כל מה שחשוב ויפה
הסטודיו של רמי מאירי ברחוב נחמיה. צילום: מ״ל
הסטודיו של רמי מאירי ברחוב נחמיה. צילום: מ״ל

״סיפורו של רמי מאירי״: חיים של אמן - דרך היצירות

סיפור חייו של אחד מאמני הרחוב הראשונים בארץ עומד במרכזו של סרט קצר שיוקרן בפסטיבל ״אפוס״. את הסרט יצר דקל לופה, אמן רב־תחומי, שהגיע לעולם הקולנוע חסר ניסיון - ולימד את עצמו כל מה שהיה צריך תוך כדי

״כשהכרתי את רמי גיליתי אדם בשנות ה־60 לחייו, עם מרץ של בחור בן 18״, מספר דקל לופה, במאי הסרט ״סיפורו של רמי מאירי״, שיוקרן במסגרת פסטיבל אפוס השבוע (24.4). ״את הציורים שלו הכרתי מילדות כשהייתי מסתובב בתל אביב, אבל לא הייתי בטוח מה קורה איתו ואם הוא עדיין פעיל.

״לפני שלוש שנים וחצי באתי לשמוע הרצאה שלו באברהם הוסטל, ובסופה אמרתי לו שאני אשמח לשבת איתו לשיחה. הוא הזמין אותי אליו הביתה ומיד גילינו שיש לנו לא מעט במשותף. הוא הציע לי להיות חלק מהצוות שלו באחד מציורי הקיר הגדולים ואז, תוך כדי עבודה, הבנתי שאני רוצה לתעד אותו, שאנשים צריכים להכיר את הסיפור שלו״.

רמי מאירי וחברים, במחווה לביטלס. צילום: מ״ל

רמי מאירי וחברים, במחווה לביטלס. צילום: מ״ל

כרזת הסרט. צילום: אייל רגב, עיצוב: אמיר הראל

כרזת הסרט. צילום: אייל רגב, עיצוב: אמיר הראל

המפגש המקרי הזה הוביל את לופה למסע של קרוב לשנתיים, שבהן למד בעצמו, בלי שום ניסיון קודם, איך עושים סרט. התוצאה היא סרט ביכורים בן 30 דקות, שישתתף בתחרות הסרט הקצר בפסטיבל ומגולל את סיפורו של מאירי דרך כמה מהיצירות הבולטות שלו. לופה גדל בקרית אונו ובתשע השנים האחרונות חי ועובד בתל אביב.

הוא מגדיר את עצמו כאמן רב־תחומי ונגע במדיומים מגוונים במהלך הקריירה שלו, אבל בקולנוע זו התנסותו הראשונה. הוא פעל כמפיק אמנותי, עורך וידיאו, מעצב גרפי. בעבר למד טיפול בהבעה ויצירה והיום לומד עיצוב רב־תחומי בסמינר הקיבוצים במסלול לתואר ראשון עם תעודת הוראה.

כל פעם עצרתי לחודש־חודשיים ולמדתי. עוד לפני שהחזון קיבל צורה הבנתי שאני צריך להבין מה זה בכלל סרט דוקומנטרי. ישבתי חודשיים וראיתי את כל הסרטים הדוקומנטריים שיכולתי בנטפליקס ובכאן וב־yes, וניסיתי ללמוד את חוקי הפורמט – גם כדי לשבור אותו

״כשהחלטתי שאני הולך לעשות סרט, ניגשתי לזה כמו אל תכנית עסקית. בגלל שהכל היה חדש לי הייתי צריך להבין כמה זמן זה ייקח, מה אני רוצה להוציא מזה ומה זה ידרוש ממני. כמובן שלא באמת הבנתי כמה בירוקרטיה ובלאגן זה באמת דורש, אבל יצאתי למסע. ניסיתי לעשות אדפטציה מכללים וחוקים שאני מכיר מעולם העיצוב והאמנות, שאותו אני חי כבר המון שנים, לפריים הקולנוע. הסתכלתי על השכבות של הפריימים באמצעות צבעים, קומפוזיציות ועוד״.

מי מימן את הסרט?

״בהתחלה לא היה לי שום תקציב. אבל בגלל שאני חי סביב אמנים ואנשים שחיים את היצירה מגיל צעיר היה לי עם מי להתייעץ. פניתי לאילן לוי, שהיתה לי איתו הכרות קודמת, והוא הסכים להשקיע בהפקה של הסרט ולתת לי הזדמנות. זה מה שאפשר לי לקחת לדוגמה עוד צלם שיצלם יחד איתי. במקביל, עשיתי המון בארטרים, ביקשתי טובות ועשיתי כל מה שאפשר כדי לקדם את העניין בעצמי, כולל ללמד את עצמי מיומנויות חדשות״.

מה למשל?

״כל פעם עצרתי לחודש־חודשיים ולמדתי. עוד לפני שהחזון קיבל צורה הבנתי שאני צריך להבין מה זה בכלל סרט דוקומנטרי. ישבתי חודשיים וראיתי את כל הסרטים הדוקומנטריים שיכולתי בנטפליקס ובכאן וב־yes, וניסיתי ללמוד את חוקי הפורמט – גם כדי לשבור אותו. אחר כך לקחתי חודש שבו לימדתי את עצמי בעזרת סרטונים ביוטיוב לעשות אפקטים מיוחדים בעריכה, גרפיקות ועוד דברים שלא ידעתי לעשות קודם״.

דקל לופה. צילום: אייל רגב

דקל לופה. צילום: אייל רגב

למה לשבור את חוקי הפורמט?

״לדעתי רק כשאתה לא מסתמך על חוקי הפורמט או על הנורמה, אתה מצליח לייצר יצירה באמת מקורית. לא צריך שיהיה כאוס בסרט, אבל כן אפשר להמציא חוקים שתואמים לדרך שבה אתה רוצה לעבוד. אני החלטתי שאת סיפור חייו של רמי אני אספר דרך כמה יצירות בולטות שלו״.

עד כמה רמי עצמו היה מעורב בסרט?

״הוא שיתף פעולה, הוא זרם. היה כיף איתו. לכל מה שאפשר היה להביא, לתעד או לדבר עליו הוא נרתם בשמחה. הוא לא ראה אף סצנה מהסרט עד שהוא היה מוכן לגמרי. היה לי חשוב לעשות את ההפרדה, והוא בחר לסמוך עליי מהטייק הראשון למרות שהוא ידע שזה הסרט הראשון שלי ושלא למדתי קולנוע. זה רק הגביר בי את המוטיבציה וגם גרם לי לכבד אותו יותר״.

מה קסם לך דווקא בציורים שלו?

״כשלאמן יש טביעת אצבע ואתה יודע לזהות אותו מבלי שתדע לפני כן שזה הוא – זו כבר הצלחה. במקביל, גם הוא יצור מתפתח ומשתנה וגם הוא מחפש סגנונות חדשים. הוא לא מתפשר, הוא עושה את הציורים שהוא רוצה לעשות ואף פעם לא יצר ציור מסוים רק כי שילמו לו. אני מתחבר לאהבה הגדולה שלו לציור ולעובדה שהוא עושה את זה גם מתוך שליחות. הוא מסתובב בכל העולם, עושה סדנאות, יוצר פרויקטים עם קהילות מקומיות, וזה הופך אותו לעוד יותר גדול בעיניי״.

יש שיגידו שהסגנון שלו מיושן, או לא מספיק רלוונטי לבני הדור הנוכחי של אמני הרחוב.

״גם דאלי היה מדור אחר. וגם חואן מירו, וגם בסקיאט. זה לא אומר שעכשיו אי אפשר להנות מהיצירה שלהם ולקבל מהם השראה״.

birds

הניסיון הזה גרם לך לרצות להמשיך לעשות קולנוע?

״כן, מאוד. זה פתח לי עולם. הייתי שמח לעשות עוד סרטים דוקומנטריים על אמנים – אולי בפורמט של פיצ׳ר, אולי כסדרה – בדגש על אמני רחוב. יש אחלה סצנה של אמנות רחוב בארץ ויש הרבה שמעניינים אותי כמו דדה וניצן מינץ, תמיר שפר, ניב תשבי, הברווז הדימיוני ועוד. הייתי שמח גם לשתף פעולה עם יוצרים כמו תומר היימן, שלדעתי שינה את הסצנה של קולנוע דוקומנטרי בישראל״.

יש גם נושאים שלא קשורים באמנות שמעניין אותך לתעד?

״אני לא מקובע ואני גם אף פעם לא אומר באופן גורף ׳לא׳. אבל מה שגורם לך לעשות משהו מקורי ומוצלח הוא העובדה שהלב שלך בתוך הנושא, שאתה חי אותו, שיש לך תשוקה אליו. כרגע אצלי זו האמנות, אבל יכול להיות שאתקל מתישהו בסיפור שלא קשור לעולם הזה והוא יעניין אותי לא פחות״.


סיפורו של רמי מאירי
בימוי: דקל לופה
30 דקות; ישראל, 2023
הסרט יוקרן במסגרת תחרות הסרטים הקצרים פבסטיבל ״אפוס״ ב־24.4 בסינמטק תל אביב

*כוכבית מייצגת שדות חובה

4 תגובות על הכתבה

  1. יעלון רביד

    יצירה מרגשת.
    כן ירבו

  2. תמי

    אני מאוד שמחה שיצרתו של רמי מאירי מתועדת
    בשתף הארועים והדימויים יש נטיה לשכוח את מי שהתחיל את כל זה בתל אביב.היצירה של רמי מאירי משקפת את המקום מדברת אל הרחוב ומעניקה לקירות אפורים צבע חיים שמחה.
    כבוד ליוצר!!!!

  3. צביה

    רמי הוא אחד היוצרים הכי איכותיים שיש לנו ולעולם כולו🌹ההצלחה העולמית שהוא מקבל לא שינתה את מהותו כאדם בעל הענווה והצניעות ורק עיצבה אותו לאדם יוצר, וערכי ביותר🙏🏻כן החשיפה שקיבל מגיעה לו בהחלט 🙏🏻שיהיה במזל טוב ובהצלחה ענקית❤️❤️

  4. רונה

    שמחה לראות שרמי מקבל את הכבוד שמגיע לו על תרומתו ליצירה בתל אביב.

    מתרגשת לראות את הסרט.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden