נשים? גברים? כל המגדרים - בשלטי השירותים

01

אפתח בווידוי: יש לי איזה עניין לא ברור עם שלטים של שירותים ציבוריים, והעניין הוא כזה: הרבה פעמים אני לא מצליח להבין את השלטים האלו, למה הם מתכוונים: שירותי גברים או נשים. אלא אם הקידוד מאוד ברור, נגיד כחול לבנים ואדום לבנות, או גזרת מכנסיים ישרה לעומת חצאית משולשת, אני מוצא את עצמי לא פעם בכניסה לשירותים ציבוריים ולא יודע מה לעשות. 

אין לי מושג אם זו בעיה יחודית רק לי (ספרו לי אם גם לכן.ם יש את אותה בעייה). אני לא יודע ממה זה נובע – אם זה הצורך להבין בדיוק, אם זה הרקע שלי כמעצב גרפי ששואף שחווית המשתמש תהיה שקופה, או אם זה ההווה כעיתונאי ואוצר שרוצה שדברים יהיו תקשורתיים וברורים מספיק. כך או כך השורה התחתונה היא שזה לא באמת משנה. 

לפני משהו כמו 10 שנים, אני מניח שזה פועל יוצא שהוא שילוב של הכל, התחלתי לצלם שלטים יוצאי דופן של שירותים ציבוריים. נדמה לי שזה היה במקביל למאבק המגדרי, שאיכשהו התנקז – במיוחד בארצות הברית – לזירת השירותים הציבוריים. והנה צץ לו אתגר חדש למעצבות ולמעצבים: איך לספר מה מחכה מאחורי הדלת.

02

את השלטים שצילמתי העליתי לאורך השנים לחשבון האינסטגרם שלי, בעיקר את אלו הא־מגדריים שמצאו בעיני חן במיוחד. זה מה שהוביל את אוצרות התערוכה שובר.ת שוויון במוזיאון העיצוב חולון – רונה זינגר, עדי המר ומיה דבש – לפנות אלי ולהציע לי לעשות פרויקט בתערוכה, בשירותים של המוזיאון. אחרי הכל, מתבקש שתערוכה שעוסקת במגדר תבחן את נושא השירותים, לא רק בחללי הגלריות אלא גם בחדר הנוחיות עצמו.

כמובן שמיד אמרתי כן; כזה עוד לא עשיתי (ואהבתי גם את קנה המידה, בניגוד, נגיד, לשמונה תערוכות במוזיאון שלם). אבל לקח זמן עד שהבנתי מה אני רוצה לעשות, איזו חוויה אני רוצה להעביר את המבקרות והמבקרים בתערוכה; עד שהבנתי שאני רוצה ליצור בלבול. את אותו הבלבול ש*אני* חווה בכניסה לשירותים, מושג שלכשעצמו מאתגר את הנחות היסוד שלנו על מגדר, להעביר גם בשירותים של המוזיאון.

את ההשראה קיבלתי מהשלטים שצילמתי בעולם, בעיקר אלו שנתקלתי בהם בהולנד (אבל גם בארצות הברית): אלו שכתבו שהשירותים מיועדים לכל המגדרים, ללא התייחסות למבנה גוף או צורת פנייה; אלו שהתייחסו לפעולה הפיזית שאפשר לבצע בתאים (sit/stand, ישיבה או עמידה); או אלו שהתייחסו לאוביקט שנעשה בו שימוש (אסלות או משתנות). במילים אחרות, אנחנו נגיד לך מה יש בפנים, ההחלטה שלך לאן להיכנס. 

את ההשראה קיבלתי מהשלטים שצילמתי בעולם: אלו שהתייחסו לפעולה הפיזית או לאוביקט שנעשה בו שימוש. אנחנו נגיד לך מה יש בפנים, ההחלטה שלך לאן להיכנס

03

רציתי שמי שיכנסו לשירותים ישאלו האם הן או הם במקום הנכון, ממש כמו שאני מצאתי את עצמי לא פעם בעבר, תוהה לאן להיכנס ומקווה שלא להביך אף משתמש.ת. רציתי שמי שיכנס לשירותי גברים יחשוב פעמיים לפני שהוא ממשיך, כי משהו שם מרמז לו אחרת; ואותו הדבר בשירותי הנשים.

בשלב זה היה לי ברור שאני לא יכול וגם לא רוצה לעשות את זה לבד, וגייסתי למשימה את אסף דיי, קריאייטיב־דירקטור אלוף, שכל מה שהוא נוגע בו נראה מיליון דולר (מסט לפרסומת או קליפ ועד לארוחת פופ־אפ של שמונה מנות). אסף הגה את הקונספט ולא פחות חשוב, דאג ליישם אותו. 

את שירותי הגברים הפכנו, במגבלות התקציב כמובן, למעין פאודר־רום, בהשראת חדרי השירותים של פעם, שבהם נשים יכלו לסדר את האיפור, להתבשם קלות, ולחזור למה שזה לא יהיה שהן עשו כמו חדשות. כל חלל הכניסה כוסה בטפטים פרחוניים ורודים, כולל המחיצות שבין המשתנות, המראות קיבלו מראה פרוותי, גם הרצפה קיבלה טיפול מתאים, והתוצאה הייתה הדבר האחרון שאפשר לצפות לראות כשנגנסים לשירותים גברים.

את שירותי הנשים הפכנו למעין סמוקינג באר, עם פוחלץ (דמי) של סוס מעל המראה, שמקבל את פני המבקרות, וטפטים בגוון ירוק עמוק ודמויי פרקט עץ. להשלמת האווירה הוספנו עיטורים דמויי זהב וכוננית עץ עם כלי זכוכית וכוס שמחכים למילוי אלכוהולי חוזר. לבסוף, לטובת שירותי הנכים גייסנו את המעצב רותם קראוס שיצר גרפיטי טיפוגרפי בקיר הכניסה, שמדמה מבקרת זועמת ששינתה את הכיתוב מברוכים הבאים לברוכות הבאות.

04

מאז שנפתחה התערוכה אני מקבל תגובות משמחות על הפרויקט. ברמה המיידית יש את ההפתעה (ובדרך כלל גם את ההשתאות) מהעיצוב, במיוחד בשירותי הגברים. מה שגורם לי לקוות, למה שלא כל משתנות הדברים יעוטרו בפרחים ורודים? אני בטוח שזה רק יתרום לאווירה.

אבל מעבר לכך, לתגובות נכנסו גם המושגים הרלוונטיים מהשיח המגדרי: בלבול וטשטוש, פרטיות וציבוריות, אינטימיות והחצנה, קלישאות ואמיתות. ומעל הכל המחשבה על אלו שזקוקים לטשטוש הזה, ששוברים את הפרדיגמות ואת הנחות היסוד שלנו, שלא התיישרו לפי מה שהבחרה הכתיבה ופעלו לפי התחושה וההבנה האישית של תפיסת הגוף.

כך, במרחב לא־מוזיאלי בעליל, אני מקווה שהצלחנו ליצור רגע מפתיע ומבלבל שמעורר מחשבה ללא הכנה מוקדמת: חוויה ויזואלית־רגשית ולא דידקטית, שמזמנת הזדמנות אותנטית לבחון את הפעולות האוטומטיות שלנו בתוך התבניות המגדריות.

---

שובר.ת שוויון
אוצרות: מיה דבש, עדי המר יעקבי, רונה זינגר
מוזיאון העיצוב חולון, גולדה מאיר 6
נעילה: 15.6