כל מה שחשוב ויפה
אבנר שר, הביאנלה במוזיאון ארץ ישראל
אבנר שר, הביאנלה במוזיאון ארץ ישראל. צילומים: שהם אפרתי, רן ארדה ואבנר שר

אבנר שר: אדריכל ואמן ״על מלא״

פורטפוליו Promotion: קיר כתובות גרפיטי בוטות יצר אצל האדריכל אבנר שר מהפך מוחלט בשפתו האמנותית. העבודה ״קו הרקיע״ בביאנלה במוזיאון א״י, מתכתבת עם הנוף העירוני שנשקף מאחוריה ועם האלמנט האדריכלי המסורתי של המשרביה

״כשרציתי ללמוד אמנות, אבא שלי כמעט נשכב על הגדר והבטיח לקנות לי מכונית חדשה, רק כדי שאלמד בטכניון ואהיה מהנדס״, מספר האדריכל והאמן אבנר שר. ״בסופו של דבר, כפשרה ובחוסר רצון מוחלט, הלכתי ללמוד ארכיטקטורה ובינוי ערים, אבל עד שנה ג׳ הייתי מעופף ובפקולטה ניסו כל הזמן לשכנע אותי ללכת וללמוד אמנות.

״רק כשהאדריכלים דן איתן ורוברט אוקסמן, שהיו מרצים שלי, לקחו אותי תחת חסותם, התיישרתי עם הכיוון האדריכלי ומאז הוא חלק מחיי״. כמה שנים מאוחר יותר, כשהוא כבר אדריכל, השלים שר גם תואר באמנות באוניברסיטת חיפה, ושני העולמות מתקיימים אצלו במקביל, לדבריו, זה לצד זה ובאותה מידה של תשוקה ומחויבות. ״האוצרת טלי תמיר הגדירה זאת פעם כדיוקן עצמי כפול״.

בתחילת שנות ה־90 הקים שר משרד עצמאי, שעשייתו מתמקדת בתכנון מרכזי מסחר ועסקים, פרויקטי דיור, מבני משרדים, שימושים מעורבים ומלונאות. בד בבד הוא זוקף לזכותו רזומה עשיר של עשרות תערוכות – יחיד וקבוצתיות – שהציג בארץ וברחבי העולם. ההבדל המשמעותי בין אדריכלות ואמנות טמון, לשיטתו, בכך ש״האדריכלות צומחת מלקוח ומהצרכים שלו, ולפני שאני זז יש לקוח. האמנות מאידך, צומחת מתוכי ואין לדעת אם יהיה לה בכלל לקוח״.

בימים אלה נפגשות האדריכלות והאמנות של שר בעבודה ״קו הרקיע״ המוצגת בביאנלה הראשונה לאומנויות ולעיצוב במוזיאון ארץ ישראל; מיצב חוץ הנרקם מ־12 ״מגדלים״ שעשויים ממסגרת פלדה ולוחות שעם, מתנשאים לגובה של 3.5 מטרים ומסמלים את 12 השבטים.

אבנר שר, הביאנלה במוזיאון ארץ ישראל

צילום: הדר סייפן

יריעות השעם הודפסו בהדפסה דיגיטלית המבוססת על מפות של תל אביב, ועברו כרסום וחיתוך CNC שהקנה לפני שטחן מופע של משרבייה בדיגום המשלב פרגמנטים מהמפות ואת סמלי שלוש הדתות – סהר, צלב ומגן דוד. במקום הצבתם על גבעה במרחב החוץ של המוזיאון, בסמוך למה שהיה פעם ישוב פלישתי קדום, הם משקיפים על מגדליה של תל אביב, ומדגישים מפגש ודיאלוג בין העבר ההיסטורי וההווה.

מהותה של המשרבייה כאלמנט אדריכלי מסורתי, שנועד לאפשר חדירת אור יום וקשרי מבט בין הפנים לחוץ, מתכתבת עם מעטפות הזכוכית הרפלקטיביות/שקופות של מגדלי העיר שמייצגות, לשיטתו של שר, ״סוג של ׳מוטציה׳ עכשווית לאותו רעיון״.

אם המשרבייה מסקרנת אותו כאדריכל וכאלמנט שהוא משלב בפרויקטים שהוא מתכנן, אזי השעם הוא ״החומר שלו״ מאז שנתקל בו ואימץ אותו לחיקו כחומר היצירה המועדף עליו; כיריעות, כגושים או כקליפות

אם המשרבייה מסקרנת אותו כאדריכל וכאלמנט שהוא משלב בפרויקטים שהוא מתכנן, אזי השעם, מסתבר, הוא ״החומר שלו״ מאז שנתקל בו ואימץ אותו לחיקו כחומר היצירה המועדף עליו; כיריעות, כגושים או כקליפות.

תחת ידיו הם הופכים לעבודות קיר ורצפה, ולאלמנטים־תלת ממדים כמו אובליסקים או משרביות, שאותם הוא מטעין בעושר סימבולי ואסוציאטיבי – אישי וקולקטיבי – ברמיזות ובהקשרים היסטוריים, תרבותיים, דתיים, ובעיקר בנרטיב יהודי. ״גדלתי בבית מסורתי והמקורות טבועים בי עמוק וחזק״. 

פאלרמו, 2018

פאלרמו, 2018

פלרמו, 2018

פלרמו, 2018

מוזיאון התנ״ך, דאלאס, 2020

מוזיאון התנ״ך, דאלאס, 2020

ילדותו כבן יחיד בבית שותק של ניצולי שואה עברה עליו, לדבריו, בציור ובנגינה. ״זה מה שעשיתי כל הזמן. ציירתי וניגנתי בפסנתר, וכנער הייתה לי להקת רוק״. את הנגינה הוא אמנם זנח במהלך השנים, אך הציור המשיך ללוות אותו גם כשהפך לאדריכל עסוק.

ציוריו היו גדולים מאוד ומאופיינים בצבעוניות עשירה ועזה, עד אותו יום לפני כ־20 שנים שבו חווה, לדבריו, הארה; גילוי שהתרחש במקום הכי פחות צפוי, שלא לומר הכי פחות אטרקטיבי. ״למשרד שלי היה סניף גם במרכז והתרוצצתי בדרכים לא מעט. יום אחד בדרך לצפון עצרתי במה שהיה אז בית הפנקייק בתחנת הדלק של בית ינאי, ודווקא שם, בשירותים שבמקום, הייתה לי הארה שיצרה אצלי מהפך מוחלט והצמיחה שפת יצירה חדשה ושונה בתכלית״.

בשירותים שררו הזנחה ולכלוך קיצוניים, והקירות היו משופעים בכתובות גרפיטי בוטות בעלות אופי של אלימות, מחאה, יריבויות, סקס ותכנים נוספים מסוג זה. ״היו אפילו דיאלוגים בין הכותבים־משחיתים, והמאמץ הפיזי שהושקע בכך הדהים אותי, הן בעוצמת החריטה והן בגובה הכתובות, שהגיע עד התקרה ומן הסתם דרש מהמבצעים לטפס.

קשקושים אינטואיטיביים־מהירים שמגיעים מהתת־מודע

״אפשר לומר שכל צדה האפל, האלים והקשה של הוויית החיים היה על הקירות והמראה הלם בי. באחת הבנתי שלהשחתה יש עוצמה ואנרגיה אדירה משלה והיא יכולה להוליד משהו גדול ומרתק בעל חשיבות תרבותית; שמהרס וכאוס יכולה להיוולד ולצמוח אנרגיה עצומה לביטוי חדש ולבנייה מחדש. אחרי הכול, ההיסטוריה רצופה מהלכים כאלה״. 

ואמנם, חוויית השירותים הייתה לדידו של שר נקודת מפנה; את המכחולים ואת מקום הצבעוניות השופעת של הציורים החליפו אמצעי חריטה חדים ותהליך של ניסוי וטעייה. ״התחלתי לשחק עם חומרים שונים, לחרוט עליהם ולחרוץ אותם במטרה לפצוע ולהשחית אותם. הטיח פצע לי את האצבעות, העץ נחתך ׳יפה׳ מידי, ואז נתקלתי בשעם וגיליתי שהחיתוך פוצע את החומר בצורה ׳נכונה׳״.

התחלתי לשחק עם חומרים שונים, לחרוט עליהם ולחרוץ אותם במטרה לפצוע ולהשחית אותם. הטיח פצע לי את האצבעות, העץ נחתך ״יפה״ מידי, ואז נתקלתי בשעם וגיליתי שהחיתוך פוצע את החומר בצורה ״נכונה״

שר חקר את השעם לפני ולפנים ונקשר אליו עמוקות, ״הרבה מעבר לקשר שמתקיים בין חומר ויוצר. מצאתי בו גם הקבלות למסורת היהודית ולעם היהודי. בעת שריפה עץ אלון השעם משחיר אבל לא נשרף. הפנים שלו נותר חי, וזה זרק אותי ישר לסיפור התנ״כי על הסנה הבוער שאיננו אוכל.

״כל תשע שנים מקלפים את השכבה החיצונית של העץ – שהיא השעם המוכר – באמצעות כלים עדינים עד שהוא נותר עירום ועריה, אבל למרות הטראומה הוא משקם את עצמו וחוזר להצמיח שכבה חדשה. השרידות הגבוהה שלו משולה בעיני לזו של העם היהודי, ששרד והמשיך להתקיים לאורך שנות ההיסטוריה חרף כל התלאות והמכות הקשות שניחתו עליו״. 

חידת מלכת שבא

חידת מלכת שבא

ירושלים

ירושלים

להוציא את שלב הטיפול בחומר – וליתר דיוק את השחתתו ופציעתו – תהליך היצירה לכשעצמו, האדריכלי והאמנותי כאחד, זהה מבחינתו של שר. ״באדריכלות אני עושה המון קשקושים אינטואיטיביים־מהירים שמגיעים מהתת־מודע ואין בהם שום דבר הגיוני שמקורו בחשיבה. את מרביתם אני זורק, עד שמגיע איזה קשקוש אקראי שמשהו בו קורא לי, ומשם אני מפתח את הרעיון התכנוני ומטעין עליו את התכנים.

״באותו אופן גם באמנות שאני יוצר פעולת ההשחתה היא לגמרי אינטואיטיבית בלי שום ידע או מחשבה בבסיסה, והיא זו שמובילה להולדת היצירה הסופית. אני מאמין שאקראיות מובילה ליצירתיות, ומזדהה עם מה שאיינשטיין אמר על כך שהדמיון חשוב יותר מהידע, כי הידע מוגבל והדמיון הוא אינסופי״.

אני מאמין שאקראיות מובילה ליצירתיות, ומזדהה עם מה שאיינשטיין אמר על כך שהדמיון חשוב יותר מהידע, כי הידע מוגבל והדמיון הוא אינסופי

כך, שר פוצע את השעם, חובט בו, שופך עליו מיני חומרים כמו יין קידוש (יין פטישים) או קטשופ ״כדי ללכלך אותו״, יוד ״כדי לרפא אותו״, לפעמים גם אבקת כביסה ועוד כהנה וכהנה ״השחתות חומריות״ שצצות במוחו ומייצרות פני שטח כאוטיים.

השלב השני של היצירה הוא, לדבריו ״מדיטטיבי. אני מתחיל לחבר את תוצרי ההשחתה באמצעים כמו צריבה בצורב חשמלי או שריפה במבער גז, ומתמסר לתהליך, זורם איתו ונגרר על ידו. ככל שהדברים מתקדמים נוצרים רמזים לדימויים ואני הולך אחריהם ומחזק אותם, ורק בשלב מאוחר הם נולדים כדימויים מגובשים״. 

מה שכבר עשו לפני מלכים ושליטים

במהלך הזמן פיתח שר גרסאות נוספות לתהליך החריטה, שבמסגרתן הוא מבצע את המניפולציות המשחיתות על מפות עתיקות במקום על לוחות חלקים. את המניפולציות הוא אינו מפעיל רק על החומר, כי אם גם על תוכן המפות עצמן שבו הוא מתערב; מפרק ומחבר חלקים, מערבב אותם ומכליא את האמיתי עם המדומיין.

״מפות עתיקות תמיד ריתקו אותי, ואחת העבודות שיצרתי בסטודיו הייתה לוח שעליו חרטתי קטע מעניין ממפת העיר העתיקה של ירושלים; מרחב בן פחות מק״מ רבוע, שבשטחו המצומצם מרוכזים האתרים הקדושים לשלוש הדתות: הכותל המערבי, כנסיית הקבר, כיפת הסלע, הקרדו והוויה־דולורוזה.

״יום אחד עלה לי רעיון להשחית את הלוח עם המפה שחרוטה עליו, ואז הבנתי שאני עושה מה שכבר עשו לפני מלכים ושליטים, כשנלחמו מלחמות עקובות מדם על השטח הקטן ויצרו מפות ׳פייק׳ שקריות ששיבשו את המציאות״.

אבנר שר

אבנר שר

מוזיאון מגדל דוד, ירושלים, 2017

מוזיאון מגדל דוד, ירושלים, 2017

מוזיאון מגדל דוד, ירושלים, 2017

מוזיאון מגדל דוד, ירושלים, 2017

לביאנלה לאמנות יהודית שהתקיימה בירושלים ב־2017, הוא אף יצר מיצב תלוי מקום שהיה מבוסס על כך ונקרא ״950 מ״ר – טופוגרפיות חלופיות״. המיצב הוצג על שטח נכבד שכלל את מוזיאון מגדל דוד, כולל שטחי החוץ שלו, ומרכזו היה סוכה גדולה שנבנתה על חומות העיר העתיקה. קירות הסוכה היו עשויים משטחי שעם עם חריטה של אותו קטע מהמפה, ובחללה הפנימי הוצגו עבודות שעסקו בנושא.

״סוכה היא מבנה זמני ואני יצרתי כך מוזיאון זמני. זו הייתה תקופת חגי תשרי, כך שהסוכה הצטלבה גם עם חג סוכות, ואפילו קיבלה הכשר מרב הכותל״. עבודות מבוססות מפות יצר שר גם בעבור ערים נוספות בעולם כמו ברלין או פלרמו. עבודה כזו שנוצרה בעבור המניפסטו בפלרמו תלויה עכשיו במשרדו של רקטור האוניברסיטה במקום. 

העיצוב הוא התרגום הצורני והחומרי של המיתוג ותפקידו לגרום ״להתאהבות״. אני קורא לזה מניפולציה של פיתוי, כי הרעיון הוא לייצר מארג עיצובי־אסתטי שיעבוד על תת המודע של קהלי היעד ויעורר אצלם משיכה ואת אותה התאהבות

התת־מודע הנוטל חלק פעיל ומשמעותי בתהליך היצירה של שר ככלל, מהווה בעבורו גם סוג של ״כלי עבודה״ בפרויקטים האדריכליים שהוא מתכנן, אך במקרים אלה הוא מכוון לקהל המשתמשים ויש לו משנה סדורה בנושא. ״אני מפריד בין התכנון, שנשען על פרוגרמה ומתייחס להבטים הפונקציונליים־תפקודיים של הפרויקט, לבין העיצוב, שנשען על מיתוג והוא הרוח והתוכן של המקום.

״העיצוב הוא התרגום הצורני והחומרי של המיתוג ותפקידו לגרום ׳להתאהבות׳. אני קורא לזה מניפולציה של פיתוי, כי הרעיון הוא לייצר מארג עיצובי־אסתטי שיעבוד על תת המודע של קהלי היעד ויעורר אצלם משיכה ואת אותה התאהבות״.

תפקידו של האדריכל, אומר שר, הוא לבנות בעבור הלקוח. ״זה לא הפרויקט של האדריכל והוא לא בונה אותו לעצמו. מה שמעניין ומרתק זה לפצח את הקוד הנכון לו, לסביבתו ולקהל שיפקוד אותו, גם אם לא תמיד אלה הדברים שהייתי עושה לעצמי״.

רדיזיין

רדיזיין

סינמה סיטי קריון

סינמה סיטי קריון

ארנה נהריה

ארנה נהריה

עזריאלי רמלה

עזריאלי רמלה

בתוך כך, הפרויקטים שהוא מתכנן שונים בתכלית זה מזה וכל אחד מגלם סיפור אחר ורציונל תכנוני־עיצובי אחר שעומד בבסיסו. ״כל פרויקט מתוכנן לגופו, ולעומת פרויקטים כמו קניון רננים ברעננה, שתוכנן בניחוח בינלאומי כדי להגיע לאוכלוסיה האנגלוסקסית שמתגוררת במקום ולדבר בשפתה, יש כאלה שאני קורא להם ׳קניונים בנעלי בית׳, מפני שהם נועדו להיות שכונתיים ואינטימיים יותר, כמו הקניון באבן יהודה שמשלב חוץ ופנים, עץ וצמחי גרניום, שמהדהדים חצרות ציוריות באוסטריה״.

כך, כאדריכל ״על מלא״ (בז׳רגון המציאות העכשווית), על שולחן העבודה שלו מצויים עכשיו פרויקטים חדשים ברחבי הארץ, וכאמן ״על מלא״, לאחרונה החל שר להתנסות בתהליך יצירה נוסף שעיקרו גריעה, במטרה ליצור עבודות תבליט.

הדיוקן הכפול, מסתבר, ממשיך ומוכיח את עצמו, ועם זאת, עם כל אהבתו לאדריכלות ועל אף שאינו מצר לרגע על הדרך בה התגלגלו חייו הכפולים, שר מוכן להודות ש״אם הדברים היו חוזרים אחורה יש מצב שבכל זאת הייתי נצמד לבחירה באמנות״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden