כל מה שחשוב ויפה
אולם התצוגה של OHAD Unique Stone Tech. תכנון ועיצוב: שירי שלום; צילומים: כפיר זיו
אולם התצוגה של OHAD Unique Stone Tech. תכנון ועיצוב: שירי שלום; צילומים: כפיר זיו

אולם התצוגה של OHAD Unique Stone Tech: כמו הלחנה מוצלחת שמתנגנת היטב

בעיצוב המהודק לאולם התצוגה של חברת השיש של אוהד טייב בהרצליה, תכננה המעצבת שירי שלום סיפור שסופג השראה מעולם המוזיקה, שכל אלמנט בו הוא חלק מהקונספט

כשמעצבת הפנים והמוצר שירי שלום ובעלה האדריכל עידו שלום שיפצו את ביתם, הם חוו מפח נפש כשאיש השיש, שהיה אמור לטפל במטבח, נעלם. ״בחיפוש אחר מחליף שיעשה את העבודה הגענו לאוהד טייב, והפכנו ללקוחות שלו״, מספרת שלום. שנתיים אחרי, היה זה טייב שהפך ללקוח של שלום, כשהפקיד בידיה את עיצוב אולם התצוגה שהשיק בהרצליה פיתוח – OHAD Unique Stone Tech.

״מבחינתי זו הייתה זכות, כי כבר הבנתי שאנחנו רואים עין בעין את המשמעות של דיוק, אסתטיקה ואיכות ללא פשרות. הרעיון היה לייצר חוויית שיש אחרת, שמתמקדת בהצגת יכולות ולאו דווקא בהצגת מוצרים. להדהד את הדי.אן.איי של החברה, שלצד האיכות המובחרת מושתת גם על מעוף, תעוזה וראייה חדשנית״.

העובדה שטייב העניק לה קארט בלנש בעיצוב, רק הגבירה, לדבריה של שלום, את המחויבות וההתלהבות שלה: ״התאהבתי בפרויקט. ממש הרגשתי איך כל הצ׳אקרות שלי נפתחות״. הצ׳אקרות עשו את שלהן, וחוויית השיש המרשימה שיצרה שלום באולם זיכתה אותה בפרס ראשון בקטגוריית עיצוב מסחרי לשנת 2023 בתחרות AADA – תחרות אדריכלות ועיצוב של יבשת אסיה.

שלום הגיעה לעיצוב הפנים מעולם המוזיקה, שממשיך ללוות אותה גם בעיסוקה הנוכחי, שלצד עיצוב חללים כולל גם עיצוב מוצרים. כך, לצד אלמנטים מעניינים רבים שיצרה כחלק מתהליך עיצוב האולם, בולטים בו שני אוביקטים כאלה: סדרת שולחנות מודוס וכיור אוניסון, שגם הוא זיכה אותה בפרס שני בקטגוריית עיצוב מוצר בתחרות.

יש שמכנים אותי ״המעצבת בשחור״ בגלל השימוש הרב שאני עושה בצבע. מבחינתי בשחור יש משהו שכן מצליח לרגש כי הוא דרמטי, על זמני, וכמעצבת השימוש בו תורם לי חופש יצירתי

את שולחן מודוס היא עיצבה לביתה, ואחרי שהתרשמה מעבודתו של טייב במטבח רתמה אותו גם לביצועו. זהו שולחן מינימליסטי למראה שמשלב קונסטרוקציה בעבודת מסגרות ומשטח פורצלן/שיש. ״כשאוהד ראה את התוצר המוגמר הוא אהב אותו, וביקש לשלב שולחנות דוגמתו בעיצוב האולם״.

לעיצובים שלה היא מעניקה שמות שלקוחים ממוזיקה, וגם סופגת ממנה השראות. ״השם מודוס פירושו תבנית צלילים עם רצף רווחים קבוע, שחוזרת על עצמה ומופיעה בשבע וריאציות״. באופן דומה גם השולחן המקורי גדל לסדרה הכוללת שבע גרסאות של אותו רעיון, ומה שמאפיין אותו הוא פרט גימור של פאזה הפוכה במשטח העליון – סוג של חיתוך אלכסוני/זוויתי שמדקק את מופעו, לצד ניתוק בינו לבין הדפנות. ״מה שמבדיל בין הגרסאות הם ניואנסים, כמו אופן עיצוב הדפנות, המשטח או שילובים שונים״.

החלל שבו ממוקם אולם התצוגה שימש בעברו כמשרדים, ושטחו כ־230 מ״ר. בשלב הראשון הוסרו ממנו כל מחיצות הפנים, למעט עמודים קונסטרוקטיביים שנרתמו לשמש בעיצוב החדש. הפרט של מודוס – הפאזה ההפוכה – הצמיח את הקונספט שגיבשה שלום עבור האולם, כשפת עיצוב המבוססת על מקצב של אלכסונים, מוטיב ששב וחוזר באופנים שונים – אם באופן עיצוב ו/או והתקנת האלמנטים השונים בחלל ואם באופן הטיפול בחומרים ובגימורים.

שירי שלום. צילום: כפיר זיו

שירי שלום. צילום: כפיר זיו

לריצוף השטח נבחרו לוחות ענק דקים בעובי 8 מ״מ של דקטון בגון אפרפר, שממשיכים ומחפים גם את מרבית הקירות ואת העמודים התומכים שנותרו בשטח. גובהו של החלל, המתנשא ל־5 מטרים, היה לדברי שלום מאתגר. ״לא היה לנו צורך בכל הגובה כי הוא לא שירת את העיצוב, מה גם שנכנס כאן שיקול תקציבי. התכנית כללה תיחום אזורים מסוימים בזיגוג, שבגובה כזה היה מקפיץ את העלויות. השאלה המרכזית הייתה איך לייצר הנמכה שתעניק לחלל ממד אינטימי יותר, אך עדיין תשמר אווריריות ולא תסתום את המרחב״.

הפתרון שנמצא לכך הוא הנמכה חלקית שבוצעה באמצעות לוחות גבס שנצבעו בשחור ואופן הנחתם באלכסון מתכנס כלפי פנים/מרכז החלל. בתוך כך הוא נצמד לקונספט התכנוני, ושני הממדים – אינטימיות מחד ותחושת מרחב מאידך, נשמרים לצד עניין ויזואלי שהתקרה נוסכת ממעל. תאורת החלל מגוונת, וכוללת פיזור ספוטים בתקרה וברצפה – להארה תחתית של חלק מהאלמנטים – פסי צבירה, גופים גליליים מאורכים שהותקנו באלכסון וגופים אורכיים תלויים, שבתלייתם האלכסונית כמו חוצים אחד את השני באורח שאינו פוגם בתחושת המרחב.

לחוות את המפגש עם החלל

הכניסה לאולם מפגישה עם חלל שנשלט בצבעי שחור ואפור. השחור, מתברר, מזוהה עם שלום כסוג של טביעת אצבע. ״יש שמכנים אותי ׳המעצבת בשחור׳ בגלל השימוש הרב שאני עושה בצבע״, היא מספרת ומסבירה את דבקותה בו, מעבר לעובדה שמדובר בצבע ללא גיל וחף מטרנדית: ״אנחנו חיים בעידן גדוש ורווי שגורם לרמת הריגוש לרדת, ואני מאמינה שגם תקופת הקורונה תרמה לכך. מבחינתי בשחור יש משהו שכן מצליח לרגש כי הוא דרמטי, על זמני, וכמעצבת השימוש בו תורם לי חופש יצירתי״.

את אזור הכניסה פנימה הותירה שלום פנוי יחסית. ״רציתי שהוא יאפשר לחוות את המפגש עם החלל, להתרשם ממנו ולהחליט איפה להתחיל את הביקור. בנוסף, בעת הצורך הוא יכול לשרת בנוחות אירועי תוכן מקצועיים שנערכים באולם או ארוחות שף״. שטחו של החלל ככלל טופל בחלוקה לאזורים, שבה בעת משמרים ממד של פתיחות ויותר מכל מממשים את רעיון הצגת היכולות שאליו חתר התכנון.

בקדמתו ומשני עבריו בצמוד לקירות מוקמו שלוש עמדות מכירה שעוצבו באורח אינטימי והוגדרו באמצעות ריצוף וחיפוי שחורים, שונים מהריצוף האפור ששולט בכלל המרחב. אלמנט מעניין נוסף באזור זה הוא שתי תצוגות רפפות שיש שבוצעו בהתקנת פיווט כמנותק מהתקרה, תוך יצירת ממד של ריחוף המקליל את המסיביות החומרית של הלוחות. הביצוע, לדברי שלום, היה כרוך בהרבה עבודת מסגרות ואתגרים הנדסיים וקונסטרוקטיביים. ״היות והתצוגות מנותקות מהתקרה נדרש לעגן אותן לרצפה, מה שדרש חפירה זהירה ומחושבת – כי תחתיה ממוקם החניון״.

ככל שמתקדמים פנימה לתוך החלל פוגש המבט יחידת אי מטבח מרשימה מחופה באבן טרה נגרוסקה מוברשת, במופע המהדהד קיפולי מניפה וחובר כך לקונספט האלכסון. במקביל אליה, כמו מעט מאחוריה, יצרה שלום אלמנט מקורי נוסף, שאף הוא דרש ביצוע מוקפד עם חיזוקים קונסטרוקטיביים: יחידה מלבנית־אורכית שמעוגנת לעמוד בגובה וכמו בוקעת או מרחפת מתוכו, מחופה בשיש ומאכלסת בתוכה מקרר יינות ומכשירי חשמל.

בעומק החלל נמצא אזור ההורדה לייצור, שבו מרוכז כל המידע של ההזמנות שמועבר אחר כך לייצור. עיצובו משלב שני שולחנות מודוס המשרתים את העובדים ובקיר התוחם אותו נמשכת יחידת קיר מטבחית המשמשת גם לאחסון חומרים. ״שני המטבחים שבאולם הם מטבחים פעילים, ובאזור ההורדה לייצור הוא משמש את העובדים ביומיום״.

לצד ההתאהבות שלי בפרויקט, הרגשתי גם חיבור רגשי חזק, שהיווה חיבור לפרק המוזיקה של חיי בהבט של יצירת קומפוזיציה הרמונית, רק שבמקרה זה הקומפוזיציה והצלילים שלה מתורגמים לעיצוב

משרדו של טייב הוגדר באמצעות ריצוף וחיפוי נגרות שחורים, שולחנות המודוס שהוצבו בו בהירים, וחללו נתחם בזיגוג עם וילון להסטה בעת הצורך. הקונספט העיצובי לא פסח גם על הווילון באופן שבו הוא משלב בדים בצבעי אפור ושחור שנתפרו בקו אלכסוני המפריד ביניהם, ולדברי שלום מייצר ״נפילה אחרת״. מעברו השני של זיגוג המשרד ממוקם אזור אדריכלים: הקירות בו חופו בנגרות המכילה חללי אחסון לדוגמאות שיש, והחזיתות שעוצבו בקו אלכסוני עולה ממשיכות את האלכסון של הווילון הנגלה מבעד לשקיפות הזיגוג.

בהמשך לקיר הנגרות ממוקמת ״ספרייה״ שמציגה דוגמאות שיש גדולות – לוחות חומר בגודל שמאפשר להתרשם מהם כראוי, וכן גרסה נוספת של שולחן מודוס. ״השולחן כאן נקרא ׳מודוס אדריכלים׳ כי הוא נועד להתאמת חומרים. במרכז משטח השיש שלו משתלבת רצועת עץ שכמו חוצה אותו לשניים ומכילה שוקת – חלל אחסון תחתון לצורך אחסון דוגמאות חומר״.

חלל השירותים ממוקם מאחורי המשרד וחושף חזות כהה ודרמטית הכוללת מעין מבואה קטנה שהאלמנט המרכזי בה הוא כיור אוניסון, זוכה הפרס. בדומה למודוס גם שמו נגזר מעולם המוזיקה, ועיצובו המרשים הוא חלק מהצ׳אקרות׳ של שלום שנפתחו עוד בטרם החל תהליך עיצוב האולם. ״חלמתי אותו בלילה, ועל הבוקר שלחתי סקיצה שלו״. מדובר בכיור פרי סטנדינג, מעין פלאח ברזל שנובע מהרצפה, כשחלקו העליון כמו מתקפל באלכסון לכיוון המשתמשים. שלד הברזל מחופה בשיש עם גימור פאזה הפוכה המקנה לקצוות מראה מרחף.

ביציאה מחלל השירותים, כסוג של טוויסט בעלילת השחור־אפור, מעטרת את הקיר עבודת אמנות צבעונית שנוצרה עבור האולם על ידי ענת כהן, חברה קרובה של שלום. על מסגרת הקנבס שלה משולב טקסט עם מילים טובות – מסרים של חזון החברה השואף לראייה חיובית בעולם ככלל, ולשאיפה לפיה כל אחד יוכל למצוא באולם את הסיפור שלו. סמוך לאזור זה ממוקמת גם גישה אחורית לחניון של הבניין, שדלתה, המוסווית באמצעות חיפוי פורצלן, משתלבת כחלק בלתי נפרד ממארג המרחב.

birds

בעיצוב המהודק של שלום כל פרט קטן כגדול טופל בקפידה שאינה משתמעת לשתי פנים, ובדרך אתגר בעלי מקצוע שנטלו חלק בתהליך. כך לדוגמה, חיפוי המניפה של יחידת האי וגם עבודות הנגרות חושפות חיפוי פורניר שמרקמו, המאזכר גידים ועורקים של שיש, נוטה באלכסון לצד אחד בלבד. ״לא היה פשוט למצוא איש מקצוע שיזרום עם הרעיון״. בה בעת, היא מציינת שלא מדובר באסתטיקה גרידא: ״כל אלמנט בעיצוב הוא חלק מהקונספט וככזה מייצג אמירה״.

בהתחשב בעברה המוזיקלי של שלום, אפשר להשוות את תהליך עיצוב האולם להלחנה מוצלחת שמתנגנת היטב. ״אולמות תצוגה הם ככלל פרויקטים שמאתגרים אותי בצורך להביא את הדי.אן.איי של החברה בצורה יצירתית, וגם להיצמד לתקציב הנתון. כאן, לצד ההתאהבות שלי בפרויקט, הרגשתי גם חיבור רגשי חזק. מבחינתי הוא היווה סוג של חיבור לפרק המוזיקה של חיי בהבט של יצירת קומפוזיציה הרמונית, רק שבמקרה זה הקומפוזיציה והצלילים שלה מתורגמים לעיצוב״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden