת היחסים הנרקמת בין האומן לארצו, ומדגימה את השפעתה של ישראל על היצירה באופן מרתק.

אנדריי קרפוב

אנדריי קרפוב

אנטולי זברב

אנטולי זברב

יבגני ז'ילנסקי

יבגני ז'ילנסקי

ויקטור קזרין

ויקטור קזרין

ולדימיר מסלוב

ולדימיר מסלוב

״אני מכיר היטב את הציירים הנון־קונפורמיסטים יוצאי סן פטרסבורג, שהתערוכות שלהם נמחצו ונעקרו, פשוטו כמשמעו, על־ידי דחפורים בשנות השבעים בברית המועצות, מכיוון שהם רצו להשמיע קול אחר, שסתר את אמנות הזרם המרכזי והטעם הסובייטי. כשהגעתי לישראל גיליתי למרבה הפתעתי ושמחתי שרבים מהאומנים שהכרתי נמצאים כאן וממשיכים ליצור.

״מיכאיל גרובמן, שעזב את רוסיה ב־1971 הוא אמן בעל שם, שעבודותיו הוצגו במיטב המוזיאונים בעולם. היום הוא כבר אדם לא צעיר, מעניין שהתערוכה הראשונה בחייו נערכה באקדמיה הממלכתית לאומנויות ועיצוב של סנט פטרסבורג שטיגליץ, שבה גם אני פתחתי מאוחר יותר את הגלריה הראשונה שלי.

״ציורו של יבגני ז׳ילינסקי, ׳שמע ישראל׳, היה תלוי על קיר חדר השינה שלי. ז׳ילנסקי הוא בוגר המחלקה לאדריכלות באקדמיה לאומנויות בלנינגרד (היום סן פטרסבורג), היה חבר באיגוד האומנים ׳פילי הקרב׳. ׳הפילים׳, בהנהגתו של אלכסנדר רפפורט, לא התקיימו לאורך זמן רב אך הותירו חותם ורושם על מי שליווה את פועלם. ז׳ילינסקי חי היום בישראל, אך אינו מוכר בקרב הקהל הישראלי.

״צייר נוסף נפלא שאתו עבדנו הוא אנדרי מלכוב, שכבר אינו בין החיים. הבאתי אתי כמה מהיצירות הקטנות שלו שבוצעו בטכניקה ייחודית של שילוב גרפיקה וצבעי שמן. כשהצגנו בארצות הברית הלוס אנגלס טיימס הקדיש מאמר חשוב למלכוב, אף הוא בוגר לימודי אדריכלות והיה חבר ב׳פילי הקרב׳.

״ניתן לראות בתערוכה את יצירותיו של סופיין, אמן יוצא דופן שאיתו שיתפתי פעולה ברוסיה, וכאן מצאתי את עבודותיו לגמרי במקרה באוסף פרטי שהגעתי אליו. כמו כן, יש לנו שתי יצירות של ולדימיר בורודין – הצייר הראשון בעל שם שאיתו התחלתי לעבוד, בראשית דרכי כאוצר וגלריסט״.

״בשנתיים האחרונות, הספקתי להכיר בישראל אספנים ואוספים מרתקים, כך שהתערוכה נולדה כמעט מעצמה. כשאני מתחיל לעבוד על תערוכה, מתהדקים בהדרגה הקשרים בין היצירות, בין האמנים והאספנים. בתערוכה זו אני חש ביתר שאת את הזיקה בין העבר שלי לעתיד״, הוא אומר.

״יעקב אמדין, אבי השושלת המשפחתית שלנו, היה רב הקהילה היהודית בעיר נמל בצפון מערב גרמניה בשם אֶמדֶן. אביו, צבי אשכנזי, נולד במוראביה, למד לצד יהודי ספרד בסלוניקי ובתקופת התפר שבין שלהי המאה ה־17 לתחילת המאה ה־18 היה רב בית הכנסת באמסטרדם. הוא זכה למעמד מכובד מאוד בעיר, ובשלב מסוים עקר ללונדון וציור דיוקנו הוצג במוזיאון היהודי בלונדון (שנסגר לאחרונה). בכל ביקור בעיר הייתי נוסע לראות אותו, עכשיו אני מקווה להביא אותו לארץ״.

birds

אמדין מקיים קשרים ענפים עם אספנים ובעלי גלריות כמו גם עם אמנים מאסכולות שונות ברחבי העולם. בהשכלתו הוא בכלל מתמטיקאי, אבל מאז לימודיו בתיכון נמשך לעולם האמנות. הוא נרשם לקורס מדריכי אומנות ולמד על אוספי ההרמיטאז׳ והמוזיאון הרוסי הממלכתי, ובהיותו סטודנט התקרב לחוגי האומנים שפעלו בסן פטרסבורג. בשנת לימודיו האחרונה באוניברסיטה, במקביל לכתיבת התזה שהוקדשה למודלים מתמטיים, פתח את גלריית SolArt – Solyanoy Art Gallery במבנה האקדמיה הממלכתית לאומנויות ועיצוב של סנט פטרסבורג שטיגליץ בסמטת סוליאני (רקטור האקדמיה דאז היה אומן פעיל בעצמו).

״עשיתי את צעדי הראשונים בעולם האומנות בתקופה יוצאת דופן. העירוב בין המסורות והאסכולות התאפשר בזכות תחושת החופש המזוקק, ששררה ברוסיה בשנות ה־90, והולידה פרץ יצירה אדיר. אפשר לדמות זאת למה שקרה כ־70 שנה קודם, בשנות ה־20 של המאה, אחרי המהפכה. התמזל מזלי ליהנות מהעושר היצירתי של תקופת הפרסטרויקה ולהיות בזמן הנכון במקום הנכון״.

בשלושה עשורים שחלפו מאז הזמנים השתנו, אך גישתו של אמדין לאומנות והעין שמזהה את האיכויות וקושרת אותן יחד, נותרה בעינה. בין העבודות במדיומים השונים, שנוצרו בתקופות שונות ושל אמנים בני דורות שונים עובר כחוט השני הקשר הרוסי־ישראלי, על גלי העלייה שמזינים אותו; קשר של אהבת האמנות והקשר המורכב ורב הרבדים שבין אמנים לאספנים.


אמנים ואספנים: תערוכה קבוצתית
אוצר: אדוארד אמדין
גלריה Century, בן יהודה 126, תל אביב

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. יהודה מרר

    יפה..נכון..ויש לברך על התערוכה החשובה..

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden