כל מה שחשוב ויפה
אבנר שר, ״אל עבר״ במוזיאון יפו. צילומים: שהם אפרתי
אבנר שר, ״אל עבר״ במוזיאון יפו. צילומים: שהם אפרתי

אל עבר: אבנר שר מציג במוזיאון יפו עולם ומלואו

מסיפור אנדרומדה וחדרי הפלאות של המאה ה־16, ועד לשוק הפשפשים והג׳נטריפיקציה שעוברת יפו - האמן והאדריכל אבנר שר מספר את הסיפור של העיר בדרכו היחודית

כשהאדריכל והאמן אבנר שר ביקר לפני שנתיים במוזיאון יפו, בתערוכה ״ליצן החצר״ של המעצב צחי נבו, החלל שבה את לבו מהרגע הראשון. כמי ששכבתיות היא תמה שבה הוא מרבה לעסוק, הוא חש שהמקום המגלם ייחוד ארכיטקטוני מרתק אותו ונכון לו להצגת יצירתו; מבנה ששימש כבית הממשל העותומאני הישן שנבנה בתחילת המאה ה־18 על שרידי מצודה צלבנית, וחללו הפנימי עתיר עמודים וקשתות שעליהם מסוככת תקרת קמרונות מרשימה. 

התלהבותו מהחלל המיוחד – ״זה לא מוזיאון ׳רגיל׳, בטח לא קופסה לבנה, וגם לא גלריה״, הוא אומר – קרמה עור וגידים בתערוכה ״אל עבר״ שנפתחה במוזיאון בספטמבר 2023 (אוצר: יובל סער, העורך הראשי של פורטפוליו). מטבע הדברים כשהחיים נעצרו ב־7 באוקטובר היא נסגרה, אך נפתחה מחדש בסוף דצמבר ותינעל בשבוע הבא, במקביל לאירועי בתים מבפנים שבהם יקח המוזיאון חלק. 

״לא הכרתי את יפו לעומק, התחלתי לחקור אותה ולאסוף חומרים על העבר שלה״ מספר שר. ״מה שגיליתי היה עולם ומלואו; בעיר נמל הוותיקה ביותר בארץ עברו במהלך שנות ההיסטוריה עמים, מצביאים ושליטים, ויש סברה, או שמא אגדה, שמנהרת הזמן מגיעה גם ליפת, בנו של נוח. קלטתי שיש בה מישמש של שכבות שיצרו תרבויות מתרבויות שונות שנגעו בה, שפות ודתות שהותירו את חותמן עליה.

״השכבתיות הזו, על ריבוי המאפיינים שבה, זרקה אותי לחדרי הפלאות שנולדו במאה ה־16 בצרפת. חללים שנבנו ייעודית להכלת מנעד משתנה של חפצים ואוביקטים שאצילים אספו במסעותיהם בעולם ורצו להציגם״. 

המישמש ההיסטורי־תרבותי וההדהוד האסוציאטיבי של חדרי הפלאות, הצמיחו את רעיון התערוכה הנפרשת כסוג של מסע גילויים. וכשמוסיפים לכך את עבודותיו של שר, היונקות וצומחות ממכלול עשיר של מקורות -אישיים וקולקטיביים, רוויי סימבוליקה והקשרים היסטוריים, תרבותיים ודתיים – גודש, עומס וריבוי הם הסיפור של ״אל עבר״, שנוצרה עבור החלל ומתכתבת גם עם סביבת העיר. 

כמות עצומה של עבודות מסוגים שונים ובגדלים שונים גודשת אותו במכוון, ובכלל זה את הקירות, הרצפה, הקשתות והחללים שביניהם. התוצאה היא תערוכה דינמית, משתנה ושופעת אינפורמציה, המתייחסת למרחב שבו היא מוצגת. בתוך כך, שמה מגלם משחק מילים בין המבט החוקר והאוהב ששר מפנה לעבר, לבין תחושת הנצח (Forever) שמשרה חלל המוזיאון. 

אני לא רוצה להיות במיינד של אדריכל ולא להפעיל חשיבה. את התהליך שאני עובר אני מדמה למה שקורה במבחני רורשאך, כשמציגים לנבדקים כתמי דיו אמורפיים המזמינים את תגובתם

העבודות, מהן חדשות ומהן קיימות או ״מחודשות״ ששר התאים לתמה, חושפות מגוון עשיר; עבודות קיר ורצפה לצד מיצבים, ואלמנטים תלת־ממדיים כמשרביות או אובליסקים – שני מוטיבים השבים וחוזרים ביצירה של שר. ״לכל אורך הדרך תוך כדי העבודה על התערוכה צצו לי עוד ועוד דברים, שהרחיבו את המידע שהיה לי ואת ארסנל ההשראות והממדים השונים והוסיפו לה רבדים נוספים, שנדמים כעולים מהמקום״ מציין שר, את מה שבטקסט האוצרות מוגדר כ״הזמנה למבקרים להתהלך בין הריסות לממצאים ארכיאולוגיים״. 

אם בתחילת דרכו האמנותית עסק שר בציור, כבר מעל 20 שנים הוא מנהל רומן עם שעם, חומר היצירה המרכזי ביצירתו – כקליפות, כגושים או כלוחות. תחת ידיו עובר השעם תהליכים פוצעים ומשחיתים, דוגמת חומרים מלכלכים שהוא שופך עליו, או חריטות וצריבות שהוא מבצע.

משם הוא זורם אסוציאטיבית עם המופע שיצרו כל אלה בפני שטחו של החומר, עד שבתהליך פנימי של רשות האמן הוא מתגבש לכדי רעיון מוצק. ״אני לא רוצה להיות במיינד של אדריכל ולא להפעיל חשיבה. את התהליך שאני עובר אני מדמה למה שקורה במבחני רורשאך, כשמציגים לנבדקים כתמי דיו אמורפיים המזמינים את תגובתם״.

את אותו תהליך השחתה שר מחיל גם על מפות עתיקות שאותן הוא משבש; גורע מהן חלקים ומוסיף אחרים, מפרק ומכליא תוך יצירת משהו חדש ואחר. ״מפות עתיקות הן ׳פייק דוקיומנטס׳, שנוצרו לפי מה שהמלך או השליט רצה להציג. הן אינן אותנטיות ולא נאמנות למציאות שהייתה, ומכיוון שכך בתפיסה שלי גם אני יכול להתערב בהן, להפעיל מניפולציות כרצוני, וכמו השליטים המפברקים ליצור מהן בדרכי האמנותית את מה שעולה בדעתי״. 

לצד זאת התערוכה מציגה חידוש מסוים, ומפתיע יש לומר, בחומריות שמזוהה עם שר. מדובר בפח מרוג – תוצר תעשייתי מבוסס אלומיניום או נירוסטה שפני שטחו מאופיינים בבליטות והוא משמש בעיקר בריצוף או מדרגות לצורך בטיחות ומניעת החלקה. ״קודם לכן מעולם לא נגעתי בו״ אומר שר על החומר הקר השונה בתכלית השינוי מהשעם הטבעי, כמו נטע זר שפלש לעולם החומרי שלו. 

כאן בתערוכה הוא משרת שרטוט של תמונת מצב, כשהוא משולב במיצבים המתייחסים לתהליכי ג׳נטריפיקציה ובינוי עכשוויים המתרחשים ביפו, ועלולים לפורר את הרקמה שקיימת בה, ״רקמה מיוחדת שהתפתחה באופן טבעי ללא יד אדריכלית מכוונת, ושאלפי אנשים חיים בה״. כך לדוגמה במיצב המבוסס על סיפור אנדרומדה המשלב שני אובליסקים שחורים שלמרגלותיהם ומסביבם פזורים אלמנטים, ספק סלעים ספק מצבות. הפח המרוג מופיע בו כמה שנראה כזרועות של מפלצת/תמנון, שכמו ״אוכלות״ את האובליסקים ומרמזות כך על השתלטות זרה על המרקם הקיים בעיר.

מיצב נוסף המתייחס לכך נרקם מקיר שעם אדום שעל הרצפה למרגלותיו פזורים מעין חלקיקים קטנים בנראות המהדהדת רובע אורבני, כשזרועות פח תמנוניות הבוקעות מתחתית הקיר ומטפסות עליו מייצגות אמירה על תהליך של כרסום המרקם העירוני. מיצב זה מלווה בעבודת סאונד מקורית של ניר ג׳ייקוב יונסי, שמעצימה את החוויה. 

בתוך מארג העבודות העמוס המוצג בקשתות החלל בהשראת חדי הפלאות ההיסטוריים, מפתיע גם שיבוץ אוביקטים קיימים שליקט שר בשוק הפשפשים הסמוך. ״אפשר לקרוא את השיבוץ שלהם כסוג של טוויסט או קריצת הומור, אבל מבחינתי גם הוא חובר בדרכו לקונספט של העירוב. בריבוד שבונה את התערוכה יש גם לחפצים כאלה מקום. הם מתכתבים עם קיומו של השוק והאקלקטיות שלו, וככאלה הם מוסיפים עוד רובד תוכני המתייחס ליפו עכשיו״.

birds

במקביל לתערוכה במוזיאון יפו, טביעת ידו – תרתי משמע – של שר הוצגה לאחרונה בפסטיבל אמנות בנסיכות ראס אל חיימה שבאיחוד האמירויות, בראס אל חיימה אל ג׳זירה – כפר דייגים נטוש שהפך לאתר תיירות ומורשת שמארח אירועי אמנות. ״שלא כמו אירועים אחרים ברחבי העולם שבוטלו או ביטלו את השתתפות ישראל, באיחוד האמירויות ייאמר לזכותם, לא ויתרו ולא ביטלו״, מספר שר. בתערוכה הקבוצתית שאצר שרון תובל, הציג שר עשרה אובליסקים המתנשאים לגובה ארבעה מטרים ומעוטרים בהרבה ציורים קטנטנים עם כיתובים בעברית, כשאופן הצבתם בשני טורים מייצר סוג של שדרה. 

״האובליסקים היו מאוחסנים במחסן בלוס אנג׳לס, והשינוע שלהם בימים טרופים אלה על רקע המלחמה היה סאגה של ממש שארכה חודשים ארוכים מטעמי ביטחון. בסופו של דבר הם הגיעו על הקשקש, יום לפני הפתיחה. למען הסדר הטוב הכיתובים העבריים שעליהם נשלחו לשיח׳ים והם התלהבו. התוכן שלהם מדבר על השתחררות מעבדות לחירות, וזה נושא אוניברסלי שמתאים לכולם, גם לאמירויות״. 

אם שינוע האובליסקים לפסטיבל היה מאתגר, שר מספר שדווקא אל עבר הציבה בפניו אתגר גדול יותר. ״מטבע הדברים החלל העתיק היה מאתגר, אבל זה היה גם האתגר הרעיוני של התערוכה: לחבר בינו לבין תוכן העבודות, ובתוך כך למלא אותו בשכבות־יצירות. כאילו שחפרתי במקום ומהדברים שמצאתי־יצרתי היא נבנתה״.  


אבנר שר | אל עבר
אוצר: יובל סער
מוזיאון יפו, טיילת מפרץ שלמה 10, יפו
נעילה: 25.5

התערוכה באמירויות. צילומים: אבנר שר

התערוכה באמירויות. צילומים: אבנר שר

*כוכבית מייצגת שדות חובה

הוסיפו תגובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden